הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שֶׁקִבְּלוּ מֵהוֹרֵיהֶם בִּירוּשָׁה שָׂדֶה רָחָב שֶׁבּוֹ גִּדְלוּ שִׁבֳּלִים.
בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַשָּׂדֶה גָּר אָח אֶחָד עִם אִשְׁתוֹ וַחֲמֵשֶׁת יַלְדֵיהֶם, וּבְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׂדֶה גָּר הָאָח הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר הָיָה רַוָק, לְלֹא מִשְׁפָּחָה.
כָּךְ חָיוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְעִבְּדוּ אֶת הַשָּׂדֶה הַמְּשֻׁתָף.
כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר, חִלְקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַשִּׁבֳּלִים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה וְכָל אָח הֵבִיא אֶת עֲרֵמַת הַשִּׁבֳּלִים שֶׁלוֹ לַגרֶן שֶׁלְיַד בֵּיתוֹ.
אַךְ בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקָּצִיר, נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל הָאָח הָרַוָק וְהוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהֵרָדֵם.
אֵין זֶה הוֹגֵן, חָשַׁב, שֶׁחִלַקְנוּ בֵּינֵינוּ אֶת הַשִּׁבֳּלִים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.
הֲרֵי אֲנִי רַוָק וְאֵין לִי הוֹצָאוֹת רַבּוֹת, וְאִלּוּ אָחִי הוּא בַּעַל מִשְׁפָּחָה וְיֵשׁ הַרְבֵּה פִּיוֹת שֶׁעָלָיו לְהַאֲכִיל.
מַגִּיעַ לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל יוֹתֵר בְּשִׁבֳּלִים.
הִתְהַפֵּךְ הָאָח עַל מִשְׁכָּבוֹ, סָפַר כְּבָשִׂים, שָׁתָה כּוֹס חָלָב, אַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו לֹא נָתְנוּ לוֹ לְהֵרָדֵם.
בֵּינְתַיִם נָדְדָה גַּם שְׁנָתוֹ שֶׁל הָאָח הַנָּשׁוּי.
אֵין זֶה הוֹגֵן, חָשַׁב, שֶׁחִלַקְנוּ אֶת הַשִּׁבֳּלִים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.
הֲרֵי לִי יֵשׁ אִשָּׁה וִילָדִים שֶׁיַּעַזְרוּ לִי וְאִלּוּ אָחִי עֲדַיִן לֹא הִתְחַתֵן.
בְּוַדַאי הוּא צָרִיךְ יוֹתֵר מִמֶנִי כְּדֵי לִדְאֹג לְצָרְכֵי הַחֲתֻנָה וְהַבַּיִת.
וְאָז גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה וְהוּא קָם מִמִטָתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ, נִכְנַס לַגֹרֶן, אָסַף עֶשֶׂר אֲלֻמוֹת שִׁבֳּלִים, חָצָה אֶת הַשָּׂדֶה וְהוֹסִיף אוֹתָן לָעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו.
אַחַר כָּךְ חָזַר לְמִטָתוֹ וְיָשַׁן שֵׁנָה טוֹבָה.
אֲבָל גַּם הָאָח הָרַוָק לֹא הִצְלִיחַ לְהֵרָדֵם, עַד שֶׁלְבַסוֹף קָם מִמִטָתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ, נִכְנַס אֶל הַגרֶן, אָסַף עֶשֶׂר אֲלֻמוֹת שִׁבֳּלִים, חָצָה אֶת הַשָּׂדֶה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אָחִיו וְהוֹסִיף אֶת הַשִּׁבֳּלִים לַעֲרֵמַת אָחִיו.
רַק אָז הִצְלִיחַ לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, נִדְהַם כָּל אָח לְגַלוֹת שֶׁעֲרֵמַת הַשִּׁבֳּלִים שֶׁלוֹ נִשְׁאֲרָה בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁהָיְתָה.
לְמָחֳרָת בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי הַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקָּצִיר, שׁוּב עָשׂוּ הָאַחִים אוֹתוֹ דָּבָר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר נִדְהֲמוּ לְגַלוֹת שֶׁהָעֲרֵמוֹת שֶׁלָּהֶם נִשְׁאֲרוּ זֵהוֹת בְּגָבְהָן.
אַף שִׁבֹּלֶת אֵינָה חֲסֵרָה.
אַחֲרֵי הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהָאַחֲרוֹן לַקָצִיר, הֶחְלִיט הָאָח הָרַוָק לְהַעֲבִיר לְאָחִיו מִסְפָּר רַב יוֹתֵר שֶׁל אֲלֻמוֹת – כַּמָּה שֶׁיוּכַל לָשֵׂאת.
הוּא הֶעֱמִיס עַל יָדָיו הַרְבֵּה שִׁבֳּלִים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה הֶחָשׁוּךְ אֶל בֵּית אָחִיו.
וּבְדִיוּק בְּאוֹתָה שָׁעָה, כָּךְ עָשָׂה גַּם הָאָח הַשֵּׁנִי.
שְׁנֵי הָאַחִים הָלְכוּ בַּשָּׂדֶה בַּלַּיְלָה הֶחָשׁוּךְ, עֲמוּסֵי שִׁבֳּלִים עַד מֵעַל לְרֹאשָׁם, וְלֹא רָאוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלְפֶתַע הִתְנַגְשׁוּ זֶה בָּזֶה בְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה.
הַשִּׁבֳּלִים נָפְלוּ מִידֵיהֶם וְהִתְפַּזְרוּ סָבִיב, וְאָז רָאָה כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת אָחִיו.
מִיָּד הֵבִינוּ מָה קָרָה בַּיּוֹמַיִם הַקּוֹדְמִים וְאֵיךְ קָרָה שֶׁלַמְרוֹת שֶׁכָּל אֶחָד הֶעֱבִיר שִׁבֳּלִים לְאָחִיו, הָעֲרֵמוֹת שֶׁל שְׁנֵיהֶם נִשְׁאֲרוּ גְּבוֹהוֹת כְּשֶׁהָיוּ.
אָז נָפְלוּ הָאַחִים זֶה בִּזְרוֹעוֹת זֶה בְּחִבּוּק נִרְגָשׁ שֶׁכֻּלוֹ תּוֹדָה וְאַהֲבָה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ רָאָה אֶת הַחִבּוּק הָאוֹהֵב בֵּין הָאַחִים וְהֶחְלִיט שֶׁבְּזֶה הַמָּקוֹם, בְּאֶמְצַע שְׂדֵה הַשִּׁבֳּלִים, יָקוּם בֵּית הַמִּקְדָשׁ.
