מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
מֵאֵת קֶרֶן לַנְדְּסְמָן



meever-lagader
"וְאִם אַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לְשַׂחֵק אִיתִּי?" הִילִּית הִיסְּסָה אִם לְטַפֵּס עַל גֶּדֶר הָאֶבֶן הַנְּמוּכָה. זוֹ הָיְיתָה אוֹתָהּ גָּדֵר שֶׁעַל פָּנֶיהָ הִיא חָלְפָה כָּל יוֹם בַּדֶּרֶךְ לַגַּן, אֲבָל עַכְשָׁיו הִיא גְּדוֹלָה וַאֲמוּרָה לְהִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם.

אִמָּהּ הָלְכָה לְיָדָהּ, הֲלִיכָה שֶׁל מְבוּגָּר הַמַּתְאִים אֶת קִצְבּוֹ לְקֶצֶב שֶׁל יֶלֶד מִתְרוֹצֵץ. "אַל תִּדְאֲגִי", הִיא יִישְּׁרָה אֶת הַחוּלְצָה הַלְּבָנָה שֶׁלָּהּ. "אֲנִי אֶהְיֶה אִיתָּךְ שָׁם וְאֶשְׁמוֹר עָלַיִךְ".

"לֹא נָכוֹן!" הִילִּית קָפְצָה בְּשׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה. "אֶת תַּשְׁאִירִי אוֹתִי וְתֵלְכִי. כְּמוֹ תָּמִיד."

שִׁיר הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ וְהִמְתִּינָה. "אֲנִי אֶשָּׁאֵר מִחוּץ לַגָּדֵר, וַאֲחַכֶּה לְךָ שָׁם".

הִילִית הִתְעַלְּמָה מֵהַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת, כָּרָגִיל. הִיא הִמְשִׁיכָה לְדַלֵּג. "וְאִם מִישֶׁהוּ יִצְחַק עָלַי?"

"אָז תָּבוֹאִי לְהַגִּיד לִי וַאֲנִי אֲדַבֵּר עִם הַמּוֹרָה".

"וְאִם הַמּוֹרָה לֹא תִּרְצֶה לְהַקְשִׁיב לָךְ?" הִילִּית בָּעֲטָה בְּאֶבֶן נוֹסֶפֶת. הֵן הָיוּ כְּבָר קְרוֹבוֹת לַבִּנְיָין הָרָבוּעַ. הוּא הָיָה אָפוֹר מִתַּחַת לַצִּיּוּרִים הָעַלִּיזִים. הִילִית הָיְיתָה שָׁם כְּשֶׁצָּבְעוּ אוֹתוֹ בַּחוֹפֶשׁ, וְרָאֲתָה אֵיךְ מַחְבִּיאִים אֶת הַבֵּטוֹן מֵאֲחוֹרֵי גְּוָונִים בְּהִירִים.

"אָז אֲנִי אֶעֱשֶׂה 'בּוּ'". שִׁיר עִיוְּותָה אֶת פָּנֶיהָ וְנָהֲמָה עַל הִילִּית.

הִילִּית צָחֲקָה, "אַתְּ לֹא מַפְחִידָה אוֹתִי".

שִׁיר הִצְבִּיעָה אֶל הַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ. "אֲבָל אוֹתָם אֲנִי אַפְחִיד".

הִילִית בָּחֲנָה אֶת הַשַּׁעַר. "מַבְטִיחָה שֶׁתְּחַכִּי לִי כָּאן?"

"מַבְטִיחָה". שִׁיר הִיסְּסָה אִם לִרְכּוֹן וְלָתֵת לְהִילִית נְשִׁיקָה. הִיא בֶּטַח תִּתְחַמֵּק, כְּמוֹ הַמִּשְׂחָק הֶחָדָשׁ שֶׁלָּהּ. אֲבָל זֶה הָיָה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּבֵית הַסֵּפֶר. הִיא הִרְגִּישָׁה צוֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא, עַל מְנַת לְצַיֵּין אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְּיוּחָד הַזֶּה. הִיא לֹא הִסְפִּיקָה לֶאֱפוֹת אֶת הָעוּגָה וַאֲפִילּוּ לִקְלוֹעַ לְהֵילִית צַמּוֹת. לְפָחוֹת שֶׁתִּהְיֶה נְשִׁיקָה.

