
 הִימְנוֹן לְחֵרוּת
הִכַּרְתִּיךָ עַל פִּי חֹד הַחֶרֶב,
אִבְחָתָהּ הָאֲיֻמָּה,
הִכַּרְתִּיךְ עַל פִּי הוֹד מַרְאַיִךְ
חָשׁ-סוֹבֵב הָאֲדָמָה.
אַתְּ חֻצַּבְתְּ מֵעַצְמוֹת הַקֹּדֶשׁ
שֶׁל בְּנֵי הֶלַס; צְעִירוּת
אַתְּ חִדַּשְׁתְּ, גְּבוּרָתֵךְ מִקֶּדֶם,
שָׁלוֹם רָב, שָׁלוֹם, חֵרוּת!
הִסְתַּתַּרְתְּ בִּפְנִים מִסְתָּרַיִךְ
מָרַת נֶפֶשׁ נַעֲנָה,
לְפֶה אֶחָד כִּי כָלוֹת עֵינַיִךְ,
שֶׁיֹּאמַר לָךְ: “שׁוּבִי נָא…”
