יא בָּאָה אֵלַי בְּצָהֳרֵי יוֹם חוֹל, כָּרָגִיל. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלִי לָרִאשׁוֹנָה לֹא יָדַעְתִּי שֶׁמְּדוּבָּר בְּמִישֶׁהִי מְיוּחֶדֶת. הִנַּחְתִּי שֶׁהִיא עוֹד בַּת זוּג שֶׁל אַחַד הַסּוֹחֲרִים הָעֲשִׁירִים בָּעִיר, שֶׁיֵּשׁ לָהּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן פָּנוּי עַד שֶׁהִיא בְּקוֹשִׁי מַצְלִיחָה לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּכַסְפָּהּ.

רַק כְּשֶׁהַמִּצְעָד הַשְּׁנָתִי הַגָּדוֹל עָבָר לֹא רָחוֹק מִבֵּיתִי רָאִיתִי אוֹתָהּ פִּתְאוֹם בְּמַבָּט חָטוּף דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. כָּךְ גִּילִּיתִי שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר, הַסַּמְכוּת הַצְּבָאִית הָעֶלְיוֹנָה בָּעִיר הַקְּפוּאָה. הַמַּחְשָׁבָה שֶׁשְּׁמִי עוֹבֵר מִפֶּה לְאוֹזֶן בְּחוּגֵי הַמּוֹשֵׁל עוֹרְרָה בִּי דְּאָגָה. עָבַדְתִּי קָשֶׁה מְאוֹד כְּדֵי לֹא לִמְשׁוֹךְ אֶת תְּשׂוּמֶת לִיבָּם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים בָּעִיר. אֲבָל לֹא הָיְיתָה לִי בְּרֵירָה אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ לְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּבֵיתִי. בְּבוֹא הַזְּמַן הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי הַסּוֹד שֶׁלָּהּ – מַשֶּׁהוּ אִישִׁי, מוּשְׁחָת, עוֹנֶג פְּרָטִי.

בַּחוֹדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים שְׁמִירַת הַסֵּדֶר בָּעִיר תָּפְסָה אֶת מַרְבִּית זְמַנּוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ, שֶׁנֶּאֱלַץ לְפַיֵּיס אֶת הַפּוֹעֲלִים, הַחַקְלָאִים וְכָל שְׁאָר הַמְּקוֹמִיִּים שֶׁלֹּא הִתְעַשְּׁרוּ מֵהַכִּיבּוּשׁ. הוּא לֹא הִתְנַגֵּד לַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ, כַּמּוּבָן – מָה עוֹד הִיא אֲמוּרָה לַעֲשׂוֹת, כְּשֶׁהוּא נֶעְדָּר לְעִיתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְסִיּוּרִים שֶׁאָרְכוּ יָמִים רַבִּים בָּאֲזוֹרִים הַכַּפְרִיִּים? הִיא וַאֲנִי הִגַּעְנוּ לַהֲבָנָה, וְהִיא שׁוֹמֶרֶת אֶת זֶהוּתִי בְּסוֹד. עִם הַזְּמַן הֵבַנְתִּי שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִשְׁמוֹר אוֹתִי בְּסוֹד – תַּעֲנוּג פְּרָטִי, אִישִׁי וּמְפַנֵּק.

הַכֵּלִים עֲרוּכִים, הַמַּיִם רוֹתְחִים וְהָעֲשָׂבִים מוּנָּחִים בִּמְקוֹמָם עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִיא מַגִּיעָה. הִיא בָּאָה אֵלַי יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּיָמִים אֵלֶּה, שִׁילּוּב נְסִיבּוֹת בְּדִידוּתָהּ וְהַטֶּבַע הַמְּרַתֵּק וְהַמּוֹשֵׁךְ שֶׁל חֶבְרָתִי.

הִיא תָּמִיד שְׁקֵטָה בִּזְמַן שֶׁהַתֶּה נִמְזָג. הִיא מִתְעַנֶּגֶת עַל הַטֶּקֶס כָּמוֹנִי, אַף שֶׁסִּיבּוֹתֶיהָ שׁוֹנוֹת. קַל לִי לְכַבֵּד אוֹתָהּ, וּבִתְמוּרָה אֲנִי מַרְאֶה לָהּ דְּבָרִים שֶׁלָּקוֹחוֹת אֲחֵרִים לֹא זוֹכִים לִרְאוֹת.

