לוּ הָיָה מְנַסֶּה לְפַתּוֹת אוֹתִי בְּכָל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם הוּא לֹא הָיָה מַצְלִיחַ לִגְרוֹם לִי לַעֲזוֹב אֶת הַבְּאֵר וּלְהִסְתַּכֵּן בְּמַסָּע בֵּין אַשְׁלָיוֹת הַמִּדְבָּר. אֲבָל הוּא הָגָה בְּקוֹל אֶת הַדָּבָר שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, הַדָּבָר שֶׁלֹּא יָכוֹלְתִּי לְקַבֵּל בִּבְאֵר לַחַי רוֹאִי.

הַבְּקָרִים שֶׁאַחֲרֵי סוּפוֹת הַחוֹל הָיוּ יָפִים בִּמְיוּחָד, כְּאִילּוּ הַמִּדְבָּר חָשׁ צוֹרֶךְ לְהִתְנַצֵּל וּלְפַצּוֹת אֶת יוֹשְׁבָיו עַל הִתְפָּרְצוּת הָרְגָשׁוֹת שֶׁאָחֲזָה בּוֹ קוֹדֶם לָכֵן. יָצָאנוּ מִתְּחוּמֵי בְּאֵר לַחַי רוֹאִי, שְׁלוֹשָׁה מֵאַחַי, אָבִי וְאָנוֹכִי, כְּדֵי לְלַקֵּט אוֹצָרוֹת שֶׁנִּסְחֲפוּ בִּסְעָרָה. לֹא הָיָה זֶה מְדַבֵּר רָגִיל כְּפִי שֶׁסָּבָתִי טָרְחָה וְהַדְגִּישָׁהּ שׁוּב וָשׁוּב. מַמְלַכְתּוֹ שֶׁל עֲזָאזֵל הָיְיתָה הֲפַכְפַּכָּה וְקַטְלָנִית. סוּפוֹת הַחוֹל גָּרְמוּ תָּמִיד לַמְּצִיאוּת לְהִשְׁתּוֹלֵל, וּבַבּוֹקֶר לְמָחֳרָת הַיּוֹם הָיִינוּ מוֹצְאִים תַּכְשִׁיטִים, חֲמוֹרִים מֵתִים, מָזוֹן אוֹ סְחוֹרוֹת שֶׁנָּפְלוּ אוֹ נִתְלְשׁוּ מֵאֳורָחוֹת שֶׁנֶּעֶלְמוּ בִּסְעָרָה.

נְבָיוֹת, קֵדָר וְאַדְבְּאֵל נֶאֶבְקוּ קָשֶׁה מִמֶּנִּי בָּאֲבָנִים הַזָּוִויתִיּוֹת וְהֶחָדוֹת שֶׁל הַגְּבָעוֹת. צְעָדַיי הָיוּ קַלִּים יוֹתֵר עַל הַחוֹל, וְאִם דַּעְתִּי הוּסְּחָה רַגְלַיי הָיוּ מְרַחֲפוֹת מֵעַל הַקַּרְקַע. אֲבָל לֹא הֵעַזְתִּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, שֶׁכֵּן אָז הַצְּבָעִים הָיוּ מִשְׁתַּנִּים וְהַמְּצִיאוּת הָיְיתָה נַעֲשֵׂית נוֹזְלִית, וְיָדַעְתִּי שֶׁהַמִּדְבָּר עָלוּל לִבְלוֹעַ אוֹתִי לִבְלִי שׁוּב.

הַשֶּׁמֶשׁ קָפְחָה עַל רָאשֵׁינוּ, וְאָנוּ הִקְפַּדְנוּ לְהִישָּׁאֵר כִּמְטַחֲוֵוי קֶשֶׁת מִן הַבְּאֵר. מֵאֲחוֹרֵי אַחַת הַגְּבָעוֹת מָצָאנוּ אוֹרְחַת גְּמַלִּים שְׁלֵמָה כִּמְעַט, עַל סְחוֹרוֹתֶיהָ וְגוּפוֹת בְּעָלֶיהָ. אִי אֵלּוּ שַׁבְרִירִים רִיחֲפוּ מֵעַל שַׂק פָּזוּר שֶׁל אַבְנֵי אַחְלָמָה וְזָהָב שׁוֹטִים, וּכְשֶׁהִבְחִינוּ בִּי הֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת בְּכַנְפֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְלִדְחוֹף לְעֶבְרִי אֶת אַבְנֵי הַחֵן הַסְּגוּלּוֹת. נְבָיוֹת בָּעַט בַּשַּׁבְרִיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ וְהֵם הִתְפַּזְּרוּ בְּקוֹל צִיּוּץ דַּק וְנֶעֶלְמוּ בֵּין הַנְּקִיקִים.

