הָלְכוּ לְהִתְחַתֵן בְּלִווּי חַיוֹת טוֹרְפוֹת
בָּעִיר מָלָה שֶׁבְּגֶרְמַנְיָה הוּקַם אֹהֶל קִרְקָס עֲנָקִי. תוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם בָּאוּ לִרְאוֹת אֶת הַמּוֹפָעִים הַשּׁוֹנִים וְנֶהֱנוּ בְּעִקָר מֵהָאֲרָיוֹת הַמְּאֻלָפִים. בֹּקֶר אֶחָד, קָמוּ עוֹבְדֵי הַקִּרְקָס וְגִלוּ שֶׁשְּׁמוֹנָה אֲרָיוֹת וּשְׁנֵי נְמֵרִים נֶעֶלְמוּ.
הַחִפּוּשִׂים הֵחֵלוּ מִיָּד, מִתוֹךְ חֲשָׁשׁ שֶׁגַּנָבִים הִצְלִיחוּ לִגְנוֹב אוֹתָם. "אָמְנָם הַחַיוֹת מְאֻלָפוֹת, אֲבָל הֵן בְּכָל זֹאת מְסֻכָּנוֹת" אָמַר מְנַהֵל הַקִּרְקָס לַשׁוֹטְרִים.
לְאַחַר בְּדִיקָה קְצָרָה הִתְבָּרֵר, שֶׁגַּם מְאַלֶפֶת הָאַרְיוֹת נֶעֶלְמָה וְאִתָּהּ גַם הַבֵּן הַמְּבֻגָר (20) שֶׁל בַּעַל הַקִּרְקָס. הַשְּׁנַיִם הִתְאַהֲבוּ תוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָתָם הַמְּשֻׁתֶפֶת וּבָרְחוּ עִם הַחַיוֹת הַמְּסֻכָּנוֹת כְּדֵי לְהִתְחַתֵן.
