שָׁחָה נַפְשִׁי / 
שָׁחָה נַפְשִׁי לֶעָפָר 
תַּחַת מַשָּׂא אַהֲבַתְכֶם; 
אַלְלַי, כִּי הָיִיתִי 
אִסְתְּרָא בִלְגִינַתְכֶם! 
וְלָמָּה שַׁתֶּם עַל-נָוִי? 
מַה-חַטָּאתִי, מַה-כֹּחִי? 
לֹא מְשׁוֹרֵר, לֹא נָבִיא – 
חוֹטֵב עֵצִים אָנֹכִי. 
חוֹטֵב עֵצִים, אִישׁ קַרְדֹּם, 
עוֹשֶׂה מְלַאכְתִּי לְתֻמִּי; 
וְרַד הַיּוֹם, וְיָדִי רָפְתָה, 
וְקֵהֶה שׁוֹבֵת קַרְדֻּמִּי. 
שְׂכִיר יוֹם קָצָר אָנֹכִי, 
פּוֹעֵל נָטָה לִגְבוּלְכֶם; 
וְלֹא עֵת-דְּבָרִים לִי עָתָּה, 
וְלֹא יוֹם תְּרוּעָה לְכֻלְּכֶם. 
אֵיכָה נִשָּׂא פָנֵינוּ? 
בַּמֶּה נְקַדֵּם יוֹם יָבֹא? 
אִישׁ לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלָמוֹ! 
אִישׁ לְסִבְלוֹת לְבָבוֹ! 
