הַנַּעַר מְעוֹרֵר בִּי חֲשָׁד בָּרֶגַע שֶׁהוּא עוֹבֵר אֶת מִפְתַּן דַּלְתִּי. הוּא מוּכָּר לִי. בַּהֲלִיכָתוֹ הַמּוּזָרָה הוּא מַזְכִּיר לִי אֶת הַצַּעֲצוּעַ הָאָהוּב עָלַי מִיַּלְדוּתִי. הוּא עוֹבֵד כְּשׁוּלְיַית קֶצֶב בַּחֲנוּת בְּמֶרְחָק כַּמָּה רְחוֹבוֹת מִבֵּיתִי.

אֲנִי מְנַסָּה לֹא לִמְשׁוֹךְ תְּשׂוּמֶת לֵב בְּנִיהוּל עֲסָקַיי מִחוּץ לַבַּיִת, בְּיִיחוּד בַּשּׁוּק. יָכוֹלְתִּי לִשְׂכּוֹר מִשְׂרַת שֶׁיֵּלֵךְ לַשּׁוּק בִּמְקוֹמִי, אֲבָל אֲנִי מְנַסָּה לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת כְּדֵי לָצֵאת הַחוּצָה מִדֵּי פַּעַם וּלְהִתְמַזֵּג עִם הַקָּהָל. הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁהַטִּיּוּלִים הָאֵלֶּה יוֹצְרִים סְבִיבִי מְשָׁרֵת הֵיטֵב אֶת טְוַוח הַמְּחִירִים שֶׁלִּי, אֲבָל מְחִירוֹ הוּא הַשְּׁמוּעוֹת שֶׁנּוֹצָרוֹת מַהֵר מְאוֹד בִּמְקוֹמוֹת קְטַנִּים כָּאֵלֶּה.

הַנַּעַר חָדָשׁ בָּעִיר. מִמִּבְטָאוֹ, מִבְּגָדָיו וּמִיְּצִיבָתוֹ בָּרוּר שֶׁגָּדַל בַּחַוָּוה. הַשָּׁמַיִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְעוּנָּנִים בָּעִיר הַקְּפוּאָה, אֲבָל אֵלֶּה שֶׁעוֹבְדִים בַּחוּץ בְּאוֹפֶן קָבוּעַ עֲדַיִין נוֹשְׂאִים סִימָנִים לְכָךְ עַל עוֹרָם. אֵצֶל הַחַיָּילִים מִתְפַּתַּחַת מַחֲלָה כַּעֲבוֹר זְמַן מָה – עֵינֵיהֶם מִתְכַּסּוֹת בְּגָוֶון סָגוֹל, רְאִיָּיתָם נֶחְלֶשֶׁת לְאִיטָּהּ, וּלְבַסּוֹף הֵם נִשְׁלָחִים הַבַּיְתָה לִזְמַן מָה לְהַחֲלִים. אֵצֶל הַמְּקוֹמִיִּים, צֶבַע הָעוֹר פָּשׁוּט מִשְׁתַּנֶּה, מִכָּתוֹם חִיוֵּור אָחִיד מוֹפִיעִים עָלָיו כְּתָמִים שֶׁל יָרוֹק בָּהִיר.

לַנַּעַר הַזֶּה יֵשׁ קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת בְּצֶבַע פְּרָחִים טְרִיִּים וּשְׁנֵי כְּתָמִים עַל צַוָּוארוֹ, כְּמוֹ הַנּוֹצוֹת הַיְּרוּקּוֹת שֶׁל צִיפּוֹרֵי טֶרֶף. הָעוּבְדָּה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁלִּי בְּאֶמְצַע הַיּוֹם מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁלָּקַח יוֹם חוֹפֶשׁ מֵהָעֲבוֹדָה. כָּל זֶה נִרְאֶה מוּזָר מִכְּדֵי לִהְיוֹת אֲמִיתִּי. אֵיפֹה יֶלֶד כָּזֶה מַשִּׂיג אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁאֲנִי גּוֹבָה? הֱוֵא לא גַּנָּב דָּגוּל, וְלֹא נִמְצָא בָּעִיר דֵּי זְמַן כְּדֵי לְהַרְוִויחַ סְכוּמִים כָּאֵלּוּ בִּזְנוּת אוֹ בִּמְכִירַת מְיוּמָּנוּת אַחֶרֶת בַּסִּמְטָאוֹת הַחֲשׁוּכוֹת.

