אִמָּא וּנְהָרָה לִיוּוּ אוֹתִי לְדֶלֶת חֲדַר הַנִּיתּוּחַ, וְאָז תָּפַס אֶת מְקוֹמָן רוֹפֵא מַרְדִּים צָעִיר וְנִמְרָץ, שֶׁעַל תָּגִית הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הָיָה כָּתוּב חוּסֵיין עַבֶּד רַבּוּ. הָיָה לוֹ שֵׂיעָר שָׁחוֹר שֶׁכִּיסָּה אֶת הָעֵינַיִים, וְהוּא פִּטְפֵּט בְּלִי סוֹף וּבְלִי לְהַפְנוֹת אֵלִי אֶת הַפָּנִים, כָּךְ שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי לְהָבִין אוֹתוֹ. רַק כְּשֶׁבִּיקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִסְפּוֹר אִיתּוֹ לְאָחוֹר מֵעֶשֶׂר עַד אַחַת הוּא הֵאֵט, הִבִּיט בְּעֵינַיי וְהֶחֱזִיק בְּכַף יָדִי, וְסָפַרְנוּ יַחַד, עַד שֶׁנִּרְדַּמְתִּי.

הִתְעוֹרַרְתִּי עִם אוֹזְנַיִים חֲבוּשׁוֹת, וּכְאֵב עָמוֹק בָּרֹאשׁ, בֵּין הָאוֹזְנַיִים. הַכְּאֵב הָלַךְ וְהִתְעַצֵּם כְּכָל שֶׁחָלַף הַזְּמַן. שָׁמַעְתִּי צִפְצוּף מוֹנִיטוֹר מֵחֶדֶר סָמוּךְ, מוֹנוֹטוֹנִי וְגָבוֹהַּ. שָׁמַעְתִּי קוֹל נְשִׁיפַת אֲוִויר, חָזָק וְדָחוּס וְכָאוּב, וְרַק אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הֵבַנְתִּי שֶׁזּוֹ אֲנִי וְהַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי. אָדָם בַּמִּסְדְּרוֹן גָּרַר רַגְלַיִים, וַחֲרִיקַת עַמּוּד הָאִינְפוּזְיָה שֶׁסָּחַב אִיתּוֹ עַל הַמִּרְצָפוֹת הֶעֱבִירָה בִּי צְמַרְמוֹרֶת. בְּאַחַת הַמִּיטּוֹת הֵרִימָה אָחוֹת אֶת גַּב הַמִּיטָּה, וְהַקְּלִיק הַמַּתַּכְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי גָּרַם לִי לְהִתְכַּוֵּוץ.

דּוֹקְטוֹר אָבֵרָה הִגִּיעָה, הֵסִירָה אֶת הַתַּחְבּוֹשׁוֹת מֵאוֹזְנַיי וּבָדְקָה אֶת מְקוֹם הַפֶּצַע, תּוֹךְ הִמְהוּם בִּלְתִּי פּוֹסֵק, שֶׁלֹּא יָכוֹלְתִּי לַעֲצוֹר. קוֹלָהּ, שָׂמֵחַ וּמְרוּצֶּה, שֶׁהוֹדִיעַ לִי שֶׁהַנִּיתּוּחַ עָבַר בְּהַצְלָחָה, הָיָה חָזָק לִבְלִי נָשׂוֹא. מַכְאִיב.

נִיסִּיתִי לְהִתְכַּסּוֹת בִּשְׂמִיכָה, אֲבָל הָרַעַשׁ נִמְשָׁךְ. נִיסִּיתִי לִנְשׁוֹם, אֲבָל הָאֲוִויר חָתַךְ בְּרֵיאוֹתַי. לֹא הָיְיתָה דֶּרֶךְ לַעֲצוֹר אוֹ לִבְלוֹם אֶת הַמִּתְקָפָה הַנִּמְשֶׁכֶת עַל חוּשַׁיי, אֶת הַכְּאֵב הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק. הִרְגַּשְׁתִּי דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת עַל לְחַיַּי, וְשָׁמַעְתִּי יְבָבָה. שֶׁלִּי.