אֲנִי מִשְׁתַּחֲוֶוה אֵלֶיהָ כְּפִי שֶׁהַמּוֹרִים שֶׁלִּי לִימְּדוּ אוֹתִי לְהִשְׁתַּחֲווֹת – כְּפִי שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מִשְׁתַּחֲוֶוה בָּעוֹלָם הַזֶּה – וְאָז מַגִּיעַ זְמַנָּהּ לִבְחוֹר.

הִיא בּוֹחֶרֶת נְקֵבָה. זוֹ אֵינָהּ הַהַעֲדָפָה הָרְגִילָה שֶׁלָּהּ. קוֹלָהּ יַצִּיב וּמֵלוֹדִי כָּרָגִיל, אַךְ יֵשׁ בּוֹ נִימָה שֶׁל תְּשִׁישׁוּת. הַשְּׁמוּעוֹת טוֹעֲנוֹת שֶׁאַחַד מִיְּלָדֶיהָ אוּבְחַן עִם מַחֲלָה. הַיְּשִׁיבָה לְצַד מִיטָּתוֹ כַּנִּרְאֶה גּוֹבָה מִמֶּנָּה מְחִיר.

אַחֲרֵי הַפּוּלְחָן הַפְּרָטִי שֶׁלִּי, אַחֲרֵי שֶׁשְּׂעָרִי וּבְגָדַיי מְסוּדָּרִים לְלֹא דּוֹפִי וּמוּתְאָמִים לְאוֹפְנָה שֶׁל בְּנוֹת גִּילָה, אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתָהּ אֶל חֲדַר הַשֵּׁינָה. אֲנִי עוֹזֶרֶת לָהּ לִשְׁכַּב עַל הַמִּיטָּה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא זְקוּקָה לְעֶזְרָתִי, אֶלָּא כֵּיוָון שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַיּוֹם הִיא זְקוּקָה לְיוֹתֵר רוֹךְ מֵהָרָגִיל.

שְׂעָרָהּ מְסוּדָּר בְּתַלְתַּלִּים מַבְרִיקִים, מוּשְׁלָמִים. עוֹרָהּ כָּתוֹם וְחִיוֵּור, חָלָק וְקוֹרֵן כְּמוֹ קַרְנֵי הַשַּׁחַר הַמּוּקְדָּמוֹת. הִיא צְעִירָה בִּקְנֵה הַמִּידָּה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים בַּגָּלַקְסְיָה תֵּיחָשֵׁב זְקֵנָה, זְקֵנָה כְּפִי שֶׁהִיא עַצְמָהּ מַרְגִּישָׁה הַיּוֹם.

בָּעֶרֶב הִיא קָמָה מִמִּיטָּתִי וְנֶעֱרֶכֶת שׁוּב לְהִתְמוֹדֵד עִם מַטָּלוֹת הַיּוֹמְיוֹם, עִם הַיְּלָדִים וְהַמְּשָׁרְתִים. הִיא מַשְׁאִירָה לִי כֶּסֶף עַל הַדֶּלְפֵּק לְיַד הַדֶּלֶת. יֵשׁ לִי חֶשְׁבּוֹן אַשְׁרַאי, כַּמּוּבָן, וַאֲנִי חוֹשֶׁדֶת שֶׁגַּם לָהּ, אֲבָל מֵאָז הַמֶּרֶד הָאַחֲרוֹן, תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַקְּפוּאָה מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶסֶף נְיָיר. הַגִּישָׁה שֶׁלָּהֶם לַמַּעֲרֶכֶת הַפִינַנְסִית הָאֶלֶקְטְרוֹנִית שֶׁל שְׁאָר מַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ הָפְכָה מוּגְבֶּלֶת.

עַל פִּי הַגּוֹבַהּ שֶׁל עֲרֵימַת הַנְּיָירוֹת, הִיא הָיְיתָה נְדִיבָה מְאוֹד.