הַמְּכוֹנִית נֶעֶצְרָה כַּמָּה סֶנְטִימֶטְרִים מִמֶּנִּי בִּצְפִירָהּ עַצְבָּנִית. גִּמְגַּמְתִּי אֵיזוֹ הִתְנַצְּלוּת לַנֶּהָג הַנִּרְגָּז וּמִיהַרְתִּי לְעֵבֶר הַסּוּפֶּרְמַרְקֶט בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ. נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמוּקָּה לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתִּי. זֶה בְּסַךְ הַכֹּל קְנִיּוֹת, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמְּקָרֵר שֶׁל מוּצָרֵי הֶחָלָב כַּנִּרְאֶה בָּהִיתִי בּוֹ קְצָת יוֹתֵר מִדַּי, כִּי אַחַת הָעוּבְדּוֹת נִיגְּשָׁה אֵלַי וְשָׁאֲלָה אִם  אֶפְשָׁר לַעֲזוֹר לִי.

פָּנִיתִי אֵלֶיהָ. "כֵּן. תִּרְאִי", כִּחְכַּחְתִּי בִּגְרוֹנִי. "תִּרְאִי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ שְׁאֵלָה מוּזָרָה, אֲבָל אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לָדַעַת... כְּאִילּוּ... כַּמָּה זְמַן הַיּוֹגוּרְט יַחֲזִיק? אֲנִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל קוֹנֶה מֵרֹאשׁ לִשְׁבוּעַיִים ו..."

הִיא הִצְבִּיעָה. "יֵשׁ תַּאֲרִיךְ עַל הַקּוּפְסָה", אָמְרָה.

נֶאֱנַחְתִּי. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל עִם נְבִיחוֹת שֶׁיַּדְרִיכוּ אוֹתִי. הוֹדֵיתִי לָהּ. הִיא בֶּטַח חָשְׁבָה שֶׁאֲנִי אִידְיוֹט גָּמוּר.

בַּבַּיִת הִנַּחְתִּי אֶת הַמּוּצָרִים בַּמְּקָרֵר וְסִידַּרְתִּי אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת. הַפַּעַם לֹא קָרָה לִי כְּלוּם. בַּשָּׁעָה הַבָּאָה סִידַּרְתִּי אֶת חֲדַר הַשֵּׁינָה וְגַם נִיקִּיתִי קְצָת. בַּסּוֹף הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי רַק מְעַכֵּב אֶת הַבִּלְתִּי נִמְנָע, וְיָרַדְתִּי לְמַטָּה.

הִתְחַלְתִּי לְהַזִּיעַ בָּרֶגַע שֶׁהִתְנַעְתִּי אֶת הַמְּכוֹנִית. פָּתַחְתִּי מַזְגָן עַל הָעוֹצְמָה הֲכִי גְּבוֹהָה וְהִתְחַלְתִּי לִנְסוֹעַ לְאַט. לֹא שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּלִי הַכֶּלֶב הָיִיתִי צָרִיךְ לָשִׂים לֵב לְכָל רַמְזוֹר וּמַעֲבַר חֲצִיָּה, אוֹ סְתָם לְהִיכָּנֵס לִסְרָטִים בְּכָל צוֹמֶת מֵהַמַּשָּׂאִית שֶׁבֶּטַח תִּיכָּנֵס לְתוֹכוֹ וְתִמְחַץ אוֹתִי. הַנְּסִיעָה הִתְאָרְכָה, גַּם מִכֵּיוֹוֹן שֶׁנָּסַעְתִּי לְאַט וְגַם כִּי הִצְלַחְתִּי אֵיכְשֶׁהוּ לְהִיתָּקַע בְּכָל פְּקָק אֶפְשָׁרִי. נִזְכַּרְתִּי בַּסִּיפּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל אֵיזוֹ אַפְּלִיקַצְיָה שֶׁעוֹזֶרֶת בַּקֶּטַע הַזֶּה, אֲבָל כָּרֶגַע לֹא רָצִיתִי הַסָּחוֹת דַּעַת בִּזְמַן הַנְּהִיגָה.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַצְּרִיף חִיכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת בַּמְּכוֹנִית כְּדֵי לְהֵירָגַע. כְּשֶׁכְּבָר עָמַדְתִּי לִפְתּוֹחַ אֶת הַדֶּלֶת, קָפָאתִי שׁוּב. מָה יִקְרֶה אִם שׁוּב יַעֲבוֹר יֶלֶד אִידְיוֹט עִם אוֹפַנַּיִים חַשְׁמַלִּיִּים בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֵצֵא מֵהַמְּכוֹנִית?

נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמוּקָּה וְיָצָאתִי. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַצְּרִיף לָקַחְתִּי אֶת הַמַּסּוֹר וְנִיסִּיתִי לַעֲבוֹד. מַהֵר מְאוֹד הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין לִי מוּשָּׂג מָה אֲנִי עוֹשֶׂה. בְּלִי הַנְּבִיחוֹת לֹא הִצְלַחְתִּי לְנַסֵּר בְּאוֹפֶן שֶׁהָיָה קָרוֹב אֲפִילּוּ לַשִּׂרְטוּטִים. הַקֶּרֶשׁ שֶׁנִּיסַּרְתִּי הָיָה כִּישָּׁלוֹן מוּחְלָט.

לָקַחְתִּי קֶרֶשׁ נוֹסָף וְנִיסִּיתִי שׁוּב. אוֹתָן תּוֹצָאוֹת. וְשׁוּב. וְשׁוּב. בְּכָל נִיסָּיוֹן נִהְיֵיתִי יוֹתֵר אַלִּים עִם הַמַּסּוֹר וּפָחוֹת זָהִיר. שׁוּם נְבִיחָה לֹא נִשְׁמְעָה כְּשֶׁהַמַּסּוֹר עָשָׂה חֲתָךְ עָמוֹק בְּכַף יָדִי.