יִצְחָק, "נְשִׂיא אֱלוֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבוֹר אֶת מֵתֶךָ", כָּךְ קָרָאנוּ הַשַּׁבָּת בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת.
אַל מִשְׁכַּן נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הַגָּעַת כְּנָשִׂיא, וְיָצָאתָ מִמֶּנּוּ הַיּוֹם כְּנָשִׂיא.
מִשְׁכַּן נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל כִּיבֵּד אוֹתְךָ וְהִתְכַּבֵּד בְּךָ.
הֶעֱרִיךְ אוֹתְךָ וְהוֹעֳרַךְ עַל יָדֶיךָ.
כְּשֶׁהִתְמַנִּיתָ לְנָשִׂיא- לֹא הִמְתַּנְתָּ.
תְּחִילָּה יָצָאתָ לְבַקֵּר אֶת רִבְקָה גּוֹבֵר זַ"ל, "אֵם הַבָּנִים", שֶׁשָּׁכְלָה אֶת שְׁנֵי בְּנִיָּה בְּמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, וּלְיָמִים אַף צַעֲדַת אַחֲרֵי אֲרוֹנָהּ שֶׁלָּהּ.
אַחַר כָּךְ נָסַעְתָּ לְרוֹמֵם אֶת לֵב יִישּׁוּבֵי הַצָּפוֹן, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים תַּחַת מְטַר קַטְיוּשׁוֹת.
בַּלַּיְלָה, כָּךְ מְסַפְּרוֹת הָאַגָּדוֹת, יָשַׁנְתָּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד הַתּוֹשָׁבִים.
לֹא חַשְׁתָּ שׁוּלִי, לֹא חַשְׁתָּ נִקְלֶה, לֹא חַשְׁתָּ בָּזוּי.
לֹא הִתְכַּבַּדְתָּ בִּקְלוֹן חֲבֵרְךָ.
'אֲנִי נוֹשֵׂא עַמֵּי חֲוָויוֹת אֵין קֵץ מֵהַמַּגָּע הַקָּרוֹב עִם הֶעָם עַל כָּל שִׁכְבוֹתָיוֹ'.
כָּךְ אָמַרְתָּ, כָּזֶה הָיִיתָ.
זוֹ הָיְיתָה אֲמִירַת הַ'הִנְנִי' הַטְּבוּעָה בְּךָ.
אִישִׁיּוּתְךָ הַיִּיחוּדִית, הָאוֹפֶן שֶׁבּוֹ הִרְחַבְתָּ, פָּרַצְתָּ וְאִתְגַּרְתָּ, אֶת תַּפְקִיד הַנְּשִׂיאוּת וְאֶת מוֹסַד הַנָּשִׂיא, הָיוּ וְיִהְיוּ, עֲבוּר נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּעָבָר, בַּהוֹוֶה וּבֶעָתִיד, אֶתְגָּר, קְרִיאַת כִּיוּוּן וּמָקוֹר לְדוּגְמָא אִישִׁית.
אֶת עֶשְׂרוֹת הַשָּׁנִים בָּהֶם הָיִיתָ בְּמוֹקֵד הָעֲשִׂיָּיה הַצִּיבּוּרִית, הַחֶבְרָתִית וְהַפּוֹלִיטִית בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל סִיכַּמְתָּ בִּצְנִיעוּת רַבָּה.
'אֲנִי מְקַוֶּוה' כָּךְ אָמַרְתָּ, 'שֶׁבְּתַפְקִידַיי הַצִּיבּוּרִיִּים הִנַּחְתִּי אֶבֶן קְטַנָּה בְּבִנְיַין הָאָרֶץ הַזֹּאת, בְּעִיצּוּב אַחְדוּתָהּ וּדְמוּתָהּ, וּמִילֵּאתִי אֶת תַּפְקִידִי בֶּאֱמוּנָה וּבְנֶאֱמָנוּת כַּיָּאֶה לִשְׁלִיחַ צִיבּוּר'.
לֹא אֶבֶן אַחַת הִנַּחְתָּ יִצְחָק, אֲבָנִים רַבּוֹת הִנַּחְתָּ, אַבְנֵי יְסוֹד אַבְנֵי בִּנְיָן.