"עֲזָאזֵל שׁוֹלֵחַ לְךָ מַתָּנוֹת", לִגְלֵג קֵדָר, וּבָחַן אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל גֶּבֶר לָבוּשׁ כּוּתּוֹנֶת מִכּוּתְנָה מִצְרִית. עֵינָיו הַמֵּתוֹת שֶׁל הָאִישׁ עוּטְּרוּ בְּכָחָל וְעַל חָזֵהוּ הִתְנוֹסֵס עֲנָק אַבְנֵי חֵן שֶׁל הָאֵלֶּה אִיזִיס.

פָּנַיי הֶאְדִּימוּ. צָחַקְתִּי בְּקוֹל, אַף שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכִי הִתְכַּוַּוצְתִּי. נִיסִּיתִי לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהַבְּדִיחָה לֹא פָּגְעָה בִּי כְּלָל וְהִקְפַּדְתִּי לִצְחוֹק בְּפֶה סָגוּר כְּדֵי שֶׁנִּיבַיי לֹא יִבְלְטוּ. מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי אֶת שֵׁדֵי הַמִּדְבָּר, רַק אֶת הַשַּׁבְרִירִים שֶׁהָיוּ אַמִּיצִים יוֹתֵר אַחֲרֵי הַסְּעָרוֹת, אֲבָל נִיחַשְׁתִּי מַהֵם הַחֲלָקִים בִּי שֶׁיָּרַשְׁתִּי מֵאִמִּי, שֶׁכֵּן לֹא חָלַקְתִּי אוֹתָם עִם בְּנֵי פְּטוּמָה. אוּלָם גַּם עִם הַשֵּׁדִים הַסְּפוּרִים שֶׁרָאִיתִי הָיָה לִי מְעַט מִן הַמְּשׁוּתָּף. כְּנָפַיי הָיוּ קְטַנּוֹת מִדַּי לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקָל גּוּפִי, אוּלַי כִּי מֵעוֹלָם לֹא לָמַדְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כַּהֲלָכָה, אוֹ שֶׁמָּא בְּשֶׁל הַמַּחֲצִית הָאֱנוֹשִׁית שֶׁלִּי.

אוּלָם הַהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשַּׁיָּירָה הִכְזִיבָה. כָּל סְחוֹרוֹתֶיהָ נִרְקְבוּ, כְּאִילּוּ נָדְדוּ בְּתוֹךְ הַסּוּפָה שָׁנִים רַבּוֹת, וְלֹא שָׁעוֹת מִסְפָּר וְתוּ לֹא.

"בַּפַּעַם הַבָּאָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַשְׁאִיר אֶת מָחְלַת בִּבְאֵר", מִלְמֵל קֵדָר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא וּנְבָיוֹת הִפְשִׁיטוּ בִּזְרִיזוּת אֶת עוֹרָן שֶׁל הַבְּהֵמוֹת, לִפְנֵי שֶׁיִּרְקְבוּ גַּם הֵן. "הִיא מְבִיאָה מַזָּל רַע".

נְבָיוֹת עָנָה דְּבַר מָה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי לַמְרוֹת אוֹזְנַיי הַחַדּוֹת, אוּלָם נִימַת דִּיבּוּרוֹ הִבְהִירָה הֵיטֵב מָה דַּעְתּוֹ עָלַי. אֶת כָּל הָאַחְלָמוֹת הוּא תָּחַב לְכִיסוֹ, כְּאִילּוּ לֹא שָׁמַע שֶׁבִּיקַּשְׁתִּי לְקַבֵּל אַחַת מֵהֶן.

