הַבָּתִּים בְּקַיֵּהוֹגָא עֲשׂוּיִים עֵץ, שְׁתֵּי קוֹמוֹת לְבָיִת, וְגַגּוֹתֵיהֶם מְשֻׁפָּעִים.
לִפְנֵי כָּל בַּיִת חֶלְקַת-עֵשֶׂב, וּלְצִדּוֹ שְׁבִיל-רֶכֶב, הוּא דֶּרֶךְ-כְּנִיסָה לִמְכוֹנִיּוֹת, מוֹלִיךְ אֶל מוּסָךְ קָטָן.
שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת לְבַיִת, אַחַת בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאַחַת בַּשְּׁנִיָּה.
אֲנִי דַרְתִּי לְמַטָּה.
יוֹם חֹרֶף אֶחָד בָּאוּ הַיְּלָדִים מִבֵּית-הַסֵּפֶר, וּבְפִיהֶם חֲדָשָׁה: כֶּלֶב גָּדוֹל בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ, וְאֵין הוּא רוֹצֶה לָלֶכֶת!
יָצָאתִי וְרָאִיתִי כֶּלֶב עֲנָקִי, מֵאוֹתָם הַחוּמִים אֲשֶׁר טְלָאֵי-לֹבֶן לָהֶם עַל גַּבָּם וּמֵאֲחוֹרֵי אָזְנֵיהֶם, רוֹבֵץ מְקֻפָּל, רֹאשׁוֹ עַל יְרֵכוֹ, עַל רְצִיף-הַבֵּטוֹן הַמֻּגְלָד כְּפוֹר.
עֵינָיו – לְבָנוֹת, פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, עִם אִישׁוֹנִים חוּמִים מֻרְחָבִים – מַבִּיעוֹת יִסּוּרִים.
גָעַרְנוּ בּוֹ שֶׁיֵּלֵךְ – וְלֹא זָז.
יַלְדֵי-שְׁכֵנִים זָרְקוּ בּוֹ גְלִידֵי-קֶרַח שֶׁתָּלְשׁוּ מֵהַגְּדֵרוֹת – וְלֹא שָׂם לֵב.
זָרַקְנוּ לוֹ לֶחֶם – וְלֹא נַעֲנָה.
הֵבַנְתִּי שֶׁחוֹלֶה הוּא.
אִלּוּ הָיִיתִי אֶחָד קָדוֹשׁ כְּבּוּדְהַא אוֹ פְרַנְצִיסְקוֹ, כִּי-אָז הָיִיתִי מַכְנִיס אֶת הַכֶּלֶב אֶל בֵּיתִי, מְחַמְּמוֹ בְּחֵיקִי, מַשְׁקֵהוּ וּמֵיטִיב עִמּוֹ.
חַיֵּיכֶם שֶׁלֹא הָיִיתִי נִזּוֹק.
וְאוּלָם רָחוֹק אֲנִי מִלִּהְיוֹת קָדוֹשׁ, וְדָאַגְתִּי קוֹדֶם-כֹּל לְעַצְמִי וְלִילָדָי.
טִלְפַּנְתִּי לַאֲגֻדַּת צַעַר-בַּעֲלֵי-חַיִּים שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִקְחוּ אוֹתוֹ.
אָמְרוּ לִי מִן הָאֲגֻדָּה: “קָשְׁרֵהוּ עַד שֶׁנָּבוֹא”.
אָמַרְתִּי: “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד קוֹשְׁרִים כֶּלֶב גָּדוֹל וְחוֹלֶה” אָמְרוּ: “אִם אֵין אַתָּה קוֹשֵׁר אוֹתוֹ, מַה-תּוֹעֶלֶת שֶׁנָּבוֹא? הֵן בֵּינְתַיִם יֵלֶךְ-לוֹ”.
מֵאֲנוּ לְצַיֵּת לִי.
טִלְפַּנְתִּי לַמִּשְׁטָרָה.
לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים בָּאָה מְכוֹנִית עִם שְׁנֵי שׁוֹטְרִים וְעָמְדָה בִּשְׁבִיל-הָרֶכֶב.
