הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ לֹא פָּחוֹת מִ 12- בָּנוֹת.
כֻּלָן הָיוּ יָפוֹת וּמַקְסִימוֹת.
כֻּלָן טוֹבוֹת וְצַיְתָנִיּוֹת.
הֵן יָשְׁנוּ בְּחֶדֶר גָּדוֹל וּבוֹ 12 מִטוֹת, אַחַת לְיַד הַשְּׁנִיָּה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָיָה הַמֶּלֶךְ נוֹעֵל אֶת הַחֶדֶר בְּמַנְעוּל גָּדוֹל וְכָבֵד, אֲבָל כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ בַּבֹּקֶר כְּדֵי לִפְתֹחַ אֶת הַדֶּלֶת, תָּמִיד הָיָה מוֹצֵא מִתַּחַת לְמִטוֹת הַבָּנוֹת נַעֲלֵי רִקוּד בְּלוּיוֹת עִם חֹרִים בַּסֻלְיוֹת.
בְּכָל יוֹם הָיוּ בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ מְקַבְּלוֹת
נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת וּבְכָל בֹּקֶר הָיָה הַמֶּלֶךְ מוֹצֵא אֶת הַנַּעֲלַיִם שְׁחוּקוֹת וּקְרוּעוֹת.
וּבְכֵן, אֵלֶה הָיוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַי נַעֲלַיִם, גַּם בִּשְׁבִיל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְעָשִׁיר.
הוּא גַּם לֹא אָהַב אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁבְּנוֹתָיו מַסְתִירוֹת מִמֶנוּ מַשֶׁהוּ וְלֹא מוּכָנוֹת לְגַלוֹת לוֹ מָה הֵן עוֹשׂוֹת בַּלֵּילוֹת שֶׁגוֹרֵם לְנַעֲלֵיהֶן לְהֵרָאוֹת בְּלוּיוֹת כָּל כָּךְ.
לָכֵן הִכְרִיז בַּמַּמְלָכָה שֶׁמִּי שֶׁיְגַלֶה אֶת הַתַעֲלוּמָה וִיסַפֵּר לַמֶּלֶךְ לְאָן הוֹלְכוֹת בְּנוֹתָיו בַּלַּיְלָה, יוּכַל לָשֵׂאת אַחַת מֵהֶן לְאִשָּׁה, וּבְבוֹא הַיּוֹם לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ בְּעַצְמוֹ.
בַּהַתְחָלָה חָשְׁבוּ הַגְּבָרִים הַצְּעִירִים בַּמַּמְלָכָה שֶׁמְּדֻבָּר בִּמְשִׂימָה קַלָה מֵאֵין כְּמוֹתָה.
הָרִאשׁוֹן הָיָה בֶּן מֶלֶךְ שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאַרְמוֹן.
הוּא הִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד רַב וְהִצִיב אֶת מִטָתוֹ לְיַד פֶּתַח חַדְרָן שֶׁל הַנְּסִיכוֹת.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא סָגַר הַמֶּלֶךְ אֶת הַחֶדֶר בְּמַנְעוּל וּבֶן הַמֶּלֶךְ הָלַךְ לִישֹׁן, מְשֻׁכְנָע כִּי בָּרֶגַע שֶׁיְנַסוּ הַבָּנוֹת לָצֵאת מֵהַחֶדֶר, יִתְעוֹרֵר וְיַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶן.
אֲבָל בַּחֲצוֹת נֶעֶצְמוּ עֵינָיו מֵעַצְמָן וְלֹא נִפְקְחוּ שׁוּב עַד שֶׁעָלָה אוֹר הַבֹּקֶר.
“הַלַּיְלָה הַבָּנוֹת לֹא יָצְאוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶן,” הִבְטִיחַ הַגֶּבֶר הַצָּעִיר לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגִּיעַ בַּבֹּקֶר כְּדֵי לִבְדֹק מָה אֵרַע בַּלַּיְלָה.
אֲבָל הַמֶּלֶךְ בָּדַק מִתַּחַת לַמִּטוֹת וְשׁוּב מָצָא נַעֲלֵי רִקוּד בְּלוּיוֹת עִם חֹרִים בְּסוּלְיוֹתֵיהֶן.
