
 הַלַּיְלָה הַשְּׁנֵים עָשָׂר, אוֹ: כִּרְצוֹנְכֶם
אִם הַזִּמְרָה – מָזוֹן לָאַהֲבָה,
נָא נַגְּנוּ לִי, תְּנוּ לִי בְשֶׁפַע, עַד
שֶׁתֶּחֱלֶה הַתַּאֲוָה וְתָמוּת.
שׁוּב, שׁוּב אוֹתוֹ נִגּוּן.
הָלַךְ וָמֵת…
הָהּ, כִּי בְאָזְנַי נָגַע כְּרוּחַ נֶגֶב
מָתוֹק חוֹלֵף עַל עֲרוּגַת-סִגְלוֹת,
גּוֹנֵב רֵיחוֹת וּמַחֲזִירָם.
דַּי! רַב לִי!
אֵינֶנָּה עֲרֵבָה כִּהְיוֹתָהּ קֹדֶם.
הָהּ, מָה עֵרָה אַתְּ, אַהֲבָה, רַעֲנַנָּה!
כּוֹלֶלֶת אֶת הַכֹּל בְּגָדְלֵךְ תּוֹכֵכִי,
כַּיָּם הַזֶּה – דָּבָר בּוֹ לֹא יִפֹּל
בִּלְתִּי אִם בְּרֶגַע זֶה אָבַד מְחִירוֹ,
וִיהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה גָדוֹל כַּבִּיר.
כָּל כָּךְ מְלֵאָה הִיא דִמְיוֹנוֹת, שֶׁיֵּשׁ
לוֹמַר: אֵינָהּ אֶלָּא דִמְיוֹן בִּלְבַד.
הַאֲדוֹנִי יֵצֵא לָצוּד?
     אֶת מִי?
אֶת הַצְּבִיָּה.
כֵּן, אֶת הָעֲדִינָה בִּצְבִיּוֹתָי.
הוֹי, בּוֹ בַיּוֹם רָאִיתִי אֶת אוֹלִיבְיָה,
אָמַרְתִּי: הָאֲוִיר נִטְהַר בְּהֶבְלָהּ.
וּבְרֶגַע זֶה אֲנִי לִצְבִי הָפַכְתִּי,
תַּאֲווֹתַי כָּאַכְזָרִים כַּכְּלָבִים
מֵאָז דּוֹלְקוֹת אוֹתִי.
     מַה הִיא אוֹמָרֶת?
יִסְלַח לִי, אֲדוֹנִי, לֹא רְאִיתִיהָ.
אַךְ אֲמָתָהּ הִיא לִי הֵשִׁיבָה כָּךְ:
שְׁמֵי-עָל גַּם הֵם לֹא יִרְאוּ אֶת פָּנֶיהָ
בִּבְלִי צָעִיף שָׁנִים עוֹד שֶׁבַע;
אַךְ כִּנְזִירָה בִּפְנֵי הַלּוֹט תֵּלֵךְ
יוֹם יוֹם סְבִיב חַדְרָהּ, תַּרְטִיב הִיא פַעַם
בְּמִיץ מַכְאִיב-עֵינַיִם, כְּדֵי לִשְׁמֹר
עַל אַהֲבָה מֵתָה אֶל אָח, וִיהִי
מִשְׁמֶרֶת לָהּ תָּמִיד רַעֲנַנָּה.
הוֹי, הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ לֵב כָּךְ רַק לִגְמֹל
הָאַהֲבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אָח,
אֵיךְ תֹּאהַב בִּגְבֹר חֲצַץ הַפָּז
עַל כָּל שְׁאָר הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּהּ מִכְּבָר,
בִּהְיוֹת מֹחָהּ, לִבָּהּ, כְּבֵדָהּ, כָּל אֵל
כִּסְאוֹת-מַלְכוּת וִיקַר-מַעֲלוֹתֶיהָ,
מָעוֹן וּזְבוּל אַךְ לָאֶחָד – לַמֶּלֶךְ!
צְאוּ וּרְעוּ בַעֲרוּגוֹת מְתוּקוֹת, –
נָעַם חֲלוֹם אַהֲבָה בְּצֵל סֻכּוֹת.
מַה שָּׁם הַנּוֹף, רֵעַי?
     אִילִירְיָה שְׁמָהּ.
אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה בְאִילִירְיָה זוֹ?
אָחִי – מְנוּחָתוֹ בְּעֵדֶן הוּא.
וְאוּלַי לֹא טָבַע? דַּעְתְּךָ, מַלָּח?
הֲלֹא בְדֵי-עָמָל נִמְלַטְתְּ גַּם אָתְּ.
אֲהָהּ לִי, אָח מִסְכֵּן! אוּלַי נִמְלַט?
אָכֵן, גְּבִרְתִּי; וּכְדֵי לְנַחֲמֵךְ עוֹד
גַּם אַבְטִיחֵךְ: בִּטְבֹעַ סְפִינָתֵנוּ,
וְאַתְּ וּמְתֵי-הַמְּעַט הַזֶּה נָסַעְנוּ
בְּתוֹךְ הַסִּירָה, רָאִיתִי אֶת אָחִיךְ
קוֹשֵׁר עַצְמוֹ בַּסַּכָּנָה בְחָכְמָה
אֶל תֹּרֶן עָז, נִשָּׂא עַל פְּנֵי הַמָּיִם –
תִּקְוָה, גְּבוּרָה הוֹרוּ לוֹ תַחְבּוּלָה –
וּכְאַרִיוֹן בִּשְׁעָתוֹ עַל גַּב הַדּוֹלְפִין
כָּרַת בְּרִית-יְדִידוּת עִם הַגַּלִּים,
כָּל עוֹד יָכְלוּ עֵינַי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.
הֲרֵי לְךָ בְּעַד הַבְּשׂוֹרָה.
סִימָן
לְתִקְוָתִי – מַה שֶּׁנַּפְשִׁי הִצַּלְתִּי,
גַּם דְּבָרֶיךָ מְאַשְּׁרִים לִי זֹאת.
הַאִם מַכִּיר אַתָּה הָאָרֶץ?
     גְּבִרְתִּי,
יָפֶה מְאֹד.
גַּם אֵין שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת
עַד הַמָּקוֹם נוֹלַדְתִּי בוֹ וְגֻדַּלְתִּי.
מִי כָּאן מוֹלֵךְ?
דֻּכָּס עָדִין, גַּם שְׁמוֹ וְגַם טִיבוֹ.
וּשְׁמוֹ מַה הוּא?
     אוֹרְסִינוֹ.
אוֹרְסִינוֹ! גַּם מִפִּי אָבִי שָׁמָעְתִּי.
אֲזַי הָיָה רַוָּק.
עוֹדֶנּוּ, אוֹ הָיָה בִּזְמַן קָרוֹב;
כִּי חֹדֶשׁ רַק אֶחָד אֲשֶׁר נָסַעְתִּי
וְאָז עָבְרָה רִנָּה – הֲלֹא יָדַעַתְּ
אֵיךְ מְרַנְּנִים קְטַנִּים אַחַר גָּדוֹל –
שֶׁהוּא חוֹזֵר אַחֲרֵי אוֹלִיבְיָה.
     מִי הִיא?
עַלְמָה צְנוּעָה, בִּתּוֹ שֶׁל גְּרַף, שֶׁמֵּת
לִפְנֵי שָׁנָה, וְהָיְתָה עוֹמֶדֶת תַּחַת
חָסוּת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ – הֲלֹא אָחִיהָ,
וּמֵת גַּם הוּא לִפְנֵי זְמַן-מָה.
אוֹמְרִים,
מֵאַהֲבָה לָאָח נָדְרָה מִפְּנֵי
גְּבָרִים וְחֶבְרָתָם.
     לוּ לָהּ שֵׁרַתִּי,
וְלוּ נִשְׁאַר סוֹדִי אִתִּי כָּמוּס
לָדַעַת מִי אָנִי, עַד שֶׁגִּלִּיתִיו
אֲנִי בְעַצְמִי בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
     אַךְ יִקְשֶׁה
מְאֹד הַדָּבָר, כִּי הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת
שׁוּם אִישׁ.
אַף לֹא אֶת הַדֻּכָּס.
אַתָּה יָפֶה נוֹהֵג, הוֹי אֲדוֹנִי.
וְאִם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַטֶּבַע מְכַסֶּה
בְּמַעֲטֶה יָפֶה עַל קְבָרִים, לְךָ
מַאֲמִינָה אֲנִי, כִּי רוּחֲךָ
מַתְאִים לִיפִי-פָּנֶיךָ, תּוֹכוֹ כְבָרוֹ.
נָא – גַּם שְׂכָרְךָ יִגְדַּל, אִם אַךְ תּוֹאִיל
לְהַעְלִים אֶת מוֹלַדְתִּי.
עֲזָר-לִי
לְהִתְחַפֵּשׂ כַּטּוֹב וְכַיָּאוּת
לְמַחֲשַׁבְתִּי, כִּי אֶעֱבֹד לַדֻּכָּס.
נָא הַצִּיגֵנִי לְפָנָיו – סָרִיס.
גַּם טִרְחָתְךָ לֹא שָׁוְא: אֲנִי לָשִׁיר
יוֹדַעַת וְכָל מִינֵי נִגּוּן לָמָדְתִּי.
מִכָּאן, טוֹבָה אֲנִי כִּי אֲשָׁרְתֶנוּ.
יָמִים יַגִּידוּ מַה יִּהְיֶה בַסּוֹף.
הַתְאֵם שְׁתִיקָתְךָ לְחִדּוּדִי שֶׁלִּי.
אִם אַתְּ סָרִיס, אֶהְיֶה אֲנִי חֵרְשֵׁךְ.
תִּכְהֶה עֵינִי אִם תְּפַטְפֵּט לְשׁוֹנִי.
קַבֵּל אֶת תּוֹדָתִי.
נָא, נַהֲגֵנִי.
לַעֲזָאזֵל! מַה לָּהּ לְבַת-אָחִי שֶׁהִיא כָּל כָּךְ מִצְטַעֶרֶת עַל מוֹת אָחִיהָ? מֻבְטְחַנִי שֶׁהַצַּעַר – אוֹיֵב לַחַיִּים.
בְּחַיַּי, מַר טוֹבִּיאַשׁ, גַּם אַתָּה יָפֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה, אִלּוּ הָיִיתָ מַקְדִּים קְצָת לָשׁוּב הַבַּיְתָה בַּלֵּילוֹת.
בַּת-אָחִיךָ, הַגְּבֶרֶת, מִתְרָעֶמֶת מְאֹד עַל שְׁעוֹתֶיךָ שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ בְּנֵי-אָדָם.
תִּתְרָעֵם לָהּ עַד שֶׁלֹּא יִתְרָעֲמוּ עָלֶיהָ.
אֲבָל גַּם אוֹתְךָ יִהְיֶה יוֹתֵר הוֹלֵם, כִּי תֹּאחַז בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ.
יִהְיֶה הוֹלֵם! לָמָּה לִי לְהִתְלַבֵּשׁ, שְׁיִּהְיוּ בְגָדַי הוֹלְמִים אוֹתִי יוֹתֵר.
מְעִילִי זֶה דֵּי טוֹב לִשְׁתּוֹת בּוֹ, וּמַגָּפַי אֵלֶּה גַם הֵם טוֹבִים; וְאִם לֹא, יֵלְכוּ וְיֵחָנְקוּ בִרְצוּעוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם.
אוֹתָם הַמִּשְׁתָּאוֹת וְאוֹתָם הַמַּשְׁקָאוֹת עוֹמְדִים לְהַעֲבִיר אוֹתְךָ מִן הָעוֹלָם.
גַּם תְּמוֹל דִּבְּרָה אִתִּי הַגְּבֶרֶת בְּעִנְיָן זֶה, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַטִּפְּשׁוֹנִי שֶׁהִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ פַעַם בָּעֶרֶב, זֶה שֶׁבָּא לְהִשְׁתַּדֵּךְ אִתָּהּ.
אֶל מִי אַתְּ מְכַוֶּנֶת? אֶל מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק?
אֵלָיו.
בַּמָּה הוּא נוֹפֵל מִבֶּן-אָדָם אַחֵר בְּאִילִירְיָה?
וּמַה זֶּה נוֹגֵעַ לָעִנְיָן?
יֵשׁ לוֹ מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֲדֻמֵּים לְשָׁנָה.
וְכָל הָאֲדֻמִּים הָאֵלֶּה לֹא יַסְפִּיקוּ לוֹ אֶלָּא לְשָׁנָה אֶחָת.
טִפֵּשׁ גָּדוֹל הוּא וּפַזְרָן.
הֲלֹא תֵבוֹשִׁי לוֹמַר כָּךְ! הוּא פּוֹרֵט עַל בַּטְנוּן וּמְדַבֵּר בְּשָׁלֹשׁ אוֹ בְּאַרְבַּע שָׂפוֹת מִלָּה-בְּמִלָּה בְּעַל-פֶּה, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מַעֲלוֹת.
כַּמָּה וְכַמָּה חֶסְרוֹנוֹת.
