אַךְ אָז דּוֹדִי צָץ עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּמָשַׁךְ אֶת הַכַּד הַמָּלֵא בְּעִקְּבוֹתָיו. הֲקָלָה וְאַשְׁמָה הֵצִיפוּ אוֹתִי. הֲקָלָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא לֹא טָבַע, וְאַשְׁמָה עַל כָּךְ שֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת הָעִיקָּרִיּוֹת שֶׁלִּי הָיוּ נְתוּנוֹת לַשְּׁאֵלָה מָה יִקְרֶה לִי אִילּוּ יִטְבַּע.
הוּא לִיוָּוה אוֹתִי חֲזָרָה לָאוֹהֶל כְּשֶׁהַכַּד בְּיָדָיו. הֶאֱרַכְנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ כְּדֵי לֹא לְהֵיחָשֵׂף לְעֵינֵי הַמִּדְבָּר.

"נוּכַל לַעֲקוֹף אֶת הַחוֹרֶשׁ מִכָּאן", הִצַּעְתִּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לְהַבִּיט לַמִּדְבָּר בָּעֵינַיִים וְלִרְאוֹת אֶת הַגְּבָעוֹת הַנּוֹדְדוֹת וְאֶת תְּנוּעוֹת הַצֶּבַע הַבִּלְתִּי מוּגְדָּרוֹת.

הוּא הִנְהֵן וְהִתְאִים אֶת עַצְמוֹ לַהֲלִיכָתִי. "גַּם אַתְּ רוֹאָה אוֹתָם, נָכוֹן?"

"אוֹתָם?"

"הַבָּתִּים הַמִּתְפַּתְּלִים וְהַשֵּׁדִים הָרוֹעֲדִים".

הִנְהַנְתִּי. בְּנֵי הָאָדָם יָכְלוּ לִרְאוֹת רַק שִׁבְרֵי הֶבְזֵקִים מֵאֶלֶף חַדְרֵי הַזְּכוּכִית הַמִּסְתַּחְרְרִים וּנְמַסִּים שֶׁמִּילְּאוּ אֶת הָאוֹפֶק בַּלֵּילוֹת הַסּוֹעֲרִים. לֹא הֵעַזְתִּי לְסַפֵּר לוֹ עַל הַבְּקָרִים שֶׁבָּהֶם מָצָאתִי עֲקֵבוֹת רַגְלֵי תַּרְנְגוֹלֶת לְמַרְגְּלוֹת מִיטָּתִי.

"בִּגְלַל אִמָּא שֶׁלְּךָ?" הַשְּׁאֵלָה הָיְיתָה יְשִׁירָה מִשֶּׁצִּיפִּיתִי. חַשְׁתִּי סוֹמֶק עַז עוֹלֶה עַל פָּנַיי. טִיפְּשִׁי מִצִּידִּי לַחֲשׁוֹב שֶׁלֹּא יָשִׂים לֵב לִכְנָפַיי אוֹ לְעֵינַיי. לֹא הָיִיתִי רְגִילָה לְשׂוֹחֵחַ עִם זָרִים – הַנַּוָּודִים הַמְּעַטִּים שֶׁהִסְתַּפְּחוּ אֵלֵינוּ יָרְאוּ מִפָּנַיי.

הִנְהַנְתִּי, "שָׁמַעְתָּ אֶת הָאַחִים שֶׁלִּי?"

"כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּסְּעָרָה רָאִיתִי אֶת הַשֵּׁדוֹת הַמְּחוֹלְלוֹת עַל הַגְּבָעוֹת, הָיוּ לָהֶן כַּפּוֹת רַגְלַיִים וּכְנָפַיִים כְּמוֹ שֶׁלְּךָ. כְּאִילּוּ הֵן נִבְרְאוּ כְּדֵי לְחוֹלֵל סוּפוֹת חוֹל".

לֹא חַשְׁתִּי צוֹרֶךְ לְשַׁקֵּר אוֹ לְהַסְתִּיר מִמֶּנּוּ דָּבָר. כָּל אֶחָד הָיָה עָשׂוּי לְסַפֵּר לוֹ אֶת הַפְּרָטִים. "כְּשֶׁהֵם הִגִּיעוּ לְמִדְבָּר, סָבְתָא וְאַבָּא מָצְאוּ אֶת הַבְּאֵר. עֲזָאזֵל נִיסָּה לְהִילָּחֵם בָּהֶם וּלְגָרֵשׁ אוֹתָם אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁאַבָּא הִכְרִיעַ אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב, עֲזָאזֵל הִסְכִּים לְהוֹתִיר לָהֶם אֶת הַבְּאֵר, הִגְבִּיל אוֹתָהּ בִּפְנֵי שֵׁדִים אֲחֵרִים וְנָתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ עֲדִישָׁה לְאִישָּׁה".

זִיהִיתִי עַל פָּנָיו אֶת אוֹתָהּ הַבָּעָה שֶׁהָיְיתָה לְאַבָּא כְּשֶׁרָצָה לִשְׁאוֹל דְּבַר מָה נוֹסָף. אוּלָם אַבָּא נִמְנָע מִלִּשְׁאוֹל כִּי דַּעְתּוֹ הָיְיתָה מוּסַּחַת אוֹ מֵאַחַר שֶׁלֹּא רָצָה לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִנְעֲמוּ לְאוֹזְנָיו. יִצְחָק לֹא הוֹסִיף לִשְׁאוֹל מִתּוֹךְ נִימוּס.

