גְּרִיזִילִית
פֻּרְסַם בַּיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי, 17 בְּנוֹבֶמְבֶּר 2017, בְּשָׁעָה 10:08
שַׁיָּךְ לִמְדוֹר סִפּוּרֵי מָקוֹר

מֵאֵת שַׁחַר אוֹר


חֹשֶׁךְ. מָאשֶׁנְקָה מִתְעוֹרֶרֶת בַּחֲטָף, מְבֻלְבֶּלֶת. בַּחֹשֶׁךְ הִיא לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הִיא, כִּמְעַט לֹא זוֹכֶרֶת מִי הִיא וּמָה הִיא עוֹשָׂה כָּאן. נְשִׁימָה כְּבֵדָה בַּחֲשֵׁכָה, פַּרְוָה מִתְקָרֶבֶת וּמִתְחַכֶּכֶת בָּהּ, צַחֲנַת בָּשָׂר מְעֻכָּל לְמֶחֱצָה, מַזְכִּירוֹת לָהּ. מָאשֶׁנְקָה לֹא מַשְׁמִיעָה קוֹל, רַק קוֹפֶצֶת אֶגְרוֹפִים וּמַרְגִּישָׁה אֶת צִפָּרְנֶיהָ נִנְעֲצוֹת בַּחֵלֶק הַפְּנִימִי שֶׁל כַּף הַיָּד.

כֹּבֶד מִשְׁקָל עַל רַגְלֶיהָ, עַל עַצְמוֹת הָאַגָּן, עַל חָזֶה. כֹּבֶד כּוֹאֵב. כּוֹאֵב כִּמְעַט כְּמוֹ הַטְּפָרִים שֶׁנִּנְעָצִים בִּכְתֵפֶיהָ, הַשִּׁנַּיִם שֶׁאוֹחֲזוֹת בְּצַוָּארָהּ מִיָּמִין, אוֹחֲזוֹת אֲבָל לֹא פּוֹצְעוֹת, כָּל עוֹד הַגּוּף נִכְנָע תַּחַת הַמִּשְׁקָל.

וְגוּפִי נִכְנַע.

וַאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת יוֹתֵר.

אוֹר. אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת וּמִתְמַתַּחַת. כְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר מֵאָז הִגַּעְתִּי לַמְּעָרָה, לִפְנֵי כִּמְעַט שָׁנָה, אֲנִי מְמַשֶּׁשֶׁת אֶת הַצַּוָּאר. בְּצַד יָמִין, בֵּין הַכָּתֵף לְאֹזֶן, יֵשׁ תְּחוּשָׁה שֶׁל לַחַץ, כְּאִלּוּ יֵשׁ שָׁם שֶׁטֶף דָּם קָטָן.

אֲנִי מְנַעֶרֶת אֶת שֵׂיעָרִי, שֶׁהִתְאָרֵךְ מְאוֹד מֵאָז בּוֹאִי לְכָאן. אוּלַי גַּם אֲנִי, קָשֶׁה לִי לִקְבֹּעַ. הַכֹּל בַּמְּעָרָה כָּל כָּךְ גָּדוֹל מִמִּדּוֹתַי, כָּךְ שֶׁגַּם אִם גָּבַהְתִּי בְּעֶשְׂרִים סֶנְטִימֶטְרִים בַּשָּׁנָה הַזּוֹ אֶתְקַשֶּׁה לְהַבְחִין בְּכָךְ.

אֲנִי שָׂמָה אֶת פְּעָמַי אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה. אִם אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל הַסֶּלַע הַגָּדוֹל בַּכְּנִיסָה אֲנִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת בְּמֶרְחָק אֶת פֶּתַח הָעֵמֶק הַמּוֹבִיל לְבֵיתִי. אַדְמָתוֹ מוֹרִיקָה, הָאָבִיב כַּנִּרְאֶה כְּבָר בְּשִׂיאוֹ.

