אַחֲרֵי מוֹתִי / 
אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי: 
"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד; 
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה, 
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה; 
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ – 
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד, 
אָבַד לָעַד! 
וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ – 
נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה, 
וְהַמְּשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ 
אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ, 
וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה, 
אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד, 
סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ, 
נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה, 
אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם! 
וְצַר מְאֹד, מְאֹד! 
כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ, 
דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה, 
אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ, 
כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה, 
כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְּזֻמָּן לוֹ; 
וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ 
וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ – 
וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא, 
אַף לֹא-בָא! 
וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב! 
הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶנּ וּ עוֹד, 
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה; 
עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ, 
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד, 
אָבַד לָעַד!" 
תרס"ד. 