בֶּן הַמֶּלֶךְ הַיָּהִיר גֹּרַשׁ מֵהָאַרְמוֹן בְּבֹשֶׁת פָּנִים וְגֶבֶר צָעִיר אַחֵר הִגִּיעַ כְּדֵי לִבְדֹק אֶת תַּעֲלוּמַת נַעֲלֵי הָרִקוּד.
אֲבָל גַּם הוּא נִרְדַם עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה וְגַם אָז מָצָא הַמֶּלֶךְ נַעֲלַיִם קְרוּעוֹת מִתַּחַת לְמִטוֹתֵיהֶן שֶׁל הַנְּסִיכוֹת.
אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם שֶׁאַחֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁקָּרָה אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּדִיוּק, הִתְמַעֵט מִסְפָּרָם שֶׁל הַגְּבָרִים הַצְּעִירִים שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הָאַרְמוֹן.
יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אֶל הָעִיר חַיָל עָנִי שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַצָּבָא וּבְכִיסוֹ לֹא יוֹתֵר מִכַּמָּה מַטְבְּעוֹת.
בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר פָּגַשׁ אִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁבִּקְשָׁה מִמֶנוּ נְדָבָה וְהוּא נָתַן לָה חֵצִי מֵהַכֶּסֶף שֶׁהָיָה לוֹ.
“לְאָן פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת?” הִתְעַנְיְנָה הָאִשָּׁה.
“חָשַׁבְתִי לָגֶשֶׁת אֶל הָאַרְמוֹן וּלְבָרֵר סוֹף-סוֹף אֵיפֹה קוֹרְעוֹת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת נַעֲלֵיהֶן וְאָז לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ בְּעַצְמִי,” עָנָה הַחַיָל.
“זֶה לֹא קָשֶׁה בִּמְיֻחָד,” עָנְתָה לוֹ הַזְּקֵנָה.
“כָּל מָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֶה לֹא לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַיַּיִן שֶׁמְּבִיאִים לְךָ בָּעֶרֶב וְאָז לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאַתָּה שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָה.”
הַזְּקֵנָה לֹא הִסְתַּפְּקָה בָּעֵצָה וְנָתְנָה לַצָעִיר גְּלִימָה צְנוּעָה לְמַרְאֶה.
“זוֹ גְּלִימָה שֶׁתַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְבִלְתִי נִרְאֶה.
הִתְעַטֵף בָּה וְתוּכַל לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַנְּסִיכוֹת וּלְגַלוֹת לְאָן הֵן הוֹלְכוֹת בַּלַּיְלָה בְּלִי שֶׁיִרְאוּ אוֹתְךָ.”
לָקַח הַחַיָל אֶת הַגְלִימָה בְּתוֹדָה וְהִגִּיעַ אֶל הָאַרְמוֹן עִם חִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו.
כְּבָר מִזְמַן לֹא הִגִּיעַ לָאַרְמוֹן בָּחוּר צָעִיר כְּדֵי לְגַלוֹת אֶת חִידַת הַנְּסִיכוֹת וְלָכֵן הִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד, הֻלְבַּשׁ בִּבְגָדִים יָפִים וְהֻגְשָׁה לוֹ אֲרוּחַת עֶרֶב דְּשֵׁנָה.
לִפְנֵי שְׁעַת הַשֵּׁנָה הִגִּיעָה אֵלָיו הַנְּסִיכָה הַבְּכוֹרָה וְהִגִישָׁה לוֹ גְּבִיעַ יַיִן.
אֲבָל הוּא קָשַׁר עוֹד קֹדֶם סְפוֹג מִתַּחַת לְסַנְטֵרוֹ.
הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹתֶה, אַךְ לְמַעֲשֶׂה הַיַּיִן נִסְפַּג כֻּלוֹ בַּסְּפוֹג וּלְפִיו לֹא הִגִּיעָה אַף טִפָּה.
אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת עָצַם אֶת עֵינָיו, וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה עֵר, הִשְׁמִיעַ נַחֲרוֹת כָּאֵלֶה שֶׁגַּג הָאַרְמוֹן כִּמְעַט וְנִזְדַּעְזַע.
בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ שָׁמְעוּ אֶת נַחֲרוֹתָיו הַכְּבֵדוֹת וְצָחֲקוּ.
הֵן קָמוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶן, הוֹצִיאוּ מֵהָאֲרוֹנוֹת שִׂמְלוֹת נֶשֶׁף מְפֹאָרוֹת וְהֵחֵלוּ לְהִתְלַבֵּשׁ, לְסַדֵר אֶת שְׂעָרָן וּלְאַפֵּר אֶת פְּנֵיהֶן בְּהִתְרַגְשׁוּת.
כְּשֶׁגָמְרוּ אֶת הֲכָנוֹתֵיהֶן, עָמְדוּ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה הַגָּדוֹל 12 נָשִׁים צְעִירוֹת וְיָפוֹת עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַבָּחוּר הִסְתַּנְוֵר כְּשֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו כְּדֵי לְהָצִיץ בָּהֶן.
הֵן הִסְתַּכְּלוּ עַל הַחַיָל הַצָּעִיר וְהוּא מִהֵר לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו וְלִנְחֹר.
הָאָחוֹת הַבְּכוֹרָה קְצָת הִצְטַעֲרָה עָלָיו, כִּי הוּא נִרְאָה לָה בָּחוּר טוֹב וְהָגוּן, אֲבָל אַחְיוֹתֶיהָ זֵרְזוּ אוֹתָה וְהִיא נִגְשָׁה לְמִטָתָה וְהִקִישָׁה עָלֶיהָ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים.
מִיָּד שָׁקְעָה הַמִּטָה אֶל הָאֲדָמָה וְנִפְעַר פֶּתַח רָחָב שֶׁהַנְּסִיכוֹת יָרְדוּ בּוֹ בָּזוֹ אַחַר זוֹ.
הַבָּחוּר חִכָּה עַד שֶׁתֵרֵד הָאַחֲרוֹנָה וְאָז הִתְעַטֵף בִּזְרִיזוּת בַּגְלִימָה שֶׁלוֹ וּמִהֵר לָרֶדֶת אַחֲרֶיהָ.
בַּדֶרֶךְ לְמַטָּה דָּרַךְ בְּטָעוּת עַל שִׂמְלָתָה שֶׁל הָאָחוֹת הַצְּעִירָה שֶׁקָּרְאָה בְּבֶהָלָה: “מָה זֶה? מִי אוֹחֵז בַּשִׂמְלָה שֶׁלִּי?” אֲבָל הַבְּכוֹרָה מִהֲרָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתָה שֶׁהַשִּׂמְלָה וַדַאי נִתְפְּסָה בְּזִיז כָּלְשֶׁהוּ.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְמַטָּה, רָאָה הַחַיָל שֶׁהֵם נִמְצָאִים בִּשְׂדֵרַת עֵצִים מַרְהִיבָה בְּיוֹפְיָה.
כָּל עֲלֵי הָעֵצִים הָיוּ עֲשׂוּיִים מִכֶּסֶף טָהוֹר וְזָהֲרוּ בְּאֶלֶף נִיצוֹצוֹת.
הַחַיָל הֶחְלִיט לָקַחַת אִתּוֹ הוֹכָחָה וְשָׁבַר עָנָף מֵאַחַד הָעֵצִים.
שׁוּב קָפְצָה הָאָחוֹת הַצְּעִירָה וְקָרְאָה: “שָׁמַעְתִי רַעַשׁ! אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁמַּשֶׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר.”
וְשׁוּב הִרְגִּיעָה אוֹתָה אֲחוֹתָה הַבְּכוֹרָה.
“וַדַאי דָּרַכְתְ עַל מַשֶׁהוּ,” אָמְרָה לָה וְזֵרְזָה אוֹתָה לְהַמְשִׁיךְ בַּדֶרֶךְ.
אַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ לִשְׂדֵרַת עֵצִים שֶׁעֲלֵיהֶם הָיוּ עֲשׂוּיִים מִזָהָב טָהוֹר.
גַם מִשָׁם לָקַח הַחַיָל עָנָף לְהוֹכָחָה.
מִשָׁם עָבְרוּ לִשְׂדֵרָה שְׁלִישִׁית וּבָה צָמְחוּ עֲצֵי יַהֲלוֹמִים.
שׁוּב שָׁבַר הַבָּחוּר עָנָף.
הָאָחוֹת הַצְּעִירָה שָׁמְעָה אֶת הָרַעַשׁ וְנִבְהֲלָה, אֲבָל כְּבָר לֹא אָמְרָה דָּבָר.
בְּסוֹפָה שֶׁל הַשְׂדֵרָה רָאָה הַחַיָל שֶׁהִגִּיעוּ לַאֲגַם גָּדוֹל וּבָאֲגַם עָגְנוּ 12 סִירוֹת קְטַנוֹת כְּשֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן יוֹשֵׁב נָסִיךְ יְפֵה תֹּאַר.
הַנְּסִיכוֹת נִכְנְסוּ לַסִירוֹת וְיָשְׁבוּ לְיַד הַנְּסִיכִים שֶׁחִכּוּ לָהֶן.
בִּתְחִלָה לֹא יָדַע הַחַיָל מָה לַעֲשׂוֹת, וְאָז הִתְגַנֵב בִּמְהִירוּת לְסִירָתָה שֶׁל הָאָחוֹת הַצְּעִירָה.
אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַס, נָתַן לַסִּירָה דְּחִיפָה קַלָה.
“מָה זֶה?” הִתְפַּלְאָה הַנְּסִיכָה.
וְהַנָּסִיךְ, שֶׁכְּבָר הֵחֵל לַחְתֹר, הִתְלוֹנֵן שֶׁהַיּוֹם הַסִּירָה כְּבֵדָה יוֹתֵר מֵהָרָגִיל.
מֵעֵבֶר לָאֲגַם נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם אַרְמוֹן גָּדוֹל וּמוּאָר.
עוֹד מִמֶרְחָק שָׁמְעוּ אֶת הַמַּנְגִינָה שֶׁעָלְתָה מִתוֹכוֹ.
קוֹל חֲצוֹצְרוֹת וְתֻפִּים.
הַנְּסִיכִים וְהַנְּסִיכוֹת יָצְאוּ מֵהַסִּירוֹת וְנִכְנְסוּ לָאַרְמוֹן הַמְּפֹאָר, שָׁם נִכְנְסוּ לְאוּלַם רִקוּדִים, וְכָל נָסִיךְ נָטַל אֶת יָדָה שֶׁל נְסִיכָתוֹ וְכֻלָם פָּתְחוּ בְּרִקוּדִים סוֹעֲרִים.
נַעֲלֵיהֶן שֶׁל הַנְּסִיכוֹת קִפְּצוּ וְחוֹלְלוּ, רָקְדוּ וְנָקְשׁוּ עַל רִצְפַּת הָאוּלָם, עַד שֶׁנִּשְׁחֲקוּ הַסֻּלְיוֹת וְשׁוּב נִרְאוּ בָּהֶן חֹרִים.
בְּשָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר סִמְנָה הַנְּסִיכָה הַבְּכוֹרָה לְאַחְיוֹתֶיהָ שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לַעֲזֹב.
כֻּלָם הִגִּיעוּ שׁוּב אֶל הָאֲגַם וְנִכְנְסוּ לַסִירוֹת.
לְיַד הַגָּדָה נִפְרְדוּ הַנְּסִיכוֹת מֵהַנְּסִיכִים וְהִבְטִיחוּ לָהֶם לִרְאוֹת אוֹתָם שׁוּב לְמָחֳרָת.
כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת, הִזְדָרֵז הַחַיָל וְעָלָה הַפַּעַם רִאשׁוֹן.