כַּמּוּבָן, הַכּוֹל הֶגְיוֹנִי אִם הוּא אַחַד הַמּוֹרְדִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁקּוּדַּם לָאַחֲרוֹנָה מֵהַכְּפָר לָעִיר בִּידֵי הַמְּמוּנִּים הַחֲשָׁאִיִּים שֶׁלּוֹ, וְקִיבֵּל כֶּסֶף שֶׁאִיתּוֹ הוּא אָמוּר לְבַצֵּעַ מְשִׂימוֹת כָּלְשֶׁהֵן שֶׁל סוֹכֵן בְּדֶרֶג בֵּינַיִים. מֵרֶגַע שֶׁהַמַּחְשָׁבָה עוֹלָה בְּרֹאשִׁי, לֹא עוֹלֶה בְּמוֹחִי שׁוּם הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי יוֹתֵר.

הַנַּעַר חַיְיכָן וּמְנוּמָּס, כְּאִילּוּ הִגִּיעַ לְהִתְאָרֵחַ לָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל מַכָּרָה שֶׁל אִמּוֹ וְהוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חָלַץ אֶת נְעָלָיו.

חִיּוּךְ עוֹלֶה עַל שְׂפָתַיי: "בְּחַר". וְהוּא בּוֹחֵר.

גּוּפִי זָז, עוֹרִי נִמְתָּח וּמִתְכַּוֵּוץ. מִרְקָמִים מִשְׁתַּנִּים, עֲצָמוֹת מִתְאָרְכוֹת. אֲנִי נוֹעֵל מַגָּפַיִים עֲשׂוּיִים מֵעוֹר קָשִׁיחַ וְטוּנִיקָה מַמָּשִׁי אָרוּג בִּפְאֵר עִם בִּטְנַת פַּרְוָוה רַכָּה. אֵלֶּה מְצַיְּינִים אוֹתִי כְּמִישֶׁהוּ מִמַּעֲמָד חֶבְרָתִי גָּבוֹהַּ מִזֶּה שֶׁל הַנַּעַר; עִירוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף לְבַזְבֵּז וַחֲבֵרִים חֲשׁוּבִים לְהַרְשִׁים.

לְאַחַר רֶגַע שֶׁל הִתְלַבְּטוּת אֲנִי מַחֲלִיף לְטוּנִיקָה פְּשׁוּטָה יוֹתֵר וּמֵסִיר אֶת הָאַבְזָמִים הַדֶּקוֹרָטִיבִיִּים מִמִּכְנָסַיי. יֵשׁ סִיבָּה לְכָךְ שֶׁהַנַּעַר הֶחֱלִיט לְבַזְבֵּז אֶת כַּסְפּוֹ עָלַי, וְאוּלַי לְהִסְתַּכֵּן בְּצָרוֹת רַבּוֹת עַל שְׂכִירַת שֵׁירוּתַיי. לְבָחוּר כָּמוֹהוּ לֹא קַל לְהַשִּׂיג אֶת תְּשׂוּמֶת לִיבּוֹ שֶׁל סוֹחֵר עָשִׁיר, אֲבָל זוֹ לֹא מְשִׂימָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית, בִּמְיוּחָד בַּשְּׁכוּנָה הַזֹּאת.

אָז, מַשֶּׁהוּ אַחֵר. מִישֶׁהוּ קָרוֹב יוֹתֵר לַמַּעֲמָד הַחֶבְרָתִי שֶׁל הַיֶּלֶד. אוּלַי מִישֶׁהוּ מֵהַבַּיִת אוֹ אֶחָד מֵחֲבֵרָיו הַחֲדָשִׁים בָּעִיר. מִישֶׁהוּ שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לְהַשִּׂיג, מִסִּיבָּה כָּלְשֶׁהִי, אֲבָל עֲדַיִין רוֹצֶה אוֹתוֹ נוֹאָשׁוֹת.

אֲנִי הוֹפֵךְ אֶת צְעָדַיי לִהְיוֹת אַגָּבִיִּים יוֹתֵר, נוּקְשִׁים פָּחוֹת מִכְּפִי שֶׁהִתְכַּוַּונְתִּי בַּמָּקוֹר, כְּשֶׁאֲנִי חוֹזֵר לַחֲדַר הָאוֹרְחִים כְּדֵי לְהַזְמִין אוֹתוֹ לַחֲדַר הַשֵּׁינָה. עֵינָיו כִּמְעַט נוֹפְלוֹת מֵאֲרוּבּוֹתֵיהֶן. עָבַר זְמַן מָה מֵאָז שֶׁהָיָה לִי לָקוֹחַ שֶׁהִפְגִּין פְּלִיאָה גְּלוּיָה כָּל כָּךְ מִטִּבְעִי הַזָּר. הוּא לֹא הָיָה מְסוּגָּל לְהַפְסִיק לִבְחוֹן כָּל חֵלֶק בִּי. עַל פִּי תְּגוּבָתוֹ, בָּרוּר לִי שֶׁהַבְּגָדִים מַתְאִימִים בְּדִיּוּק. הַתִּלְבּוֹשֶׁת הָרִאשׁוֹנָה לְבַטֵּחַ לֹא הָיְיתָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁלָּנוּ, אֲבָל עִם הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה נְשִׁימָתוֹ נֶעְתֶּקֶת.

הוּא לֹא מִתְאַפֵּק וְקָם מֵהַכִּיסֵּא לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַזְמִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת. הוּא נִרְגָּשׁ מִדַּי, וְכַנִּרְאֶה חֲסַר מָנוֹחַ וְנָבוֹךְ מִכְּדֵי לְהִישָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ.

הוּא פָּחוֹת בַּיְישָׁן מִכְּפִי שֶׁצִּיפִּיתִי, וְגַם פָּחוֹת חֲסַר נִיסָּיוֹן. כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים הָאוֹר שֶׁמִּסְתַּנֵּן מִבַּעַד לָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים בַּחוּץ צוֹבֵעַ הַכּוֹל בְּצֶבַע כָּחוֹל מְעוּמְעָם. אַחַר כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁבִּשְׁבִילוֹ בֶּאֱמֶת בָּא לְבֵיתִי.

אֲנִי שׁוֹכֵב לְיָדוֹ, רָאשֵׁי עַל בִּטְנוֹ, יְדֵי עַל יְרֵכוֹ, וּמְלַטֵּף אוֹתוֹ בְּהֶיסַּח הַדַּעַת. אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת נְשִׁימָתוֹ כְּפִי שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ אֶת שֶׁלִּי. לֹא חוֹלֵף זְמַן רַב עַד שֶׁהוּא נֶאֱנָח, בְּשֶׁקֶט, כְּאִילּוּ מְשַׁחְרֵר נְשִׁימָה שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהֶחֱזִיק. שְׁרִירָיו וְגוּפוֹ נִרְפִּים. אַחֲרֵי זְמַן מָה הוּא מַנִּיחַ לְעַצְמוֹ לְהַעֲבִיר אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בְּשַׁעֲרֵי וּמַצְמִיד אוֹתִי אֵלָיו בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת.

הַחַיָּילִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְבַקְּשִׁים סִיבּוּב שֵׁנִי בַּשָּׁלָב הַזֶּה, אִם הֵם עֲדַיִין בְּמִיטָּתִי זְמַן רַב כָּל כָּךְ אַחֲרֵי הַסִּיבּוּב הָרִאשׁוֹן. אֲבָל הַנַּעַר הַזֶּה רוֹצֶה אֶת זֶה. אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי הִתְחַלְתִּי לַעֲסוֹק בְּזֶה הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהוּא נוֹלָד, אֲבָל בָּרוּר לִי שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו, שֶׁאֲנִי מְסוּגָּל לָדַעַת בְּמַבָּט אֶחָד אֶת סוֹדוֹתָיו הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר.

