בְּשָׁעָה שֶׁבָּחַר אֶת בִּגְדֵי הָרִיצָה וְאֶת נְעָלָיו, דְּמוּתָהּ מְלֵאַת הַתְּשׁוּקָה שֶׁל דִּיטָה מֵהַיָּמִים הַהֵם עֲדַיִין רִיחֲפָה לְנֶגֶד עֵינָיו. הֵם שָׁמְרוּ עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶם בְּסוֹד עַד שֶׁסִּייְּמָה אֶת לִימּוּדֶיהָ. הוּא עַצְמוֹ לֹא הוּטְרַד כְּלָל מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיְּאַבֵּד אֶת מִשְׂרָתוֹ בִּגְלָלָהּ. לְמַעֲשֶׂה, הַמַּחְשָׁבָה שֶׁמִּישֶׁהוּ עָלוּל לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּהַשְׁפָּעָה עַל דִּיטָה – אוֹ שֶׁיִּטְעַן שֶׁאֶפְשָׁר לְהָטִיל עָלֶיהָ מָרוּת כָּלְשֶׁהִי – שִׁעְשְׁעָה אוֹתוֹ. בִּיטְחוֹנָהּ הָעַצְמִי וְגַלֵּי הַכָּרִיזְמָה שֶׁהַקְּרִינָה, הִבְהִירוּ לַכֹּל שֶׁהָיְיתָה מִן הַמַּשְׁפִּיעִים, לֹא הַמּוּשְׁפָּעִים.

שָׁנָה רָדְפָה שָׁנָה, הָרִיגּוּשׁ הִתְחַלֵּף בְּהַדְרָגָה בַּיַּצִּיבוּת וְהַסְּפֵקוֹת בְּהֶרְגֵּלִים וּבְטִקְסֵי הַיּוֹמְיוֹם. הַזּוּגִיּוּת הַמְּמוּשֶּׁכֶת וְהַהֶרְגֵּל הֶעֱלִימוּ אֶת הַלַּהַט. בְּסֵתֶר לִבּוֹ הַרְאֵל לֹא הִפְסִיק לַעֲרוֹג לַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הַהֵם, שֶׁבָּהֶם הִיא הִבִּיטָה בּוֹ בִּתְשׁוּקָה וְהִתְמַסְּרָה לוֹ בִּמְלוֹאָהּ. בִּזְמַנּוֹ חָשַׁב וְהִרְגִּישׁ שֶׁזֶּה הָיָה סִיפּוּר אַהֲבָה מֵהַסְּפָרִים. אֲבָל דִּיטָה רָצְתָה גַּם אֶת הַחֲתוּנָּה, הַחוֹתָם הַסּוֹפִי שֶׁל "הֵם חָיוּ בְּאוֹשֶׁר וְעוֹשֶׁר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". זֶה הָיָה הַסּוֹף שֶׁהַרְאֵל לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִיא אֶת עַצְמוֹ לְהַעֲנִיק. מַשֶּׁהוּ בְּקִרְבּוֹ נוֹתַר חֲסַר מְנוּחָה, לָחַשׁ בְּאוֹזְנוֹ שֶׁהוּא לֹא שַׁיָּיךְ, שֶׁחַיָּיו הֵם פֶּרֶק שֶׁאֶת תְּחִילָּתוֹ לֹא זָכַר וְאֶת סוֹפוֹ לֹא יֵידַע. הוּא צָפָה בְּיַחֲסֵיהֶם גְּדֵלִים כִּפְרִי עַל עֵץ, מַבְשִׁילִים וּמִתְאַוִּוים לְהִיקָּטֵף, וּמִשֶּׁלֹּא עָשָׂה אֶת הַצַּעַד, מַתְחִילִים לְהִתְקַלְקֵל.

הוּא סִייֵּם לְהִתְכּוֹנֵן וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. הָרִיצָה וְהַמֶּרְחָק עָזְרוּ לְהַשְׁקִיט אֶת הַמֶּתַח וְהַתִּסְכּוּל. אַךְ מֵעוֹלָם לֹא שָׁכַח שֶׁבַּיָּמִים שֶׁבָּהֶם לֹא הָיָה דַּי בְּרִיצָה, הָיְיתָה זוֹ דִּיטָה שֶׁעָזְרָה לוֹ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בָּרֹאשׁ.