וּמִלְּבַד שֶׁהוּא טִפֵּשׁ גָּדוֹל, גַּם אוֹהֵב-מַצָּה גָדוֹל הוּא; וְאִלְמָלֵא פַּחְדָנוּתוֹ, הַמְּעַכֶּבֶת בְּיָדוֹ, כִּי אָז כְּבָר נָחַל בּוֹר.
כָּךְ סוֹבְרִים כָּל הַפִּקְחִים.
בְּאֶגְרוֹפִי שֶׁלִּי נִשְׁבַּעְתִּי: מְנֻוָּלִים וְשַׁקְרָנִים כָּל הָאוֹמְרִים עָלָיו כָּךְ.
מִי הֵם?
הֲלֹא הֵם הָאוֹמְרִים, שֶׁהוּא שׁוֹתֶה אִתְּךָ לְשָׁכְרָה בְכָל לַיְלָה וְלָיְלָה.
שׁוֹתֶה לְחַיֶּיהָ שֶׁל בַּת-אָחִי.
וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאֶשְׁתֶּה עַד שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר בְּגַרְגַּרְתִּי וְיֵשׁ מַשְׁקֶה בְּאִילִירְיָה.
מוּג-לֵב וּמְנֻוָּל – כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה לִכְבוֹדָהּ שֶׁל בַּת-אָחִי עַד שֶׁמֹּחוֹ סוֹבֵב עָלָיו כְּאוֹתוֹ סְבִיבוֹן.
הַסִּי, מֻפְקֶרֶת! volto Castiliano! הִנֵּה מַר אַנְדְרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק בָּא.
מַר טוֹבִּיַאשׁ בֶּלְטְשׁ! מַה יֵּשׁ חָדָשׁ, מַר טוֹבִּיאַשׁ בֶּלְטְשׁ?
יְדִיד לִבִּי, אַנְדְּרֵיאַשׂ!
שָׁלוֹם לָךְ, יְפַת-תֹּאַר רָעַת-לֵב!
שָׁלוֹם וּבְרָכָה לַאֲדוֹנִי.
פְּגַע-בָּהּ, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ! פְּגַע-בָּהּ!
מִי הִיא?
חַדְרָנִית שֶׁל בַּת-אָחִי.
מָרַת פְּגַע-בָּהּ, רְצוֹנִי לְהַכִּיר אוֹתָךְ.
אֲדוֹנִי, שְׁמִי מַרִיָה.
גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, מַרִיָה פְּגַעבָּהּ –
לֹא כִּוַּנְתָּ לְדַעְתִּי.
פְּגַע בָּהּ מַשְׁמַע: חֲזֹר אַחֲרֶיהָ, סַבֵּב אוֹתָהּ, קוּם וְהִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ.
חֵי רֹאשִׁי, בְּחֶבְרָה זוֹ לֹא הָיִיתִי מֵעֵז לְעוֹלָם לַעֲשׂוֹת כָּךְ.
וְזֶה מַשְׁמָעוֹ שֶׁל “פְּגַע בָּהּ”?
שָׁלוֹם, אֲדוֹנַי.
אִם תִּתֵּן לָהּ לְהִסְתַלֵּק כָּךְ מִכָּאן, הַלְוַאי וְלֹא תִשְׁלֹף לְעוֹלָם חַרְבֶּךָ.
אִם כָּךְ תִּסְתַּלְּקִי מִכָּאן, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁלֹף חַרְבִּי.
מָה אַתְּ סוֹבֶרֶת, גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, כְּלוּם בַּאֲנָשִׁים אַתְּ מְהַתֶּלֶת וְרוֹצָה לְהַטּוֹתָם בְּיָדָיִךְ?
     לֹא, אֵינְךָ בְּיָדַי.
אֲבָל נִהְיֶה בְיָדָיִךְ.
הִנֵּה יָדִי.
אֵין שׁוֹמֵר לְרַעְיוֹנוֹת.
בַּקָּשָׁתִי, הָבֵא יָדְךָ לְבֵית הַיַּיִן, תִּשְׁתֶּה שָׁם.
לְשֵׁם מָה, יוֹנָתִי? מַה כַּוָּנָתֵךְ בְּדִבְרֵי מְשָׁלֵךְ?
הִיא יְבֵשָׁה.
אֲבָל אֲנִי סְבוּרַנִי, שֶׁאֵינֶנִּי חֲמוֹר גָּמוּר עַד לִבְלִי שְׁמֹר עַל יָדִי שֶׁתְּהֵא יְבֵשָׁה.
וּמָה הַמַּהֲתַלָּה שֶׁחָמָדְתְּ?
מַהֲתַלָּה יְבֵשָׁה, אֲדוֹנִי.
וְיֵשׁ לָךְ רַב?
כֵּן, אֲדוֹנִי, עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הֵן, כַּמּוּבָן.
וְעַכְשָׁו, יְסַלֵּק אֲדוֹנִי אֶת יָדוֹ.
בֶּן-אֲצִילִים! רוֹאֶה אֲנִי שֶׁטָּעוּן אַתָּה כוֹס יֵין-קַנַרְיָה.
כְּלוּם רָאוּךָ כְּבָר בְּקַלְקְלָתְךָ כָּךְ?
בְּחַיֶּיךָ – מֵעוֹלָם, חוּץ מִמַּפַּלְתִּי לִפְנֵי יֵין-קַנַרְיָה.
לְעִתִּים נִרְאֶה לִי, שֶׁיֵּשׁ בִּי חָכְמָה לֹא יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ בְּנוֹצְרִי סְתָם אוֹ בְּבֶן-אָדָם מָצוּי.
מַרְבֶּה אֲנִי לֶאֱכֹל בְּשַׂר-פָּרִים וְזֶה מַזִּיק לַחֲרִיפוּת מֹחִי.
אֵין סָפֵק.
בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהָיִיתִי בָא לִכְלַל דֵּעָה זוֹ, הָיִיתִי מִתְנַדֵּר מִמֶּנּוּ.
מַר טוֹבִּיאַשׁ, מָחָר אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה.
puorqoi, יְדִידִי הַיָּקָר?
מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת pourqoi? הֵן אוֹ לָאו? לוּ בִּלִּיתִי זְמַנִּי לְשָׂפוֹת, כְּשֵׁם שֶׁבִּלִּיתִי לְסִיּוּף, לְרִקּוּד וּלְצֵיד-אַרְנָבוֹת! וְאִלּוּ הָיִיתִי פּוֹנֶה לְאָמָּנוּת!
כִּי אָז הָיָה לְךָ רֹאשׁ עִם יְפִי תַלְתַּלִּים.
כְּלוּם זֶה הָיָה טוֹב לְשַׂעֲרוֹתַי?
בְּלִי כָּל סָפֵק.
כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה, שֶׁאֵינָן רוֹצוֹת לַעֲשׂוֹת תַּלְתַּלִּים מֵעַצְמָן?
וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן הוֹלְמוֹת אוֹתִי, כְּלוּם לֹא?
נֶחְמָד! לָהֶן מַרְאֵה פִשְׁתָּן תָּלוּי בַּפָּלֶךְ.
תִּקְוָתִי, כִּי עוֹד אֶזְכֶּה וְאֶרְאֶה אִשָּׁה תּוֹפֶשֶׂת אוֹתָן בֵּין בִּרְכֶּיהָ וְטוֹוָה אוֹתָן.
בְּחַיַּי, מַר טוֹבִּיאַשׁ, מָחָר אֲנִי חוֹזֵר לְבֵיתִי.
בַּת-אָחִיךָ אֵינָהּ רוֹצָה לְהֵרָאוֹת, וְאִם גַּם תֵּרָאֶה, אֲנִי אֶעֱרֹב אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אֶחָד, שֶׁלֹּא אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ.
וְגַם הַדֻּכָּס בְּעַצְמוֹ חוֹזֵר אַחֲרֶיהָ.
אֵין לָהּ כָּל חֵפֶץ בַּדֻּכָּס.
אֵינָהּ רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ עוֹלֶה עָלֶיהָ בְּמַעֲלָה, בְּשָׁנִים אוֹ בְחָכְמָה.
אֲנִי בְּעַצְמִי שָׁמַעְתִּי כְּשֶׁנִּשְׁבְּעָה.
יְדִידִי, לֹא עוֹד כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים!
אִם כָּךְ, אֶשָּׁאֵר עוֹד חֹדֶשׁ יָמִים.
אֵין כָּמוֹנִי אִישׁ מוּזָר בָּעוֹלָם.
לִפְעָמִים אֵין לִי בָּעוֹלָם נָעִים מִנֶּשֶׁף מַסֵּכָה אוֹ מִשְׁתֵּה-לַיְלָה, וְיֵשׁ שֶׁגַּם זֶה וְגַם זֶה בְּיָחַד.
יְדִידִי, וְכִי מֻכְשָׁר אַתָּה לִדְבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה?
כְּכָל אָדָם מֵאַנְשֵׁי אִילִירְיָה, יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אִם רַק אֵינוֹ עוֹלֶה עָלַי בְּמַעֲלָה.
אֶלָּא לְאָדָם גָּדוֹל מִמֶּנִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲרֹךְ.
עַד אָנָה הִגַּעְתָּ בִּמְחוֹל הַ- gaillarde, אֲדוֹנִי הָאָצִיל?
בֶּאֱמוּנָתִי, אֲנִי יוֹדֵעַ כְּבָר רִקּוּד הַגְּדִי.
וַאֲנִי מֵבִין בְּרִקּוּד הַטָּלֶה!
וַאֲנִי מַאֲמִין, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לִי בְּאִילִירְיָה בְּרִקּוּד – –
מַדּוּעַ נִשְׁאָרִים כְּמוּסִים דְּבָרִים אֵלֶּה? מַדּוּעַ נִמְתְּחָה מַסֵּכָה עַל כִּשְׁרוֹנוֹת כְּגוֹן אֵלֶּה? כְּלוּם יֵשׁ לִירֹא שְׁיְּכַסֵּם הָאָבָק כִּתְמוּנוֹתֶיהָ שֶׁל מָרַת מַל? מַדּוּעַ אֵינְךָ הוֹלֵךְ לְבֵית-כְּנִיסָה מִתּוֹךְ Gaillarde וְאֵינְךָ שָׁב הַבַּיְתָה מִתּוֹךְ coranto אֲנִי לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֶלָּא רוֹקֵד דְּלִיגָה; אֲנִי לֹא הָיִיתִי מַסִּיךְ רַגְלַי אֶלָּא מִתּוֹךְ – – .
מַה זֹּאת? כְּלוּם נִבְרָא עוֹלָם זֶה בִּכְדֵי לְהַסְתִּיר מִדָּה טוֹבָה? רוֹאֶה אֲנִי תַּבְנִיתָהּ הַיָּפָה שֶׁל רַגְלְךָ וְסוֹבֵר שֶׁלֹּא נִבְרְאָה זוֹ אֶלָּא בְּמַזַּל גְּדִי.
אָמְנָם, רֶגֶל-אַדִּירִים הִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹעֶלֶת פּוּזְמָק סָמוּק אֵינָהּ מְכֹעָרָה כְּלָל וּכְלָל.
שֶׁמָּא נַעֲרֹךְ מְסִבָּה?
וְכִי מָה עוֹד לָנוּ לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת? כְּלוּם לֹא נוֹלַדְנוּ בְּמַזַּל שׁוֹר?
מַזַּל שׁוֹר? רֶמֶז לִדְחִיפוֹת וּקְטָטָה?
לֹא, יְדִידִי, – רֶמֶז לְדִלּוּגִים וְכִרְכּוּרִים.
הַרְאֵנִי נָא אֶת capriole שֶׁלְּךָ.

 הֲיָא – הַגְבֵּהַּ! הֲיָא – הֲיָא! כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.
אִם יִהְיֶה הַדֻּכָּס תָּמִיד נוֹטֶה לְךָ חֶסֶד, תַּרְחִיק
לָלֶכֶת, קֵסַרְיוֹ.
זֶה אַךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁהוּא מַכִּירְךָ,
וּכְבָר אֵינְךָ זָר כָּאן.
אוֹ שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא פֶּן יִהְיֶה לְאַחֵר, אוֹ שֶׁאֲנִי
אַתְחִיל לְהִתְרַשֵּׁל, כְּשֶׁאַתָּה בָא לְפַקְפֵּק בְּאוֹתוֹת
חַסְדּוֹ.
כְּלוּם הֲפַכְפַּך הוּא בְחַסְדּוֹ?
לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן.
תּוֹדָה.
הִנֵּה הַדֻּכָּס בָּא.
מִי רָאָה אֶת קֵסַרְיוֹ? אָהּ?
אֲדוֹנִי, הִנְנִי לְשָׁרְתֶךָ.
וּבֵינָתַיִם עִמְדוּ פֹה.
קֵסַרְיוֹ,
הֵן אַתָּה הַכֹּל יוֹדֵעַ.
לְפָנֶיךָ
גִּלִּיתִי סֵפֶר לְבָבִי עַל כָּל דַפָּיו
וְעַל סוֹד סוֹדוֹתָיו.