הַשּׁוֹטְרִים שָׁאֲלוּ אוֹתִי לִפְרָטִים: מָתַי נִכְנַס הַכֶּלֶב אֶל הֶחָצֵר? שֶׁל-מִי הוּא הַכֶּלֶב? וְאָמַרְתִּי לָהֶם מָה אֲנִי יוֹדֵעַ וּמָה אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
אַף נָזְפוּ בִּי שֶׁלֹּא הוֹדַעְתִּי לָהֶם מִיָּד עַל הַכֶּלֶב הַחוֹלֶה.
יָצְאוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל הֶחָצֵר – עֲנָקִיִּים, גְּבוֹהִים, לְבוּשֵׁי-שְׂרָד.
יָדַעְתִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע כִּי מַלְאָכִים הֵם.
מַאי מַשְׁמַע מַלְאָכִים? אֵין לָהֶם אֱנוֹשִׁיּוּת, אֵין לָהֶם עַצְמִיּוּת, לֹא חֶמְלָה, לֹא מַחֲשָׁבָה, רַק עוֹשֵׂי שְׁלִיחוּת הֵם, מְקַיְּמֵי-גְזֵרָה בְּקַפְּדָנוּת, בִּשְׁלֵמוּת.
עַד שֶׁקָּרָאתִי אוֹתָם, הָיָה הַכֶּלֶב בִּרְשׁוּתִי.
עַכְשָׁו שֶׁקָּרָאתִי אוֹתָם, שׁוּב אֵינִי יָכוֹל לְהַפְסִיקָם, גַּם אִלּוּ רָצִיתִי בְּכָךְ.
הוֹצִיא אֶחָד מֵהֶם מִין שׁוֹט אָרֹךְ, סִבֵּב אוֹתוֹ בִּתְנוּעָה מְהִירָה עַל גֵּווֹ שֶׁל הַכֶּלֶב, וְהַכֶּלֶב עָמַד זָקוּף עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו.
גָּבוֹהַּ מְאֹד, גָּבוֹהַּ כִּמְעַט כַּשּׁוֹטְרִים עַצְמָם.
נִקְשַׁר הַשּׁוֹט כְּלוּלָאָה מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ, וְהַשּׁוֹטְרִים סְחָבוּהוּ אֶל-תּוֹךְ הַמְּכוֹנִית.
זוֹ נִסְגְּרָה, וְנָסָעָה.
מָקוֹם שֶׁבּוֹ רָבַץ הַכֶּלֶב, נָמֵס שָׁם הַכְּפוֹר, וְעָמְדָה שְׁלוּלִית קְטַנָּה וּשְׁחוֹרָה עַל הָרָצִיף.
וְנִצְטַעַרְתִּי עַל מַה שֶׁעָשִׂיתִי.
לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַכֶּלֶב הוֹלֵךְ לְמִיתָה בִּידֵי הַשּׁוֹטְרִים.
בֵּין כָּךְ וְכָךְ הָיָה נוֹטֶה לָמוּת.
אֶלָּא עַל מַה נִּצְטַעַרְתִּי? עַל שֶׁהֶחֱרִידוּהוּ מִמְּקוֹמוֹ.
הִנֵּה, כְּבָר הִשְׁלִים הַכֶּלֶב עִם הַמָּוֶת וּבִקֵּשׁ לוֹ מְקוֹם-מְנוּחָה.
הוּא נָדַד מֵחָצֵר אֶל חָצֵר.
בֵּיתִי הוּא הָאַחֲרוֹן בָּרְחוֹב, כִּי אַחֲרָיו יֵשׁ גֶּדֶר-בַּרְזֶל גְּבוֹהָה שֶׁל בֵּית-סֵפֶר.
נִכְנַס אֶל חֲצַר-בֵּיתִי, בָּחַר לוֹ פִּנָּה עַל יַד הַמּוּסָךְ, כָּרַע וְאָמַר: “אֵין עוֹד לְאָן לָלֶכֶת.
כָּאן אָמוּת.
