דִּיטָה תָּחֲבָה אֶת הַקּוּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה לְיָדָיו, פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת וְנִכְנְסָה. הִיא הִסְתּוֹבְבָה אֵלָיו כְּשֶׁיָּדָהּ עוֹד עַל הַדֶּלֶת, הִבִּיטָה בּוֹ בְּמַבָּט רוֹשֵׁף וְסִינְּנָה, "אֲבָל יוֹדֵעַ מָה? יוֹתֵר מֵהַכֹּל אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁכּוֹחַ שֶׁאֵי פַּעַם נִכְנַסְתָּ לַחַיִּים שֶׁלִּי. אִידְיוֹט!" הֶדֶף הַדֶּלֶת הַנִּטְרֶקֶת טָפַח עַל פָּנָיו.

קוֹל הַטְּרִיקָה הִדְהֵד בְּרֹאשׁוֹ. הוּא חָשׁ אֶת קִירוֹת מְצִיאוּתוֹ נִסְדָּקִים וּמְשַׁלְּחִים בְּשֶׁצֶף אֶת חַיָּיו הַמּוּכָּרִים לִמְצוּלוֹת. הוּא חָשַׁב לִדְפּוֹק עַל הַדֶּלֶת, אוֹ פָּשׁוּט לְהִיכָּנֵס, לְיַישֵּׁב אֶת הַהֲדוּרִים, אֲבָל לֹא יָכוֹל. הֶבְזֵק מְסַנְוֵור הִיכָּה בְּחוּשָׁיו בְּלוֹבֶן עַז. כָּל הַמִּילִּים שֶׁרָצָה לְהַגִּיד נִרְאוּ פִּתְאוֹם זָרוֹת וּמְרוּחָקוֹת. הֶבְזֵק נוֹסָף, מְעַט מְמוּשָּׁךְ יוֹתֵר תָּקַף אוֹתוֹ. הוּא הִסְפִּיק לִרְאוֹת מִדְרוֹן מוּשְׁלָג לִפְנֵי שֶׁמַּבָּטוֹ שָׁב לְהִתְמַקֵּד. כָּל גּוּפוֹ הִתְאַוָּוה לָצֵאת מֵהַמִּבְנֶה הַסּוֹגֵר עָלָיו. הָאֲוִויר הַחוֹרְפִּי בַּחוּץ קָרָא לוֹ. בְּלִי אוֹמֵר הוּא הִסְתּוֹבֵב וְיָרַד בַּמַּדְרֵגוֹת, צַעַד כּוֹשֵׁל אַחַר צַעַד כּוֹשֵׁל, בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר.

הַהֶבְזֵקִים הִמְשִׁיכוּ לְהַכּוֹת בּוֹ לְלֹא רַחֵם – הַשֶּׁלֶג... הַיְּשׁוֹרֶת וְאָז הַשְּׁעָרִים. כְּשֶׁיָּצָא לָרְחוֹב, חָשׁ בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הַמַּבָּטִים נְעוּצִים בְּגַבּוֹ מֵהַחַלּוֹן. בִּתְנוּעָה אִינְסְטִינְקְטִיבִית שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל חָזֵהוּ וְחָשׁ אֶת הַקּוּפְסָה הַבּוֹלֶטֶת בַּכִּיס חוּלְצָתוֹ. לַמְרוֹת הַהֶבְזֵקִים, הַפְּרֵידָה הַפִּתְאוֹמִית מִדִּיטָה הִמְשִׁיכָה לְהַעֲסִיק אוֹתוֹ בְּפַאֲתֵי מוֹחוֹ. כָּל אוֹתוֹ זְמַן הוּא חָשַׁשׁ מֵהָרֶגַע הַזֶּה, שֶׁבּוֹ יָשׁוּב לִהְיוֹת לְבַדּוֹ. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן. לָכֵן הוּא הוּפְתַּע לְגַלּוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם בְּתוֹכוֹ שֶׁבּוֹ צִיפָּה לָחוּשׁ כְּאֵב הוּא מָצָא רַק קֵהוּת חוּשִׁים, וְגַם הִיא הִתְחַלְּפָה עַד מְהֵרָה בַּהֲקָלָה.

הוּא צָעַד בָּרְחוֹב וְעַל פָּנָיו הִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ רָחָב. הַחֲרָדָה שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ עִם תְּחִילַּת הַהֶבְזֵקִים הִתְחַלְּפָה בְּצִיפִּיָּיה. מַשֶּׁהוּ, יָדַע, עוֹמֵד לְהִשְׁתַּנּוֹת. סוֹף סוֹף. עִם כָּל צַעַד הוּא הִרְגִּישׁ קַל יוֹתֵר. בָּרָק חָתַךְ אֶת הַשָּׁמַיִים. הוּא נַעֲשָׂה מוּדָע לַחוֹם הָעוֹלֶה בְּחָזֵהוּ וּמִתְפַּשֵּׁט בְּכָל גּוּפוֹ מֵהַטַּבַּעַת שֶׁבְּכִיסוֹ. בְּלִי לַעֲצוֹר אוֹ לְהָאֵט הוּא שָׁלַף אוֹתָהּ וּבָחַן אוֹתָהּ עַל כַּף יָדוֹ. בַּהֶבְזֵק הַבָּא מָצָא אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד מוּל שַׁעַר עֲצוּם מְמַדִּים וּפְנֵי בַּרְזֶל שֶׁהִתְגַּבְּשׁוּ מוּל עֵינָיו רָעֲמוּ בְּקוֹל: "מִי אַתָּה הַבָּא בְּשַׁעֲרֵנוּ!" קוֹלוֹ שֶׁל הַשַּׁעַר הִדְהֵד בְּרַעַם שֶׁהִתְגַּלְגֵּל בִּשְׁמֵי הָעִיר, וּפִתְאוֹם הַרְאֵל גִּילָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הוּא סָגַר אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל טַבַּעַת הָעֵץ. הַגֶּשֶׁם שֶׁהִרְטִיב אֶת גְּלִימָתוֹ וְהַשְּׁלוּלִיּוֹת שֶׁבָּהֶן דָּרַךְ בְּסַנְדָּלָיו לֹא הִטְרִידוּ אוֹתוֹ כְּלָל. לָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה נֶצַח חָשׁ הַרְאֵל שֶׁהוּא יָכוֹל שׁוּב לָעוּף.