סִפּוּר פּוּאֶנְטָה הוּא סִפּוּר עִם סוֹף מַפְתִיעַ.
הַסִפּוּר "עוּגִיוֹת" מוֹפִיעַ בַּסֵפֶר "הֱיוּ שָׁלוֹם וְתוֹדָה עַל הַדָגִים" בְּסִדְרַת "מַדְרִיךְ הַטְרֶמְפִּיסְט לַגָלַקְסְיָה" מֵאֵת דַאגְלָס אָדַמְס, וְהוּא דֻּגְּמָה מְצֻיֶנֶת לְסִפּוּר פּוּאֶנְטָה.
מְעַנְיֵן אִם תַצְלִיחוּ לְנַחֵשׁ אֶת הַסּוֹף
"אָז תְּנִי לִי לְסַפֵּר לָךְ סִפּוּר.
יָשַׁבְתִי בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת לְיַד שֻׁלְחָן.
מִשְׂמֹאלִי הָיָה עִתּוֹן, מִימִינִי, כּוֹס קָפֶה, וּבְאֶמְצַע הַשֻׁלְחָן – חֲבִילַת עוּגִיוֹת."
"אֲנִי מְבִינָה.
אַתָּה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַסִפּוּר."
"מָה שֶׁאַתְ לֹא מְבִינָה, כִּי עֲדַיִן לֹא הִזְכַּרְתִי אֶת זֶה, שֶׁמוּלִי, בְּאוֹתוֹ שֻׁלְחָן, כְּבָר יָשַׁב מִישֶׁהוּ."
"אֵיךְ הוּא נִרְאָה?"
"רָגִיל לַחֲלוּטִין.
הָיָה לוֹ תִּיק, הוּא לָבַשׁ חֲלִיפָה.
הוּא לֹא נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ מוּזָר."
"אָה, אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַטִיפּוּס.
אָז מָה הוּא עָשָׂה?"
"זֶה מָה שֶׁהוּא עָשָׂה: הוּא רָכַן מֵעֵבֶר לַשֻּׁלְחָן, לָקַח אֶת חֲבִילַת הָעוּגִיוֹת פָּתַח אוֹתָהּ וְלָקַח עוּגִיָּה אַחַת."
"וְ…?"
"אָכַל אוֹתָהּ."
"מָה?"
"הוּא אָכַל אוֹתָהּ."
"וָאוּ.
וּמָה אַתָּה עָשִׂיתָ?"
"וּבְכֵן, בַּנְסִבּוֹת שֶׁנּוֹצְרוּ, עָשִׂיתִי מָה שֶׁכָּל אָדָם אַנְגְּלִי עִם דָּם חַם הָיָה חַיָּב לַעֲשׂוֹת.
הִתְעַלַמְתִי מִזֶה."
"מָה? לָמָּה?"
"צָרִיךְ לְהָבִין, זֶה לֹא מַצָּב שֶׁהֵכִינוּ אוֹתִי אֵלָיו, נָכוֹן? הִבַּטְתִי פְּנִימָה, צָלַלְתִי לְתוֹךְ עַצְמִי וְגִלִיתִי שֶׁשׁוּם דָּבָר בַּחִנּוּךְ שֶׁלִּי, בַּחַיִים שֶׁלִּי, אֲפִלוּ לֹא בָּאִינְסְטִינְקְטִים הַקְדוּמִים שֶׁבִּי, לֹא הֵכִין אוֹתִי לְמַצָּב שֶׁבּוֹ מִישֶׁהוּ בְּפַשְׁטוּת, בְּאֹפֶן רָגוּעַ לַחֲלוּטִין, יוֹשֵׁב מוּלִי וְגוֹנֵב לִי עוּגִיָּה."
"טוֹב, הָיִיתָ יָכוֹל… בְּעֶצֶם, אֲנִי לֹא לְגַמְרֵי בְּטוּחָה אֵיךְ אֲנִי הָיִיתִי מְגִיבָה לְדָבָר כָּזֶה.
אָז מָה קָרָה אַחַר כָּךְ?"
"לֹא הֵרַמְתִי אֶת הָעֵינַיִם מֵהָעִתּוֹן.
נָעַצְתִי מַבָּט מְתֻסְכָּל בַּתַשְׁבֵּץ.
לֹא הִצְלַחְתִי לִפְתֹר אֲפִלוּ הַגְדָרָה אַחַת.
לָקַחְתִי לְגִימָה מֵהַקָפֶה שֶׁלִּי.
הוּא הָיָה יוֹתֵר מִדַי חַם מִכְּדֵי לִשְׁתּוֹת אוֹתוֹ, אָז לֹא יָכֹלְתִי לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר.
אִמַצְתִי אֶת לִבִּי, לָקַחְתִי עוּגִיָּה וְהִשְׁתַּדַלְתִי מְאֹד לֹא לָשִׂים לֵב…"
"כֵּן…?"
"שֶׁהַחֲבִילָה כְּבָר פְּתוּחָה בְּאֹפֶן מִסְתוֹרִי."