מִיָּמִין, כְּמֶטֶר לְפָנַי, אֲנִי מְגַלָּה פֶּרַח לָבָן מֵצִיץ מִסֶּדֶק בַּסֶּלַע, וְלִבִּי מִתְרַחֵב לִקְרָאתוֹ. זֶה נֵץ הֶחָלָב, אֲנִי כִּמְעַט בְּטוּחָה. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי יוֹרֶדֶת מִן הַסֶּלַע לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִקָּרוֹב, נוֹפֵל עַל הַסֶּלַע צֵל כָּבֵד וְהַפֶּרַח מִתְכּוֹפֵף תַּחַת הַמַּשָּׂא.

רַעַד חוֹלֵף לְאֹרֶךְ גַּבִּי, מִשַּׂעֲרוֹת עָרְפִּי הַסּוֹמְרוֹת עַד לְעֶצֶם הַזָּנָב. אֲנִי יְכוֹלָה לְהָרִיחַ אוֹתָהּ, מְעַט מֵאֲחוֹרַי וּמִיְּמִינִי.

לֹא חוֹלְפוֹת בֵּינֵינוּ מִלִּים, לֹא בִּרְכַּת בֹּקֶר טוֹב וְלֹא דִּבְרֵי נִימוּסִין אֲחֵרִים. בַּהַתְחָלָה זֶה הֵצִיק לִי, הַשֶּׁקֶט כְּשֶׁאֵין צֹרֶךְ חִיּוּנִי בַּמִּלִּים, הַיּוֹם כְּבָר כִּמְעַט לֹא. אוּלַי יָבוֹא יוֹם וְאֶתְרַגֵּל לְכָךְ, אוֹמֵר בִּי קוֹל פְּנִימִי, וְקוֹל אַחֵר צוֹעֵק שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶתְרַגֵּל וְלֹא אַסְכִּין.

הִיא מוֹרָה לִי לְהִכָּנֵס לַמְּעָרָה, וְקוֹלָהּ בְּתוֹךְ רֹאשִׁי דּוֹחֵק הַצִּדָּה אֶת כָּל קוֹלוֹתַי בְּלִי לְהוֹתִיר לָהֶם מָקוֹם כְּלָל. כְּשֶׁאֲנִי מְצַיֶּתֶת וְנִכְנֶסֶת לַמְּעָרָה אֲנִי מַסְפִּיקָה לִרְאוֹת מִזָּוִית עֵינַי שֶׁהִיא יוֹצֵאת חוּצָה, וְרַגְלָהּ הַשְּׂעִירָה דּוֹרֶכֶת עַל נֵץ הֶחָלָב, מוֹעֶכֶת אוֹתוֹ עַל הַסֶּלַע הֶחָשׂוּף.

אֲנִי מַחֲנִיקָה בְּקֹשִׁי אֶת הַיְּבָבָה הַפִיזִית, אֲבָל שְׁאֵרִיּוֹת מִמֶּנָּה נִשְׁאָרוֹת כַּנִּרְאֶה בְּמַחְשְׁבוֹתַי, כִּי הִיא חָגָה לְאָחוֹר וּמְחַפֶּשֶׂת אֶת הַסִּבָּה לִיגוֹנִי. אֲנִי חָשָׁה אֶת הַתְּמִיהָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ. נָדִיר שֶׁהִיא מַתִּירָה לִי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ כָּךְ, בְּמַחֲשָׁבוֹת אַקְרָאִיּוֹת, וּכְשֶׁהִיא גּוֹחֶנֶת אֶל הַפֶּרַח הַכָּתוּשׁ וּמְרִימָה אוֹתוֹ בְּכַפָּתָהּ הָאֵרוּעַ הוֹפֵךְ יוֹצֵא דֹּפֶן עוֹד יוֹתֵר. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ מַפְגִּינָה חֶמְלָה כְּלַפֵּי יְצוּר חַי, וְאוּלַי מָה שֶׁאֲנִי קוֹלֶטֶת כַּחֶמְלָה אֵינָן אֶלָּא תְּחוּשׁוֹתַי שֶׁלִּי.