נָא טוּס
אֵלֶיהָ, חוּשָׁה וַעֲמֹד בַּדָּלֶת,
אֱמֹר לָהּ: רַגְלְךָ שָׁרְשָׁה עַד יוֹם
תֵּט אֹזֶן לָךְ.
     אֲבָל, הוֹי, אֲדוֹנִי,
אִם כֹּה גָדוֹל עָצְבָּהּ, וְכַמְסֻפָּר,
הֵן לֹא תִתֵּן לִרְאוֹת פָּנֶיהָ הִיא.
תָּרִים קוֹלְךָ, תַּפְרִיעַ כָּל-נִימוּס –
מִשֶּׁתָּשׁוּב רֵיקָם כָּל עֻמַּת בָּאתָ.
וְאִם עַד כָּאן, מַה לָּהּ אַגִּיד, אָדוֹן?
גַּלֵּה לָהּ כָּל יְקוֹד אַהֲבָתִי,
סַפֵּר אֶת צַעֲרִי, תָּאֵר אֶת תּוּגָתִי.
הֲלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי עֲלוּמֶיךָ אֵלֶּה
מִפְּנֵי מַלְאָךְ זָקֵן וּקְשֵׁה-פָנִים.
אֵינִי סוֹבֵר…
     הוֹי, נַעַר, תַּאֲמִין לִי,
כָּל הָאוֹמֵר עָלֶיךָ אַתָּה גֶבֶר,
מוֹצִיא דִבָּה עַל עֲלוּמֶיךָ, נָעַר.
שִׂפְתֵי דִיאַנָה לֹא רַכּוּ וְלֹא
אָדְמוּ כְשִׂפְתוֹתֶיךָ, גַּם קוֹלְךָ
כְּקוֹל הַבָּא מִגְּרוֹן הַנַּעֲרָה.
לִבִּי אוֹמֵר לִי: מַזָּלְךָ יָפֶה
לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת זֹה, וּמִכֶּם
אִתּוֹ אוֹ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה
לְלַוּוֹתוֹ, אוֹ גַם כֻּלְּכֶם וְכִרְצוֹנְכֶם.
וְכַאֲשֶׁר תִּמְעַט כָּאן הַכְּנוּפְיָא כֵּן טוֹב
גַּם לִי.
וְאִם בִּשְׁלִיחוּתְךָ תַּצְלַח,
תִּהְיֶה חָפְשִׁי כַּאֲדוֹנְךָ, וְכָךְ –
אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ – שֶׁלָּךְ.
     כָּל-מַה שֶּׁאַךְ
אוּכַל גַּם אָעַשׂ כְּדֵי לִרְכֹּשׁ הַנַּעֲרָה.
בַּעֲמָלִי, אֲהָהּ, זֶה בִשְׁבִילוֹ –
מַשְׂאַת-נַפְשִׁי הֱיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁלּוֹ.
וּבְכֵן, סַפֵּר לִי אֵיפֹה הָיִיתָ מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם; וּבְאִם לֹא תְסַפֵּר, לֹא אֶפְצֶה פִי אַף כִּמְלֹא נִימָא לְלַמֵּד עָלֶיךְ זְכוּת.
גְּבִרְתִּי תְצַוֶּה לִתְלוֹת אוֹתְךָ עַל עֵץ עַל שֶׁלֹּא בָאתָ.
מֵילָא, תִּתְלֵנִי.
מִי שֶׁתָּלוּהוּ בָעוֹלָם הַזֶּה בְּנִימוּס – פָּטוּר לְעוֹלָם מִן הַגִּיּוּס.
עַל שׁוּם מָה?
מִפְּנֵי שְׁבִּכְלָל אֵינוֹ מַרְבֶּה לְטַיֵּל.
תְּשׁוּבָה מְחֻכָּמָה.
וַאֲנִי יוֹדַעַת מֵימְרָא זוֹ מִנַּיִן הִיא בָאָה: פָּטוּר מִן הַגִּיּוּס.
מִנַּיִן, גְּבֶרֶת מַרִיָה?
מִימוֹת הַמִּלְחָמָה.
וּבְטִפְּשׁוּתְךָ תוּכַל לַחֲזֹר עָלֶיהָ בְאֹמֶץ לֵב.
מֵילָא.
אֲדֹנָי אֱלֹהַי, תֵּן מֵחָכְמָתְךָ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִתְּנוּ הַטִּפְּשִׁים בְּנֶשֶׁךְ וּבְרִבִּית כִּשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם.
וְאַף עַל פִּי כֵן יִתְּלוּ אוֹתְךָ עַל שֶׁנִּפְקַדְתָּ כָּל כָּך הַרְבֵּה זְמָן, אוֹ שֶׁיַּשְׁלִיכוּ אוֹתְךָ מִן הַבַּיִת.
כְּלוּם אֵין זֶה בִּשְׁבִילְךָ כְּאִלּוּ הָיוּ תוֹלִים אוֹתְךָ?
יֵשׁ שֶׁתְּלִיָּה נָאָה מַקְדִּימָה חֲתֻנָּה רָעָה.
וְלַאֲשֶׁר יַשְׁלִיכוּנִי – מָה אִכְפָּת, עַד שֶׁהַקַּיִץ בַּחוּץ לֹא אֶפְחָד.
וּבְכֵן, אֵינְךָ זָקוּק לְעֶזְרָה וּפְעֻלָּה.
הֱיוֹת שֶׁאֲנִי אוֹחֵז בַּעֲנִיבָה כְפוּלָה.
לִכְשֶׁתִּקָּרֵעַ אַחַת תֹּאחַז בַּשְּׁנִיָּה, אֶלָּא אִם תִּקָּרַעְנָה הַשְּׁתַּיִם – וְנָפְלוּ הַמִּכְנָסָיִם.
נֶחְמָד! בֶּאֱמוּנָתִי, נֶחְמָד! לְכִי בְדֶרֶךְ זוֹ.
אִלּוּ חָדַל מַר טוֹבִּיאַשׁ מִשְּׁתוֹת, וְהָיִית אַתְּ הַחֲרִיפָה בְּכָל בְּנוֹת-חַוָּה אֲשֶׁר בְּאִילִירְיָה.
הַס, מְנֻוָּל! אַל תּוֹסִיף דַּבֵּר.
הִנֵּה גְבִרְתִּי בָאָה.
יָפֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה, אִלּוּ בִקַּשְׁתָּ סְלִיחָה וּמְחִילָה בְּהַשְׂכֵּל.
אֱלֹהֵי-הַחִדּוּדִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ וְאֶמְצָא חִדּוּד יָפֶה.
כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בַּעֲלֵי חִדּוּדִים סוֹבְרִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חִדּוּד, וּמְגַלִּים פְּנֵי טִפֵּשׁ, וַאֲנִי, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָסֵר אֲנִי אוֹתְךָ – אֲנִי נִרְאֶה לְחָכָם.
קְוִינַפַּלוּס מַה הוּא אוֹמֵר? “טוֹב טִפֵּשׁ חָכָם מֵחָכָם טִפֵּשׁ”.
בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, גְּבֶרֶת.
הוֹצִיאוּ מֵעָלַי אוֹתוֹ פַּרְצוּף טִפֵּשׁ!
כְּלוּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, רַבּוֹתַי? הוֹצִיאוּ אֶת הַגְּבֶרֶת מִכָּאן.
כְּלַךְ לְךָ! טִפֵּשׁ יָבֵשׁ אָתָּה.
אֵין לִי בְךָ כָּל חֵפֶץ.
וְגַם הַחִלּוֹתָ לִנְהֹג לֹא יָפֶה.
שְׁנֵי חֶסְרוֹנוֹת שֶׁטּוֹבִים לָהֶם מַשְׁקֶה וְעֵצָה טוֹבָה.
כְּשֶׁנּוֹתְנִים לְטִפֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, שׁוּב אֵינוֹ שׁוֹטֶה יָבֵשׁ.
עוּצוּ לְאָדָם-רַע שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב שׁוּב אֵינוֹ אָדָם רַע.
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל – יִקָּחֶנּוּ אֹפֶל.
יַעֲלֶה עָלָיו הַחַיָּט טְלַאי.
כִּי כָל דָּבָר שֶׁתִּקְּנוּ אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲלֶה טְלַאי.
צַדִּיק שֶׁסָּרַח לֹא עָשָׂה אֶלָּא הֶעֱלָה עָלָיו טְלַאי שֶׁל חֵטְא; רָשָׁע שֶׁחָזַר לְמוּטָב לֹא עָשָׂה אֶלָּא הֶעֱלָה עָלָיו טְלַאי שֶׁל צְדָקָה.
אִם טוֹב אוֹתוֹ הֶקֵּשׁ פָּשׁוּט – יָפֶה; אִם אֵינוֹ טוֹב – מַה לַּעֲשׂוֹת? כְּשֵׁם שֶׁאֵין קַרְנָן אֲמִתִּי אֶלָּא אָסוֹן, כָּךְ הַיֹּפִי אֵינוֹ אֶלָּא פֶרַח.
מִכֵּיוָן שֶׁהַגְּבֶרֶת פָּקְדָה לְהוֹצִיא מֵעָלֶיהָ אֶת הַפַּרְצוּף הַטִּפְּשִׁי, שׁוּב אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ!
אֲדוֹנִי, רָצִיתִי שֶׁאוֹתְךָ יוֹצִיאוּ.
גְּבִרְתִּי, טָעוּת שֶׁבַּטָּעֻיּוֹת אֲנִי אוֹמֵר לָךְ!
Cucullus non facit monachum
זֹאת אוֹמֶרֶת: מֹחִי אֵינֶנּוּ מְגֻוָּן כִּמְעִילִי שֶׁלִּי.
מָדוֹנָה, תַּרְשִׁי לִי לְהוֹכִיחַ לָךְ כִּי אַתְּ שׁוֹטָה.
כְּלוּם תּוּכַל?
בְּאֹפֶן מְצֻיָּן, מָדוֹנָה טוֹבָה.
הָבֵא רְאָיוֹת.
קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ אֲנִי לִבְחֹן אוֹתָךְ, מָדוֹנָה.
יוֹנָתִי חֶמְדָּתִי עֲנִי לִי.
בְּאֵין דָּבָר אַחֵר לְהֶסַּח הַדַּעַת, אֶשְׁמַע רְאָיוֹתֶיךָ.
מָדוֹנָה טוֹבָה, מַדּוּעַ אַתְּ עֲצֵבָה?
לֵיצָנִי הַטּוֹב, כִּי מֵת אָחִי.
מָדוֹנָה, סְבוּרַנִי שֶׁנַּפְשׁוֹ בַּגֵּיהִנּוֹם.
טִפֵּשׁ, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנַּפְשׁוֹ בְגַן עֵדֶן.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טִפְּשִׁית אַתְּ, שֶׁאַתְּ עֲצוּבָה, כִּי אָחִיךְ בְּגַן-עֵדֶן.
רַבּוֹתַי, הוֹצִיאוּ מִכָּאן אֶת הַפַּרְצוּף הַטִּפֵּשׁ!
מַלְבוֹלִיוֹ, מַה דַּעְתְּךָ עַל טִפֵּשׁ זֶה? כְּלוּם אֵינוֹ הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ?
אָמְנָם, וְכֵן יִהְיֶה הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ עַד זִבּוּלָא בָּתְרַיְתָא.
חֲכָמִים כָּל מַה שֶּׁמַּזְקִינִים – מִטַּפְּשִׁים, וְטִפְּשִׁים – מִתְחַכְּמִים.
וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלֹהִים וְתַקְדִּים לָבֹא זִקְנוּתְךָ, בִּכְדֵי שֶׁתַּעֲלֶה וְתִפְרַח טִפְּשׁוּתְךָ.
מַר טוֹבִּיאַשׁ לֹא יִשָּׁבַע שְׁבוּעָה שֶׁאֲנִי שׁוּעָל, אֲבָל גַּם שְׁתֵּי פְרוּטוֹת לֹא יַעֲרֹב שֶׁאֵינְךָ טִפֵּשׁ.
מַלְבוֹלִיוֹ, מַה תֹּאמַר לָזֹאת?
תְּמֵהַנִי כֵּיצַד גְּבִרְתִּי מוֹצֵאת נַחַת רוּחַ בִּמְנֻוָּל חֲסַר כִּשְׁרוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ.
לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים רָאִיתִי אֵיךְ נָפַל הַלָּה לִפְנֵי טִפֵּשׁ מָצוּי, שֶׁאֵין לוֹ בְּגֻלְגָּלְתּוֹ מֹחַ יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ בְּ – – רְאִי נָא, אֵיךְ כְּבָר הָיָה לְאוֹבֵד-עֵצָה; כְּשֶׁאַתְּ אֵינֵךְ צוֹחֶקֶת – פִּיו סָתוּם.
לְדִידִי, כָּל אוֹתָם הַחֲכָמִים הַקּוֹרְאִים כְּתַרְנְגוֹלִים לְמִשְׁמַע טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתוֹ, אֵינָם אֶלָּא טִפְּשִׁים שֶׁל אוֹתָם טִפְּשִׁים.
