"טוֹב. אֲנִי אַסְבִּיר לָךְ אֶת הַכְּלָלִים וְאֶעֱשֶׂה אֶת זֶה בְּקִיצּוּר, כִּי יֵשׁ לָךְ רַק אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע דַּקּוֹת", אָמַר לְבַסּוֹף.

"אֲנִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְקַוֶּוה שֶׁהֵבַנְתְּ כְּבָר, בּוֹרֵר שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וַאֲנִי יֵשׁ לִי אֶת הַכָּבוֹד שֶׁלִּי. זֶה אוֹמֵר שֶׁמֵּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתְּ לְכָאן חָלִים עָלַיִךְ כָּל הַכְּלָלִים שֶׁל בּוֹרְרוּת. זֶה אוֹמֵר שֶׁאַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי הַכֹּל וְלֹא מַסְתִּירָה כְּלוּם, אַחֶרֶת זֶה הַסּוֹף שֶׁלְּךָ. וְשֶׁאַתְּ מְחוּיֶּבֶת לְקַבֵּל אֶת הַהַחְלָטוֹת שֶׁלִּי, בְּאוֹפֶן מָלֵא וּבִלְתִּי נִיתָּן לְעִרְעוּר, כִּי אַחֶרֶת גַּם זֶה הַסּוֹף שֶׁלְּךָ. וְחָשׁוּב שֶׁתְּתַמְצְתִי וְתִהְיִי עִנְיָינִית, כִּי אִם לֹא תְּקַבְּלִי אֶת סַם הַנֶּגֶד תּוֹךְ –" כָּאן עָצַר כִּיפָא וְהִבִּיט שׁוּב בַּשָּׁעוֹן שֶׁמֵּעַל הַדֶּלֶת "– אִם לֹא תְּקַבְּלִי אֶת הַסַּם הַנֶּגְדִּי תּוֹךְ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים דַּקּוֹת בְּדִיּוּק, אַתְּ תָּמוּתִי. וְזֶה גַּם יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁלָּךְ".

נְשִׁימָתָהּ שֶׁל יוֹנָה נֶעֶצְרָה. כְּמוֹ בְּהִילּוּךְ אִיטִּי נִזְכְּרָה בְּכַף יָדוֹ שֶׁל הַמְּאַבְטֵחַ בַּכְּנִיסָה נוֹחֶתֶת עַל כְּתֵפָהּ, דּוֹקֶרֶת אוֹתָהּ. הִיא שִׁפְשְׁפָה אֶת הַכָּתֵף בַּמָּקוֹם הַדְּקִירָה, וְדִמְיְינָה שֶׁהִיא חָשָׁה אֶת הַמָּקוֹם נִהְיֶה חַם וּפוֹעֵם.

"דַּבְּרִי. אַנִּי מַקְשִׁיב".

יוֹנָה נִיסְּתָה לְדַבֵּר, אֲבָל חָשָׁה כְּאִילּוּ יָד עֲנָק תּוֹפֶסֶת אוֹתָהּ בִּגְרוֹנָהּ וְחוֹנֶקֶת.

"שְׁתִי", צִיוָּוה כִּיפָא. "הִנֵּה, תִּרְאִי, לֹא שַׂמְתִּי שָׁם שׁוּם דָּבָר שֶׁמְּסוּכָּן לְךָ, גַּם אֲנִי שׁוֹתֶה", הוֹסִיף, וְלָגַם מִסֵּפֶל הַקָּפֶה הַקָּטָן.

יוֹנָה נִיסְּתָה לְחַקּוֹת אוֹתוֹ, וְהִצְלִיחָה לִלְגּוֹם מְעַט. הַקָּפֶה הָיָה מַר, מְעוֹרֵר, אוֹפֵף אֶת כָּל הַחוּשִׁים, כִּמְעַט מִשָּׂכָר. אַחֲרֵי לְגִימָה קְטַנָּה נוֹסֶפֶת גִּילְּתָה שִׁגְרוֹנָהּ נִפְתָּח מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְדַבֵּר.