שְׁלִיחַ הָאֵלִים אָהַב תָּמִיד רִיגּוּשִׁים. רֶגַע אֶחָד הִנְהֵן לַזָּקֵן וּמִיָּד אַחֲרָיו כְּבָר הָיָה בַּשָּׁמַיִים, וּבְיָדָיו הַמִּשְׁלוֹחַ יְקַר הָעֵרֶךְ. הָיוּ שֶׁקָּרְאוּ לוֹ זֵאוּס, אֲחֵרִים יוּפִּיטֶר, אַךְ בִּשְׁבִילוֹ תָּמִיד הָיָה "הַזָּקֵן". הוּא בִּיצֵּעַ אֵינְסְפוֹר שְׁלִיחוּיוֹת בֶּעָבָר וְיָדַע הֵיטֵב שֶׁאָסוּר לוֹ לְהָצִיץ. עִם זֹאת, בִּהְיוֹתוֹ מִן הַצְּעִירִים בָּאֵלִים לֹא בֶּאֱמֶת נִיתָּן הָיָה לְצַפּוֹת מִמֶּנּוּ לִנְהוֹג אַחֶרֶת. לָכֵן, אַף שֶׁיָּדַע מָה נָח עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִים – וְאוּלַי דַּוְוקָא מִכֵּיוֹוֹן שֶׁיָּדַע, הוּא הִתְקַשָּׁה לַעֲמוֹד בַּפִּיתּוּי. זֵאוּס קְשִׁישָׁא נִרְאֶה מוּדְאָג כְּפִי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ מֵעוֹלָם. מֵהַמְּעַט שֶׁהִצְלִיחַ לִשְׁמוֹעַ, לַמְרוֹת הַחֲשָׁאִיּוֹת, הֵבִין כִּי לַתְּמוּנָה נִכְנַס בָּחוּר חָדָשׁ – בֶּן אֱנוֹשׁ, נַגָּר עָדִין נֶפֶשׁ, שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר לְאֵלִי הָאוֹלִימְפּוּס אַךְ הָיָה חָזָק. חָזָק מַסְפִּיק כְּדֵי לְהַדְאִיג אֶת רֹאשׁ הָאֵלִים. בִּצְרוֹר הָיָה אָמוּר לִהְיוֹת הַפִּתְרוֹן וְהוּא הָיָה אָמוּר לִמְסוֹר אוֹתוֹ לִידֵי אֶחָד הַכּוֹהֲנִים שֶׁל זֵאוּס.

הוּא הִגִּיעַ אֶל הָעִיר, אַךְ בִּמְקוֹם לָשִׂים פְּעָמָיו אֶל הַמִּקְדָּשׁ הוּא נָחַת בִּרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם וְהִקְפִּיד לְהַסְווֹת אֶת הַכְּנָפַיִים שֶׁחוּבְּרוּ לְסַנְדָּלָיו. הוּא יָדַע שֶׁזּוֹ טָעוּת, שֶׁהוּא חוֹתֵר תַּחַת רֹאשׁ הָאֵלִים, אַךְ זֶה רַק הִגְבִּיר אֶת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ. הוּא עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ מֵהָעֲגָלוֹת וְהַדּוּכָנִים שֶׁל הָרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל הַשּׁוּק אֶל הַסִּמְטָאוֹת הַצְּפוּפוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל פֶּתַח מִסְבָּאָה הֶחֱלִיט שֶׁכָּאן יוּכַל לְהִיטָּמַע בֶּהָמוֹן וּלְסַפֵּק אֶת סַקְרָנוּתוֹ. הוּא נִיגַּשׁ אֶל אַחַת הַפִּינּוֹת הַמְּבוּדָּדוֹת שֶׁל הַחֶדֶר הָאַפְלוּלִי וְהִתְיַישֵּׁב מוּל הַשּׁוּלְחָן, נִבְלָע בִּצְלָלִים. הוּא פָּתַח אֶת הַשַּׂקִּיק וְשָׁפַךְ אֶת תּוֹכְנוֹ לְכַף יָדוֹ. מַהוּ כְּבָר עִיכּוּב קָטָן בַּדֶּרֶךְ? הֲלוֹא הָיָה הַמָּהִיר בָּאֵלִים. "הַטַּבַּעַת שֶׁל הַזָּקֵן", חָשַׁב לְמַרְאֵה טַבַּעַת הָעֵץ שֶׁנָּחָה כָּעֵת בְּיָדוֹ. "אָז מָה כָּל כָּךְ מְיוּחָד בְּךָ שֶׁהַזָּקֵן רוֹצֶה לָתֵת אוֹתְךָ רַק לְאֶחָד מִכּוֹהֲנָיו וְלֹא לְאֶחָד הָאֵלִים..."