אֲבָל הִילִית רָצָה מֵהַזְּרוֹעוֹת הַמּוּשָׁטוֹת אֶל הַשַּׁעַר. הִיסּוּסֶיהָ נָשְׁרוּ עִם הוֹפָעַת הַפָּנִים הַמּוּכָּרוֹת. שִׁיר זִיהֲתָה אֶת חֶלְקָם, יְלָדִים מֵהַגַּן, יְלָדִים מֵהַשְּׁכוּנָה, כּוּלָּם מְחַיְּיכִים, כּוּלָּם מְחַבְּקִים אֶת הַיַּלְדָּה הַזְּהוּבָּה הַמְּקַפֶּצֶת, כּוּלָּם מִתְעַלְּמִים מֵהָאֵם שֶׁנּוֹתְרָה מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.

הִילִית רָצָה אֶל חֲבֵרֶיהָ, מְאִטָּה כְּכָל שֶׁהִתְקָרְבָה אֲלֵיהֶם.

"שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ מְדַבֶּרֶת בַּדֶּרֶךְ", אָמְרָה מֵיטַל, הַלַּעַג נוֹטֵף בְּקוֹלָהּ.

הִילִית זָקְפָה אֶת גֵּוָוהּ. הִיא לֹא תִּבְכֶּה. לֹא מוּל הַיַּלְדָּה הַמְּעַצְבֶּנֶת שֶׁהוֹפִיעָה לַשִּׁבְעָה וְאָכְלָה לָהּ אֶת כָּל הַוַּופְלִים.

מֵיטַל הִדְבִּיקָה אוֹתָהּ וְהָלְכָה אִיתָּהּ לְכִיתָּה. "לָמָּה אַבָּא שֶׁלְּךָ לֹא הֵבִיא אוֹתְךָ לְבֵית הַסֵּפֶר?"

הִילִית עָצְרָה בַּכְּנִיסָה לַכִּיתָּה, "אַבָּא לָקַח אֶת הַתְּאוֹמִים לַגַּן. אֲנִי מַסְפִּיק גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל לָלֶכֶת לְבַד. זֶה רַק חָמֵשׁ דַּקּוֹת". הִיא בֶּאֱמֶת הָיְתָה מַסְפִּיק גְּדוֹלָה. הִיא הָיְיתָה מַסְפִּיק גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל לַעֲמוֹד לְיַד הַקֶּבֶר, וְהָיְיתָה מַסְפִּיק גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל לְהַרְדִּים אֶת הַתְּאוֹמִים, וְהָיְיתָה מַסְפִּיק גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל לֹא לְסַפֵּר לְאַף אֶחָד שֶׁאִמָּא הוֹפִיעָה לְיַד הַמִּיטָּה שֶׁלָּהּ בַּלַּיְלָה שֶׁאַחֲרֵי, שֶׁדִּיבְּרָה אִיתָּהּ כְּאִילּוּ הִיא לֹא יוֹדַעַת עַל הַתְּאוּנָה, שֶׁהִתְעַקְּשָׁה לְוַודֵּא שֶׁהִיא מוּכָנָה לְבֵית הַסֵּפֶר.

הִילִית הִנִּיחָה אֶת הַתִּיק שֶׁלָּהּ לְיַד הַכִּיסֵּא וְיָשְׁבָה זְקוּפָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל אַרְבַּע הַשָּׁעוֹת, שֶׁבָּהֶן הַמְּחַנֶּכֶת הִסְבִּירָה לָהֶם עַל חֶשְׁבּוֹן וְעַל עִבְרִית וְהֵעִיפָה אֵלֶיהָ אֶת הַמַּבָּטִים הַחוֹמְלִים הָאֵלֶּה שֶׁהִילִּית כְּבָר לָמְדָה לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם. בְּסוֹף הַיּוֹם אִמָּא הִמְתִּינָה מִחוּץ לַשַּׁעַר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָה, וְהֵן פָּסְעוּ יַחַד הַבַּיְתָה. אַחַת מְדַלֶּגֶת עַל הַמִּדְרָכָה וְהַשְּׁנִיָּה חוֹלֶפֶת דֶּרֶךְ גֶּדֶר הָאֲבָנִים הַנְּמוּכָה