בַּיָּמִים הַבָּאִים לֹא הִשְׁגַּחְתִּי כְּלָל בַּהִתְלַחֲשׁוּיוֹת וּבִנְעִיצוֹת הַמַּבָּט שֶׁלִּיוּוּ אוֹתִי תָּמִיד בִּבְאֵר לַחַי רוֹאִי. עָמַדְתִּי לַעֲזוֹב, לִהְיוֹת גְּבִירָה עֲשִׁירָה לְצַד סָבְתָא. יָדַעְתִּי שֶׁאַחַיי מְרַכְלִים שֶׁיִּהְיוּ לִי שִׂמְלוֹת מֶשִׁי וּתְכֵלֶת, וְגַנִּים שֶׁל פְּרָחִים וּשְׂדוֹת חִיטָּה. אוּלָם מַחְשְׁבוֹתַיי הָיוּ נְתוּנוֹת יוֹתֵר לִבְנֵי הַכִּלְאַיִים הָאֲחֵרִים שֶׁהָיוּ לְפִי הַשְּׁמוּעָה בְּמֶשֶׁק בֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְלָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי לֹא אֶהְיֶה הַחֲרִיגָה.

הָיוּ נַוָּודִים אוֹ עֲבָדִים שֶׁהִתְפַּתּוּ לְהִצְטָרֵף לַשַּׁיָּירָה שֶׁל יִצְחָק וְהָגָר, וּבַיּוֹם הַמְּיוֹעָד אֲפִילּוּ נְבָיוֹת וְקֵדָר, הַגְּרוּעִים בְּמַטְרִידַיי בְּדֶרֶךְ כְּלָל, טָרְחוּ לְהַרְאוֹת קוּרְטוֹב שֶׁל עֲנָוָוה וְגַעְגּוּעִים.

סָבְתָא לֹא יָצְאָה רֵיקָם מִבְּאֵר לַחַי רוֹאִי. שַׁיָּירָה אֲרוּכָּה שֶׁל גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים עֲמוּסֵי מַתָּנוֹת זָהָב, שֶׁנְהָב וּבְשָׂמִים נְדִירִים יָצְאוּ אִיתָּהּ כְּמוֹ הָיְיתָה כַּלָּה צְעִירָה הָעֲתִידָה לִפְגּוֹשׁ אֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ. עֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ הִצְטָרְפוּ אֵלֶיהָ וְיָצְרוּ פָּמַלְיָה מְכוּבֶּדֶת. הִיא עַצְמָהּ יָשְׁבָה עַל אֲתוֹנָהּ, מוּכָנָה לַעֲלוֹת מִן הַמִּדְבָּר מְקוּטֶּרֶת מוּר וּלְבוֹנָה וּלְהִתְרַפֵּק עַל דּוֹדָה.

אַבָּא חִיבֵּק אֶת כְּתֵפַיי בְּאוֹפֶן חַם בְּהַרְבֵּה מִשֶּׁאֵי פַּעַם נָהַג בֶּעָבָר. קִיבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ עֲגִילִים מוּזְהָבִים, מִשְׁקָלָם בֶּקַע זָהָב, וְהַבְטָחָה שֶׁאִם מִישֶׁהוּ יִנְהַג בִּי לֹא כַּשּׁוּרָה עָלַי לְהוֹדִיעַ עַל כָּךְ מִיָּד לְסַבְתָּא וּלְאַבְרָהָם כְּדֵי שֶׁיָּגֵנּוּ עַל כְּבוֹדִי וְעַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.

"לְהִתְרָאוֹת מַחְלַת", לָחַשׁ בָּאוֹזְנִי כְּשֶׁאִימֵּץ אוֹתִי אֶל חָזֵהוּ וּשְׁנֵינוּ יָדַעְנוּ שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא נִתְרָאֶה עוֹד לְעוֹלָם. הָיָה מְסוּכָּן מִדַּי לַחֲצוֹת אֶת הַמִּדְבָּר שֶׁל עֲזָאזֵל לְעִיתִּים קְרוֹבוֹת. "הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה".