אִמָּא כְּבָר לֹא חָיָה כָּאן בִּבְאֵר. אַבָּא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁיָּדַע אִם הִיא עָזְבָה אוֹ גּוֹרְשָׁה. לְעִיתִּים תָּהִיתִי אִם דְּבָרִים הָיוּ נִרְאִים אַחֶרֶת אִילּוּ הָיְיתָה נוֹכַחַת, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי עָלֶיהָ דָּבָר מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁסִּיפְּרוּ כּוּלָּם.

"אַתָּה לֹא מְפַחֵד מִמֶּנִּי", פָּלַטְתִּי לְבַסּוֹף אֶת מָה שֶׁהֲכִי הִפְתִּיעַ אוֹתִי בְּטִיּוּלֵנוּ סְבִיב הַבְּאֵר. "אַתָּה לֹא נָבוֹךְ מִכָּךְ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָנוּ יַחַד".

יִצְחָק מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. "אֲנִי רָגִיל לְהֵירָאוֹת בְּקִרְבַת בְּנֵי אָדָם לְמֶחֱצָה. עַבְדּוֹ הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁל אָבִי הוּא מִצֶּאֱצָאֵי הַנְּפִילִים. הֵם יָצְאוּ לְמִלְחָמוֹת יַחַד, כָּתֵף אֶל כָּתֵף, וּכְשֶׁעָזַבְתִּי אֶת בְּאֵר שֶׁבַע הוּא בְּדִיּוּק נִשְׁלַח בְּמִצְוָותוֹ שֶׁל אַבָּא לְהָבִיא לִי כַּלָּה מֵחָרָן".

הִנְהַנְתִּי בִּדְמָמָה. עֲנָק וְאָדוֹן בְּתוֹר קְרוֹבֵי נֶפֶשׁ. כַּמָּה מְשׁוּנֶּה. וּמֵעוֹרֵר קִנְאָה. לְפֶתַע פִּתְאוֹם חִלְחֲלָה בִּי הַהֲבָנָה עַד כַּמָּה חָסֵר לִי אָדָם קָרוֹב, מִישֶׁהוּ שֶׁיַּקְשִׁיב לִי וְלֹא יְבַקֵּר אוֹתִי. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לִי אָדָם קָרוֹב כָּזֶה. הַמַּחְשָׁבָה שֶׁעוֹד מְעַט הוּא יַעֲזוֹב עוֹרְרָה בִּי צַעַר שֶׁהָיָה עָמוֹק מִכְּפִי שֶׁהָיִיתִי אֲמוּרָה לָחוּשׁ לִקְרַאת פְּרֵידָה מִמִּישֶׁהוּ שֶׁהִכַּרְתִּי זְמַן קָצָר כָּל כָּךְ.

"מַחְלַת", הוּא נֶעֱצַר בִּמְקוֹמוֹ, וַאֲנִי הֵבַנְתִּי לְצַעֲרִי שֶׁהִגַּעְנוּ לָאוֹהֶל. פְּטוּמָה יָשְׁבָה בְּפִתְחוֹ וְנָעֲצָה בִּי עֵינַיִים מוּפְתָּעוֹת לְמַרְאֵה אִישׁ שִׂיחִי. "אֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת אָבִיךְ וְאֶת סָבָתְךָ לָשׁוּב לִבְאֵר שֶׁבַע. יִשְׁמָעֵאל לֹא יִשְׁתַּכְנֵעַ, הוּא גֵּאֶה מִדַּי לִסְלוֹחַ. אֲבָל סָבָתֵךְ עֲדַיִין זוֹכֶרֶת לַאֲבִי חֶסֶד נְעוּרִים".

הִנְהַנְתִּי בִּדְמָמָה. סָבְתָא הָיְיתָה רַכָּה יוֹתֵר מֵאָבִי, וְאַהֲבָה גַּם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מוּשְׁלָמִים. "הַמָּקוֹם הַזֶּה יִהְיֶה מְשׁוּנֶּה מְאוֹד בִּלְעָדֶיהָ", אָמַרְתִּי, אַךְ מָה שֶׁבֶּאֱמֶת רָצִיתִי לוֹמַר הָיָה 'הַמָּקוֹם הַזֶּה יִהְיֶה מְשׁוּנֶּה בִּלְעָדֶיךָ'. לְמַעֵט סָבָתִי, יִצְחָק הָיָה אֶחָד הַיְּחִידִים בִּבְאֵר שֶׁהִסְבִּיר לִי פָּנִים. הַשִּׂיחָה אִיתּוֹ עָזְרָה לִי לְהָבִין כַּמָּה מְעַט פְּעָמִים חָוִויתִי שַׁלְוָוה כַּזֹּאת.

"הוּא לֹא חַיָּיב לִהְיוֹת", חִיֵּיךְ יִצְחָק. פָּנָיו הָיוּ חָפוֹת מִצַּלְּקוֹת קְרָב, וְעַל כֵּן חִיּוּכוֹ הָיָה קְצָת יוֹתֵר עָדִין מֵהַחִיּוּכִים חַסְרֵי הַהוּמוֹר שֶׁל אַבָּא. "אָנָּא, שׁוּבִי אִיתָּהּ וְאִיתִּי הַבַּיְתָה. אִישׁ לֹא יָעֵז לְהִתְעַמֵּר בָּךְ אוֹ לְהַשְׁפִּיל אוֹתָךְ. תִּהְיִי נֶכְדָּתוֹ שֶׁל אִישׁ גָּדוֹל וְחָשׁוּב, וְלֹא בְּסַךְ הַכּוֹל שֵׁדָה לְמֶחֱצָה".

לוֹ