הַשָּׁלָל הָיָה צָנוּעַ יַחֲסִית, וּבְשׁוּבֵנוּ רָאִינוּ תְּנוּעָה רַבָּה סְבִיב הָאוֹהָלִים. יִצְחָק יָצָא מֵהָאוֹהֶל וְנֶעֱמַד לְצַד אַבָּא, וְאֵיזוֹ נִינּוֹחוֹת שָׂרְרָה בֵּין שְׁנֵיהֶם. לָרִאשׁוֹנָה הֵם בֶּאֱמֶת נִרְאוּ כְּמוֹ אַחִים.

"חֲשׁוֹב עַל יְלָדֶיךָ, יִשְׁמָעֵאל", נִיכַּר בּוֹ שֶׁהִכְנִיס לְדִיבּוּרוֹ אֶת כָּל כּוֹחַ הַשִּׁכְנוּעַ שֶׁלּוֹ. הָיָה מְשׁוּנֶּה לִשְׁמוֹעַ קוֹל דּוֹמֶה לְזֶה שֶׁל אַבָּא מְדַבֵּר בְּנִימָה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם. אַבָּא יָדַע תָּמִיד טוֹב יוֹתֵר לִדְרוֹשׁ מְאַשֵּׁר לְבַקֵּשׁ. "מִרְעֶה רָאוּי לַצֹּאן שֶׁלְּךָ, לֹא תֵּאָלֵץ לִדְאוֹג שׁוּב אִם הַשָּׁנָה הַמַּעְיָן יִיבַשׁ אוֹ אִם אוֹרְחָה תִּתְקוֹף. נָגוּר שׁוּב כּוּלָּנוּ בְּיַחַד, אַף אֶחָד מֵעַמֵּי הָאָרֶץ לֹא יָעֵז לְהִתְגָּרוֹת בָּנוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ".

"אֲנִי לֹא חוֹזֵר לִבְאֵר שֶׁבַע", חָזַר אַבָּא עַל דְּבָרָיו.

"בִּגְלַל אַבָּא?"

"לֹא", עָנָה. קוֹלוֹ הָיָה קַלִּיל וְנִרְאָה שֶׁדִּיבֵּר בְּכֵנוּת וְלֹא נִיסָּה לְהַסְתִּיר אֶת רִגְשׁוֹתָיו. "אוּלַי לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הָיִיתִי חוֹשֵׁב עֲדַיִין עַל אַבָּא, אֲבָל לֹא. כָּאן אֲנִי מֶלֶךְ. בִּבְאֵר שֶׁבַע אֶהְיֶה בְּסַךְ הַכֹּל בֶּן הָאַמָּה".

"אִמְּךָ כְּבָר לֹא הָאַמָּה", נִיסָּה יִצְחָק לְהַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אֶל לִיבּוֹ. קוֹלוֹ רַעַד מְעַט כְּשֶׁאָמַר, "אִמִּי אֵינֶנָּה, הִיא לֹא הַגְּבִירָה, הִיא לֹא... הִיא לֹא. הָגָר תִּהְיֶה הַגְּבִירָה מִיּוֹם שֶׁתַּחֲזוֹר לְאַבְרָהָם".

קוֹל נוֹסָף מֵאֲחוֹרֵי שְׁנֵיהֶם הִשְׁתִּיק אֶת שְׁנֵיהֶם כִּילָדִים שֶׁנִּתְפְּסוּ בְּתַעֲלוּל אָסוּר, "הַנַּח לוֹ יִצְחָק. הוּא לְעוֹלָם לֹא יַעֲזוֹב אֶת הַבְּאֵר שֶׁלּוֹ".

"אִמָּא, אֶת מְבוּגֶּרֶת מִדַּי בִּשְׁבִיל הַמַּסָּע הַזֶּה", הִפְנָה יִשְׁמָעֵאל אֶת רֹאשׁוֹ לְעֶבְרָהּ.

"הַפַּעַם אֲנִי לֹא סוֹחֶבֶת יֶלֶד", חִייְּכָה אֵלָיו הָגָר.

"אֲנִי יְכוֹלָה לְהִצְטָרֵף?"

שְׁלוֹשְׁתָּם הִפְנוּ אֶת מַבָּטָם לְעֶבְרִי.