חִיבַּקְתִּי אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה, זְרוֹעוֹתַיי נִתְקְלוּ בַּקֶּשֶׁת הַתְּלוּיָה עַל גַּבּוֹ, וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם לֹא הָיִיתִי בְּטוּחָה כָּל כָּךְ שֶׁבִּבְאֵר שֶׁבַע בֶּאֱמֶת יִהְיֶה לִי טוֹב יוֹתֵר. תְּחוּשַׁת הַכְּבֵדוּת הַזֹּאת נוֹתְרָה בְּחָזִי גַּם כְּשֶׁעָלִיתִי עַל חֲמוֹרִי וְהִתְעַטַּפְתִּי בִּצְעִיפִי מִפְּנֵי הַחַמָּה. הַשַּׁיָּירָה שֶׁלָּנוּ חָצְתָה אֶת גֶּדֶר הַצִּמְחִיָּיה הַמְּסוֹכֶכֶת בֵּין נַחֲלַת אָבִינוּ לַמִּדְבָּר, וְתוֹךְ צְעָדִים סְפוּרִים שָׁקַעְנוּ בַּגְּבָעוֹת וּבַאֲבָנִים, וְלִיבִּי שָׁקַע אֲפִילּוּ עָמוֹק יוֹתֵר.

אוּלַי אֲנִי טוֹעָה? הַמַּחְשָׁבָה הַבּוֹגְדָנִית הֵחֵלָּה לְהִתְרוֹצֵץ בְּרֹאשִׁי בְּעוֹד הַבְּאֵר הוֹלֶכֶת וּמִתְפּוֹגֶגֶת מֵאָחוֹר.

הַאִם בִּבְאֵר שֶׁבַע לֹא יִהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁיַּשְׁלִיכוּ עָלַיי שְׁאֵרִיּוֹת מִפִּיחַ הַמְּדוּרָה? הַאִם לֹא עָדִיף אוֹיֵב מוּכָּר עַל פְּנֵי חָבֵר זָר? בִּבְאֵר הִכַּרְתִּי אֶת כּוּלָּם וְיָדַעְתִּי מִמִּי לְהִיזָּהֵר וּמִי יַעֲנִיק לִי מַחֲסֶה בִּשְׁעַת צָרָה. עַכְשָׁיו לֹא יִהְיֶה לִי אִישׁ, פְּרָט לְדוֹדִי וְסָבָתִי. לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה לְצַפּוֹת מֵהַסָּב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי.

"מַחְלַת?" זָקַפְתִּי אֶת רֹאשִׁי מִן הַחוֹל לְשֵׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל יִצְחָק לְצִידִּי. אִילַּצְתִּי אֶת עַצְמִי לְחַיֵּיךְ וּלְהֵירָאוֹת נִרְגֶּשֶׁת וּמְצַפָּה כְּכָל יְכוֹלְתִּי לַבַּיִת הֶחָדָשׁ שֶׁאֵלָיו הָלַכְנוּ. "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהֶחְלַטְתְּ לָבוֹא".

"גַּם אֲנִי", אָמַרְתִּי מִיָּד. אוּלַי מַהֵר מִדַּי.

חִיּוּכוֹ הִתְרַחֵב. "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאָבִי יִהְיֶה מְאוּשָּׁר לֹא רַק לִשְׁמוֹעַ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל חַי וְשָׁלֵם, אֶלָּא גַּם לַחֲזוֹת בְּנֶכְדָּתוֹ".

הִנְהַנְתִּי. וְלִיבִּי נָע כִּמְטוּטֶּלֶת, אָנֶה וָאָנָה, מוֹשֵׁךְ אוֹתִי לְסֵירוּגִין לִבְאֵר שֶׁבַע וּלְבָאֵר לַחַי רוֹאִי.