"מַשֶּׁהוּ לִשְׁתּוֹת?" הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ קוֹל מִצְטַלְצֵל. לִבּוֹ הֶחֱסִיר פְּעִימָה. מֵעָלָיו עֶמְדָּה אַחַת מֵעוֹבְדוֹת הַמִּסְבָּאָה. חִיּוּכָהּ הָרָחָב, הַכֵּן, לֹא תָּאַם אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתָהּ הַמְּפוּקְפָּק. הוּא הֵסִיר אֶת מַבָּטוֹ מֵעֵינֶיהָ וּבָחַן אוֹתָהּ בְּיֶתֶר עִיּוּן.

" יוֹדַעַת מָה? מַשְׁקֶה אֶחָד בֶּאֱמֶת לֹא יַזִּיק".

אַחֲרֵי שָׁעָה אֲרוּכָּה הִגִּיעַ הַרְאֵל אֶל שְׂפַת הַיָּם וְרָץ לְאוֹרֶךְ הַטַּיֶּילֶת. הָרוּחַ הַחוֹרְפִּית וּמֶזֶג הָאֲוִויר הַסַּגְרִירִי הִשְׁאִירוּ אֶת מַרְבִּית בָּאֵי הַיָּם בְּבָתֵּיהֶם, אוֹ בִּמְקוֹמוֹת בִּילּוּי מוּגַנִּים וַחֲמִימִים לִקְרַאת הַשַּׁבָּת. רַק אִי אֵלּוּ רָצִים, רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִים, תִּמְהוֹנִים וְזוּגוֹת מְאוֹהָבִים שֶׁחוּמַּם נָבַע מִבִּפְנִים אִכְלְסוּ אֶת הַטַּיֶּילֶת. הַחוֹף הָרֵיק, הַחוֹל הָרַךְ וְהַגַּלִּים שֶׁתָּקְפוּ מִדֵּי פַּעַם אֶת הַחוֹף מָשְׁכוּ אֶת הַרְאֵל, הִזְמִינוּ אוֹתוֹ לְשַׁחְרֵר אֶת סְפֵקוֹתָיו וּמוּעֲקוֹתָיו אֶל הַיָּם. בְּשָׁלָב מְסוּיָּם הוּא נִכְנַע לְרַחֲשֵׁי לִבּוֹ, הִפְסִיק אֶת הָרִיצָה וְצָעַד אֶל הַחוֹף. בִּנְקוּדָּה נֶחְמָדָה עִם דֶּשֶׁא הוּא הִתְיַישֵּׁב תַּחַת עֵץ, נִשְׁעָן לְאָחוֹר, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהֶאֱזִין לָרוּחַ וּלְגַלִּים. מוֹחוֹ הֵחֵל לִשְׁקוֹעַ מַעֲדַנּוֹת בְּתַרְדֵּמָה. שֵׁינָה אֲטוּמָה וּנְטוּלַת חֲלוֹמוֹת אָסְפָה אוֹתוֹ הַפַּעַם אֶל חֵיקָהּ.