"קוֹרְאִים לִי יוֹנָה. אֲנִי בַּת אַרְבָּעִים וְאַחַת וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לָמוּת בַּחֲצִי הַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה, לְפִי מָה שֶׁהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים", פָּתְחָה.

כִּיפָא הִקְשִׁיב. עֵינָיו הָאֲדוּמּוֹת הָיוּ פְּקוּחוֹת, גּוּפוֹ כָּפוּף קָדִימָה, יָדָיו אָחֲזוּ אֶת מִשְׁעֲנוֹת הַכִּיסֵּא וְכוּלּוֹ אָמַר הַקְשָׁבָה. גַּבּוֹתָיו הִתְרוֹמְמוּ וְאָז הִתְכַּוְּוצוּ.

"יֵשׁ לִי סַרְטָן. סַרְטַן רֵיאוֹת", אָמְרָה, בִּתְשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאֲלוּ הַגַּבּוֹת. "נִיסִּיתִי כְּבָר כִּימוֹתֵרַפְּיָה, הַקְּרָנוֹת, וְגַם טִיפּוּלִים בִּיּוֹלוֹגִיִּים. אֲנִי כְּבָר בַּשְּׁלַבִּים הָאַחֲרוֹנִים. הָמוֹן גְּרוּרוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּלוּם".

יוֹנָה הִשְׁתַּתְּקָה.

"וְאַתְּ חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲנִי בּוֹרֵר מְצִיאוּיוֹת, וְשֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתְךָ מִמָּוֶות אַחֲרֵי שֶׁהָרְפוּאָה הַמּוֹדֶרְנִית לֹא הִצְלִיחָה?" קוֹלוֹ שֶׁל כִּיפָא שֶׁפַע הַרְמוֹנִיּוּת, שֶׁל לַעַג, בּוּז, וּמִתַּחַת לָהֶם נִימָה עֲיֵיפָה שֶׁל אָדָם זָקֵן שֶׁכְּבָר רָאָה וְשָׁמַע הַכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ לוֹ דָּבָר.

"לֹא. לֹא. אֲנִי לֹא מְנַסָּה לַעֲצוֹר אֶת הַמָּוֶות. אֲנִי..." יוֹנָה נְשָׁמָה נְשִׁימָה עֲמוּקָּה. הִיא פָּרְשָׂה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ וְהִבִּיטָה בָּהֶן בְּעוֹד הִיא הוֹפֶכֶת אוֹתָן בְּאִיטִּיּוּת מִגַּב יָד לְכַף יָד וְחוֹזֵר חָלִילָה.

"לִפְנֵי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים עָשִׂיתִי טָעוּת. הָיִיתִי חֲבֵרָה שֶׁל... לֹא מְשַׁנֶּה אֵיךְ קָרְאוּ לוֹ". יוֹנָה הֵרִימָה מַבָּט מִכַּפּוֹת יָדֶיהָ אֶל הָעֵינַיִים הָאֵלּוּ, שֶׁדָּרְשׁוּ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת וְכָל הָאֱמֶת.

"הָיִיתִי מֵאַהֲבַת שֶׁל רוֹן. הוּא הָיָה נָשׂוּי, לְמִישֶׁהִי שֶׁהִיא לֹא אֲנִי. הָיוּ לוֹ יְלָדִים מִמֶּנָּה. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַהֵירָיוֹן הוּא דָּרַשׁ..." יוֹנָה הִרְגִּישָׁה אֶת קוֹלָהּ נִשְׁבַּר, וְכִחְכְּחָה בִּגְרוֹנָהּ כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הַמַּחֲנָק. "הוּא דָּרַשׁ שֶׁאֲסַיֵּים אֶת הַהֵירָיוֹן. וְהִסְכַּמְתִּי. הוּא דָּרַשׁ, אֲבָל הַהַחְלָטָה הָיְיתָה שֶׁלִּי, וְלָכֵן גַּם הָאַחְרָיוּת. יָכוֹלְתִּי לְסָרֵב, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת הַהֵירָיוֹן בִּלְעָדָיו".

הִיא נָשְׁמָה עוֹד נְשִׁימָה עֲמוּקָּה.

"אָח