"מַחְלַת, אַתְּ יָצָאת לַמִּדְבָּר יְחֵפָה?" רֹאשׁוֹ נָע אָנֶה וָאָנָה וְכַאֲשֶׁר לֹא רָאָה שׁוּם סַנְדָּלִים קְשׁוּרִים עַל כְּתֵפַי פָּנָה לְהַבִּיט בִּי, כְּאִילּוּ בָּרוּר לוֹ שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמִי, אוֹ לְהַשְׁמִיעַ לוֹ תֵּירוּץ שֶׁיַּסְבִּיר אֶת הַמַּצָּב.

הִשְׁפַּלְתִּי אֶת עֵינַיי לְעֵבֶר כַּפּוֹת הָרַגְלַיִים שֶׁבִּצְבְּצוּ מִתַּחַת לְשׁוּלֵי שִׂמְלָתִי, רַגְלֵי תַּרְנְגוֹלֶת אֲרוּכּוֹת שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי יַצִּיבָה מוּשְׁלֶמֶת עַל הַחוֹלוֹת וְגָרְרוּ אֵין סְפוֹר בְּדִיחוֹת. פָּנַיי הֶאְדִּימוּ. יִצְחָק הֵבִין כַּנִּרְאֶה שֶׁשְּׁאֵלָתוֹ לֹא נַעֲמָה לִי, שֶׁכֵּן חִיּוּכוֹ הָפַךְ רָחָב מִדַּי, קוֹפְצָנִי מִדַּי. "נֵיאָלֵץ לִמְצוֹא לְךָ סַנְדָּלִים מַתְאִימִים, לֹא נָהוּג לְהִסְתּוֹבֵב לְלֹא מִנְּעָלִים. אוּלַי אֲבַקֵּשׁ מִצּוֹרְפִים מִפְּלֶשֶׁת לְהָכִין לְךָ סַנְדָּלִים מְעוּטָּרִים בְּזָהָב".

הִנְהַנְתִּי, אוּלָם הִנַּחְתִּי שֶׁאֶתְקַשֶּׁה מְאוֹד לָלֶכֶת עַל אַבְנֵי הַמִּדְבָּר הַחַדּוֹת בְּנַעֲלַיִים גְּדוֹלוֹת וּקְשִׁיחוֹת.

דַּי הָיָה בָּרֶגַע הַזֶּה כְּדֵי שֶׁאָבִין שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצָה לַחֲזוֹר אִיתּוֹ לִבְאֵר שֶׁבַע. חֵרֶף נוֹעַם הֲלִיכוֹתָיו, דּוֹדִי צִיפָּה שֶׁאֶשְׁתַּנֶּה, שֶׁאַתְאִים לַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו מוּעָדוֹת פָּנֵינוּ. שֶׁאֲנַסֶּה לִהְיוֹת אֱנוֹשִׁית יוֹתֵר. תָּהִיתִי מָה עוֹד יִהְיֶה עָלַי לְשַׁנּוֹת בִּי כְּדֵי לְהַתְאִים. בִּבְאֵר לַחַי רוֹאִי יָדְעוּ כּוּלָּם מִי הָיִיתִי וּמִי הָיְיתָה אִמִּי. לֹא הָיָה טַעַם לְהַסְתִּיר זֹאת אוֹ לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֵין זֶה כָּךְ. אָבִי לֹא הִרְבָּה לְגוֹנֵן עָלַי, וּבְתוֹר "הַשֵּׁדָה" נֶהֱנֵיתִי מֵהַזְנָחָה מְבוֹרֶכֶת וּמֵחוֹפֶשׁ שֶׁאַחְיוֹתַיי, בָּנוֹת פְּטוּמָה, לֹא יֵהָנוּ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לְגִילִי. הַחוֹפֶשׁ הַזֶּה יֹאבַד לִי בָּרֶגַע שֶׁאַגִּיעַ לְמֶשֶׁק בַּיִת שֶׁבּוֹ אֲחַשֵּׁב רְאוּיָה לַנִּישּׂוּאִין. אִישׁ לֹא יַנִּיחַ לְנַעֲרָהּ מְאוֹרָסָה לְדַלֵּג עַל הַגְּבָעוֹת