חַיִּים וּמָוֶת בְּיַד הַלָּשׁוֹן
אֶחָד הָאֵיבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּגוּף הָאָדָם, הִיא הַלָּשׁוֹן. הִיא עוֹזֶרֶת לָנוּ בְּדִבּוּר וּבָאֲכִילָה. אוּלָם, הַלָּשׁוֹן, הַחֲשׁוּבָה לָנוּ כָּל כָּךְ, עֲלוּלָה לִהְיוֹת גַּם מְאֹד מְסֻכֶּנֶת. אִם לֹא נִזָּהֵר וְנֹאמַר דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לָנוּ לוֹמַר, אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לִהְיוֹת בְּצָרוֹת.
הַפִּתְגָּם הַזֶּה בָּא לְהַזְּהִיר אוֹתָנוּ, שֶׁהַלָּשׁוֹן עוֹזֶרֶת לָנוּ לַחַיִּים הָרְגִילִים וְעָלֵינוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. אַךְ, אִם נַעֲשָׂה בָּהּ שִׁמּוּשׁ לֹא נָכוֹן, אָנוּ עֲלוּלִים לִגְרֹם לְעַצְמֵנוּ, אוֹ לַאֲחֵרִים, נֶזֶק הֶעָלוּל, בְּמִקְרִים קִיצוֹנִיִּים, לִגְרֹם לְמָוֶת.
לָכֵן, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן שִׁמּוּשׁ מוֹעִיל וְלֹא שִׁמּוּשׁ מַזִּיק. 