הוּא הִסְפִּיק לִשְׁכַּב בְּמִטָתוֹ וּלְהַתְחִיל לִנְחֹר בָּרֶגַע שֶׁעָלְתָה הַנְּסִיכָה הָרִאשׁוֹנָה.
הֵן פָּשְׁטוּ בַּעֲיֵפוּת אֶת שִׂמְלוֹת הַנֶּשֶׁף וְהֶחְזִירוּ אוֹתָן לָאֲרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים, וְאָז חָלְצוּ בַּאֲנָחָה אֶת נַעֲלֵי הָרִקוּד הַבְּלוּיוֹת וְהִנִיחוּ אוֹתָן מִתַּחַת לְמִטוֹתֵיהֶן.
כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הַחַיָל בַּבֹּקֶר הֶחְלִיט שֶׁהוּא חַיָּב לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה הַמֻּפְלָא עוֹד פַּעַם אַחַת וּבִקֵשׁ מֵהַמֶּלֶךְ לְחַכּוֹת עוֹד יוֹם עַד שֶׁיְגַלֶה לוֹ אֶת סוֹד נַעֲלֵי הָרִקוּד שֶׁל הַנְּסִיכוֹת.
הַחַיָל עָקַב אַחֲרֵיהֶן וְהִצְטָרֵף לְנֶשֶׁף הָרִקוּדִים גַּם בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי וְגַם בַּלַּיְלָה שֶׁאַחֲרָיו.
בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי הֵבִין שֶׁזּוֹהִי הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וְלָכֵן לָקַח גַּם גְּבִיעַ יַיִן מִנֶשֶׁף הָרִקוּדִים כְּדֵי לְהָבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּהוֹכָחָה.
בַּבֹּקֶר אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁהַפַּעַם הוּא חַיָּב לַעֲנוֹת עַל הַשְׁאֵלָה אוֹ לִהְיוֹת מְגֹרָשׁ מֵהָאַרְמוֹן לָנֶצַח: “הֵיכָן בִּלוּ בְּנוֹתַי בַּלַּיְלָה וּמַדוּעַ נַעֲלֵיהֶן קְרוּעוֹת?”
אָז שָׁלַף הַחַיָל אֶת שְׁלוֹשֶׁת הָעֲנָפִים: עֲנַף הַכֶּסֶף, עֲנַף הַזָּהָב וַעֲנַף הַיַּהֲלוֹמִים.
הוּא הוֹשִׁיט לַמֶּלֶךְ גַּם אֶת הַגָּבִיעַ שֶׁלָקַח מֵאוּלַם הַנְּשָׁפִים וְסִפֵּר לוֹ עַל הַמַּסָע שֶׁעוֹשׂוֹת בְּנוֹתָיו מִדֵי לַיְלָה לְאַרְמוֹן תַּת-קַרְקָעִי שֶׁבּוֹ מְחַכִּים לָהֶן 12 נְסִיכִים.
הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לִקְרֹא לִבְנוֹתָיו.
הַנְּסִיכוֹת הִקְשִׁיבוּ לְשִׂיחָתוֹ שֶׁל הַחַיָל עִם אֲבִיהֶן מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְהִגִּיעוּ מַהֵר לְמַדַי.
כְּשֶׁשָּׁאַל אֲבִיהֶן אִם סִפּוּרוֹ שֶׁל הַחַיָל נָכוֹן וְהֶרְאָה לָהֶן אֶת אַרְבַּע הַהוֹכָחוֹת, הֵן נֶאֶלְצוּ לְהוֹדּוּת שֶׁכָּךְ אָכֵן קָרָה.
כְּבָר לְמָחֳרָת נֶעֶרְכָה חֲתֻנָתָם שֶׁל הָאָחוֹת הַבְּכוֹרָה עִם הַחַיָל וְהַמַּמְלָכָה הֻבְטְחָה לָהֶם אַחֲרֵי מוֹתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
וּמָה עִם הַנְּסִיכִים? הֵם נִשְׁאֲרוּ מְכֻשָׁפִים מִתַּחַת לָאֲדָמָה עַד שֶׁהֻתַר כִּשׁוּפָם, אֲבָל זֶה כְּבָר סִפּוּר אַחֵר.