עַל לְבַבְכֶם שֶׁשָּׁמֵם / 
בְּחֻרְבַּת לְבַבְכֶם הַמְּזוּזָה נִפְסָלָה, 
עַל-כֵּן שָׁם הַשֵּׁדִים יְכַרְכְּרוּ יָהִימוּ, 
וְכַת-הַלֵּצָנִים, בְּנֵי רִיק וּבַטָּלָה, 
שָׁם עוֹשִׂים הִלּוּלִים וּסְעָרָה יָקִימוּ. 
הֲתִרְאוּ מִי אֹרֵב שָׁם אַחֲרֵי הַדֶּלֶת 
בְּמַטְאֲטֵא? זֶה שַׁמַּשׁ מִקְדָּשִׁים נֶחֱרָבִים – 
הַיֵּאוּשׁ! הוּא בָא – וְהַכַּת הַצֹּהֶלֶת 
תְּטָאֳטָא, תְּגֹרַשׁ: “צְאוּ, הַשּׁוֹבָבִים!” 
אָז יִדְעַךְ שְׁבִיב אֶשְׁכֶם הָאַחֲרוֹן שֶׁעָמַם, 
וְנֶאֱלַם מִקְדַּשְׁכֶם וְנִשְׁכַּח הֶהָמוֹן; 
וַעֲלֵי-מְעִי מִזְבַּח לְבַבְכֶם שֶׁשָּׁמַם 
יְיֵלִיל וִיפַהֵק חֲתוּל הַשִּׁמָּמוֹן. 