זִרְקוּ בִּי אֲבָנִים, זִרְקוּ בִּי לֶחֶם – אַחַת הִיא לִי.
לֹא אָזוּז.
כְּלוּם אֵינִי רוֹצֶה אֶלָּא לִגְווֹעַ פֹּה”.
בָּאוּ הַשּׁוֹטְרִים, וּבְעַל-כָּרְחוֹ הֱזִיזוּהוּ, הֱקִימוּהוּ עַל רַגְלָיו.
אֲפִלּוּ לָמוּת בִּמְנוּחָה לֹא נִתַּן לוֹ.
בְּכָל מְלוֹא-הָרְחוֹב, בְּכָל רֹחַב הַשָּׁמַיִם הַמְּעֻנָּנִים מִמַּעַל, בְּכָל שֶׁטַח הָעִיר הַגְּדוֹלָה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיֶּחֱרַד וְיָחוּס עַל נֶפֶשׁ אֻמְלָלָה גּוֹוָעַת.
לֹא אֲנִי וְלֹא הַשְּׁכֵנִים, וְלֹא הַיְּלָדִים.
תֹּאמַר: הַכֹּל הֶפְקֵר? נֶפֶשׁ וּפְגָעֶיהָ, וְאֵין הַשְׁגָּחָה וְאֵין סֵדֶר בָּעוֹלָם? אַךְ לֹא כֵן.
לַפָּחוֹת, יֶשְׁנוֹ הַסֵּדֶר שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה, אֲשֶׁר מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִמְצָא, מִטִּבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא.
הַכֶּלֶב הָיָה מֻכְרָח לְהִכָּנֵעַ לְסֵדֶר לֹא-לוֹ, לְדִין וְתַקָּנָה שֶׁלֹא לַהֲנָאָתוֹ נַעֲשׂוּ.
וְתוּ לֹא? – יֶשְׁנוֹ גַם הַסֵּדֶר שֶׁל מַרְאֵה-עֵינָי.
הַמּוּסָךְ, הֶחָצֵר, הַבַּיִת, הָרְחוֹב כֻּלּוֹ עַל שׁוּרוֹת בָּתָּיו מְשֻׁפְּעֵי הַגַּג, וְהַשִּׁקְמוֹת הָעֵרֻמּוֹת, הַמֻּגְלָדוֹת לִפְנֵיהֶם, – מִתְרַכְּזִים אֵיךְ-שֶׁהוּא בְּכַדּוּרֵי-עֵינַי וּמְהַוִּים בָּהֶם תְּמוּנָה אַחַת, אִרְגּוּן אֶחָד, מִשְׁטָר אֶחָד.
וַהֲלֹא דָּבָר הוּא.
הָאִרְגּוּן הָרִאשׁוֹן, שֶׁל הַחֹק וְהַמִּשְׁטָרָה – אֵין לוֹ חֶמְלָה וְאַחֲרָיוּת עַל נֶפֶשׁ הַכֶּלֶב.
הַמִּשְׁטָר הַשֵּׁנִי – שֶׁל הָעוֹלָם הַנִּגְלֶה לְעֵינַי עַל שָׁמָיו הָאֲפֹרִים וְהַמְּכוֹנִיּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת הַזּוֹחֲלוֹת בַּשֶּׁלֶג מִתָּחַת – גַּם זֶה עִוֵּר הוּא מִבְּחִינָה מוּסָרִית.
וְאוּלָם הָעֻבְדָּה שֶׁיֶּשְׁנוֹ אִרְגּוּן וְיֶשְׁנוֹ מִשְׁטָר, מְעוֹרֶרֶת תִּקְוָה כֵּהָה.
אוּלַי מַצָּע וַהֲכָנָה הֵם לְמִשְׁטָר שְׁלִישִׁי – מִשְׁטָר שֶׁל אַחֲרָיוּת הֲדָדִית וְאַהֲבָה הֲדָדִית בֵּין כָּל הַיְּצוּרִים, שֶׁל רִכּוּז כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמוֹ עַיִן אַחַת עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט שֶׁבּוֹ – מִשְׁטָר שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ?