עֵינַיי זִינְּקוּ מִיָּד אֶל עֵינָיו שֶׁל אַבָּא, לְחַפֵּשׂ אֶת אִישּׁוּרוֹ. תִּקְוָוה הֵחֵלָּה לִפְרוֹחַ בְּחָזִי. בְּאֵר שֶׁבַע נִרְאֲתָה לִי רְחוֹקָה כְּמוֹ מִצְרַיִם אוֹ כּוּשׁ, וּקְסוּמָה בְּעֵרֶךְ בְּאוֹתָהּ מִידָּה. לֹא בִּגְלַל מַרְצְפוֹת שַׁיִשׁ וְקִישּׁוּטֵי כֶּסֶף וְזָהָב, וְלֹא כִּי שָׁם אֵין בְּוַודַּאי סוּפוֹת חוֹל רַצְחָנִיּוֹת שֶׁקּוֹטְלוֹת אֶת הַתּוֹעִים בְּדַרְכָּם. אֶלָּא כִּי שָׁם, אוּלַי, אֲנָשִׁים לֹא יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי גּוֹרֶמֶת לְמַחֲלוֹת, וְלֹא יַאֲשִׁימוּ אוֹתִי בְּכָל פַּעַם שֶׁכֵּלִים נִשְׁבָּרִים אוֹ יְלָדִים נֶחְנָקִים וּמֵתִים.

אַחֲרֵי שְׁתִיקָה אֲרוּכָּה שָׁאַלְתִּי בִּזְהִירוּת, "אַבָּא?" הָיִיתִי חֵלֶק מִבֵּיתוֹ, וְלַמְרוֹת הַמְּבוּכָה שֶׁהֵסַבְתִּי לוֹ עֲדַיִין הָיִיתִי בִּתּוֹ. תָּהִיתִי אִם יֵיקַל לוֹ וּלְבָנָיו אִם לֹא אֶהְיֶה יוֹתֵר בַּסְּבִיבָה, אוֹ שֶׁמָּא הֵם יַכִּירוּ פִּתְאוֹם בְּחֶסְרוֹנִי.

"אֲנִי אֶהְיֶה אַחְרַאי עָלֶיהָ", הִזְדָּרֵז יִצְחָק לוֹמַר. "יִהְיֶה לָהּ עָתִיד טוֹב יוֹתֵר בִּבְאֵר שֶׁבַע. הִיא תּוּכַל לְהִינָּשֵׂא לְאָדָם אָמִיד שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ סִיכּוּי לְהִינָּשֵׂא לוֹ לוּ הָיְיתָה בְּסַךְ הַכֹּל נַעֲרָה יְחֵפָה בַּמִּדְבָּר. וְכַמּוּבָן סָבְתָא שֶׁלָּהּ תִּהְיֶה אִיתָּהּ".

"הִיא לֹא תִּהְיֶה בְּמַעֲמָד לֹהִי –"

"הִיא תִּהְיֶה הַגְּבִירָה, יִשְׁמָעֵאל. הָגָר חוֹזֶרֶת כְּדֵי לִהְיוֹת הַגְּבִירָה", הוּא הִזְכִּיר לְאַבָּא שׁוּב.

"אוּלַי תִּישָּׂא אוֹתָהּ לְךָ לָאִישָּׁה, יִצְחָק", אָמְרָה סָבְתָא וְחִייְּכָה חִיּוּךְ עָדִין.

פָּנַיי הֶאְדִּימוּ. מוּל מַבְּטֵיהֶם הַמְּמוּקָּדִים בִּי חַשְׁתִּי לְכוּדָה.

יִצְחָק הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ. "אַבָּא שָׁלַח אֶת אֱלִיעֶזֶר לְחָרָן כְּדֵי לְהָבִיא לִי כַּלָּה, וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶקַּח אִישָּׁה שְׁנִיָּיה".

לְכָךְ לֹא הָיְיתָה לְסַבְתָּא תְּשׁוּבָה. גַּם אַבָּא לֹא אָמַר דָּבָר, אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי הוּא לָקַח אֶת יָדִי בְּיָדוֹ וְחִיבֵּק אוֹתִי חִיבּוּק אָרוֹךְ שֶׁל פְּרֵידָה. אַבָּא הָיָה דּוֹמֶה לַמִּדְבָּר שֶׁל עֲזָאזֵל, שֶׁהָיָה יָבֵשׁ וְקוֹדֵר רוֹב הַזְּמַן. לֹא הָיָה צוֹרֶךְ לְהוֹסִיף שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ הַדְּבָרִים סְגוּרִים, וְשֶׁהוּא נוֹתֵן לִי אֶת בִּרְכָתוֹ.