יֵשׁ בִּי חֵלֶק שֶׁהָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לְנַעֵר כֶּסֶף לָבוֹא שׁוּב. תְּמִימוּתוֹ מְרַעֲנֶנֶת. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הָיִיתִי מוֹצֵא אוֹתָהּ מְשַׁעֲמֶמֶת אוֹ מַטְרִידָה. הַדְּבָרִים שֶׁרְאִיַּית הַבַּיִת עוֹלֶה בְּאֵשׁ עוֹשָׂה לַהַעֲדָפוֹת שֶׁלָּנוּ.

אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת יָדוֹ בְּיָדִי, מְשַׁלֵּב אֶת אֶצְבְּעוֹתֵינוּ. הָאֲגוּדָל שֶׁלִּי מְלַטֵּף כָּל פִּיסַּת עוֹר, מְחַפֵּשׂ, מִשְׁתַּהֶה עַל הַיַּבָּלוֹת הַקְּטַנּוֹת עַל הָאֶצְבַּע וְהָאַמָּה, סִימָנִים מוּבְהָקִים שֶׁל אִימּוּנֵי יְרִי.

הִיא בָּאָה אֵלַי כָּרָגִיל אַחֲרֵי שִׁיעוּרֵי הָעֶרֶב שֶׁלָּהּ. הִיא תַּאֲוָוה לָעֵינַיִים: בְּגָדֶיהָ הֵם מַפָּל שֶׁל צְבָעִים הַמִּתְמַזְּגִים זֶה בָּזֶה, בַּדִּים מִשְׁתַּלְּבִים הָעוֹטְפִים אֶת גִּזְרָתָהּ בְּצוּרָה מַחְמִיאָה וּבְהֶתְאֵם לְאוֹפְנָה. הִיא מוּשְׁלֶמֶת, שְׁלֵמוּתָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ רַק לָאַחֲרוֹנָה מִיַּלְדוּת לְבַגְרוּת.

אִמָּהּ תְּחַתֵּן אוֹתָהּ בְּקָרוֹב. הִיא לֹא סִיפְּרָה לִי, שָׁמַעְתִּי אֶת הָרְכִילוּת בָּעִיר. בְּאוֹפֶן טִיפּוּסִי לַאֲנָשִׁים בְּמַעֲמָדָהּ, הִיא לֹא מְסוּגֶּלֶת לְהַעֲרִיךְ אֶת הַתְּקוּפָה הַזּוֹ. הִיא כְּבָר לֹא יַלְדָּה – הִיא לוֹמֶדֶת בְּבֵית סֵפֶר בָּעִיר בַּמָּקוֹם עִם מוֹרִים פְּרָטִיִּים בַּבַּיִת – אֲבָל עֲדַיִין לֹא נוֹשֵׂאת עַל כְּתֵפֶיהָ אַחְרָיוּת אֲמִיתִּית. בְּחַיַּי הַקּוֹדְמִים לֹא הָיְיתָה לִי סַבְלָנוּת לִנְעוּרִים, אֲבָל עַכְשָׁיו, כָּאן, הַמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּהּ מְסִבִּים לִי הֲנָאָה מְסוּיֶּמֶת.

הַמִּילִּים הָרְגִילוֹת יוֹצְאוֹת מִפִּי: "תִּבְחֲרִי".

הַפַּעַם הִיא בּוֹחֶרֶת נְקֵבָה, כְּפִי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁתַּעֲשֶׂה. יֵשׁ דְּפוּסִים לִתְשׁוּקוֹתֶיהָ, אַךְ הִיא לֹא אוֹהֶבֶת לְהוֹדוֹת בָּהֶם.

אֲנִי מַחֲלִיקָה אֶת עוֹרִי, מְעַגֶּלֶת אֶת פָּנַיי; מְנִיעָה אֶת הַשְּׁרִירִים וְהַשּׁוּמָּן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִתַּחַת לָעוֹר. אֲנִי בּוֹחֶרֶת שִׂמְלָה שֶׁל אִישָּׁה פְּשׁוּטָה. לֹא מְשָׁרֶתֶת, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל בַּעַל מְלָאכָה. בַּהַתְחָלָה נָהַגְתִּי לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים שֶׁל אֲנָשִׁים קְרוֹבִים יוֹתֵר לְמַעֲמָדָהּ: מֶשִׁי, תַּכְשִׁיטִים, צֶבַע בִּשְׂעָרִי. עַכְשָׁיו אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ מַסְפִּיק כְּדֵי לְצַפּוֹת אֶת מַצְּבֵי הָרוּחַ שֶׁלָּהּ. אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה מִשְׂחָק תִּבְחַר.

