אֵין זֹאת, כִּי רַבַּת צְרַרְתּוּנוּ 
מִשִּׁירֵי בַר-כּוֹכְבָא 
אֵין זֹאת, כִּי רַבַּת צְרַרְתּוּנוּ, 
אִם לְחַיְתוֹ טֶרֶף הֲפַכְתּוּנוּ, 
וּבְאַכְזְרִיּוּת חֵמָה 
אֶת-דִּמְכֶם נֵשְׁתְּ לֹא-נְרַחֵמָה, 
אִם-נֵעוֹר כָּל-הַגּוֹי וַיָּקָּם 
וַיֹּאמַר: נָקָם! 
בִּמְצָרֵי שְׁאוֹל, בִּמְצוּקוֹת שַׁחַת, 
זוּ הֲכִינוֹתֶם לְנַפְשֵׁנוּ, 
גִּדַּלְתֶּם חַיָּה רָעָה אַחַת, 
וַתְּחַיּוּ אוֹתָהּ בְּדָמֵנוּ. 
זְמַן רַב בַּסּוּגַר דֹּם נֶאֱנָקָה, 
וַחֲרוֹן אֵין אוֹנִים רִתַּח דָּמָהּ, 
אַךְ-עַתָּה מֵעָצְמַת כְּאֵב נָהָקָה – 
וְאוֹי לָכֶם בְּקוּם הַנְּקָמָה! 
אַתֶּם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים, 
אַתֶּם בְּסוּסִים וּבְשֶׁנְהַבִּים; 
אִתָּנוּ מְתֵי מְעַט נוֹאָשִׁים – 
אַךְ בָּנִים הֵמָּה לַמַּכַּבִּים! 
צְבָאֵנוּ – קִנְאַת עָם קוֹמֵמָה, 
וּבְשִׂנְאַת שְׁאוֹל לַקְּרָב נִהֵגָה, 
וּבְרַק חַרְבֵּנוּ לָטְשָׁה חֵמָה, 
וַתַּקְדֵּשׁ אֶתְכֶם לְיוֹם הֲרֵגָה. 
הַכּוֹס מָלֵאָה! וּזְרֹעֵנוּ 
אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם: “פֵּרַקְנוּהָ!” 
נֶאֶדְרָה שֵׁנִית בַּחֲרוֹנֵנוּ, 
אִזְּרַתְנוּ עֹז – וְלַאדֹנָי הַתְּשׁוּעָה! 
