הַלְּבָנָה הֵחֵלָּה לְטַפֵּס אַט אַט בְּמַעֲלֵה הָרָקִיעַ וְכָל צְבָאוֹת הַשָּׁמַיִם יָצְאוּ לְלַוָּות אֶת גְּבִירָתָם בְּמַסָּעָהּ. לְפֶתַע עֶצֶם הֱיוֹתִי הָיָה לְנֵטֶל כָּבֵד מִנְּשׂוֹא. לֹא יָכוֹלְתִּי לָשֵׂאת זֹאת יוֹתֵר. אֶת הַבְּדִידוּת הַזֹּאת. אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין לִי אִישׁ אוֹ דָּבָר.

דְּמָעוֹת הֶחֱלִיקוּ מֵעֵינֵי הַחוֹר שֶׁלִּי וְהוֹתִירוּ שְׁבִילִים רְטוּבִּים עַל פָּנַיי. לְאָן עוֹד יָכוֹלְתִּי לָלֶכֶת? כָּמַהְתִּי לְמָקוֹם אֶחָד בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֶהְיֶה רְצוּיָה. שֶׁבּוֹ לֹא אֵאָלֵץ לְהִתְנַצֵּל אוֹ לְהִתְחַבֵּא מֵעַצְמִי. דִּמְעוֹתַיי נִקְווּ עַל הַחוֹל הַגְּבִישִׁי וְנִבְלְעוּ בְּפִי הָאֲדָמָה.

גַּרְגְּרֵי הַחוֹל וְהָאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת הֵחֵלּוּ לְהִתְגַּלְגֵּל חֶרֶשׁ, כְּמוֹ בָּרְחוּ מִדְּבַר מָה מֵאֲחוֹרַיי, וְאוֹר בָּהִיר וְעָדִין כְּשֶׁל נֵר הֵטִיל אֶת צְלָלִיתִי קָדִימָה. תְּחִילָּה לֹא הֵבַנְתִּי מָה מִתְרַחֵשׁ, וְאָז קוֹל אִוְושָׁה מִשְׁיִית בָּרוּחַ סִיפֵּר לִי שֶׁאוּלַי אֲנִי לֹא לְבַד, שֶׁאוּלַי מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהוֹשִׁיט לִי עֶזְרָה.

קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי וְהִסְתּוֹבַבְתִּי. לְעֵינַיי נִגְלָה מְדַבֵּר שׁוֹנֶה מְאוֹד מִזֶּה שֶׁרָאִיתִי קוֹדֶם. גִּבְעוֹת הַחוֹל שֶׁלְּפָנַיי הִתְפַּשְּׁטוּ וְהִתְפָּרְקוּ מִתַּכְשִׁיטֵיהֶן, הָאֲבָנִים הַמְּיוּתָּרוֹת הִתְפּוֹרְרוּ וְחָשְׂפוּ עַמּוּדֵי אֶבֶן גְּבוֹהִים וְקִירוֹת מִזְּכוּכִית שְׁקוּפָה כְּמוֹ הָרוּחַ. נִיסִּיתִי לְהָסִיט אֶת מַבְּטֵי מֵהַכִּישּׁוּף הַמַּחֲרִיד וּלְהִתְעַטֵּף בִּצְעִיפֵי לַהֲגָנָה מִפְּנֵי הַמַּרְאוֹת. צִבְעֵי קֶשֶׁת בֶּעָנָן כִּיסּוּ אֶת הַחוֹלוֹת סְבִיבִי, וְעֵינַיי הִסְתַּנְוְורוּ מִקַּרְנֵי אוֹר הַבּוֹהֲקוֹת מִבַּעַד לְקִירוֹת הַזְּכוּכִית הַזָּזִים לְלֹא הֶרֶף. הָרוּחַ שִׁינְּתָה אֶת כִּיוּוּנָהּ, וְהָעַמּוּדִים וְהַקִּירוֹת הֵחֵלּוּ לְהִיצָּמֵד זֶה לְזֶה.

מִתּוֹךְ הַתּוֹהוּ וָבוֹהוּ הִבְחַנְתִּי בְּשׁוּרָה שֶׁל שָׂדוֹת אֲרוּכּוֹת צַמָּה אֲשֶׁר נִיצְּלוּ אֶת אוֹר הַכּוֹכָבִים כְּדֵי לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. בֶּעָבָר הָיִיתִי רָצָה לִתְפּוֹס מַחֲסֶה בִּבְאֵר עִם אַחַיי, אַךְ הַפַּעַם הִתַּרְתִּי לְעַצְמִי לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בַּמְּחוֹלְלוֹת, לְהָבִין כֵּיצַד הֵן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בְּרַגְלֵי הַתַּרְנְגוֹלֶת הָרְחָבוֹת שֶׁלָּהֶן כְּדֵי לְרַחֵף וּלְהִסְתּוֹבֵב, וּבִקְצוֹת בְּהוֹנוֹתֵיהֶן לְיַיצֵּר רוּחַ מַעְגָּלִית שֶׁהֵעִיפָה אֶת הַחוֹל עִימָּן.