אֲנִי מְנַסָּה לַחֲסֹם אֶת עַצְמִי, אֶת הָרְגָשׁוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁאֲנִי מְפִיצָה בְּחֹסֶר שְׁלִיטָה עַצְמִית. לְרֶגַע כִּמְעַט רָאִיתִי בָּהּ אֱנוֹשִׁיּוֹת.

מְאֻחָר יוֹתֵר אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת לֶאֱכֹל. הִיא אוֹכֶלֶת אֶת קֻבִּיּוֹת הַחֶלְבּוֹן שֶׁלָּהּ, הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהַכְּפָר יוֹדֵעַ לְיַצֵּר שֶׁמַּתְאִים לְמַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל שֶׁלָּהּ, וַאֲנִי מְנַסָּה לְהַסְתִּיר אֶת רְתִיעָתִי מִצַּחֲנַת הַבָּשָׂר הַמְּקֻלְקָל שֶׁעוֹלֶה מֵהֶן. זֶה לֹא בֶּאֱמֶת בָּשָׂר, אֶלָּא תַּעֲרֹבֶת מְאֻזֶּנֶת שֶׁל חֶלְבּוֹנִים, דּוֹמֶה בְּמִקְצָת לְקֻבִּיּוֹת הַחֶלְבּוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים לָאַסְטְרוֹנָאוּטִים. פַּעַם, כְּשֶׁהָיוּ אַסְטְרוֹנָאוּטִים. כְּשֶׁעוֹד הָיוּ עַל הָאָרֶץ מַשְׁאַבִּים שֶׁתָּמְכוּ בַּטִּיסוֹת חָלָל.

אֲנִי מִסְתַּפֶּקֶת בֶּאֱגוֹזִים וּבְפֵרוֹת שֶׁלִּי. בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה שֶׁלִּי אֶצְלָהּ הָיוּ גַּם גְּבִינוֹת, אַךְ הֵן אָזְלוּ. גַּם הַפֵּרוֹת יִגָּמְרוּ בְּקָרוֹב.

הִיא עוֹצֶרֶת בְּאֶמְצַע הַלְּעִיסָה. הַקֻּבִּיָּה תְּלוּיָה בֵּין שִׁנֶּיהָ הַצְּהֻבּוֹת, וַאֲנִי מְזַהָה כֶּתֶם רִיר עַל פַּרְוָתָהּ, בִּמְרוֹמֵי הַבֶּטֶן.

צָרִיךְ עוֹד אֹכֶל, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַמַּחְשָׁבָה בְּרֹאשִׁי. צָרִיךְ לָרֶדֶת לַכְּפָר וּלְהָבִיא לְךָ עוֹד אֹכֶל.

הַשִּׂמְחָה גּוֹאָה בִּי, עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַהַבְהָרָה, וּמְבִינָה אוֹתָהּ. לָרֶדֶת, צָרִיךְ, רַק הִיא תֵּרֵד אֶל הַכְּפָר. אֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְהִשָּׁאֵר בִּמְעָרָה וּלְהַמְתִּין לָהּ.

הַמַּחְשָׁבוֹת גּוֹעֲשׁוֹת, רוֹעֲשׁוֹת בִּי, אֲבָל אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ כְּבָר כִּמְעַט שָׁנָה וְיוֹדַעַת שֶׁאֵין טַעַם לְהִתְחַנֵּן. הִיא מְסָרֶבֶת לְהַקְשִׁיב וּלְהָבִין. הִיא אָמְרָה אֶת דְּבָרָהּ, וּדְבָרַי לֹא מְשַׁנִּים כְּהוּא זֶה.

אַחֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מְסַיְּמוֹת לֶאֱכֹל מַגִּיעָה שְׁעַת הַשִּׁעוּר. הִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתִי. זוֹ שָׂפָה שֶׁאֵין בָּהּ מִלִּים, הַשָּׂפָה שֶׁלָּהּ, רַק תְּמוּנוֹת וּתְחוּשׁוֹת וּרְגָשׁוֹת, תִּקְשֹׁרֶת בִּלְתִּי מִלּוּלִית שֶׁחוֹדֶרֶת יְשִׁירוֹת לַתּוֹדָעָה שֶׁלִּי. הַתִּקְשֹׁרֶת הַזּוֹ מְעַיֶּפֶת, אֲפִלּוּ אוֹתִי שֶׁנִּבְחַרְתִּי מִכָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר כְּמִי שֶׁהָיְתָה הֲכִי רְגִישָׁה מִבֵּינֵיהֶם, הַמַּתְאִימָה בְּיוֹתֵר לָשֵׂאת אוֹתָהּ. הִיא מַקְנָה לִי יֶדַע בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה, אוּלַי שְׁעָתַיִם, אוּלַי שָׁלוֹשׁ. הַיּוֹם בִּתְחוּם הָאַסְטְרוֹנָבִיגַצְיָה, וַאֲנִי בּוֹלַעַת אֶת הַיֶּדַע בְּעוֹד וְעוֹד מַפּוֹת כּוֹכָבִים וְאַלְגּוֹרִיתְמִים לְנִוּוּט בֶּחָלָל, עַד שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה עוֹד וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מְנוּחָה.

כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל פִּנַּת הַמְּעָרָה שֶׁהֻקְצְתָה לִי לִרְבִיצָה, עוֹלָה בִּי תְּחִלָּתָהּ שֶׁל מַחְשָׁבָה מַדְהִימָה, וַאֲנִי כּוֹבֶשֶׁת אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת בְּתִקְוָה שֶׁהִיא לֹא הִסְפִּיקָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹרָה בְּרֹאשִׁי. אֲנִי שָׁרָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת בְּתוֹךְ רָאשֵׁי כְּדֵי לֹא לַחֲשֹׁב אֶת הַמַּחְשָׁבָה הַזּוֹ.

רַק כְּשֶׁהִיא נִרְדֶּמֶת, וַאֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת נְשִׁימוֹתֶיהָ הַקְּצוּבוֹת, אֲנִי מֵעִזָּה לְהוֹצִיא לַחֲלַל הָאֲוִיר אֶת הַמַּחְשָׁבָה.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אֲנִי מַאֲמִינָה, אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֶפְשָׁר, שֶׁאוּלַי אַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֶל הַכְּפָר. אֶצְטָרֵךְ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ קְצָת, לְרַמּוֹת קְצָת, אֲבָל אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁזֶּה אֶפְשָׁרִי.

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, כְּשָׁעָה לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, הִיא מִתְעוֹרֶרֶת וּמִתְמַתַּחַת. פַּרְוָתָהּ הַבְּהִירָה נִרְאֵית זְהֻבָּה מְעַט בָּאוֹר הָעַרְבַּיִם. כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת, רֹאשָׁהּ כִּמְעַט נוֹגֵעַ בְּתִקְרַת הַמְּעָרָה. הִיא גְּדוֹלָה בְּהַרְבֵּה מִכָּל דֹּב גְּרִיזְלִי שֶׁהִתְהַלֵּךְ אֵי פַּעַם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. גְּרִיזִילִית הוּא רַק כִּנּוּי שֶׁהִדְבַּקְתִּי לָהּ.

אֲנִי נֶעֱמֶדֶת מוּלָהּ, קוֹמָתִי פָּחוֹת מִמַּחֲצִית מִשֶּׁלָּהּ, וְהָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי נֶעֱמֶדֶת מוּלָהּ מִיּוֹזַמְתִּי חֲרִיגָה מְאוֹד, כָּךְ שֶׁהִיא מַפְסִיקָה לְהִתְמַתֵּחַ וּמְפַנָּה אֵלִי אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּהּ.

אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל עֵינֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת, עַל שְׂעָרוֹת שְׂפָמָהּ הַדְּהוּיוֹת, בּוֹחֶנֶת אֶת הַטְּפָרִים בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת, כָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְהַעֲסִיק אֶת מַחְשְׁבוֹתַי הַתּוֹעוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא אַסְגִּיר אֶת סוֹדִי.