רוֹפֵא, אוֹ עוֹרֵךְ דִּין? שְׁתֵי הָאֶפְשָׁרֻיוֹת לֹא כְּדָאִיוּת
כָּל אִמָּא רוֹצָה שֶׁהַבֵּן שֶׁלָה יִהְיֶה רוֹפֵא, אוֹ עוֹרֵךְ דִּין. מִתְבָּרֵר, שֶׁזֶה לֹא כְּדַאי כָּל כָּךְ. יֵשׁ בְּזֶה אוּלַי כָּבוֹד, אַךְ לֹא פַּרְנָסָה וְלֹא נוֹחוּת.
אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת הָאִמָּא שֶׁלָכֶם מַה היא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ בֶּעָתִיד? הִיא תֹאמַר אולי לָכֶם "רוֹפֵא, אוֹ עוֹרֵךְ דִּין". זֶה הָיָה נָכוֹן לַיָמִים עָבְרוּ. כַּיּוֹם, זֶה לֹא כָּל כָּךְ מִשְׁתַּלֵם לִהְיוֹת רוֹפֵא אוֹ עוֹרֵךְ דִּין בְּיִשְׂרָאֵל. הַמַּשְׂכּוֹרוֹת שֶׁל הָרוֹפְאִים נְמוּכוֹת וְיֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין מֻבְטָלִים.
"הַתְּנָאִים שֶׁל הָרוֹפְאִים גְּרוּעִים מְאֹד", אוֹמֵר יו"ר הִסְתַּדְרוּת הָרוֹפְאִים. "הֵם צְרִיכִים לִלְמוֹד הַרְבֵּה מְאֹד ולבסוף הֵם מְקַבְּלִים מַשְׂכֹּרֶת נְמוּכָה. בַּמַּצָּב הַזֶּה, בְּעוֹד כַּמָה שָׁנִים, לֹא יִהְיוּ מַסְפִּיק רוֹפְאִים בְּיִשְׂרָאֵל".
מַצָּב עוֹרְכֵי הַדִּין גָרוּעַ בְּהַרְבֵּה. חֵלֶק גָדוֹל מֵהֶם מֻבְטָל וַאֲחֵרִים מוֹרִידִים מְחִירִים כְּדֵי לַעֲבוֹד. בְּכָל שָׁנָה, לוֹמְדִים כַּעֲשֶׂרֶת אַלְפֵי תַלְמִידִים לִמוּדֵי מִשְׁפָּטִים. לְאַחֵר שֶׁהֵם יְסַיְמוּ אֶת לִמוּדֵיהֶם, לֹא יִהְיֶה לָהֶם הֵיכָן לַעֲבוֹד. רַבִּים מֵהֶם לֹא יַעַבְדוּ בַּמִּקְצוֹעַ אוֹתוֹ לָמְדוּ.
וּמַה בַּאֲשֶׁר לַהַיי-טֵק? כָּאן הַמַּצָב גָרוּעַ בְּיוֹתֵר. רַבִּים מֵהֶם פֻּטְרוּ וְקָשֶׁה לִרְאוֹת מָתַי תַעֲשִׂיַת הַמַּחְשְׁבִים וְהָאִינְטֶרְנֵט תַחְזֹר לִהְיוֹת כְּבֶעָבָר. הַמַּשְׁבֵּר הַפּוֹקֵד אֶת הָעוֹלָם כֻּלוֹ, פּוֹגֵעַ גַם בְּיִשְׂרָאֵל.
אִם כָּךְ, מַה צָרִיךְ לִלְמוֹד? עַל זֶה אֵין כָּרֶגַע תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה. בְּכָל מִקְרֶה, לָכֶם קוֹרְאִים יְקָרִים, יֵשׁ מַסְפִּיק זְמַן כְּדֵי לַחְשׁוֹב עַל כָּךְ.