הִבַּטְתִּי מַטָּה, בְּרַגְלַיי שֶׁלִּי. הֶחֱלַקְתִּי אֶת בְּהוֹנוֹתַיי עַל פְּנֵי הַחוֹל, וְחַשְׁתִּי בְּיַצִּיבוּת וּבְרַכּוּת מַגָּעוֹ בְּכַפּוֹת רַגְלַיי – רַגְלַיִים שֶׁלֹּא נוֹעֲדוּ לְנַעֲלֵי זָהָב. הַחוֹל הֵגִיב לְמַגָּעִי וְהִתְרוֹמֵם בָּרוּחַ הַהַסְסָנִית. לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הֵבַנְתִּי אֶת מַשְׁמָעוּת הַשֵּׁם שֶׁנָּתְנָה לִי אִימִּי, עַל שָׁם מְחוֹלְלוֹת הַסּוּפָה.

מִתּוֹךְ הַחוֹל שֶׁנִּיתֵּז לְכָל עֵבֶר צָצוּ עַמּוּדִים וּקְשָׁתוֹת, מַדְרֵגוֹת וּשְׁעָרִים מְעוּטָּרִים בְּכוֹתָרוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתָם. הַקִּירוֹת הָיוּ שְׁקוּפִים כְּמוֹ רוּחַ קְשִׁיחָה, וְיָכוֹלְתִּי לִרְאוֹת דַּרְכָּם אֶת הַגְּבָעוֹת מִתְפַּסְּלוֹת לְעוֹד וְעוֹד מִסְדְּרוֹנוֹת וְאוּלַמּוֹת. אַרְמוֹן זְכוּכִית עִם אֶלֶף חֲדָרִים פָּתַח לְפָנַיי אֶת דַּלְתוֹתָיו. עֲזָאזֵל יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ, רָם וְנִישָּׂא בְּהֵיכָלוֹ, מוּקָּף בְּשָׂרָיו וּבְיוֹעֲצָיו.

הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּמַּחֲזֶה מָלֵא הַהוֹד. אֲפִילּוּ בַּחֲלוֹמוֹתַיי עַל מִצְרַיִם לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדִמְיוֹנִי מִבְנֶה יָפֶה כָּל כָּךְ. רָצִיתִי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לִבְחוֹן אֶת חִינּוֹ מִקָּרוֹב, אַךְ שְׁנוֹתַיי בִּבְאֵר לִימְּדוּנִי לַחֲשׁוֹד בַּפְּאֵר, וּבִמְיוּחָד בַּזֶּה הַבָּא מִן הַמִּדְבָּר. יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ עוֹד אַשְׁלָיָה שֶׁל הַמִּדְבָּר הָאָרוּר. יָדַעְתִּי שֶׁבָּרֶגַע שֶׁאֶפְסַע לְתוֹךְ אַרְמוֹנוֹ שֶׁל עֲזָאזֵל, הַמְּתִיקוּת וְהָעוֹנֶג יַהַפְכוּ טוֹרְפָנִיִּים.

בְּעוֹדִי נֶאֱבֶקֶת בְּאַשְׁלָיָה, שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל. קוֹל נָשִׁי, מוּכָּר אַךְ שָׁכוּחַ, עָדִין כְּרוּחַ הַמִּדְבָּר אַךְ מָתוֹק כִּדְבַשׁ תְּמָרִים, "מַחְלַת?"

דְּמוּת אִישָּׁה, כְּנָפֶיהָ פְּרוּשׂוֹת סְבִיבָהּ, עֵינֶיהָ חוֹרִים שְׁחוֹרִים וְחִיּוּכָהּ רָחָב יָצְאָה אֵלִי. רַגְלֵי הַתַּרְנְגוֹלֶת שֶׁלָּהּ נָשְׂאוּ אוֹתָהּ אֵלַי מַהֵר מִכְּפִי שֶׁאִישׁ בִּבְאֵר לַחַי רוֹאִי רָץ אֵלַי מֵעוֹלָם. לֹא קֵדָר וּנְבָיוֹת עִם פַּחֲמֵיהֶם, לֹא סָבְתָא הַבָּאָה לְנַחֵם אוֹתִי וְגַם לֹא הָעֲבָדִים הַמְּבוֹהָלִים. הִיא נֶעֶמְדָה קָרוֹב אֵלַי וְהִתְבּוֹנְנָה בִּי, כְּלוֹמֶדֶת אֶת עֲמִידָתִי, אֶת גּוּפִי שֶׁחָלַק דִּמְיוֹן לְגוּפָהּ, אֶת עֵינַיי הַזֵּהוֹת לְעֵינֶיהָ. הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהּ בַּחֲזָרָה, גּוֹמַעַת אוֹתָהּ כְּמוֹ מַיִם חַיִּים, אַךְ יְרֵאָה שֶׁמָּא זֶהוּ עוֹד אֶחָד מִתַּעְתּוּעָיו הָאַכְזָרִיִּים שֶׁל הַמִּדְבָּר.

אִמִּי הוֹשִׁיטָה לִי אֶת יָדָהּ. "בּוֹאִי הַבַּיְתָה".