הוּא לֹא זָכַר כָּעֵת הַרְבֵּה מִלֵּיל הַהוֹלֵלוֹת הַהוּא. קִרְעֵי זִיכְרוֹנוֹת שֶׁל אוֹכֶל, שְׁתִיָּיה וְרִיקּוּדִים נָעוּ מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם שֶׁל בְּאֵר תּוֹדַעְתּוֹ, וְגַם גּוּפִים חַמִּים וְעֵירוּמִּים, צְחוֹק וְתַאֲוָוה. הוּא לֹא זָכַר אִם הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּטַּבַּעַת, אוֹ כַּמָּה הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמָה בִּיקֵּשׁ. זֶה לֹא בֶּאֱמֶת הָיָה חָשׁוּב. מָה שֶׁהָיָה חָשׁוּב הוּא שֶׁהַטַּבַּעַת הִפְסִיקָה לַעֲבוֹד, וְהוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ לְגַמְרֵי לָמָּה, הֵיכָן הוּא וְאֵיפָה סַנְדָּלָיו הַמְּכוּנָּפִים... הוּא הִתְעוֹרֵר לְבַדּוֹ עַל מִיטַּת קַשׁ, מְכוּסֶּה בִּשְׂמִיכַת צֶמֶר גַּסָּה. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁחָדְרוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת הִכְאִיבוּ לְעֵינָיו. הוּא הֵבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְאוֹד לֹא כַּשּׁוּרָה כְּשֶׁהוֹרִיד אֶת רַגְלָיו לָרִצְפָּה וְחָשׁ אֶת הָאֲדָמָה הַדְּחוּסָה תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו הַיְּחֵפוֹת. לַשָּׁוְוא חִיפֵּשׂ אֶת סַנְדָּלָיו. "לֹא טוֹב, לֹא טוֹב, לֹא טוֹב..." מִלְמֵל, נֶחְרָד מִמַּעֲשָׂיו וּמְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן.

לְשִׂמְחָתוֹ גִּילָּה שֶׁהַטַּבַּעַת עֲדַיִין בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַשַּׂקִּיק הַתָּמִים לְמַרְאֶה נוֹתַר צָמוּד לְחָזֵהוּ. אַךְ כְּשֶׁבָּחַן אוֹתָהּ הִיא נִרְאֲתָה אַחֶרֶת אֵיכְשֶׁהוּ. תְּחוּשַׁת הָעוֹצְמָה וְהַקֶּסֶם שֶׁהַפִּיצָה אֶמֶשׁ נָגוֹזָה. הוּא הָיָה מוּכָן לְהִישָּׁבַע שֶׁגַּם מִשְׁקָלָהּ פַּחַת. הַאִם הָיְיתָה זוֹ אוֹתָהּ טַבַּעַת? הוּא לֹא יָדַע בְּבִיטָּחוֹן. מָה שֶׁיָּדַע הָיָה הוּא שֶׁלֹּא יוּכַל לִמְסוֹר אֶת הַטַּבַּעַת כָּךְ, וּבְוַודַּאי לֹא לָשׁוּב כָּךְ אֶל הָאוֹלִימְפּוּס. הָאוֹמֶץ וְהַבִּיטָּחוֹן שֶׁחָשׁ בַּלַּיְלָה הִתְפּוֹגְגוּ לְאוֹר הַיּוֹם. עֵינָיו סָרְקוּ לְלֹא הֶרֶף אֶת הַשָּׁמַיִים, צִיפּוּ בְּכָל רֶגַע לְבָרָק שֶׁיַּכֶּה בּוֹ. אַךְ הַשָּׁמַיִים הָיוּ בְּהִירִים, הָעֲנָנִים בָּאוֹפֶק קְטַנִּים וּצְחוֹרִים. הוּא הִכִּיר אֶת רֹאשׁ הָאֵלִים. הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ בְּוַודַּאי. בְּקָרוֹב יָבוֹא הָעוֹנֶשׁ – אוֹ שֶׁמָּא כְּבָר הֵחֵל? בֵּינְתַיִים, הֶחֱלִיט, יַמְתִּין בְּכָבוֹד.

הַלַּיְלָה יָרַד, הָאֲוִויר נִהְיֶה קַר וַאֲפִילּוּ גֶּשֶׁם יָרַד. אֲבָל הַבָּרָק... הוּא בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. וּבַחֲלוֹף הַשָּׁנִים הֵחֵל לְפַקְפֵּק אִם צַעַד אֵי פַּעַם עִם הָאֵלִים עַל הָאוֹלִימְפּוּס. בַּחֲלוֹף הַשָּׁנִים שָׁכַח דְּבָרִים רַבִּים. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר שָׁכַח אֶת עַצְמוֹ.