הִיא לֹא עוֹזֶבֶת אֶת בֵּיתִי עַד לְמָחֳרָת בַּבּוֹקֶר. זֶה תָּמִיד כָּכָה לִפְנֵי סוֹף הַשָּׁבוּעַ. אֲנִי מַסְפִּיקָה לְהַחֲלִיף כַּמָּה תִּלְבּוֹשׁוֹת עַד שֶׁהִיא מְסוּפֶּקֶת וּמוּתֶּשֶׁת.

בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהִיא עֵרָנִית מִכְּדֵי לְהֵירָדֵם אֲבָל עֲיֵיפָה מִכְּדֵי לִמְשׁוֹל בִּדְבָרֶיהָ, הִיא מְסַפֶּרֶת לִי עַל הַנֶּשֶׁף הַגָּדוֹל, הָאֵירוּעַ הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּשָׁנָה עֲבוּר הַחוּג הַפְּנִימִי שֶׁל הַמּוֹשֵׁל. הִיא שׁוֹכֶבֶת לִידֵי בַּחוֹשֶׁךְ – הַמִּיטָּה גְּדוֹלָה מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁגּוּפֵינוּ לֹא יִיגְּעוּ כְּלָל זֶה בָּזֶה – וּמְסַפֶּרֶת לִי עַל הַשִּׂמְלָה שֶׁהִשְׁקִיעָה חוֹדָשִׁים בְּעִיצּוּבָהּ וְאֶחָד הַמְּשָׁרְתִים שֶׁל אִמָּהּ הָרַס אוֹתָהּ כָּלִיל. יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהִיא סִיפְּרָה אֶת הַסִּיפּוּר הַזֶּה פְּעָמִים רַבּוֹת בֶּעָבָר. הִיא מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ עַל כָּךְ שֶׁאִמָּהּ עֲלוּלָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַמּוֹשֵׁל לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת הַנֶּשֶׁף הַשָּׁנָה.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ עַל סִיבַּת הַבִּיטּוּל, בּוֹחֶנֶת אֶת פָּנֶיהָ, מְחַכָּה לִרְאוֹת כַּמָּה אֱמֶת תִּהְיֶה בִּתְשׁוּבָתָהּ. הָעֵינַיִים שֶׁלִּי מוּתְאָמוֹת יוֹתֵר לְחוֹשֶׁךְ מִשֶּׁלָּהּ – בִּיּוֹלוֹגְיָה שׁוֹנָה, מְשׁוּלֶּבֶת בְּשָׁנִים שֶׁל תִּרְגּוּל. לִכְאוֹרָה אָסוּר לָהּ לַחֲלוֹק אִיתִּי מֵידָע כָּזֶה.

"הַמּוֹרְדִים", הִיא עוֹנָה בְּמִלְמוּל אֲפוּף שִׁינָּה. "הֵם שׁוּב הִתְחִילוּ". אָבִיהָ מוּדְאָג מִקְּבוּצוֹת שֶׁנִּפְגָּשׁוֹת בַּחֲשַׁאי בָּעִיר. יַעַד כְּמוֹ הַנֶּשֶׁף הַגָּדוֹל עָלוּל לִהְיוֹת הִזְדַּמְּנוּת מְפַתָּה מִדַּי עֲבוּרָם.

הוּא מוֹפִיעַ עַל סַף דַּלְתִּי רָטוֹב מִגֶּשֶׁם, כִּמְעַט רוֹעֵד.