כַּמָּה דַּקּוֹת אַחַר כָּךְ נִכְנַס אַח לַחֶדֶר, אַבְנֵר בִּנְיָמִינִי, וּבִתְנוּעוֹת יָדַיִים הוֹשִׁיט לִי כּוֹס מַיִם וְכַדּוּר. הוֹדֵיתִי לוֹ בְּשֶׁקֶט, בְּלִי קוֹל, וְהוּא חִייֵּךְ וְקַד לִי. יִהְיֶה בְּסֵדֶר. עוֹד יוֹם-יוֹמַיִים. אֶת תִּרְאִי, סִימֵּן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, וַאֲנִי קִיוִּויתִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַל מָה הוּא מְדַבֵּר. כַּמָּה דַּקּוֹת מְאוּחָר יוֹתֵר הַכַּדּוּר שָׁלַח אוֹתִי לְשֵׁינָה נְטוּלַת כְּאֵב.

הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלְּאַחַר הַנִּיתּוּחַ הִמְשִׁיכוּ בְּאוֹפֶן דּוֹמֶה: הַבְלָחוֹת שֶׁל עֵרוּת, מְלוּּוֹת בַּחֲשִׂיפָה בִּלְתִּי נִשְׁלֶטֶת וּבִכְאֵב בִּלְתִּי פּוֹסֵק. חוֹדְרָנוּת אֵינְסוֹפִית, כְּמוֹ לָלֶכֶת עֵירוּמָּה בְּמֶרְכַּז הָעִיר וְלִהְיוֹת נִנְגַּעַת בִּידֵי כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. וְאָז בְּכִי כְּבַקָּשַׁת עֶזְרָה, וּנְפִילָה לַתְּהוֹם שֶׁל שֵׁינָה מְסוּמֶּמֶת כַּדּוּרִים.

אֲנָשִׁים בָּאוּ לְבַקֵּר אוֹתִי, וְלֹא יָכוֹלְתִּי לָשֵׂאת אוֹתָם. עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי יְשֵׁנָה, וְהֵם הָלְכוּ.

שִׁישָּׁה יָמִים אַחֲרֵי שֶׁהֵסִירָה אֶת הַתַּחְבּוֹשׁוֹת, הִכְרִיזָה דּוֹקְטוֹר אָבֵרָה שֶׁאֲנִי כְּשִׁירָה פִיזִית לְהִתְמוֹדֵד עִם הָעוֹלָם. מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְשׁוּחְרֶרֶת מִבֵּית הַחוֹלִים, בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

נְהָרָה בָּאָה לָקַחַת אוֹתִי, וְכָל הַדֶּרֶךְ נָגְעָה, פַּעַם בְּאִמָּהּ שֶׁלִּי, פַּעַם בְּכַף יָדִי, פַּעַם אָחֲזָה אֶת יָדִי בְּיָדָהּ. הִיא הִתְחַשְּׁבָה, וְדִיבְּרָה רַק מְעַט, אֲבָל כָּל מִלָּה שֶׁלָּהּ דָּקְרָה כְּדוֹרְבָּנוֹת, עוֹקֶצֶת וּמַכְאִיבָה. כַּף יָדָהּ, שֶׁכָּל כָּךְ אָהַבְתִּי לָחוּשׁ עַל עוֹרִי, הָיְיתָה עַכְשָׁיו מְחוּסְפֶּסֶת וְשׂוֹרֶטֶת.

בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה עָצַרְנוּ לְיַד הַמַּחְצָבָה. נְהָרָה רָצְתָה לְהַרְאוֹת לִי יְצִירָה שֶׁעָבְדָה עָלֶיהָ בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בְּבֵית הַחוֹלִים. פֶּסֶל שֶׁל מַשֶּׁהוּ. שֶׁעָשׂוּי מֵאֵיזוֹ אֶבֶן. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הָאֶבֶן, וְלֹא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת בָּהּ דָּבָר, מִלְּבַד קִיר שֶׁל אֶבֶן. נְהָרָה הִסְבִּירָה, מְלֵאַת הִתְלַהֲבוּת, עַל זְרִימָה, מַגָּע וְקוֹנְטֶקְסְט. שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מְצוּיָּן, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת דָּבָר מִמָּה שֶׁדִּיבְּרָה עָלָיו. בַּסּוֹף תֵּירַצְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה טוֹב, שֶׁכַּנִּרְאֶה מַתְחִיל לְהַחְשִׁיךְ וְהָאוֹר עָמוּם מִדַּי לִרְאוֹת, שֶׁעֲדַיִין קְצָת כּוֹאֵב לִי. הִיא הִתְמַלְּאָה אַשְׁמָה וְהִמְשִׁיכָה הַבַּיְתָה מִיָּד.

בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה הָלַךְ הַכְּאֵב וּפָחַת. לְיֶתֶר דִּיּוּק עֲדַיִין יָכוֹלְתִּי לִשְׁמוֹעַ כָּל צְלִיל בְּאוֹזְנֵי הַמְּשׁוּפָּצוֹת, וְלֹא יָכוֹלְתִּי לִשְׁלוֹט בַּמֶּה יַחְדּוֹר אֵלִי וּמָה יִיוָּותֵר בַּחוּץ, עֲדַיִין לָמַדְתִּי לְאַיֵּית קָקוֹפוֹנְיָה בְּכָל תָּא מִתָּאֵי גּוּפִי, וּלְהַכִּיר עַד כַּמָּה הִיא כּוֹאֶבֶת. אֲבָל הִתְחַלְתִּי לְהִתְרַגֵּל לַכְּאֵב הַמַּתְמִיד, וְיָכוֹלְתִּי לִרְאוֹת שְׁבִיב שֶׁל אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה. אוּלַי בְּעוֹד דֵּי זְמַן אֶגְדַּל עוֹר שֵׁנִי וְאוּכַל לְסַנֵּן חֵלֶק מֵהַקּוֹלוֹת אוֹ לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם, מֵאֵלֶּה שֶׁנְּהָרָהּ קָרְאָה לָהֶם רַעֲשֵׁי רֶקַע וְהִתְפַּלְּאָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָם. וְאָז אוּלַי אֶכְאַב פָּחוֹת.

מָה שֶׁהֵצִיק לִי בְּאוֹפֶן עָמוֹק יוֹתֵר הָיָה נְהָרָה. הַקִּרְבָה אֵלֶיהָ הָפְכָה קָשָׁה לִי. גַּם מִשּׁוּם שֶׁהִיא חָזְרָה וְנִיסְּתָה לְהַצִּיעַ לִי לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים שֶׁהִיא קָרְאָה לָהֶם אָמָּנוּת, וַאֲנִי רָאִיתִי בָּהֶם חוֹמָרִים בִּלְבַד. נִיסִּיתִי לִהְיוֹת עֲדִינָה, לְהָגִיב לַעֲבוֹדוֹתֶיהָ בְּנִימוּס, לְתָרֵץ אֶת חוֹסֶר הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלִּי בְּתוֹאֲנָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי פּוֹגַעַת בָּהּ. כְּמוֹ הַבְּדִיחָה עַל הַזְּקֵנִים שֶׁרָדְפוּ בִּצְעִירוּתָם אַחֲרֵי בַּחוּרוֹת: זָכַרְתִּי שֶׁאָהַבְתִּי פַּעַם אֶת הַיְּצִירוֹת שֶׁל נְהָרָה, אֲבָל לֹא זָכַרְתִּי לָמָּה.

הָיוּ עוֹד סִיבּוֹת לַקּוֹשִׁי שֶׁלִּי מוּל נְהָרָה, סִיבּוֹת שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי יוֹתֵר לְנַסֵּחַ וּלְהָבִין, מֵעֵבֶר לָעִיסּוּק שֶׁלָּהּ בְּאָמָּנוּת פְּלַסְטִית שֶׁהָפַךְ בִּלְתִּי נִיתָּן לְעִיכּוּל עֲבוּרִי.