מַחֲלַת אַהֲבַת-עַצְמְךָ אַתָּה חוֹלֶה, מַלְבוֹלִיוֹ, וְטַעְמְךָ מְקֻלְקָל.
מִי שֶׁרוּחוֹ רוּחַ נְדִיבָה, לִבּוֹ תָּמִים וּמַחֲשַׁבְתּוֹ חָפְשִׁית, בְּעֵינָיו כָּל הַתְּנוּאוֹת הַלָּלוּ אֵינָן אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ, שֶׁהֵם בְּעֵינֶיךָ כַּדּוּרֵי-תוֹתָחִים.
הַשּׁוֹטֶה-מִטַּעַם אֵינוֹ מַעֲלִיב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְהַתֵּל, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם הַנֶּחְשָׁב לְאִישׁ בַּעַל-שֵׂכֶל אֵינוֹ מְהַתֵּל בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא שָׂם דֹּפִי.
יְחָנֵךְ מַרְקוּלִיוּס כִּשְׁרוֹן הַשֶּׁקֶר, כִּי דִבַּרְתְּ טוֹבוֹת עַל הַלֵּיצָנִים.
גְּבִרְתִּי, צָעִיר אֶחָד עוֹמֵד בַּפֶּתַח, רוֹצֶה הוּא לְדַבֵּר אִתָּךְ.
מֵאֵת הַדֻּכָּס אוֹרְסִינוֹ הוּא בָא, הֲלֹא?
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, גְּבִרְתִּי.
צָעִיר יָפֶה וּבְנֵי לְוָיָה הֲדוּרִים אִתּוֹ.
מִי מֵאֲנָשַׁי מְעַכֵּב בְּיָדוֹ?
מַר טוֹבִּיאַשׁ, גְּבִרְתִּי.
אָנָּא, קְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם.
תָּמִיד הוּא מְדַבֵּר כַּחֲסַר-דֵּעָה וּכְדַי בִּזָּיוֹן.

 לֵךְ אַתָּה, מַלְבוֹלִיוֹ, וְאִם שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס הוּא, אֱמֹר לוֹ שֶׁאֲנִי חוֹלָה, אוֹ שֶׁאֵינֶנִּי בַּבַּיִת.
אֱמֹר מַה שֶּׁתֹּאמַר, וּבִלְבַד שֶׁנִּפָּטֵר מִמֶּנּוּ.

 רוֹאֶה אַתָּה כִּי הֲלָצוֹתֶיךָ הוֹלְכוֹת וּמִתְנַוְּנוֹת וְאֵינָן מוֹצְאוֹת חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.
מִלִּים הוֹצֵאת מִפִּינוּ, מָדוֹנָה, כְּאִלּוּ עוֹמֵד בְּנֵךְ בְּכוֹרֵךְ לִהְיוֹת לֵיצָן.
יְמַלֵּא יוּפִּיטֶר אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ מֹחַ עַל גְּדוֹתֶיהָ, כִּי הִנֵּה בָא אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתֵּךְ שֶׁהָאֵם הָרַכָּה שֶׁלּוֹ חַלָּשָׁה מְאֹד.
חֵי רֹאשִׁי, הוּא כְּבָר שִׁכּוֹר לְמֶחֱצָה.
בֶּן-דּוֹדִי, מִי שָׁם בַּשָּׁעַר?
בַּר-נָשׁ.
בַּר-נָשׁ? אֵיזֶה מִין בַּר-נָשׁ?
בַּר-נָשׁ כָּאן… יִכָּנֵס הָרוּחַ בַּמָּלוּחַ! 
 מַה מַּעֲשֶׂיךָ, פֶּתִי?
מַר טוֹבִּיאַשׁ מַחְמַדִּי!
בֶּן-דּוֹדִי, בֶּן-דּוֹדִי! בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת זוֹ וְאַתָּה כְּבָר בְּצוּרָה מְגֻנָּה כָּזוֹ.
מְגֻנָּה! הֲבֵל הֲבָלִים! אִישׁ עוֹמֵד בַּשָּׁעַר.
יָפֶה; וּמִי הוּא?
מֵילָא, וְאִלּוּ עֲזָאזֵל בְּעַצְמוֹ, אִם רוֹצֶה הוּא בְכָךְ, מַה לִּי וְלוֹ.
בֶּאֱמוּנָתִי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, כְּלוּם לֹא אַחַת הִיא?
לֵיצָנִי, שִׁכּוֹר לְמָה הוּא דוֹמֶה?
שִׁכּוֹר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁטָּבַע, לְשׁוֹטֶה וְלִמְטֹרָף.
הַגְּמִיעָה הָרִאשׁוֹנָה לְמַעְלָה מִצִּמְאוֹנוֹ עוֹשָׂה אוֹתוֹ שׁוֹטֶה, הַשְּׁנִיָּה מְטֹרָף וְהַשְּׁלִישִׁית מַטְבִּיעָה אוֹתוֹ.
לֵךְ וּקְרָא לַבַּלָּשׁ וְיָשִׂים עַיִן עַל בֶּן-דּוֹדִי, כִּי כְבָר הִגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית – טָבַע.
לֵךְ וְשַׂמְתָּ עָלָיו עָיִן.
עֲדַיִן אֵינוֹ אֶלָּא בִּבְחִינַת מְטֹרָף, מָדוֹנָה.
וְהַשּׁוֹטֶה יִשְׁמֹר עַל הַמְּטֹרָף.
גְּבִרְתִּי, אוֹתוֹ צָעִיר נִשְׁבַּע בְּהֵן צִדְקוֹ, כִּי נָחוּץ לוֹ לְדַבֵּר אִתָּךְ.
אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאַתְּ חוֹלָה.
מַבְטִיחַ הוּא שֶׁכְּבָר שָׁמַע זֹאת, וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בָּא לְכָאן לְדַבֵּר אִתָּךְ.
אָמַרְתִּי שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה, וְנִרְאֶה שֶׁגַּם זֹאת הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ.
וְדַוְקָא מֵטַּעַם זֶה הוּא בָא לְדַבֵּר אִתָּךְ, גְּבִרְתִּי.
מַה לּוֹמַר לוֹ? אֵין כָּל אֲמַתְלָא עוֹמֶדֶת בְּפָנָיו.
אֱמֹר לוֹ שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצָה לְדַבֵּר אִתּוֹ.
גַּם זֹאת אָמַרְתִּי לוֹ, וְאוֹמֵר הוּא שֶׁיִּשָּׁאֵר עוֹמֵד עַל עָמְדּוֹ עַל יַד הַפֶּתַח וְהַמְּזוּזָה, כְּאוֹתָהּ סֻכַּת-מִשְׁמָר, עַד שֶׁתִּפָּנִי לוֹ.
אֵיזֶה מִין בַּר-נָשׁ הַלָּה?
מִין זָכָר.
וְאֵיזֶה מִין זָכָר?
מִן הַמְּחֻצָּפִים שֶׁבָּהֶם.
וְרוֹצֶה הוּא לְדַבֵּר אִתָּךְ בְּאִם תִּרְצִי וּבְאִם לֹא תִרְצִי.
מַה מַּרְאֵהוּ? בֶּן-כַּמָּה הוּא?
אֵינוֹ זָקֵן דַּיּוֹ בִּשְׁבִיל גֶּבֶר, וְאֵינוֹ דַּיּוֹ צָעִיר בְּשְׁבִיל נַעַר.
אֵינוֹ בָשָׂר וְאֵינוֹ דָג.
לֹא הָא וְלֹא הָא, בָּאֶמְצַע בֵּין הַגְּבוּלִים, בֵּין נַעַר וּבֵין גֶּבֶר.
פָּנִים יָפוֹת לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ פֶה מֵפִיק מַהֲתַלּוֹת.
יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁחֲלֵב אִמּוֹ עוֹדֶנּוּ עַל שִׂפְתוֹתָיו.
יִכָּנֵס.
אֶלָּא קְרָא לַחַדְרָנִית.
חַדְרָנִית! הַגְּבֶרֶת קוֹרֵאת לָךְ.
תְּנִי לִי אֶת הַצָּעִיף.
כַּסִּינִי בוֹ.
אֶשְׁמַע עוֹד פַּעַם דִּבְרֵי הַדֻּכָּס בְּיַד שְׁלִיחוֹ.
מִי כָּאן עֲקֶרֶת-הַבַּיִת?
דַּבֵּר אֵלַי.
אֲנִי אֶעֱנֶה בִּשְׁמָהּ.
מָה חֶפְצְךָ?
הַמַּזְהִירָה בַּמַּזְהִירוֹת, הַנַּעֲלָה בַּנַּעֲלוֹת וְהַנֶּהְדָּרָה בַּיָּפוֹת! בַּקָּשָׁתִי שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ, הַגִּידִי לִי מִי כָאן עֲקֶרֶת-הַבַּיִת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ.
אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיָּשׁוּבוּ דְבָרַי רֵיקָם, כִּי בְעָמָל רַב וּבְטִרְחָה מְרֻבָּה עָלָה לִי עַד שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתָם בְּעַל-פֶּה.
יְפֵהפִיּוֹת טוֹבוֹת, אַל נָא תְהַתְּלוּ בִי.
אֲנִי רָגִישׁ מְאֹד גַּם כְּנֶגֶד פְּגִיעָה בַּכָּבוֹד, קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.
מֵאַיִן אַתָּה, אֲדוֹנִי?
אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי בְעַל-פֶּה.
שְׁאֵלָה זוֹ חֲסֵרָה בְּתַפְקִידִי – –
כְּלוּם אֲדוֹנִי שַׂחֲקָן?
לֹא, מַחְמַל עֵינִי; אֲבָל יָכוֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע כִּי אֵינֶנִּי מַה שֶּׁאֲנִי מְשַׂחֵק לְפָנַיִךְ.
כְּלוּם אַתְּ עֲקֶרֶת-הַבַּיִת?
אִם אֵינֶנִּי לוֹקַחַת יוֹתֵר מִדַּי עַל עַצְמִי, אֲנִי הִיא.
כַּמּוּבָן, אִם אַתְּ עֲקֶרֶת-הַבַּיִת, אַתְּ לוֹקַחַת הַרְבֵּה עַל עַצְמֵךְ.
כִּי מַה שֶּׁאַתְּ יְכוֹלָה לָתֵת אֵינֵךְ רַשָּׁאִית לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵאֲחֵרִים.
אֶלָּא, שֶׁאֵין זֶה נוֹגֵעַ בִּשְׁלִיחוּתִי.
אֲנִי אַמְשִׁיךְ אֶת נְאוּם-שְׁבָחַיִךְ וְאַחֲרֵי כֵן אֶמְסֹר לָךְ עִקַּר בּוֹאִי הֵנָּה.
אֱחֹז בָּעִקָּר, הִנְנִי מְוַתֶּרֶת עַל הַשְּׁאָר.
אֲהָהּ! אֲנִי כָּל כָּךְ טָרַחְתִּי לִלְמֹד אוֹתוֹ בְּעַל-פֶּה, וְיֵשׁ בּוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְלִיצָה.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁאֵין נְאוּמְךָ אֶלָּא דִבְרֵי מְלִיצָה סְתָם, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ.
שָׁמַעְתִּי כִּי לֹא הִתְנַהַגְתָּ יָפֶה עַל יַד הַשָּׁעַר.
וּכְשֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְהִכָּנֵס, יוֹתֵר מִשֶּׁרָצִיתִי לִשְׁמֹעַ דְּבָרֶיךָ, רָצִיתִי לְהִתְפַּלֵּא עָלֶיךָ.
אִם אֵינְךָ חֲסַר-בִּינָה, כְּלַךְ לְךָ מִזֶּה.
וְאִם פִּקֵּחַ אַתָּה, קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ.
אֵין עִם לִבִּי הַיּוֹם לְמַלֵּא תַפְקִיד בְּדִבּוּר מוּזָר שֶׁכָּזֶה.
אִם רוֹצֶה אֲדוֹנִי לְהַפְלִיג – דַּרְכּוֹ לְפָנָיו.
לֹא, פֶּרַח-שַׁיָּטִי הַטּוֹב, אֲנִי עוֹד אָשׁוּט כָּאן אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת.
– –
מָה אַתָּה רוֹצֶה?
שָׁלִיחַ אָנֹכִי.
וַדַּאי שֶׁדְּבָרִים נוֹרָאִים בְּפִיךָ – כִּי מָה אַתָּה עוֹשֶׂה הֲכָנוֹת כָּל כָּךְ נוֹרָאוֹת.
עֲשֵׂה אֶת שְׁלִיחוּתְךָ.
אֵין זֹאת אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ שֶׁלָּךְ.
אֵינֶנִּי מְבַשֵּׂר מִלְחָמָה וְלֹא בָאתִי לָשִׂים מַס.
בְּכַפִּי עֲנַף זַיִת וּדְבָרַי דִּבְרֵי שָׁלוֹם וַחֲשִׁיבוּת.
וּבְכָל זֹאת הַחִלּוֹתָ בְסָעַר.
מִי אַתָּה? מָה רְצוֹנְךָ?
אוֹתוֹ סַעַר לָמַדְתִּי מִפּוֹגְשַׁי שֶׁפְּגָשׁוּנִי.
וּמַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה כֻּלּוֹ מִסְתּוֹרִין כַּחֲמוּדוֹתֶיהָ שֶׁל בְּתוּלָה.
בִּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ – הִתְגַּלּוּת, בִּשְׁבִיל אָזְנֵי זָר – חֻלִּין.
 עִזְבִינוּ לְנַפְשֵׁנוּ.
אֲנִי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ הִתְגַּלּוּת.

 וּבְכֵן, מָה הֵם דִּבְרֵי הַטֹּפֶס?
הַנֶּחְמָדָה בַּנָּשִׁים! –
תּוֹרָה יָפָה, וְיֵשׁ לְהַגִּיד בְּעִנְיָן זֶה! אֵיפֹה הַטֹּפֶס שֶׁלְּךָ?
בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹרְסִינוֹ.
בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹרְסִינוֹ? בְּאֵיזֶה פֶרֶק?
בִּכְדֵי לַעֲנוֹת בְּאֹפֶן שִׁיטָתִי – בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּלִבּוֹ.
אֲנִי קָרָאתִי בוֹ.
כֻּלּוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת.
וְאֵין לְךָ לוֹמַר יוֹתֵר?
גְּבֶרֶת נִכְבָּדָה, תְּנִינִי וְאֶרְאֶה אֶת פָּנָיִךְ.
כְּלוּם פָּקַד לְךָ אֲדוֹנְךָ לְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנַי? עַכְשָׁו יָצָאתָ מִגֶּדֶר טָפְסְךָ שֶׁלְּךָ, אֶלָּא אֲנִי אָסִיר אֶת הַצָּעִיף וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַתְּמוּנָה.

 רוֹאֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי, זֶהוּ קְלַסְתֵּר פָּנַי.
הֲטוֹבָה הָעֲבוֹדָה?
נֶחְמָדָה בֶאֱמֶת, אִם רַק יָדָיו שֶׁל רִבּוֹן עוֹלָם בְּעַצְמוֹ יְצָרוּהָ.
כָּל זִיּוּף אֵין פֹּה, אֲדוֹנִי.
הִיא עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי רוּחוֹת וּגְשָׁמִים.    – – – – – – – –
אֲבָל, אֲדוֹנִי, אֵינִי קְשַׁת-לֵב עַד כְּדֵי כָךְ.
אֲנִי אַשְׁאִיר כְּתַב-מִשְׁמוּשׁ-יָפְיִי, וּרְשִׁימָה מְצֹרֶפֶת לְצַוָּאָתִי שֶׁל כָּל פְּרָט וְכָל קֶטַע שֶׁלּוֹ.
לְמָשָׁל: אָלֶף, שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת; בֵּית, שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת בְּיַחַד עִם שְׁמוּרוֹת בְּצִדָּן; גִּימֶל, צַוָּאר, סַנְטֵר וְכוּ' וְכוּ'.
כְּלוּם שְׁלָחוּךָ הֵנָּה כְּדֵי לְהַעֲרִיךְ אוֹתָם?
עֵינַי רָאוּךְ – וְאַתְּ גֵּאָה מְאֹד.
וְלוּ שֵׁדָה הָיִית – הֲלֹא יָפִית.
וַאֲדוֹנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.
אָסוּר
לֹא לִגְמֹל אַהֲבַת-אֵל שֶׁל כָּזֶה,
וְלוּ גַם הָיִית יְפַת כָּל הַיָּפוֹת.
אֵיךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי?
מִתּוֹךְ הַעֲרָצָה, בִּדְמִי לִבּוֹ,
בַּאֲנָחוֹת וּבְנַאֲקוֹת-עָצְבּוֹ.
הֲלֹא יוֹדֵעַ הוּא, כִּי לֹא אוּכַל
אוֹתוֹ אֱהֹב, גַּם אֵדַע: הוּא נָדִיב,
גַּם בֶּן-טוֹבִים וּבַעַל נְכָסִים.
וּבַאֲבִיב-יָמָיו, מַשְׂכִּיל, עַז-לֵב,
יָצָא לוֹ שֵׁם.
הַטֶּבַע חַנַּנְהוּ
גַּם כִּשְׁרוֹנוֹת גַּם נוֹי שֶׁל גּוּף, אֲבָל
אֲנִי לֹא אוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ.
זֶה כְּבָר הָיָה יָכוֹל לָדַעַת זֹאת.
לוּ אֲהַבְתִּיךְ אֲנִי בִּיקוֹד וְאֵשׁ
אַהֲבָתוֹ שֶׁלּוֹ, לֹא אֶמְצָא טַעַם
לְסֵרוּבֵךְ הַגֵּא; לֹא הֲבִינוֹתִי
מַדּוּעַ בָּא?
     מַה תַּעֲשֶׂה אָתָּה?
הָיִיתִי לִי בוֹנֶה עַל יַד דַּלְתֵּךְ
סֻכָּה שֶׁל עֲרָבוֹת, קוֹרֵא לָךְ יוֹם וָלָיִל;
כּוֹתֵב שִׁירִים עַל דְּבַר אַהֲבָתִי,
שׁוֹרֵר אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה וּבַדְּמִי;
וַתַּעַן לִי בַּת-קוֹל מִנִּי גְבָעוֹת
וּבָא הַהֵד חוֹזֵר: “אוֹלִיבְיָה”,
מָנוֹחַ לֹא תֵדְעִי בֵּינוֹת שְׁמֵי-יָהּ
וּבֵין הָאָרֶץ עַד שֶׁרִחַמְתִּינִי.
וּמִי יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הָיִיתָ
מַגִּיעַ.
מִי מוֹלַדְתֶּךָ?
     הִיא
עוֹלָה עַל גּוֹרָלִי, וְאִם לֹא רַע הוּא –
אֲנִי אָצִיל.
     שׁוּבָה אֶל אֲדוֹנְךָ.
לִבִּי לוֹ זָר, וְאַל יוֹסִיף לִשְׁלֹחַ
אֶת שְׁלִיחָיו אֵלָי.
בִּלְתִּי אַתָּה
תּוֹאִיל לָבֹא אֵלַי וּתְסַפֵּר אֵיךְ
קִבֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה.
שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!
תּוֹדָה לְךָ בְּעַד טִרְחָתְךָ.
זָכְרֵנִי.
אֵינִי שָׂכִיר.
יְהִי כַסְפֵּךְ זֶה לָךְ,
אַךְ אֲדוֹנִי זָקוּק לִגְמוּל – לֹא אָנִי.
וִיהִי לְאֶבֶן לֵב אוֹתוֹ הָאִישׁ
אֲשֶׁר אַתְּ עוֹמְדָה לֶאֱהֹב, וּבוּז
לְאִשֵּׁךְ כְּבוּזֵךְ לְאֵשׁ אוֹרְסִינוֹ.
הֲיִי בְרוּכָה, יָפָה אַכְזָרִיָּה.
“מִי מוֹלַדְתֶּךָ?” – "מוֹלַדְתִּי עוֹלָה
עַל גּוֹרָלִי וְאִם לֹא רַע הוּא –
אֲנִי אָצִיל".
נִשְׁבַּעְתִּי כֵן הוּא.
פָּנֶיךָ, עֹז לִבְּךָ, כָּל מִנְהָגֶיךָ,
זוֹ קוֹמָתְךָ, דְּבָרֶיךָ – שֶׁלֶט מְחֻמָּשׁ –
עֵדִים עָלֶיךָ.
לִבִּי, אַל תְּמַהֵר!
לְאַט, לְאַט – וְלוּ
הָיָה הַנַּעַר תַּחַת אֲדוֹנָיו.
כְּלוּם כָּךְ נָקֵל וְתִדְבַּק מַחֲלָה?
דּוֹמַנִי, מַרְגִּישָׁה אֲנִי מַעֲלוֹת
אוֹתוֹ הָעֶלֶם נִכְנָסוֹת בְּעֵינַי
סְמוּיוֹת וּבְהַפְתָּעָה רַכָּה – יְהִי כָךְ!
מַלְבוֹלִיוֹ, 
 הֲיָא!
הִנְנִי לְשָׁרְתֵךְ!
הַדְבֵּק אוֹתוֹ שָׁלִיחַ עַקְשָׁן
שֶׁל הַנָּגִיד; טַבַּעַת לִי הִשְׁאִיר,
עַל חֲמָתִי.
אֵינֶנִּי בוֹ רוֹצָה.
אַל יַחֲנִיף לַאֲדוֹנָיו וְאַל
יַשְׁלֶה נַפְשׁוֹ בְתִקְוַת-שָׁוְא.
לְעוֹלָם
לֹא אֶהְיֶה לוֹ.
בְּאִם יָבֹא מָחָר
הָעֶלֶם, אַגִּיד לוֹ אֶת הַסִּבָּה.
מַהֵר, מַלְבוֹלִיוֹ.
     מִיָּד גְּבִרְתִּי!
אֵינִי יוֹדַעַת מָה אֲנִי עוֹשָׂה.
אִירָא פֶּן שִׁחֲדָה עֵינִי לִבִּי.
אַךְ יַעַשׂ הַגּוֹרָל כָּל מַה שֶּׁיָּעַשׂ,
מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלֵינוּ יָאַת!
אֵינְךָ רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר יוֹתֵר? אֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁאֵלֵךְ אִתְּךָ?
בִּרְשׁוּתְךָ – לֹא! מַזָּלִי מֵאִיר עָלַי בְּאוֹר עָכוּר; וְרֹעַ מַזָּלִי יַשְׁפִּיעַ לְרָעָה עָלֶיךָ.
וּמִשּׁוּם זֶה אָנוּס אֲנִי לְבַקֶּשְׁךָ כִּי תִתֵּנִי וְאֶשָּׂא אֲנִי לְבַדִּי עָנְיִי וּמְרוּדִי.
תּוֹדָה רָעָה תִהְיֶה בְּעַד אַהֲבָתְךָ, אִלּוּ הָיִיתִי מַעֲמִיס גַּם עָלֶיךָ מֵהֶם.
נָא, הוֹדִיעֵנִי לְמִצְעָר אָנָה פָנֶיךָ מוּעָדוֹת.
לֹא, שָׂאֵנִי, אֲדוֹנִי.
דַּרְכִּי לְפָנַי אֵינָהּ אֶלָּא דֶרֶךְ-תּוֹעִים.
וְאוּלָם מַכִּיר אֲנִי בְּךָ מִדָּה כֹּה יָפָה שֶׁל צְנִיעוּת, וְאֵינְךָ בָא לְהַכְרִיחֵנִי לְגַלּוֹת מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַסְתִּיר.
מִשּׁוּם זֶה מַכְרִיחָה אוֹתִי מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת אִתְּךָ גְּלוּי לֵב.
אַנְטוֹנִיוֹ – שְׁמִי סֶבַּסְטְיַאן, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתָ לִי רוֹדְרִיגוֹ.
אָבִי הָיָה סֶבַּסְטְיַאן אִישׁ מֶסַּלִינָה, שֶׁכַּיָּדוּעַ לִי אַתָּה שָׁמַעְתָּ עַל אֹדוֹתָיו.
הוּא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו אוֹתִי וְאֶת אֲחוֹתִי, שֶׁשְּׁנֵינוּ נוֹלַדְנוּ בְּשָׁעָה אֶחָת.
וְאִלּוּ לֹא עִכְּבוּ מִן הַשָּׁמַיִם, וְהָיָה רְצוֹנִי שֶׁהָיִינוּ גַם מֵתִים בְּשָׁעָה אֶחָת.
אֶלָּא שֶׁאַתָּה הִקְדַּמְתָּ וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִתּוֹךְ הַמִּשְׁבָּרִים שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁטָּבְעָה אֲחוֹתִי.
אִי שָׁמָיִם!
וְאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים אָמְרוּ, כִּי דוֹמָה הִיא לִי, הָיְתָה נַעֲרָה יָפָה מְאֹד.
וְאִם כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ בְּהַעֲרָכַת עַצְמִי, הֲלֹא יֵשׁ לִי רְשׁוּת לֵאמֹר בְּעָזְמָה שֶׁהָיְתָה לָהּ נֶפֶשׁ כָּל כָּךְ יָפָה, שֶׁגַּם הַקִּנְאָה לֹא יָכְלָה לִבְלִי הוֹדוֹת בָּזֶה.
הִיא טָבְעָה בַמַּיִם הַמְּלוּחִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה לִי כְּאִלּוּ אֲנִי מַטְבִּיעַ שׁוּב זִכְרָהּ.
סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, כִּי הֶאֱרַחְתִּיךָ כָּל כָּך רַע.
סְלַח לִי, אַנְטוֹנִיוֹ הַטּוֹב, כִּי הֶלְאֵיתִיךָ.
אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָרְגֵנִי עַל אַהֲבָתִי אוֹתְךָ, תַּרְשֵׁנִי לְשָׁרְתֶךָ.
אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לַהֲרֹס מַה שֶּׁבָּנִיתָ, כְּלוֹמַר, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָמִית אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצַּלְתָּ, אַל תִּדְרֹשׁ זֹאת מִמֶּנִּי.