הַרְאֵל לֹא הָיָה מוּדָע לַחֲלוֹף הַזְּמַן, עַד שֶׁזּוֹהַר מְסַמֵּא חֶדֶר מִבַּעַד לְעַפְעַפָּיו וְרַעַם מִתְגַּלְגֵּל הֵעִיר אוֹתוֹ בְּבֶהָלָה. טִיפּוֹת גֶּשֶׁם הֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת בְּפָנָיו. הוּא מִצְמֵץ בְּהַפְתָּעָה, מְבוּלְבָּל. הַיּוֹם הַחוֹרְפִּי הַקָּצָר עָבַר כְּבָר אֶת שִׂיאוֹ. "שִׁיט!" סִינֵּן וּבִן רֶגַע הָיָה עַל הָרַגְלַיִים.

הַגֶּשֶׁם הָלַךְ וְהִתְחַזֵּק בְּשָׁעָה שֶׁרָץ אֶל הַכְּבִישׁ הַקָּרוֹב כְּדֵי לְנַסּוֹת לַעֲצוֹר מוֹנִית. אַךְ בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל יוֹם שִׁישִּׁי, וּבְמֶזֶג הָאֲוִויר הַזֶּה, רַק נַהָגֵי מוֹנִיּוֹת סְפוּרִים וִיתְּרוּ עַל הַחוֹם הַנָּעִים שֶׁל הַבַּיִת וְהַמִּשְׁפָּחָה וְיָצְאוּ לְשַׁחֵר לַלָּקוֹחוֹת בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַמִּתְרוֹקְנִים. גַּם הַנַּהָגִים שֶׁעָבְדוּ לֹא שָׂשׂוּ לֶאֱסוֹף נוֹסֵעַ רָטוֹב בְּבִגְדֵי רִיצָה סְפוּגִים, הֵבִין עַד מְהֵרָה. הֵם חָלְפוּ עַל פָּנָיו, מִי בִּפְנִים אֲדִישׁוּת וּמִי בְּנִפְנוּף יָד לִשְׁלִילָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא הִתְיָיאֵשׁ וּפָרַץ בְּרִיצָה. גַּם לְאַחַר שֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם, הִמְשִׁיךְ לָרוּץ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתָם.

עוֹרְפּוֹ עוֹד הָיָה רָטוֹב מֵהַמִּקְלַחַת כְּשֶׁתּוֹפֵף בְּעַצְבָּנוּת עַל הַהֶגֶה בָּרַמְזוֹר. הוּא זָרַק מַבָּט לְעֵבֶר זֵר הַפְּרָחִים שֶׁעַל הַכִּיסֵּא לְיָדוֹ, לִבְדּוֹק אֶת מַצָּבוֹ בַּפַּעַם הַמִּי-יוֹדֵעַ-כַּמָּה. בְּלִי מֵשִׂים הוּא מִישֵּׁשׁ שׁוּב אֶת הַבְּלִיטָה הַקְּטַנָּה בְּכִיסוֹ, קוּפְסַת הַמְתָּנָה. הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ, הַחִימּוּם בְּרֶכֶב, הַפְּקָק הָאֵינְסוֹפִי וְהַלַּחַץ שָׁלְחוּ אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים. מְעַנְיֵין מָה דִּיטָה תַּחֲשׁוֹב עַל הַטַּבַּעַת.

הַרְאֵל נִיעֵר אֶת עַצְמוֹ מִן הַמַּחְשָׁבוֹת. הוּא כְּבָר הָיָה קָרוֹב לְבֵית הוֹרֶיהָ. חִיפּוּשׂ חֲנָיָה וַחֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ לֹא הָלְכוּ בְּיַחַד. גַּם הַגֶּשֶׁם הַזּוֹעֵף לֹא עָזַר כְּלָל. עֶשְׂרִים דַּקּוֹת לְאַחַר מִכֵּן – עִם זֵר, בְּלִי מִטְרִיָּיה – עָלָה לְבַסּוֹף בְּמַדְרֵגוֹת הַבַּיִת. הַמּוּזִיקָה שֶׁנִּשְׁמְעָה מִלְּמַעְלָה הוֹדִיעָה לוֹ שֶׁכְּבָר לֹא יַצְלִיחַ "לְהַגִּיעַ קְצָת יוֹתֵר מוּקְדָּם. לַעֲזוֹר בַּהֲכָנוֹת".

הַדֶּלֶת הָיְיתָה נְעוּלָה. הוּא דָּפַק שׁוּב וָשׁוּב, אַךְ לְלֹא מַעֲנֶה. הַדְּפִיקוֹת לֹא נִשְׁמְעוּ מֵעַל לַהֲמוּלַּת הַמּוּזִיקָה וְהַדִּיבּוּרִים שֶׁבִּפְנִים. אֶת הַטֵּלֵפוֹן כַּלַּת יוֹם הַהוּלֶּדֶת דַּוְוקָא שָׁמְעָה, אֲבָל קוֹלָהּ נִבְלָע בְּרַעֲשֵׁי הָרֶקַע וְהוּא הִתְבַּיֵּישׁ לְהָרִים אֶת קוֹלוֹ בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. הוּא נִיתֵּק וְהֵחֵל לְהַקְלִיד הוֹדָעַת טֵקְסְט, כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. דִּיטָה עָמְדָה בַּפֶּתַח, מְמוּסְגֶּרֶת בְּמַשְׁקוֹף. מֵעוֹלָם הוּא לֹא הִתְרַגֵּל לָאוֹפֶן שֶׁבּוֹ יָדְעָה לְשַׁוָּות לְעַצְמָהּ מַרְאֶה כֹּה מוּקְפָּד, וּנְטוּל רְבָב, עַד שֶׁנִּרְאֲתָה יוֹתֵר כְּמוֹ רַעְיוֹן שֶׁל אָדָם מְאַשֵּׁר בַּת אֱנוֹשׁ.

לְרֶגַע נָצַץ בְּעֵינֶיהָ כַּעַס, אַךְ הוּא רָאָה כֵּיצַד הִתְרַכֵּךְ כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת מַבָּטוֹ הַמִּשְׁתָּאֶה גּוֹמֵעַ אוֹתָהּ. דִּיטָה קִיבְּלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַזָּר וְהֶעֱנִיקָה לוֹ חִיּוּךְ שֶׁדָּעַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לְהִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנֶיהָ. בִּמְקוֹם הַהֶעָרָה הַצִּינִית עַל הָאִיחוּר, שֶׁיָּדַע שֶׁעָמְדָה עַל לְשׁוֹנָהּ, הִיא סָקְרָה אוֹתוֹ בְּעֵינֶיהָ, מְחַפֶּשֶׂת עוֹד מַשֶּׁהוּ, מְנַסָּה לִקְרוֹא אֶת פָּנָיו. הִיא חוֹשֶׁדֶת שֶׁהוּא מַסְתִּיר מַשֶּׁהוּ, יָדַע, אֲבָל לֹא הָיָה מוּכָן עֲדַיִין לְהָפִיג אֶת הַמֶּתַח, וּבָלַם אֶת הַדַּחַף לִבְדּוֹק שׁוּב מָה שְׁלוֹם הַטַּבַּעַת שֶׁבְּכִיסוֹ. דִּיטָה הֵשִׁיבָה לוֹ בְּאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ – הִיא נָשְׁקָה עַל לֶחְיוֹ וּבָרְחָה לִמְצוֹא אֲגַרְטָל לִפְרָחִים.

בַּהֶמְשֵׁךְ הָעֶרֶב, נִדְמֶה שֶׁהֶחֱלִיטָה לְשַׂחֵק אִיתּוֹ בְּחָתוּל וְעַכְבָּר. לַמְרוֹת מַאֲמַצָּיו הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ לְיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רְגָעִים חֲטוּפִים. לְבַסּוֹף, כְּשֶׁהָיְיתָה קְצָת שְׁתוּיָה, הִנִּיחָה לוֹ לִתְפּוֹס אוֹתָהּ לְיַד שׁוּלְחַן הַמַּשְׁקָאוֹת. הוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ בְּיָדָהּ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וּפָנָה אֵלֶיהָ. עַל פָּנֶיהָ נִמְתָּח עֲדַיִין חִיּוּךְ וּבְעֵינֶיהָ הֵדִים שֶׁל צְחוֹק מְבוּשָּׂם. אַךְ הִיא הִתְנַעֲרָה מִיָּד כְּשֶׁהִבִּיט הַיְשֵׁר בְּעֵינֶיהָ וְכָרַע עַל בִּרְכּוֹ. בְּיָד אַחַת תָּלַשׁ מִיָּדָהּ אֶת הַכּוֹס וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ בַּצַּד וּבַשְּׁנִיָּיה הוֹצִיא אֶת מִנְחָתוֹ. מֵאָחוֹר שָׁמַע אֶת הַשִּׂיחוֹת דּוֹעֲכוֹת, מִתְחַלְּפוֹת בְּלַחְשׁוּשִׁים, וְאָז אֲפִילּוּ זֶה לֹא. בַּדְּמָמָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה מֵאֲחוֹרֵי זְגוּגִיּוֹת דֶּלֶת הַהֲזָזָה, הַרְאֵל לֹא צָרִיךְ הָיָה לְהַפְנוֹת אֶת מַבָּטוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת חַבְרוֹתֶיהָ נִדְחָקוֹת לְפָנִים, לִצְפּוֹת בָּרֶגַע הַגָּדוֹל. דִּיטָה הִבִּיטָה בְּאוֹרְחִים שֶׁצָּפוּ, וְהַפַּעַם חִיּוּכָהּ בָּעַר בְּעוֹז, צָבַע אֶת לְחָיֶיהָ בְּאָדוֹם וְהִדְלִיק נִיצוֹץ בְּעֵינֶיהָ. הִיא פָּנְתָה אֵלָיו בַּחֲזָרָה וּפָגְשָׁה אֶת מַבָּטוֹ.

אֵיכְשֶׁהוּ הַמּוּדָעוּת לָעֵינַיִים הַנְּשׂוּאוֹת אֲלֵיהֶם הֶעֱנִיקָה לוֹ אוֹמֶץ. הוּא הִבִּיט בְּפָנֶיהָ הַזּוֹרְחוֹת, כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת הַקּוּפְסָה הַקְּטַנָּה. כָּל הָעֵינַיִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֲלֵיהֶם בְּצִיפִּיָּיה דְּרוּכָה. אִי שָׁם מֵאֲחוֹרֵי עֵינֶיהָ הָרְטוּבּוֹת חָלַף צֵל. הִיא חִייְּכָה וּתְחִילָּתָן שֶׁל דְּמָעוֹת נָצְצוּ בְּעֵינֶיהָ. הִיא סִימְּנָה בְּרֹאשָׁהּ הַצִּידָּה.

"מָה" שָׁאַל.

קוֹלָהּ רַעַד מְעַט. "בּוֹא אִיתִּי", אָמְרָה וּמָשְׁכָה אוֹתוֹ עַל רַגְלָיו בַּחֲזָרָה לַסָּלוֹן. הִיא הוֹבִילָה אוֹתוֹ בְּיָדָהּ אֶל דֶּלֶת הַדִּירָה וְסָגְרָה אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם כְּשֶׁיָּצְאוּ אֶל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. הַדֶּלֶת שֶׁנִּסְגְּרָה הַשְּׁתִיקָה אֶת הַלְּחִישׁוֹת שֶׁהִתְחַדְּשׁוּ, וְהִיא הֵנִיפָה אֶת הַקּוּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה מוּל עֵינָיו?. "מָה זֶה? חָקְרָה.

"טַבַּעַת" הוּא נִיסָּה לְחַיֵּיךְ, אַךְ חָדַל מִיָּד לְמַרְאֵה הַמַּבָּט בְּעֵינֶיהָ.

"עִם זֶה בָּאתָ לְהַצִּיעַ לִי נִישּׂוּאִים עִם זֶה?" הִיא הֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ.

"כֵּן, זֹאת טַבַּעַת עַתִּי–"

"זֹאת חֲתִיכַת עֵץ!" הִתְפָּרְצָה דִּיטָה. קוֹלָהּ רַעַם בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. שְׁנֵיהֶם נִרְתְּעוּ.הֵם הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בִּמְבוּכָה.

"זוֹ טַבַּעַת מִיָּוָון. עַתִּיקָה אֲמִיתִּית", לָחַשׁ.

"זֹאת טַבַּעַת שֶׁל שְׁלוֹשָׁה שְׁקָלִים בַּשּׁוּק!" הֵם יָדְעוּ שֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתָם, אֲבָל לְדִיטָה כַּנִּרְאֶה כְּבָר לֹא הָיָה אִכְפַּת.

