אַבָּא קָנָה מַתָּנָה.
אַבָּא קָנָה לְנוֹעָה מַתָּנָה.
אֶת הַמַּתָּנָה שָׂם אַבָּא בָּאָרוֹן 
נוֹעָה פָּתְחָה אֶת הָאָרוֹן
וּמָצְאָה בָּלוֹן אָדָם
בָּלוֹן צָהֹב
וּבָלוֹן יָרַק
אָמְרָה נוֹעָה: "כְּמוֹ הָרַמְזוֹר אָדֹם, צָהֹב יָרֹק.
שָׂמְחָה נוֹעָה וְנָשְׁקָה לְאַבָּא.