וּבְכֵן, אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה – הֱיֵה שָׁלוֹם! לִבִּי כָּל כָּךְ רַךְ – וּמִדָּה זוֹ יְרֻשָּׁה לִי מֵאִמִּי – אִם אַךְ יֵשׁ לִי אֲמַתְלָא כָּל שֶׁהִיא, וּמָלְאוּ עֵינַי דְּמָעוֹת.
הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס אוֹרְסִינוֹ.
יֶהֱמוּ לְךָ רַחֲמֵי כָל הָאֵלִים!
הַרְבֵּה שׁוֹנְאִים לִי בַּחֲצַר אוֹרְסִינוֹ,
וְלוּלֵא הֵם מִהַרְתִּי לִרְאוֹתְךָ.
וִיהִי אֲשֶׁר יְהִי – יָקַרְתָּ לִי מְאֹד,
אֶשְׂחַק לַסַּכָּנָה – אֲנִי אֶרְאֶךָ עוֹד.
כְּלוּם אֵינְךָ בָא מֵרְאוֹת אֶת הַדֻּכָּסִית אוֹלִיבְיָה?
זֶה עַכְשָׁו.
צְעָדִים מְדוּדוֹת הָלַכְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן.
אֲדוֹנִי, הֲרֵי הִיא מְשִׁיבָה לְךָ טַבַּעַת זוֹ.
הָיִיתָ מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי טִרְחַת הֲלִיכָה זוֹ, אִלּוּ הָיִיתָ לוֹקֵחַ אוֹתָהּ בְּעַצְמְךָ.
וְעוֹד הִיא מוֹסִיפָה וְאוֹמֶרֶת: תַּסְבִּיר לַאֲדוֹנֶיךָ בָּאֹפֶן הַיּוֹתֵר נִמְרָץ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה בוֹ.
וְעוֹד דָּבָר, אַל תָּעֵז שׁוּב לְעוֹלָם לָבֹא אֵלֶיהָ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, בִּלְתִּי אִם לְהַגִּיד אֵיךְ קִבֵּל אֲדוֹנְךָ זֹאת.
הֲרֵי הִיא – טֹל אוֹתָהּ.
שׁוּם טַבַּעַת לֹא קִבְּלָה מִמֶּנִּי.
אֵינֶנִּי לוֹקֵחַ אוֹתָהּ.
שְׁמַע נָא, בְּחֻצְפָּה זָרַקְתָּ אוֹתָהּ לָהּ, וְזֶה רְצוֹנָהּ שֶׁאַחֲזִירֶנָּה לְךָ.
אִם שָׁוָה הִיא שֶׁתְּכוֹפֵף כְּדֵי לְקַחְתָּהּ, הֲרֵי הִיא לְפָנֶיךָ, וְאִם לֹא, יִטְּלֶנָּה כָּל הַמּוֹצֵא אוֹתָהּ.
כְּלוּם לֹא נָתַתִּי לָהּ.
מַה הִיא סוֹבֶרֶת?
חַס וְחָלִילָה אִם פָּנַי פִּתּוּהָ!
מִמֶּנִּי לֹא גָרְעָה אִישׁוֹן, וּכְאִלּוּ
לָקְחוּ עֵינֶיהָ כֹחַ לְשׁוֹנָהּ.
דְּבָרֶיהָ לָעוּ וּלְשׁוֹנָהּ כָּשְׁלָה.
הִיא אֲהֵבַתְנִי, וּבְעָרְמַת-חִשְׁקָהּ
תַּזְמִין אוֹתִי בְיַד מַלְאָךְ נִרְגָּן.
הַדֻּכָּס לֹא שָׁלַח לָהּ כָּל טַבָּעַת.
אֲנִי הַגֶּבֶר – אִם אַךְ כָּךְ – אַךְ כָּךְ!
מוּטָב וְאָהֲבָה הַמִּסְכֵּנָה חֲלוֹם.
רוֹאֶה אֲנִי עַד מָה גָּבַרְתְּ בְּיַד
שׂוֹנֵא עָרוּם הַהִתְחַפְּשׂוּת הַ – –
מַה קַּל לְכָל צָבוּעַ לַחְקֹק
דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ בְּלֵב אִשָּׁה, לֵב רַךְ!
וּכְלוּם אָשַׁמְנוּ? לֹא! כִּי חֻלְּשָׁתֵנוּ
הָאֲשֵׁמָה.
מַה שֶּׁנּוֹצַרְנוּ – אָנוּ.
וּמָה הַסּוֹף? הַדֻּכָּס אֲהֵבָה מְאֹד,
וְאָנֹכִי – מִפְלֶצֶת זְעִירָה –
דָּבַקְתִּי בוֹ.
וְהִיא הִיא בִּי דָבְקָה.
וּמַה סּוֹף הַדָּבָר? עַד שֶׁאֲנִי
הַגֶּבֶר אֵין תִּקְוָה לִי מֵהַדֻּכָּס,
וְאִם אִשָּׁה אֲנִי – הוֹי אֱלֹהִים! –
שָׁוְא כָּל אַנְחוֹת אוֹלִיבְיָה הַמִּסְכֵּנָה.
אַתָּה, הַזְּמַן, תִּפְתֹּר, וְלֹא אָנֹכִי.
קָשֶׁה מִמֶּנִּי זֹאת – וְלֹא בְכֹחִי.
מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ, בֹּא הֵנָּה! הַמְּאַחֵר לְהַצִּיעַ מִטָּתוֹ אַחֲרֵי חֲצוֹת – מַשְׁכִּים לָקוּם.
וּמַה מַּשְׁמָעוֹ שֶׁל Diluculo Surgere, אַתָּה יוֹדֵעַ?
לֹא, חֵי רֹאשִׁי שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
אֶלָּא זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ: הַמְּאַחֵר לִהְיוֹת עֵר מְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר.
מַסְּקָנָה מֻטְעָה, וְרָעָה בְעֵינַי כְּבַקְבּוּק רֵיק.
הַמְּאַחֵר לִהְיוֹת עֵר אַחֲרֵי חֲצוֹת וּמַצִּיעַ אַחֲרֵי כֵן מִטָּתוֹ – מַשְׁכִּים.
וּמִכָּאן: הַהוֹלֵךְ לִישֹׁן אַחֲרֵי חֲצוֹת מַקְדִּים לִישֹׁן.
כְּלוּם לֹא עַל אַרְבָּעָה
יְסוֹדוֹת עוֹמְדִים חַיֵּינוּ?
אָמְנָם וְאָמְנָם, כָּךְ אוֹמְרִים; אֶלָּא, לְדִידִי, מוּטָב לֵאמֹר עַל שְׁנַיִם: עַל הָאֲכִילָה וְעַל הַשְּׁתִיָּה.
לַמְדָן אַתָּה! וּמִטַּעַם זֶה הָבָה נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה.
הֲיָא, מַרִיָה! בַּקְבּוּק יָיִן!
בֶּאֱמוּנָתִי, הִנֵּה הַלֵּיצָן בָּא.
מַה שְּׁלוֹמְכֶם, מַחְמַדַּי? שֶׁמָּא רְאִיתֶם בְּחַיֵּיכֶם אֶת שִׁלְטוֹ שֶׁל בֵּית הַיַּיִן “שְׁלֹשֶׁת הַשּׁוֹטִים”?
שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ, רֹאשׁ חֲמוֹר! שֶׁמָּא נִפְצַח בְּשִׁירָה?
בֶּאֱמוּנָתִי! יֵשׁ לוֹ לַלֵּיצָן קוֹל נֶחְמָד.
אַרְבָּעִים שִׁילִינְג הָיִיתִי נוֹתֵן, אִלּוּ הָיְתָה לִי יָרֵךְ כִּירֵכוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן, וְקוֹל עָרֵב כְּקוֹלוֹ שֶׁלּוֹ.
בֶּאֱמֶת, מַה יָּפֶה הִתְלוֹצַצְתָּ אֶמֶשׁ, כְּשֶׁסִּפַּרְתָּ עַל פִּיגְרוֹגְרוֹמִיטוֹס וְעַל הַוַפִּיאָנִים הָעוֹבְרִים אֶת קַו שִׁוְיוֹן הַלַּיְלָה שֶׁל קְבֶאוּבּוּס.
נִפְלָא בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמוּנָתִי! הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שִׁשָּׁה פֶּנְס מִנְחָה לְיָפָתְךָ.
קִבַּלְתָּ אוֹתָם?
הִצְפַּנְתִּי מַתְּנָתְךָ, מִשּׁוּם שֶׁחָטְמוֹ שֶׁל מַלְבוֹלִיוֹ אֵינֶנּוּ שׁוֹט שֶׁל מַגְלֵב; יְדֵי יָפָתִי לְבָנוֹת וְהַ“מִּירְמִידוֹנִים” אֵינָם בָּתֵּי-בִּירָה.
נֶחְמָד! אַךְ זוֹ הִיא הֲלָצָה שֶׁבַּהֲלָצוֹת, לְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל.
עַכְשָׁו שִׁירָה שִׁיר.
תֵּן קוֹל.
הִנֵּה שִׁילִינְג בִּשְׁבִילְךָ.
שִׁירָה לָנוּ שִׁיר.
וְהִנֵּה עוֹד – מִשֶּׁלִּי.
כְּשֶׁאֶחָד נוֹתֵן, גַּם אֲנִי נוֹתֵן.
בַּמָּה אַתֶּם רוֹצִים, בְּשִׁיר אֲהָבִים אוֹ בְשִׁיר מוּסָרִי?
שִׁיר אֲהָבִים, שִׁיר עֲגָבִים!
הֵן, הֵן! אֵינֶנִּי לָהוּט אַחֲרֵי שִׁירִים מוּסָרִיִּים.   – – – – – – – –
כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, בֶּאֱמוּנָתִי!
יָפֶה, יָפֶה!
אַהֲבָה מַה הִיא? לֹא שָׁכִיחַ.
בֹּא וּצְחַק, בֹּא וְהַרְוִיחַ.
     הַבָּאוֹת מִי מִי יֵדָע?
הַמַּדְחֶה מְאַבֵּד בַּיָּדָיִם.
בּוֹאִי שְׁקִי לִי, יְפַת-עֵינָיִם,
     נֹעַר גָּז כָּל עֻמַּת בָּא.
קוֹל מָתוֹק כִּדְבַשׁ, בְּנֶאֱמָנוּת כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אָצִיל!
נְשִׁימָה לוֹקַחַת לֵב!
מְאֹד מְתוּקָה וְלוֹקַחַת לֵב, בֶּאֱמוּנָתִי.
כֵּן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתוֹ בַּחֹטֶם, מָתוֹק עַד כְּדֵי גֹעַל נָפֶשׁ.
וְאוּלַי נָרִים קוֹל עַד שֶׁיֶּחְרְדוּ הַשָּׁמָיִם.
כְּלוּם נָעִיר אֶת הָאֹחַ בְּשִׁירָה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָהּ לִטֹּל שָׁלֹשׁ נְשָׁמוֹת מִתּוֹךְ גּוּפָתוֹ שֶׁל אוֹרֵג-בַּד?
אִם אוֹתִי אַתָּה אוֹהֵב, עֲשֵׂה זֹאת.
אֲנִי כָּמֵהַּ לְשִׁירִים כְּכֶלֶב מַמָּשׁ.
חֵי רֹאשׁ גְּבִרְתְּךָ, יֵשׁ כְּלָבִים הַשָּׁרִים יָפֶה.
אָמְנָם וְאָמְנָם.
נָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר, “הוֹי נוֹכֵל”.
“הֲלֹא תִדֹּם, נוֹכֵל”, אֲדוֹנִי? אָנוּס אֶהְיֶה לוֹמַר לְךָ נוֹכֵל, אֲדוֹנִי.
לֹא זוֹ הִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת אֲנוּסוֹת לִקְרֹא לִי נוֹכֵל.
הַתְחֵל, לֵיצָן! הַשִּׁיר מַתְחִיל “הֲלֹא תִדֹּם”.
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַתְחִיל אִם עָלַי לִדֹּם.
יָפֶה מְאֹד, חֵי רֹאשִׁי! נַתְחִיל, נַתְחִיל!
מַה מַּנְגִּינַת-הַחֲתוּלִים שֶׁאַתֶּם עוֹרְכִים פֹּה? אִם לֹא תִשְׁלַח הַגְּבֶרֶת לִקְרֹא אֶת בֶּן-מֶשֶׁק-הַבַּיִת, אֶת מַלְבוֹלִיוֹ, לְצַוּוֹת לוֹ שֶׁיַּשְׁלִיךְ אֶתְכֶם בְּעַד הַדֶּלֶת – כִּי לֹא יֵאָמֵן.
גְּבִרְתִּי הִיא בַת-סִין וְאָנוּ מְדִינָאִים וּמַלְבוֹלִיוֹ מְכַשֵּׁפָה בָלָה.
וְ“אָנוּ שְׁלֹשֶׁת הָעַלִּיזִים”.
