הִיא בָּאָה אֵלַי כָּרָגִיל אַחֲרֵי שִׁיעוּרֵי הָעֶרֶב שֶׁלָּהּ. הִיא תַּאֲוָוה לָעֵינַיִים: בְּגָדֶיהָ הֵם מַפָּל שֶׁל צְבָעִים הַמִּתְמַזְּגִים זֶה בָּזֶה, בַּדִּים מִשְׁתַּלְּבִים הָעוֹטְפִים אֶת גִּזְרָתָהּ בְּצוּרָה מַחְמִיאָה וּבְהֶתְאֵם לְאוֹפְנָה. הִיא מוּשְׁלֶמֶת, שְׁלֵמוּתָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ רַק לָאַחֲרוֹנָה מִיַּלְדוּת לְבַגְרוּת.

אִמָּהּ תְּחַתֵּן אוֹתָהּ בְּקָרוֹב. הִיא לֹא סִיפְּרָה לִי, שָׁמַעְתִּי אֶת הָרְכִילוּת בָּעִיר. בְּאוֹפֶן טִיפּוּסִי לַאֲנָשִׁים בְּמַעֲמָדָהּ, הִיא לֹא מְסוּגֶּלֶת לְהַעֲרִיךְ אֶת הַתְּקוּפָה הַזּוֹ. הִיא כְּבָר לֹא יַלְדָּה – הִיא לוֹמֶדֶת בְּבֵית סֵפֶר בָּעִיר בַּמָּקוֹם עִם מוֹרִים פְּרָטִיִּים בַּבַּיִת – אֲבָל עֲדַיִין לֹא נוֹשֵׂאת עַל כְּתֵפֶיהָ אַחְרָיוּת אֲמִיתִּית. בְּחַיַּי הַקּוֹדְמִים לֹא הָיְיתָה לִי סַבְלָנוּת לִנְעוּרִים, אֲבָל עַכְשָׁיו, כָּאן, הַמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּהּ מְסִבִּים לִי הֲנָאָה מְסוּיֶּמֶת.

הַמִּילִּים הָרְגִילוֹת יוֹצְאוֹת מִפִּי: "תִּבְחֲרִי".

הַפַּעַם הִיא בּוֹחֶרֶת נְקֵבָה, כְּפִי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁתַּעֲשֶׂה. יֵשׁ דְּפוּסִים לִתְשׁוּקוֹתֶיהָ, אַךְ הִיא לֹא אוֹהֶבֶת לְהוֹדוֹת בָּהֶם.

אֲנִי מַחֲלִיקָה אֶת עוֹרִי, מְעַגֶּלֶת אֶת פָּנַיי; מְנִיעָה אֶת הַשְּׁרִירִים וְהַשּׁוּמָּן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִתַּחַת לָעוֹר. אֲנִי בּוֹחֶרֶת שִׂמְלָה שֶׁל אִישָּׁה פְּשׁוּטָה. לֹא מְשָׁרֶתֶת, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל בַּעַל מְלָאכָה. בַּהַתְחָלָה נָהַגְתִּי לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים שֶׁל אֲנָשִׁים קְרוֹבִים יוֹתֵר לְמַעֲמָדָהּ: מֶשִׁי, תַּכְשִׁיטִים, צֶבַע בִּשְׂעָרִי. עַכְשָׁיו אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ מַסְפִּיק כְּדֵי לִצְפּוֹת אֶת מַצְּבֵי הָרוּחַ שֶׁלָּהּ. אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה מִשְׂחָק תִּבְחַר.

הִיא לֹא עוֹזֶבֶת אֶת בֵּיתִי עַד לְמָחֳרָת בַּבּוֹקֶר. זֶה תָּמִיד כָּכָה לִפְנֵי סוֹף הַשָּׁבוּעַ. אֲנִי מַסְפִּיקָה לְהַחֲלִיף כַּמָּה תִּלְבּוֹשׁוֹת עַד שֶׁהִיא מְסוּפֶּקֶת וּמוּתֶּשֶׁת.

בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהִיא עֵרָנִית מִכְּדֵי לְהֵירָדֵם אֲבָל עֲיֵיפָה מִכְּדֵי לִמְשׁוֹל בִּדְבָרֶיהָ, הִיא מְסַפֶּרֶת לִי עַל הַנֶּשֶׁף הַגָּדוֹל, הָאֵירוּעַ הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּשָׁנָה עֲבוּר הַחוּג הַפְּנִימִי שֶׁל הַמּוֹשֵׁל. הִיא שׁוֹכֶבֶת לְיָדִי בַּחוֹשֶׁךְ – הַמִּיטָּה גְּדוֹלָה מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁגּוּפֵינוּ לֹא יִיגְּעוּ כְּלָל זֶה בָּזֶה – וּמְסַפֶּרֶת לִי עַל הַשִּׂמְלָה שֶׁהִשְׁקִיעָה חוֹדָשִׁים בְּעִיצּוּבָהּ וְאֶחָד הַמְּשָׁרְתִים שֶׁל אִמָּהּ הָרַס אוֹתָהּ כָּלִיל. יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהִיא סִיפְּרָה אֶת הַסִּיפּוּר הַזֶּה פְּעָמִים רַבּוֹת בֶּעָבָר. הִיא מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ עַל כָּךְ שֶׁאִמָּהּ עֲלוּלָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַמּוֹשֵׁל לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת הַנֶּשֶׁף הַשָּׁנָה.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ עַל סִיבַּת הַבִּיטּוּל, בּוֹחֶנֶת אֶת פָּנֶיהָ, מְחַכָּה לִרְאוֹת כַּמָּה אֱמֶת תִּהְיֶה בִּתְשׁוּבָתָהּ. הָעֵינַיִים שֶׁלִּי מוּתְאָמוֹת יוֹתֵר לְחוֹשֶׁךְ מִשֶּׁלָּהּ – בִּיּוֹלוֹגְיָה שׁוֹנָה, מְשׁוּלֶּבֶת בְּשָׁנִים שֶׁל תִּרְגּוּל. לִכְאוֹרָה אָסוּר לָהּ לַחֲלוֹק אִיתִּי מֵידָע כָּזֶה.

"הַמּוֹרְדִים", הִיא עוֹנָה בְּמִלְמוּל אֲפוּף שִׁינָּה. "הֵם שׁוּב הִתְחִילוּ". אָבִיהָ מוּדְאָג מִקְּבוּצוֹת שֶׁנִּפְגָּשׁוֹת בַּחֲשַׁאי בָּעִיר. יַעַד כְּמוֹ הַנֶּשֶׁף הַגָּדוֹל עָלוּל לִהְיוֹת הִזְדַּמְּנוּת מְפַתָּה מִדַּי עֲבוּרָם.