
 דַּל גּוֹרָלִי
(גָּזֵלָה)
דַּל גּוֹרָלִי כְּבַד סֵבֶל,
תָּלוּל מַעֲלֵה שְׁבִילִי,
אֲנִי מְאֹד נְקַלּוֹתִי
בְּעֵינַי גֵא אֱוִילִי.
אַךְ בְּתַלְתַּלִּים כִּי אֶגַּע
תְּשׁוּקָתִי גוֹבֶרֶת,
בְּגַאֲוָה אָז אֶזְדַּקֵּפָה
אֶשְׁכַּח עַבְדוּת, כְּבָלִי.
מַה יֵּעָשׂ בַּשָּׁמַיִם –
עֵינַי אַתָּה שְׁאָלָה;
רְגָעַי אֶמְנֶה עַד שַׁחַר
עַל פִּי כֹּכְבֵי לֵילִי.
בְּתוֹדָה מִלֵּב וָקֶרֶב
אֶשַּׁק אֶת שְׂפוֹת הַסֵּפֶל –
פֹּה לְסוֹד גָּדוֹל מַפְתֵּחַ
וְיָם חָכְמָה צְלוּלִי.
וְעוֹד תּוֹדָה אַכִּירָה
לְיָדַי חַסְרוֹת הַכֹּחַ,
לְדַכֵּא עֲנִיֵּי-אֶרֶץ
לֹא בְכֹחִי וְחֵילִי.
וְעֵת בְּשִׁירַי רוֹמַמְתִּי,
שִׁבַּחְתִּי מוֹכְרֵי-יָיִן,
גְּמוּל עֲמָלָם בַּקֹּדֶשׁ
בְּצֶדֶק – זֶה כְּלִילִי.
אַתָּה הֵן לֹא תְּרִימֵנִי
אֶבְיוֹן וְדַל מֵאֵפֶר,
וְאִם גַּם יִזְּלוּ כַּדֶּמַע
אִזְמָרַגְדַּי שֶׁלִּי!
בְּגֵיא זֶה כִּי דָם אוֹרִידָה
בִּבְכִי, אַל תּוֹכִיחֵנִי…
גּוֹרַל פִּכְּחִים מַר כְּצַעַר
עִזֵּי מוּשְׁק. וְלוּ יְהִי
רֹאשׁ חַאפֶז כֶּבֶד-יַיִן,
אַךְ לִי תִּקְוָה נִשְׁקֶפֶת
מֵרֹאשׁ אַחֵר מְלֵא רֶגֶשׁ
וּמִשְׁפַּט חֶסֶד לִי.