דִּיטָה הִשְׁתַּתְּקָה לְרֶגַע. "בְּעֶצֶם, לָמָּה אֲנִי צוֹעֶקֶת עָלֶיךָ", מִלְמְלָה לְבַסּוֹף. "הָיִיתִי צְרִיכָה לְהָבִין מִזְּמַן. הַטַּבַּעַת הִיא בִּכְלָל לֹא הָעִנְיָין. הִיא רַק עָזְרָה לִי לִרְאוֹת. אֲנִי הִתְבַּגַּרְתִּי וְאַתָּה נִשְׁאַרְתָּ אַתָּה. אֵין לְךָ אֲפִילּוּ מַסְפִּיק הֲגִינוּת לְהֵירָאוֹת מְבוּגָּר יוֹתֵר. אֲנִי רוֹצָה יוֹתֵר מֵהַחַיִּים שֶׁלִּי".

"דִּיטָה, בְּבַקָּשָׁה", הִתְחַנֵּן. "זוֹ טַבַּעַת מִשְׁאָלוֹת מִיָּוָון. לְפִי הַמַּסּוֹר–"

דִּיטָה לֹא רָצְתָה לִשְׁמוֹעַ עוֹד. "טַבַּעַת מִשְׁאָלוֹת, הָא" פָּנֶיהָ הִתְעַוְּותוּ לְמַסֵּכָה שֶׁל מְרִירוּת. "אֵין לִי סַבְלָנוּת לַשְּׁטוּיוֹת הָאֵלֶּה עַכְשָׁיו, הַרְאֵל. תֵּן לִי לְנַחֵשׁ, יֵשׁ לִי שָׁלוֹשׁ מִשְׁאָלוֹת, כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת"? הִיא נָשְׁכָה אֶת שְׂפָתֶיהָ וְאִגְרְפָה אֶת יָדֶיהָ, נֶאֱבֶקֶת לִבְלוֹעַ אֶת הַמִּילִּים שֶׁרָצוּ לִפְרוֹץ מִגְּרוֹנָהּ. כְּשֶׁשָּׁבָה לַדָּבָר, קוֹלָהּ הָיָה רָגוּעַ יוֹתֵר, אַךְ גַּם מְבַשֵּׂר רָעוֹת. "אַתָּה יוֹדֵעַ? אִמָּא הִזְהִירָה אוֹתִי, חֲבֵרוֹת שֶׁלִּי הִזְהִירוּ אוֹתִי, וְרַק אֲנִי כְּמוֹ מְפַגֶּרֶת לֹא רָצִיתִי לְהַקְשִׁיב. חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לְהוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ מֵהָעֲנָנִים, לְלַמֵּד אִתְּךָ לְהִישָּׁאֵר עִם הָרַגְלַיִים עַל הַקַּרְקַע. אֲבָל זֶה כְּבָר לֹא יִקְרֶה, נָכוֹן?"

הִיא נִרְאֲתָה מוּתֶּשֶׁת. סְחוּטָה. הִיא הִפְנְתָה אֵלָיו אֶת גַּבָּהּ וְשָׁלְחָה אֶת יָדֶיהָ אֶל הַמַּעֲקֶה. שֵׂיעָרָהּ הִסְתִּיר אֶת פָּנֶיהָ כַּמָּסָךְ כְּשֶׁהִבִּיטָה לְמַטָּה. "עֲזוֹב, אֵין לִי מִשְׁאָלוֹת – לֹא מִמְּךָ. לֹא כָּאֵלֶּה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְסַפֵּק לִי", אָמְרָה. אֶרֶס חָדַר לְקוֹלָהּ. "יוֹדֵעַ מָה? אוּלַי בְּעֶצֶם כֵּן". הִיא דָּחֲפָה אֶת עַצְמָהּ מֵהַמַּעֲקֶה וּפָנְתָה אֵלָיו בַּחֲזָרָה. "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה אֲנִי רוֹצָה? אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּיקַּח אֶת הַ'טַבַּעַת' הַדְּפוּקָה שֶׁלְּךָ וְתֵיעָלֵם בַּחֲזָרָה לַחוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ צַצְתָּ!"