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵירוּעַ אֶחָד בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ בִּבְהִירוּת יְתֵרָה. עָמַדְתִּי וְחָתַכְתִּי סָלָט, וּנְהָרָה נֶעֶמְדָה מֵאֲחוֹרַי. חַשְׁתִּי אֶת חוֹם גּוּפָהּ קָרוֹב לִכְתֵפִי הַשְּׂמָאלִית, הֵרַחְתִּי אֶת רֵיחָהּ, מְאוּבָּק וְעַתִּיק, מַחֲנִיק. לֹא יָכוֹלְתִּי לְהִתְרַכֵּז, וּכְשֶׁנִּיסְּתָה לָגַעַת בִּי נִרְתַּעְתִּי. נְהָרָה הִבְחִינָה בִּרְתִיעָתִי, וְנִיסְּתָה לְחַפּוֹת בַּמִּילִּים, כְּדֵי לֹא לְהִיפָּגַע. "רַק רָצִיתִי לְהַגִּיעַ לְסָלָט, לְנַסּוֹת אַחַת מֵהָעַגְבָנִיּוֹת. הִיא נִרְאֵית מְאוֹד טְעִימָה", אָמְרָה, וְאָז שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ לִקְעָרָה, בָּחֲרָה מִתּוֹכָהּ עַגְבָנִיַּית שֶׁרִי, לָקְחָה וְהִכְנִיסָה לְפִיהָ.

נֶעֱצַרְתִּי. הַסַּכִּין רַעַד בְּיָדִי. לֹא יָכוֹלְתִּי לַחְתּוֹךְ אֶת הַסָּלָט יוֹתֵר, וְלֹא יָכוֹלְתִּי לָשֵׂאת אֶת הַמַּחְשָׁבָה לֶאֱכוֹל מֵהַסָּלָט שֶׁנָּגַע בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ, בְּכַף יָדָהּ הַלְּבָנָה, מְלֵאַת כִּתְמֵי הָעוֹר הַבּוֹהֲקִים וְהַוְורִידִים הַכְּחוּלִּים. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל נְהָרָה וְנִמְלֵאתִי גּוֹעַל. הִיא הָיְיתָה... הִיא הָיְיתָה לְבָנָה מִדַּי, שְׁמֵנָה מִדַּי, זְקֵנָה מִדַּי. הִנַּחְתִּי אֶת הַסַּכִּין וְיָצָאתִי הַחוּצָה.

בַּחוּץ הָיָה חוֹשֶׁךְ, וְכוֹכָבִים נִיסּוּ לְבַצְבֵּץ מִבַּעַד לְהִילַּת הָאוֹר שֶׁל הָעִיר. הָאֲוִויר הָיָה נָקִי וְקָרִיר, יָכוֹלְתִּי לִנְשׁוֹם.

נְהָרָה יָצְאָה אַחֲרֵי, שָׁמַעְתִּי אֶת נְשִׁימוֹתֶיהָ וּצְעָדֶיהָ, וְחִיבַּקְתִּי אֶת עַצְמִי בַּנִּיסָּיוֹן לִמְנוֹעַ מִכָּל הַגֵּירוּיִים הָאֵלֶּה לָגַעַת בִּי.

"אֲנִי מְבִינָה. זֶה הַנִּיתּוּחַ. הוּא מַקְשֶׁה עָלַיִךְ וְאָז אַתְּ מוֹצִיאָה הַכֹּל עָלַי, אֲבָל זֹאת לֹא אַשְׁמָתֵךְ". הַקּוֹל שֶׁל נְהָרָה חָתַךְ וְנִיסֵּר בִּי, וְלֹא יָכוֹלְתִּי יוֹתֵר לָשֵׂאת אוֹתָהּ וְאֶת הַקַּבָּלָה וְהַהֲבָנָה שֶׁלָּהּ.

"תִּשְׁתְּקִי", צָעַקְתִּי. "דֶּפָה יָארְגְאשׁ. תִּסְתְּמִי אֶת הַפֶּה. אֶת לֹא מְבִינָה כְּלוּם".

נְהָרָה לִכְאוֹרָה הֵבִינָה. אֲבָל הִיא הֵבִינָה אֶת סִיגְד שֶׁלִּפְנֵי הַנִּיתּוּחַ, וְלֹא הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁנִּשְׁאַר בְּתוֹכִי מַשֶּׁהוּ מֵהַסִּיגְד הַזּוֹ. נִרְאֵיתִי לָהּ אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ תָּמִיד, וְהִיא לֹא הִשְׂכִּילָה לִשְׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹהוּ וָבוֹהוּ שֶׁבְּתוֹכִי.

יָצָאתִי מֵהַבַּיִת בִּטְרִיקַת דֶּלֶת, וְלֹא שַׁבְתִּי עַד הַבּוֹקֶר.

הַיָּמִים הַבָּאִים דָּמוּ לְהַחְלָקָה בַּמִּדְרוֹן, שֶׁהוֹפֵךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר תָּלוּל, בְּלִי יְכוֹלֶת לַעֲצוֹר אוֹ לְשַׁנּוֹת כִּיוּוּן, וּבְלִי לָדַעַת הֵיכָן מִסְתַּיֵּים הַמַּסְלוּל. כָּל יוֹם גִּילִּיתִי דָּבָר נוֹסָף שֶׁבֶּעָבָר הֵבִיא לִי עוֹנֶג וְכָעֵת נִשְׁאַרְתִּי אֲדִישָׁה אֵלָיו. שְׂחִיָּיה, קָלִיגְרַפְיָה, פִּעְנוּחַ צְפָנִים, הַחֲתוּלָה שֶׁלִּי. כּוּלָּם אִיבְּדוּ אֶת הַטַּעַם, אוֹ שֶׁאֲנִי אִיבַּדְתִּי אוֹתָם. הַנּוֹרָא מִכָּל הָיְיתָה הַיְּדִיעָה שֶׁזּוֹ אַחְרָיוּת שֶׁלִּי. נִיתְּנָה לִי הַבְּחִירָה, וַאֲנִי בָּחַרְתִּי לְאַבֵּד. לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה עוֹד נִשְׁאַר לִי לְאַבֵּד.

כַּמָּה יָמִים אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמַּעְבָּדָה. הַחַיִּים בַּבַּיִת הָפְכוּ לַסִּיּוּט, נִיסָּיוֹן אָרוֹךְ וּמִתְמַשֵּׁךְ לְהִתְחַמֵּק מִנּוֹכְחוּתָהּ שֶׁל נְהָרָה, לִהְיוֹת רַק בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הִיא לֹא תִּהְיֶה, לֹא תּוֹפִיעַ וְתַפְתִּיעַ אוֹתִי, לְתַכְנֵן אֶת זְמַנֵּי כָּךְ שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לְהִיתָּקֵל בָּהּ, לְדַבֵּר אוֹ לִרְאוֹת אוֹתָהּ. קִיוִּויתִי שֶׁבִּמְעַבְּדָהּ יִהְיֶה לִי מִפְלָט.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי, כּוּלָּם שָׂמְחוּ לִרְאוֹת אוֹתִי, וְאָמְרוּ שֶׁהַמַּעְבָּדָה לֹא אוֹתוֹ הַדָּבָר בִּלְעָדַיי. גָּלִי חֲנוּכָּה אֲפִילּוּ הִגְדִּילָה לַעֲשׂוֹת וְהִצִּיעָה לִי קָפֶה.

הִתְיַישַּׁבְתִּי לְיַד הַשּׁוּלְחָן, וְשָׁלַפְתִּי אֶת רְשִׁימוֹתַיי מֵהַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַנִּיתּוּחַ. רַק שְׁבוּעַיִים עָבְרוּ מֵאָז, אֲבָל הָרְשִׁימוֹת, אוֹסֶף שֶׁל הֶעָרוֹת וְתִזְכּוֹרוֹת לְעַצְמִי, הָיוּ חֲסֵרוֹת פֵּשֶׁר.

אִינְוָורִיאַנְטִים שֶׁל לְחָבֵר אֶפֶס וְלִכְ