"אַתְּ חוֹלֶה, לוּנָה?" שָׁאַל בְּרָכוֹת.
"הִיא לֹא חוֹלָה!" עָנְתָה רוֹזָה בִּמְקוֹמָהּ, "אֲבָל אַבָּא שֶׁלָּהּ חוֹשֵׁב שֶׁהִיא לֹא צְרִיכָה לַעֲבוֹד, הִיא צְרִיכָה לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת."
"לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת?" הִתְפַּלֵּא הָאָדוֹן זַקְס, "לֹא חֲבָל? לוּנָה אוֹהֶבֶת כָּל כָּךְ אֶת עֲבוֹדָתָהּ, הַאִם אֲנִי לֹא מְשַׁלֵּם לָהּ מַסְפִּיק? כִּי אִם זֹאת הַבְּעָיָה אָז אֵין בְּעָיָה, אֲנִי אֶשְׂמַח לְהַעֲלוֹת אֶת מַשְׂכּוּרְתָּהּ בְּכַמָּה לִירוֹת."
"זֹאת לֹא הַבְּעָיָה, אָדוֹן זַקְס," אָמְרָה רוֹזָה, "הַבְּעָיָה הִיא שֶׁבַּעֲלִי לֹא רוֹצָה שֶׁהַבַּת שֶׁלּוֹ תַּעֲבוֹד בַּחֲנוּת שֶׁל אֲחֵרִים, יֵשׁ לָנוּ חֲנוּת מִשֶּׁלָּנוּ, אִם הִיא רוֹצָה לַעֲבוֹד שֶׁתַּעֲבוֹד אֶצְלֵנוּ."
"בַּחַיִּים, בַּחַיִּים אֲנִי לֹא אֶעֱבוֹד בַּשּׁוּק!" הִתְפָּרְצָה לוּנָה וּפָצְתָה אֶת פִּיהָ לָרִאשׁוֹנָה מֵאָז נִכְנַס הָאָדוֹן זַקְס לְבֵיתָם.
רוֹזָה בָּלְעָה אֶת רוּקָּהּ, הִיא הָיְתָה קְרוֹבָה לִסְטוֹר לְבִתָּהּ, שׁוּב מְבַיֶּישֶׁת אוֹתָהּ בַּת נַעֲוַות הַמַּרְדּוּת לִפְנֵי אֲנָשִׁים זָרִים, כַּמָּה הָיְתָה רוֹצָה לִסְתּוֹם לָהּ אֶת הַפֶּה עִם הַסְּפּוֹנְגְ'דּוֹר אַחַת וּלְתָמִיד...
"יֵשׁ בְּעָיָה, גְּבֶרֶת אַרְמוּזָה? יֵשׁ בְּעָיָה עִם הָעֲבוֹדָה שֶׁל לוּנָה בְּ'זַקְס וּבְנוֹ'?" הוֹצִיא אוֹתָהּ קוֹלוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ מִקִּיפְאוֹנָהּ.
"עִם כָּל הַכָּבוֹד, אָדוֹן זַקְס, אֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתְךָ," הֵשִׁיבָה בְּקוֹל קַר כְּקֶרַח, "וַאֲנִי לֹא מְנַהֶלֶת אִיתְּךָ מַשָּׂא וּמַתָּן.
אַתָּה רוֹצֶה לְדַבֵּר עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁל לוּנָה, לֵךְ לַחֲנוּת בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה וּתְדַבֵּר עִם בַּעֲלִי."
"אַל תֵּלֵךְ!" אָמְרָה לוּנָה, "אַבָּא שֶׁלִּי עַקְשָׁן, אִם תֵּלֵךְ הוּא יִתְעַקֵּשׁ עוֹד יוֹתֵר.
תֵּן לִי כַּמָּה יָמִים, אֲנִי אֲדַבֵּר אִיתּוֹ, אֲנִי אֲסַדֵּר אֶת זֶה.
אֲבָל בֵּינְתַיִים תִּשְׁמוֹר לִי אֶת הָעֲבוֹדָה, בְּבַקָּשָׁה, אָדוֹן זַקְס."
"אֵין בְּעָיָה, לוּנָה, הָעֲבוֹדָה מְחַכֶּה לְךָ, אֲבָל לֹא לְיוֹתֵר מִדַּי זְמַן, אֲנִי צָרִיךְ מִישֶׁהִי בַּחֲנוּת, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִישָּׁאֵר בְּלִי זַבָּנִית."