"אֲבָל הֵשַׁבְתָ מִלְחָמָה! לֹא וִתַרְתָ!"
"בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶמֶת, כֵּן.
אָכַלְתִי אֶת הָעוּגִיָּה.
אָכַלְתִי אוֹתָהּ לְאַט, בְּאֹפֶן בָּרוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ סָפֵק שֶׁזֶה מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה.
כִּי כְּשֶׁאֲנִי אוֹכֵל עוּגִיָּה…"
"כֵּן?"
"הִיא נִשְׁאֶרֶת אֲכוּלָה!"
"אָז מָה הוּא עָשָׂה?"
"לָקַח עוֹד עוּגִיָּה.
בֶּאֱמֶת! זֶה בְּדִיוּק מָה שֶׁהוּא עָשָׂה.
הוּא לָקַח עוּגִיָּה נוֹסֶפֶת.
הוּא אָכַל אוֹתָהּ.
בְּאֹפֶן מֻחְלָט.
בָּרוּר כַּשֶׁמֶשׁ.
וְהַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁבִּגְלַל שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי שׁוּם דָּבָר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אֵיכְשֶׁהוּ הָיָה יוֹתֵר קָשֶׁה לְהַעֲלוֹת אֶת הַנוֹשֵׂא בַּפַּעַם הַשְׁנִיָּה.
מָה יָכֹלְתִי לְהַגִיד? סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, לֹא יָכֹלְתִי שֶׁלֹּא לָשִׂים לֵב… אֶמְמְמְ… זֶה לֹא הָיָה עוֹבֵד.
לֹא.
לָכֵן הִתְעַלַמְתִי מִזֶה בְּצוּרָה אֲפִלוּ יוֹתֵר נְחוּשָׁה מִקֹדֶם.
נָעַצְתִי מַבָּט עִקֵשׁ בַּתַשְׁבֵּץ.
עֲדַיִן לֹא יָכֹלְתִי לִפְתֹר שׁוּם הַגְדָרָה מִמֶנוּ.
אֲבָל רוּחִי הָיְתָה אֵיתָנָה, כְּמוֹ מַצְבִּיא שֶׁמְּעוֹדֵד אֶת חַיָלָיו בִּשְׂדֵה הַקְרָב…"
"מָה עָשִׂיתָ?"
"פָּרַצְתִי קָדִימָה! וְלָקַחְתִי עוֹד עוּגִיָּה.
וּלְשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה הָעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ נִפְגְשׁוּ."
"כָּכָה?"
"כֵּן, כְּלוֹמַר, לֹא בְּדִיוּק.
אֲבָל הֵן נִפְגְשׁוּ.
רַק לְשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה.
וְאָז שְׁנֵינוּ הֵסַטְנוּ מַבָּט.
אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְהַגִיד… שֶׁהָיָה מֶתַח חַשְׁמַלִי בָּאֲוִיר.
מֶתַח שֶׁהָלַךְ וְנִבְנָה סְבִיב הַשֻׁלְחָן.
וְאָז…"
"אֲנִי יְכוֹלָה לְנַחֵשׁ…"
"הִתְחַלְנוּ לְחַסֵל אֶת הַחֲבִילָה בְּאוֹתוֹ אֹפֶן מַמָשׁ.
הוּא – אֲנִי – הוּא – אֲנִי…"
"אֶת כָּל הַחֲבִילָה?"
"טוֹב, הָיוּ בָּהּ רַק שְׁמוֹנֶה עוּגִיוֹת.
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע זֶה נִרְאָה כְּמוֹ נֶצַח שֶׁל עוּגִיוֹת.
לַגְלַדְיָאטוֹרִים הָיָה קַל יוֹתֵר בַּקְּרָבוֹת שֶׁלָּהֶם."
"גְלַדְיָאטוֹרִים נִלְחֲמוּ בְּגָלוּי.
אַתָּה יוֹדֵעַ, מַאֲמָץ יוֹתֵר גוּפָנִי…"
"נָכוֹן.
קַלֵי קַלוּת.
אָז זֶהוּ.
כְּשֶׁחֲבִילַת הָעוּגִיוֹת הָרֵיקָה הָיְתָה מֻטֶלֶת מֵתָה בֵּינֵינוּ, הָאִישׁ סוֹף-סוֹף קָם, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר גָרַם אֶת הַנֶּזֶק שֶׁלוֹ, וְהָלַךְ.
עָזַב אֶת הַמָקוֹם.
כַּמוּבָן שֶׁנָּשַׁמְתִי לִרְוָחָה.
"וְאָז, שְׁתֵי דַקוֹת אַחַר כָּךְ הִכְרִיזוּ שֶׁהָרַכֶּבֶת שֶׁלִּי עוֹמֶדֶת לְהַגִיעַ.
סִיָּמְתִּי לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָפֶה שֶׁלִּי, קַמְתִי מִמְקוֹמִי, קִפַּלְתִי אֶת הָעִתּוֹן, וּמִתַחְתָיו…"
"כֵּן?"
"הָיְתָה חֲבִילַת הָעוּגִיוֹת שֶׁלִּי."