לֹא הָיָה קַל לִמְצוֹא אוֹתוֹ. הָאֶמְצָעִים שֶׁלִּי לֹא צְנוּעִים, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא נִיסִּיתִי לִמְתּוֹחַ אוֹתָם עַד כְּדֵי כָּךְ. לֹא הָיָה קַל לִמְצוֹא אוֹתוֹ, וְלֹא הָיָה קַל לְאַרְגֵּן אֶת רֶצֶף הָאֵירוּעִים שֶׁהוֹבִילוּ לְכָךְ שֶׁיָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתִי. יֵשׁ לוֹ סִיבָּה טוֹבָה לִהְיוֹת חַשְׁדָן. כָּל אָדָם בָּעִיר הַקְּפוּאָה הָיָה רוֹצֶה לָדַעַת אֶת שְׁמוֹ, בִּמְיוּחָד בַּעֲלֵי הָעוֹצְמָה.

בְּסוֹף תַּהֲלִיךְ אָרוֹךְ שֶׁל אִיסּוּף שְׁמוּעוֹת וּשְׁקָרִים מֵהַלָּקוֹחוֹת שֶׁלִּי, וִידֵּאתִי שֶׁרוֹב הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּהֶם הוּא הִקִּיף אֶת עַצְמוֹ שָׁמְעוּ עָלַיי אוֹ הָיוּ לָקוֹחוֹתַיי בֶּעָבָר. הוּא נוֹלַד בָּעִיר, כָּךְ שֶׁהָיָה קָשֶׁה יוֹתֵר לְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ לְעוּמַּת חֲבֵרָיו הַכַּפְרִיִּים. אֲבָל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, אָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּמִידָּה מְסוּיֶּמֶת שֶׁהוּא בֶּן אַלְמָוֶות. אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה תָּמִיד נִמְשָׁכִים אֶל הַמְּיוּחָד, הַמִּסְתּוֹרִי, הַמְּפַתֶּה וְהַלֹּא מוּסְבָּר. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אָדָם כָּמוֹהוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְעַט מְאוֹד נֶגֶד קְסָמַיי.

הוּא יְפֵה תּוֹאַר. פָּנָיו נְבוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁבְּגָדָיו הֵם בִּגְדֵי פּוֹעֵל פָּשׁוּט. הוּא מִתְחַזֶּה לְעוֹבֵד תַּחֲנַת קֶמַח שֶׁגָּר בָּעִיר אֲבָל עוֹבֵד בְּפַאֲתֶיהָ – הִימּוּר גְּאוֹנִי וּמְסוּכָּן. אִישׁ לֹא הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁמַּנְהִיג הַמֶּרֶד הַבָּא מְבַלֶּה אֶת מַרְבִּית יָמָיו מִחוּץ לְשַׁעֲרֵי הָעִיר.

הַתֶּה נִמְזָג וְהוּא מְקַבֵּל אֶת זְכוּת הַבְּחִירָה, כְּמוֹ כּוּלָּם.

אֲנִי תּוֹהָה, כַּמּוּבָן, אִם הוּא בֶּאֱמֶת הַפִּתְרוֹן לִבְעָיָיתִי. אִם הַמֶּרֶד בֶּאֱמֶת נִשְׁעָן עַל כְּתֵפָיו שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, אוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יִיקַּח אֶת מְקוֹמוֹ בְּקַלּוּת אִם יֵיעָלֵם. אֲבָל יֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד שֶׁבְּאֶפְשָׁרוּתִי לַעֲשׂוֹת, וְלָכֵן זֶה הַדָּבָר שֶׁאֶעֱשֶׂה. יַצִּיבוּת חִיּוּנִית לָעֵסֶק שֶׁלִּי.

בְּחַיַּי הַקּוֹדְמִים אוּלַי הָיָה עוֹלֶה בְּדַעְתִּי לָחוּס עָלָיו. אָז הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנָשִׁים חֲכָמִים תָּמִיד יִבְחֲרוּ בָּאוֹשֶׁר עַל פְּנֵי סֵבֶל, בְּכָל הַנְּסִיבּוֹת. בִּתְמוּרָה לְשִׁיתּוּף הַפְּעוּלָּה שֶׁלּוֹ יָכוֹלְתִּי לַעֲזוֹר לוֹ לַחֲמוֹק מֵהָעִיר, אוּלַי לְהַפְלִיג הַרְחֵק מִכָּאן. בֶּעָבָר יָכוֹלְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁהוּא יַסְכִּים לְפָרֵק אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁבָּנָה אִם רַק יוּצְּעוּ לוֹ חֲלוּפוֹת עֲבוּרוֹ וַעֲבוּר הָאֲנָשִׁים הַיְּקָרִים לְלִיבּוֹ.

