שְׁנֵי חֲבֵרִים שֶׁעַד אֶתְמוֹל הָיוּ כְּמוֹ זוּג תְּאוֹמִים סִיאָמִיִּים, שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ תָּמִיד בְּיַחַד, יָכְלוּ לְמָחֳרָת לִשְׁלוֹף אֶת צִיפּוֹרְנֵיהֶם זֶה לְעוּמַּת זֶה בִּגְלַל עִנְיָין פָּעוּט, וְסִכְסוּךְ עַל חֶשְׁבּוֹן קָטָן הָיָה עָלוּל לְהָפֵר אֶת הַשִּׁוְויוֹן בֵּינֵיהֶם בִּן-רֶגַע וּלְהוֹתִיר אֶת הָאֶחָד בַּמַּעֲמָד שֶׁל "אָדוֹן" וְאֶת הָאַחֵר בְּמַעֲמָד שֶׁל "מְשָׁרֵת", וּמַצָּב חָדָשׁ זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִימָּשֵׁךְ יָמִים וְאַף חוֹדָשִׁים.
לִפְעָמִים הִתְהַוָוה מַאֲזַן חָדָשׁ בְּלִי כָּל עִימּוּת.
הַכֶּסֶף הָיָה מוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ לְכִיסוֹ שֶׁל מִי שֶׁחֵשֶׁק בּוֹ יוֹתֵר וְהַמַּעֲמָדוֹת הָיוּ מִתְהַוִּוים מֵעַצְמָם.
לְעִתִּים הָיוּ הַצְּדָדִים יוֹצְרִים אִיזּוּן חָדָשׁ בִּשְׁלַבִּים שֶׁל מַאֲבָק קָשֶׁה.
אֲבָל כִּמְעַט תָּמִיד הָיָה קוֹרֶה מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי צָפוּי שֶׁעִרְעֵר אֶת הָאִיזּוּן.