אוֹזְנַיִים
סוֹלְיָאנָה וְדִלְמָיָיה בָּחֲרוּ אֶת הַבְּחִירָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכְלוּ לִבְחוֹר לְבִתָּן.

כִּמְפַקְּדוֹת בִּצְבָא מַלְכַּת הָאַלְפִּים נִיצְּבוּ שְׁתֵּיהֶן בַּחֲזִית הַמִּלְחָמָה נֶגֶד גַּמָּדֵי הַשְּׁמָמָה. הֵן הָיוּ לוֹחֲמוֹת חֲסֵרוֹת מוֹרָא שֶׁאוּמַּץ לִיבָּן וְכִישְׁרוֹנָן בַּקֶּשֶׁת נוֹדָע לַמֶּרְחַקִּים. רַק כְּשֶׁדָּלְמִיָּיה גִּילְּתָה עַל הִירְיוֹנָה, הִיא הֵבִינָה שֶׁמָּוֶות אֲצִילִי בְּשֵׁם הַמַּלְכָּה חָשׁוּב לָהּ פָּחוֹת מֵהַתְּשׁוּקָה לִחְיוֹת.

הֵן בָּרְחוּ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, כְּשֶׁהֵן יוֹדְעוֹת הֵיטֵב שֶׁאִם יִיתָּפְסוּ תּוֹצִיא אוֹתָן הַמַּלְכָּה לַהוֹרֵג. אֶת מַרְבִּית הַזָּהָב שֶׁחָסְכוּ שִׁילְּמוּ לִמְכַשֵּׁף עֲבוּר הַמַּעֲבָר בְּשַׁעַר הָעוֹלָמוֹת. הוּא הִזְהִיר אוֹתָן שֶׁחַיֵּיהֶן בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ לֹא יִהְיוּ קַלִּים, אֲבָל הֵן יָדְעוּ שֶׁיִּחְיוּ, שֶׁבִּתָּן לֶינְרְיֵהּ – שֶׁנִּקְרְאָה כָּעֵת לְיָאן – תִּחְיֶה. גַּם שָׁנִים מְאוּחָר יוֹתֵר, כְּשֶׁהִגִּיעָה הַבַּיְתָה מִתְיַיפַּחַת לְאַחַר שֶׁבַּגַּן הַיְּלָדִים צָחֲקוּ עַל הַכּוֹבָעִים שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁלִּיבָּן נִשְׁבַּר עִם לֵב יַלְדָּתָן הַסּוֹבֶלֶת וְהַדְּחוּיָה, הֵן יָדְעוּ שֶׁהֶעֱנִיקוּ לָהּ חַיִּים, וְשֶׁהָיוּ בּוֹחֲרוֹת בַּחַיִּים שׁוּב.

בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיוּ מְכַשְּׁפִים שֶׁיַּסְתִּירוּ בְּקֶסֶם אֶת הָאוֹזְנַיִים הַמְּחוּדָּדוֹת שֶׁלֶּינְרְיֵהּ שָׂנְאָה כָּל כָּךְ. הֵן נִיסּוּ לְסַלְסֵל אֶת שֵׂיעֲרָהּ בְּמַכְשִׁירִים מְשׁוּנִּים, לְהַסְתִּיר אֶת הָאוֹזְנַיִים מֵאֲחוֹרֵי תִּסְרוֹקוֹת, אַךְ הַשֵּׂיעָר תָּמִיד חָזַר לִהְיוֹת חָלָק וּמִשְׁיִי. בַּחֲלוֹף הַשָּׁנִים לָמְדָה לֶינְרְיֵהּ, בִּתְמִיכָתָן, לְהַקְשׁוֹת אֶת לִיבָּהּ כְּנֶגֶד הַלִּגְלוּג וְהַהֲצָקוֹת.

כְּשֶׁדֶּלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה וּדְמוּת לְבוּשָׁה בְּטוּנִיקַת הַלּוֹחֲמוֹת הָאַלְפִּיּוֹת עָמְדָה בְּפֶתַח, יָדְעָה דִּלְמָיָיה שֶׁהַמַּלְכָּה מָצְאָה אוֹתָן. אַךְ כְּשֶׁהֵבִינָה שֶׁהָעוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח הִיא לֶינְרְיֵהּ, אוֹזְנֶיהָ חֲשׂוּפוֹת, אֵימָתָהּ גָּבְרָה.

סוּלְיָאנָה, זְרִיזָה מִמֶּנָּה, סָגְרָה מִיָּד אֶת הַדֶּלֶת. "לֶינְרְיֵהּ!" הִזְדַּעֲקָה. "מֶה עָשִׂיתָ? מֵאֵיפֹה הַבְּגָדִים הָאֵלּוּ?"

"מֵהָאָרוֹן שֶׁל אִמָּא מָיָה –"

"כְּסִי מִיָּד אֶת הָאוֹזְנַיִים שֶׁלְּךָ!" הִתְעַשְּׁתָה לְבַסּוֹף דִּלְמָיָיה.

"אֲבָל אֲנִי לֹא צְרִיכָה, אִמָּא אָנָה", אָמְרָה לֶינְרְיֵהּ. "יֵשׁ בַּכֶּנֶס הָמוֹן בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּרְאִים כָּמוֹנוּ. זָכִיתִי בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בְּתַחֲרוּת הַקּוֹסְפָלִיִּי".

"בְּתַחֲרוּת ה... ?מָה" חָקְרָה סוֹלְיָאנָה.

לֶינְרְיֵהּ חִייְּכָה וְתָפְסָה אֶת יְדֵיהֶן. "בּוֹאוּ, אַתֶּן חַיָּיבוֹת לִרְאוֹת בְּעַצְמְכֶן!"

סוֹלְיָאנָה הִבִּיטָה בְּדִלְמָיָיה, שֶׁבְּתוֹרָהּ הִבִּיטָה בְּחִיּוּךְ הָרָחָב שֶׁל יַלְדָּתָן, בְּאוֹזְנֶיהָ הַמִּזְדַּקְּרוֹת בְּחוֹפְשִׁיּוּת, וְחִייְּכָה אֶל יַקִירַת לִיבָּה. "בְּסֵדֶר", אָמְרָה. "בּוֹאוּ נֵלֵךְ לִרְאוֹת".
רוֹתֶם בְּרוּכִין