הוּא לוֹגֵם מֵהַתֶּה שֶׁלּוֹ. הַכּוֹס שֶׁלִּי נִשְׁאֶרֶת מְלֵאָה.

הַקּוּמְקוּם מוּחְזָר אֶל הַשּׁוּלְחָן, וַאֲנִי שׁוּב בִּמְקוֹמִי, עַל הַסַּפָּה מוּלוֹ. עַד שֶׁהַטּוּנִיקָה שֶׁלִּי נוֹגַעַת בְּסַפָּה, הַחַיִּים כְּבָר נֶעֱלָמִים מֵעֵינָיו. הוּא נוֹפֵל עַל הַשָּׁטִיחַ בְּשֶׁקֶט, אֲפִילּוּ בָּחַן. מִישּׁוּשׁ קַל שֶׁל מִפְּרָקָיו וְצַוָּוארוֹ מְאַשֵּׁר לִי סוֹפִית שֶׁהוּא מֵת.

מוּזָר לְהָבִין זֹאת פִּתְאוֹם, אֲבָל הָיִיתִי רוֹצָה לִשְׁמוֹעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ. הַתְּשׁוּבָה לֹא הָיְיתָה מַפְתִּיעָה, כַּמּוּבָן, לֹא כְּשֶׁיֵּשׁ רַק שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת, אֲבָל הָיִיתִי רוֹצָה לָדַעַת מָה הוּא הָיָה בּוֹחֵר. אוּלַי כֵּיוֹוֹן שֶׁמַּפְרִיעַ לִי לְהַנִּיחַ לַלָּקוֹחַ לְהִישָּׁאֵר תַּעֲלוּמָה. יֵשׁ לְהַקְרִיב דְּבָרִים רַבִּים כָּל כָּךְ לְמַעַן הַהִישָּׂרְדוּת.

יִידָּרֵשׁ מַאֲמָץ לְהַסְתִּיר אֶת מוֹתוֹ, אֲבָל יֵשׁ לִי קְשָׁרִים מִחוּץ לְחוֹמוֹת הָעִיר. הַשְּׁמוּעוֹת יְסַפְּרוּ שֶׁהוּא עָזַב אֶת בֵּיתִי בְּמַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם וְלֹא מָצָא אֶת דַּרְכּוֹ הַבַּיְתָה בִּסְעָרָה.

לְחָיָיו יְרוּקּוֹת מִתַּחַת לְעֵינָיו הַפְּקוּחוֹת, הָרֵיקוֹת. אֲנִי פּוֹנָה לְעִיסּוּקַיי. הַכּוֹס שֶׁלִּי וְשֶׁלּוֹ מוּשָׁבוֹת לִמְקוֹמָן הָרָגִיל לְיַד שְׁאָר הַכֵּלִים וְהָעֲשָׂבִים.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁגּוּפָתוֹ תְּסוּלַּק, אַשְׁמִיד אֶת שְׁנֵי הַסְּפָלִים הָאֵלֶּה. הַכֵּלִים שֶׁלִּי יִיחוּדִיִּים וִיקָרִים, וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא לָהֶם תַּחֲלִיף כָּאן, אֲבָל הַסֵּפֶל שֶׁלּוֹ הוּא רְאָיָה שֶׁאָסוּר לְהַשְׁאִיר בְּבֵיתִי, וְהַסֵּפֶל שֶׁלִּי יִהְיֶה קוֹרְבָּן לַטֶּקֶס. כָּל הַיְּצוּרִים הַחַיִּים מִסְתַּמְּכִים עַל טְקָסִים כְּדֵי לִמְצוֹא סֵדֶר בְּחַיֵּיהֶם, וְכָךְ גַּם אֲנִי. הָעִיר הַקְּפוּאָה הָיְיתָה עַד כֹּה בַּיִת חַם וְסַלְחָן בִּשְׁבִילִי, וְעָלַיי לְכַבֵּד אֶת זֶה, בְּדַרְכִּי.