בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים /
מֶה-מֶה-מֶה, מֶה-מֶה-מֶה
יִפְעֶה כָּל-הַיּוֹם הַשֶּׂה.
שֶׂה בֵּן-כֶּשֶׂב פַּת בְּחֶמְאָה לֹא אֶתְאָבָה,
אוֹכֵל עֵשֶׂב, מַשְׁקִי נִתָּן, מִרְעִי דָשֵׁן,
מַה-לְּךָ שֶׁכָּכָה תֶּהֱמֶה? אַךְ אֲהָהּ – וְרוֹעִי יָשֵׁן,
אוּלַי רָעֵב אַתָּה, שֶׁמָּא וּבַיַּעַר שִׁבְעִים זְאֵבִים,
יִתְאַב לִבְּךָ פַּת בְּחֶמְאָה – כֻּלָּם הוֹמִים, כֻּלָּם רְעֵבִים,
בֹּאָה, שֵׂיִי, בֹּא אֵלַי, וְאָנֹכִי רַךְ וְרָפֶה,
כָּל-מַחְסוֹרְךָ, דַּע, עָלָי. יָרֵא אָנִי פֶּן אֶסָּפֶה,
"לֹא, בֵּן יַקִּיר, לֹא אֶרְעָבָה, עַל-כֵּן אֶזְעַק, וּבְכָל-פֶּה:
מֶה-מֶה-מֶה, מֶה-מֶה-מֶה
מֶה חָטָאתִי וּמֶה פִּשְׁעִי,
וּמֵאַיִן יָבֹא יִשְׁעִי,
מֶה-מֶה-מֶה, מֶה-מֶה-מֶה,
אוֹי מִי יַחֲמֹל עַל הַשֶּׂה."