כְּלוּם אֵינֶנִּי שְׁאֵר-בְּשָׂרָהּ שֶׁלָּהּ? אֵינֶנִּי קָרוֹב לָהּ? טִילִי – טְרִילִי, גְּבִרְתִּי!
     "אָדָם הָיָה בָּעִיר בָּבֶל,
     גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי!"
בְּחַיַּי, לֵץ מִתְלוֹצֵץ נִפְלָא, אֲדוֹנִי!
כֵּן, בְּמִקְצָת זֶה עוֹלֶה יָפֶה בְיָדוֹ, כְּשֶׁדַּעְתּוֹ בְּדוּחָה וְכֵן גַּם אָנִי.
הוּא עוֹשֶׂה בְיֶתֶר טַעַם, וַאֲנִי בְיֶתֶר טִבְעִיּוּת.
 “בִּשְׁנֵים עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט”…
אָנָּא, בְּשֵׁם אֲדֹנָי.
הָס!
רַבּוֹתַי, כְּלוּם נִטְרְפָה דַעְתְּכֶם עֲלֵיכֶם? בּוֹשׁ לֹא תֵבוֹשׁוּ.
כְּלוּם אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים שָׁאוֹן כָּל הַלַּיְלָה, מַמָּשׁ כְּאוֹתָם עוֹקְרֵי שִׁנַּיִם.
הַעוֹשִׂים אַתֶּם בֵּית הַנְּסִיכָה לְמִסְבָּאָה? מָקוֹם לְגַרְגֵּר שִׁירֵי רַצְעָנִים.
וְאֵינְכֶם מַבְחִינִים לֹא בַּקֶּצֶב וְלֹא בַּזְּמָן.
אֲדוֹנִי, גַּם עַל הַקֶּצֶב וְגַם עַל הַזְּמַן שָׁמָרְנוּ.
לֶךְ לְךָ לַעֲזָאזֵל!
מַר טוֹבִּיאַשׁ! אָנוּס אֲנִי לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּגִלּוּי-לֵב.
גְּבִרְתִּי צִוְּתָה לִי לְהַגִּיד לְךָ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב אִתָּהּ כִּשְׁאֵר בְּשָׂרָהּ, אֵין לָהּ כָּל עֵסֶק לְמַעֲשֵׂי הוֹלֵלוּתְךָ.
אִם יָכוֹל אַתָּה לִזְנֹחַ דֶּרֶךְ נְלוֹזָה זֹה, אוֹרֵחַ חָבִיב עָלֶיהָ תִּהְיֶה, וְאִם לֹא, בְּחֵפֶץ לֵב תִּתֵּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה לִכְשֶׁתִּרְצֶה.
"שָׁלוֹם שָׁלוֹם, הוֹי, מַחְמַדִּי,
אֲנִי הוֹלֵךְ מִכָּאן"…
אָנָּא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, מַר טוֹבִּיאַשׁ!
      "הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ:
     הוּא נוֹטֶה לָמוּת"
שׁוּב אַתֶּם בְּשֶׁלָּכֶם?
    “כִּי לֹא אָמוּת לְעוֹלָם”
    “דְּבָרֶיךָ שֶׁקֶר בָּם”.
לְכָבוֹד לָכֶם מַעֲשֵׂיכֶם.
    “הַאֹמַר לוֹ: כְּלַךְ לְךָ?”
    “וּמַה יִּהְיֶה בֵּין כָּךְ?”
    "אַשְׁלִיכֶנּוּ בְעַד הַדֶּלֶת,
    בָּרוּךְ אַתָּה בְצֵאתֶךָ!"
    “לֹא, לֹא! כִּי לֹא תֶעֱרַב לִבֶּךָ”.
יְדִידִי, תָּעִיתָ מִנִּי קֶצֶב! לֹא נָכוֹן! אֲדוֹנִי, כְּלוּם גָּדוֹל אַתָּה מִבֶּן-מֶשֶׁק-בַּיִת? וּכְלוּם סוֹבֵר אַתָּה שֶׁמִּהְיוֹתְךָ בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם עוּגוֹת וּבִירָה?
כֵּן! נִשְׁבַּעְתִּי בְחַנָּה הַקְּדוֹשָׁה! וְגַם הַזַּנְגְּבִיל הֶחָם לֹא יֶחְסַר בַּפֶּה.
צָדָקְתָּ.
כְּלַךְ לְךָ, אֲדוֹנִי, לְכָל הָרוּחוֹת! תִּתְגַּנְדֵּר בִּפְנֵי הָעֲבֻדָּה! מַרִיָה, בַּקְבּוּק יָיִן!
מַרִיָה, אִלּוּ יָקָר לָךְ חֶסֶד גְּבִרְתֵּךְ בְּמַה שֶּׁהוּא, לֹא צְרִיכָה אַתְּ לְסַיֵּעַ לְדַרְכֵי פְרִיצוּת זוֹ.
וְהִיא עוֹד תֵּדַע זֹאת, בְּהֵן צִדְקִי!
לֶךְ לְךָ וְנָהַמְתָּ כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.
זֶה הָיָה יָפֶה; מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיִינוּ שׁוֹתִים בִּשְׁעַת רָעָב, כְּאִלּוּ תְּבָעוּהוּ לִידֵי קְרָב וְלֹא בָאוּ אֶל הַמָּקוֹם, וְהֵתַלְנוּ בוֹ.
עֲשֵׂה זֹאת.
אֲנִי אֶכְתֹּב לְךָ אֶת הַתְּבִיעָה, אוֹ שֶׁאוֹדִיעַ לוֹ בַּפֶּה אֵיךְ שֶׁהִתְמַרְמַרְתָּ עָלָיו.
טוֹבִּי יַקִּירִי, אַךְ הַלַּיְלָה תִשְׁקֹט.
מֵאָז הָיָה הַיּוֹם הַצָּעִיר בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס אֵצֶל גְּבִרְתִּי אֵינָהּ יוֹדַעַת מַרְגּוֹעַ, וְאֶת מַלְבוֹלִיוֹ תַנִּיחוּ לִי.
אִם לֹא אֶעֱשֶׂנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה, בִּרְשׁוּתְכֶם לַחְשֹׁב שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ מִתְמַתְּחִים בַּמִּטָּה.
אֲנִי יוֹדַעַת מַה שֶּׁאֶעֱשֶׂה לוֹ.
סַפְּרִי לָנוּ, סַפְּרִי לָנוּ.
תַּגִּידִי מַה יֵּשׁ.
אֲדוֹנִי, לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי, כִּי הוּא מֵעֵין פּוּרִיטָנִי.
אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁהוּא פּוּרִיטָנִי, הָיִיתִי מַלְקֶה אוֹתוֹ כְּהַלְקוֹת אֶת הַכֶּלֶב.
וְכִי מָה? מִשּׁוּם שֶׁהוּא פּוּרִיטָנִי? וּמָה הֵם הַנִּמּוּקִים הַחוֹתְכִים שֶׁלְּךָ?
נִמּוּקִים חוֹתְכִים אֵין לִי, אֶלָּא נִמּוּקִים סְתָם דֵּי טוֹבִים יֵשׁ.
לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל, יִהְיֶה פּוּרִיטָנִי, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שַׁפְשֶׁפֶת הַנּוֹטָה אַחֲרֵי כָל רוּחַ; חֲמוֹר מְקֻשָּׁט הַיּוֹדֵעַ בְּעַל-פֶּה מְלִיצוֹת רֵיקוֹת וּפוֹלְטָן מְלֹא חָפְנַיִם; מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ, וּלְדַעְתּוֹ הוּא כָּל כָּךְ מָלֵא מִדּוֹת טוֹבוֹת וּשְׁלֵמוֹת עַד שֶׁאֵין בְּרִיָּה עוֹמֶדֶת בְּפָנָיו, כְּבִפְנֵי עִקָּר דָּתִי, וְלֹא תֹאהֲבֵהוּ.
אוֹתָהּ מִדָּה רָעָה גַם תְּסַיַּעַ לִי לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ.
מָה אַתְּ רוֹצָה לַעֲשׂוֹת?
מִכְתְּבֵי אַהֲבָה סְתוּמִים אַשְׁלִיךְ בְּדַרְכּוֹ.
בָּהֶם יַכִּיר עַצְמוֹ עַל פִּי צֶבַע זְקָנוֹ, צוּרַת רַגְלָיו, אֹפֶן הִלּוּכוֹ, מַבַּט עֵינָיו, מִצְחוֹ וְצֶבַע פָּנָיו.
כְּתַב יָדִי מַמָּשׁ כִּכְתַב יָדָהּ שֶׁל בַּת-אָחִיךָ.
כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלוֹת בְּפִתְקָא נִשְׁכָּחָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלוֹת לְהַבְחִין כְּתַב יָדָהּ שֶׁל מִי הִיא.
אֲנִי כְּבָר מְנַחֵשׁ מָה הַדָּבָר.
גַּם בְּחָטְמִי כְּבָר נִכְנַס.
יַאֲמִין, שֶׁהַמִּכְתָּבִים שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ בְדַרְכּוֹ מִבַּת-אָחִי הֵם וְשֶׁהִיא הִתְאַהֲבָה בוֹ.
כֵּן, דָּבָר מֵעֵין זֶה.
מֵעֵין זֶה סוּסָתִי שֶׁלִּי.
וְסוּסָתֵךְ זֹאת תַּעֲשֶׂנּוּ לַחֲמוֹר.
לַחֲמוֹר חֲמוֹרָתָיִם, אֵינֶנִּי מְפַקְפֶּקֶת.
זֶה יִהְיֶה נֶחְמָד.
מִשְׂחַק מְלָכִים, בִּטְחוּ בִּי! אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאָסוּתָתִי תַּפְעִיל עָלָיו.
וְאֶתְכֶם – אֶת שְׁנֵיכֶם – אַצְפִּין בְּמַאֲרָב, הַלֵּיצָן יִהְיֶה שְׁלִישִׁי, בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יִמְצָא אֶת הַמִּכְתָּב.
שִׂימוּ לֵב לַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ.
אֲבָל, דַּיּוֹ לְלַיְלָה זֶה, לְכוּ לִישֹׁן, וּרְאִיתֶם בַּחֲלוֹמְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה.
שָׁלוֹם!
לַיְלָה יָפֶה, פֶּנְתֶּסִילֵיאָה! 
בַּחוּרָה נֶחְמָדָה, לְדִידִי!
– – – וְאוֹתִי הִיא מַעֲרִיצָה.
אֶלָּא מַה בְּכָךְ?
לְשֶׁעָבַר גַּם אוֹתִי הָיְתָה מַעֲרִיצָה.
נֵלֵךְ לִישֹׁן, אֲדוֹנִי.
צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁלְחוּ לְךָ עוֹד כֶּסֶף.
אִם לֹא אֶשָּׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת-אָחִיךָ, מקַּח טָעוּת בְּיָדִי.
וּבִלְבַד שֶׁתִּכְתֹּב כִּי יִשְׁלְחוּ לְךָ כֶּסֶף.
אִם לֹא תִהְיֶה לְךָ בַּסּוֹף, תִּקְרָא לִי סוּס.
אִם לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת, אֵינֶנִּי אָדָם יָשָׁר.
הָבִינוּ אֵיךְ שֶׁתָּבִינוּ זֹאת.
בֹּא, בֹּא! יַיִן שָׂרוּף אֶעֱרֹךְ.
עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר לִישֹׁן.
בֹּא, אֲדוֹנִי, בֹּא, אֲדוֹנִי.
נָא נַגְּנוּ לִי.
שָׁלוֹם לָכֶם, רֵעָי!
קֵסַרְיוֹ, נָא אוֹתָהּ שִׁירָה פְשׁוּטָה
וְעַתִּיקָה נִגְּנוּ לִי אֶמֶשׁ.
לִי
נִדְמֶה כִּי הִיא אֶת יְגוֹנִי הֵקֵלָּה
יוֹתֵר מִשְּׂפַת-מֵלִיץ וְהַנִּגּוּן הַקַּל
זֶה בֶּן-זְמַנּוֹ, מְהִיר הָרֶגֶל וְהַקַּל.
קוריו:
יִסְלַח אֲדוֹנִי, אֲבָל זֶה שֶׁעָלָיו לָשִׁיר אֵינֶנּוּ פֹה.
וּמִי הוּא?
הוּא פֶסְט הַבַּדְחָן, אֲדוֹנִי.
לֵיצַן אָבִיהָ שֶׁל הַגְּבֶרֶת אוֹלִיבְיָה שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ מְאֹד.
הוּא גָר לֹא רָחוֹק מִפֹּה.
וּבְכֵן מִצְאוּ אוֹתוֹ, וּבֵינְתַיִם תְּנַגְּנוּ לִי אֶת הַנִּגּוּן.
הַנַּעַר, גַּשׁ! אִם פַּעַם תֶּאֱהַב
בְּעִנּוּיֵי-הַמֶּתֶק תִּזְכֹּר גַּם אוֹתִי.
כָּמוֹנִי כָּל הָאוֹהֲבִים כֻּלָּם
עַם מִשְׁתַּנֶּה וַהֲפַכְפַּךְ בַּכֹּל,
מִלְּבַד אוֹתָהּ תְּמוּנָה הַמַּתְמִידָה,
תְּמוּנַת הָאֲהוּבָה.
הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ
אוֹתוֹ נִגּוּן?
     הֵד נֶאֱמָן בִּזְבוּל
בּוֹ אַהֲבָה קִנְּנָה.
     דִּבְרֵי אָמָּן.
חַיַּי אֶעֱרֹב, וְאִם צָעִיר אַתָּה,
וּכְבָר צָמְאָה עֵינְךָ לִפְרַס אַהֲבָה.
כְּלוּם לֹא, הַנָּעַר?
     אַךְ כִּמְעַט, אָדוֹן.
מַה דְּמוּת הַנַּעֲרָה?
     כִּדְמוּת אֲדוֹנִי.
כִּי אָז אֵינָהּ לְךָ עוֹד כְּדָאִית.
וּבַת כַּמָּה?
הִיא בַת גִּילְךָ, אֲדוֹנִי.
זְקֵנָה יוֹתֵר מִדַּי! חֵי אֱלֹהִים!
אִשָּׁה צְרִיכָה לָבֹר זָקֵן מִמֶּנָּה
כִּי אָז תְּזַוֵּד לוֹ, וּבְלֵב אִישָׁהּ תִּרְבֶּה
לִשְׁכֹּן, כִּי אָנוּ הַגְּבָרִים נַפְשֵׁנוּ,
וְאִם גַּם נִתְפָּאֵר, יוֹתֵר קַלָּה,
יוֹתֵר נָעָה, נָדָה, יוֹתֵר רוֹפֶפֶת
מִנֶּפֶשׁ הָאִשָּׁה.
     דַּעְתִּי כְדַעְתְּךָ,
הוֹי, אֲדוֹנִי.
     וּבְכֵן תָּבֹר לְךָ
אֶת יוֹנָתְךָ כְּשֶׁהִיא צְעִירָה מִמֶּךָּ,
וָלֹא – לֹא תַעֲמֹד בְּאַהֲבָתְךָ.
נָשִׁים דּוֹמוֹת לְוֶרֶד, וְנוֹי-פִּרְחָן
אַךְ הִתְפַּתַּח וּכְבָר נוֹבֵל נוֹשֵׁר.
אֲהָהּ, אַךְ הֵן, זֶה גוֹרָלָן לָהֶן,
קָרוֹב מוֹתָן כְּשֶׁאַךְ מָלְאוּ הַחֵן.
בֹּא, שִׁיר הַשִּׁיר שֶׁשַּׁרְתָּ לָנוּ אֶמֶשׁ.
רְאֵה, קֵסַרְיוֹ – שִׁיר פָּשׁוּט עַתִּיק,
אַךְ הָאוֹרְגוֹת וְהַשּׁוֹזְרוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ
וַעֲלָמוֹת עוֹשׂוֹת בַּסַּלְסָלוֹת,
הֵן נוֹהֲגוֹת לָשִׁיר אוֹתוֹ.
הוּא כָּךְ
פָּשׁוּט וָרַךְ, וּבְאַהֲבָה תְמִימָה
תְּשַׁעֲשַׁע כִּימוֹת הַקֶּדֶם.
     הֲנַתְחִיל?
נָא, שִׁירָה לִי.
הוֹי, מוֹתִי, הוֹי, מוֹתִי, בֹּא!
     יַצְפִּינֵנִי אֲרוֹן-בְּרוֹשׁ עָצֵב!
וְאֶגְוַע-וְאֶגְוַע פֹּה
     בְּיַד עַלְמָה יַעֲלָה רָעַת-לֵב.
שִׂים חֶלְפֵי-יָם עַל תַּכְרִיכָי.
     הֵן אֵין גֶּבֶר
אֲשֶׁר יָשִׂישׂ כָּמוֹנִי – חַי
     אֶל קֶבֶר.
אַךְ כָּל-צִיץ, אַךְ כָּל-צִיץ-נוֹי,
     אַל תִּזְרֶה עַל שְׁחוֹר אֲרוֹנִי;
כָּל יְדִיד, כָּל יְדִיד לֹא יָבֹא
     לַמָּקוֹם שָׁם אָנוּחַ אֲנִי.
לָסִיר כָּל אֲנָחָה לִי בְּרוּ
     בְּמָקוֹם פֶּלִיא,
שֶׁלֹּא תִמְצָא יָפָתִי קִבְרִי
     וְתִבְכֶּה לִי.
הֵא לְךָ שְׂכַר טִרְחָתְךָ.
קַח!
אֵין זוֹ טִרְחָה, אֲדוֹנִי.
אֲנִי נֶהֱנֶה מִן הַשִּׁירָה.
וּבְכֵן, הֵא לְךָ שְׂכַר הֲנָאָה.
תָּמִיד צָרִיךְ לְשַׁלֵּם בְּעַד הֲנָאָה, בֵּין תֵּכֶף וּמִיָּד וּבֵין אַחֲרֵי כָךְ.
תַּרְשֵׁנִי לְשַׁלְּחֶךָ.
יָחְנְךָ אֱלֹהֵי הַמָּרָה-שְׁחֹרָה, וְיַעֲשֶׂה לְךָ הַחַיָּט מְעִיל צִבְעוֹנִין, כִּי רוּחֲךָ אַחְלָמָה בֶאֱמֶת! בְּנֵי-אָדָם עֲצוּבִים שֶׁכְּמוֹתְךָ הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ הַיָּמָּה, שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים בַּכֹּל וְיִהְיוּ מִשְׂחָק לְכָל רוּחַ; כִּי זוֹ הַטּוֹבָה בַדְּרָכִים בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה דָבָר.
הֱיוּ שָׁלוֹם.

     לְכוּ כֻּלְּכֶם! 
קֵסַרְיוֹ,
שׁוּב אֶל הָאַכְזָרִיָּה בָּאַכְזָרִיּוֹת,
אֱמֹר לָהּ כִּי אַהֲבָתִי רָמְתָה
עַל הָעוֹלָם.
מַה לָהּ וּלְרֹב מְדִינוֹת!
וְכֹל אֲשֶׁר חָנַן אוֹתָהּ הָעֹשֶׁר
קַל בְּעֵינַי, מַה קַּל כִּשְׂחוֹק הָאֹשֶׁר.
בִּלְתִּי מִסְגֶּרֶת הַפְּלָאִים שֶׁבָּהּ
קְבָעָהּ הַטֶּבַע, הִיא אַךְ הִיא לִבְּבַתְנִי.
וְאִם לֹא תוּכַל הִיא לֶאֱהֹב אוֹתְךָ?
אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה אֵינֶנִּי מְקַבֵּל.
אֲבָל אָנוּס.
נַנִּיחַ, אוּלַי יֵשׁ –
וְאָמְנָם יֵשׁ – עַלְמָה הַדְּבוּקָה בְךָ,
כְּדָבְקְךָ אַתָּה בְּאוֹלִיבְיָה.
אֵינְךָ אוֹהֵב אוֹתָהּ – אוֹמֵר לָהּ זֹאת,
כְּלוּם לֹא תְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה גַם הִיא?
אֲבָל, כִּי לֹא יָכוֹל לֵב הָאִשָּׁה
לִסְעֹר בְּסַעַר הַתַּאֲוָה בְּעֹז
כִּסְעֹר לִבִּי.
לֵב הָאִשָּׁה קָטָן
וְלֹא יָכִיל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה.
אֵינוֹ שׁוֹמֵר.
אַהֲבָתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא תְּשׁוּקָה –
לֹא בְלִבָּהּ כִּי בְחִכָּהּ קִנְּנָה –
תִּשְׂבַּע, תּוֹסִיף עַד בְּחִילָה, תָּקִיא.
אַהֲבָתִי הִיא רְעֵבָה כַּיָּם,
תּוּכַל כָּמוֹהוּ לְעַכֵּל.
אַל תַּמְשִׁיל
אֶת עֹז אַהֲבָתִי לְאוֹלִיבְיָה
לְאַהֲבָה אֲשֶׁר תּוּכַל אֱהֹב
אוֹתִי אִשָּׁה.
    אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ…
וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ?
     יָפֶה אֵדַע
מַה הוּא יָכוֹל בְּאָהֳבוֹ הַגֶּבֶר.
לֵב אֱמוּנָה לָהּ כְּלֵב הַגֶּבֶר.
וּבַת אָבִי הִיא אָהֲבָה כָּמוֹנִי,
אִלּוּ הָיִיתִי, אִם אֶפְשָׁר, יַלְדָּה,
אוֹהֶבֶת אֲדוֹנִי.
     וְקוֹרוֹתֶיהָ?
אַךְ דַּף חָלָק, רוּם כְּבוֹדְךָ.
מִלָּה
עַל דַּל שְׂפָתֶיהָ לֹא עָבָרָה,
שׁוֹמֶרֶת סוֹד, וּכְמוֹ תוֹלַעַת פֶּקַע
נִזּוֹן סוֹדָהּ מֵאַרְגְּמַן לֶחְיָהּ.
נוּגָה וַעֲצֵבָה, חִוְרָה, חוֹלֶמֶת
יָשְׁבָה כְּפֶסֶל סֵמֶל סַבְלָנוּת
חִיְּכָה אֶל יְגוֹנָהּ.
וְזֹה לֹא אַהֲבָה?
הֵן זֹה דַרְכֵּנוּ, הַגְּבָרִים – נַרְבֶּה
שִׂיחָה, נַרְבֶּה שְׁבוּעוֹת, וּבֶאֱמֶת
הַהַבְטָחָה עוֹלָה עַל רְצוֹנֵנוּ,
אִם בִּשְׁבוּעוֹת נִגְבַּר – נְקַלִּים בְּאַהֲבָה.
וַאֲחוֹתְךָ מֵתָה בְאָהֳבָהּ?
אֲנִי הִנְנִי כָּל הַנִּשְׁאָר לְבֵית
אָבִי מִכָּל בָּנָיו וְכָל בְּנוֹתָיו –
גַּם לֹא אֵדַע… שֶׁמָּא עָלַי לָלֶכֶת
אֶל הַגְּבִירָה?
    אָמְנָם, כִּי כֵן.
מַהֵר,
תִּמְסֹר לָהּ הַתַּכְשִׁיט, אֱמֹר: נַפְשִׁי
סוֹבֶלֶת כָּל דִּחוּי וְכָל אַפְשִׁי.
מַר פַבִּיאַן לֵךְ בְּדֶרֶךְ זֹה.
כַּמּוּבָן שֶׁאָבֹא, כִּי אִם אוֹבֵד לִי כַּזַּיִת שֶׁל מַהֲתַלָּה זֹאת, יִשְׁלְקוּנִי בְּמָרָה שְׁחֹרָה עַד לְמִיתָה.
כְּלוּם לֹא יִשְׂמַח לִבְּךָ לִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מְנֻוָּל שֶׁבַּמְּנֻוָּלִים וְכֶלֶב מְכֻלָּב נִתָּן לְחֶרְפָּה?
אֲבָל, יְדִידִי, מְאֹד אָגִיל וְאֶשְׂמַח.
הֲלֹא יְדַעְתֶּם שֶׁבַּעֲבוּרוֹ אִבַּדְתִּי חִנִּי בְּעֵינֵי הַגְּבִירָה בִּשְׁבִיל צוּדוֹ שֶׁל דֹּב.
וּכְדֵי לְהַכְעִיסוֹ, שׁוּב יִהְיֶה כָּאן הַדֹּב וְלֹא נַשְׁאִיר עָלָיו שַׂעֲרָה כָל שֶׁהִיא.
כְּלוּם לֹא, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ?
אִם לֹא כֵן נַעֲשֶׂה לוֹ, יְרַחֲמוּ עָלֵינוּ מִן הַשָּׁמָיִם.
הִנֵּה בָאָה הַשֵּׁדָה הַקְּטַנָּה.
מַה יֵּשׁ חָדָשׁ, אוֹצָרִי שֶׁלִּי?
עִמְדוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם מֵאֲחוֹרֵי הַסְּבַךְ, מַלְבוֹלִיוֹ בָּא בְדֶרֶךְ זוֹ.
חֲצִי שָׁעָה עָמַד בְּעֵין הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹמֵד וּמְעַוֶּה פָנָיו כְּנֶגֶד צִלּוֹ שֶׁלּוֹ.
הִנְנִי מַשְׁבִּיעַתְכֶם בְּכָל הַמַּצְחִיק שֶׁבָּעוֹלָם עִמְדוּ וַחֲזוּ בוֹ, שֶׁיָּדַעְתִּי כִּי מִכְתָּבִי זֶה יַהַפְכֶנּוּ לְאִדְיוֹט מִתְפַּלְסֵף.
אַךְ הַס, אִם חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם הַמַּהֲתַלָּה! 
 שְׁכַב כָּאן! 
 כִּי הִנֵּה הַדָּג בָּא לְהֵאָחֵז בַּחַכָּה.

הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּזָּל; הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּזָּל! פַּעַם סָחָה לִי מַרִיָה, כִּי לִבָּהּ הוֹלֵךְ אַחֲרָי; וְגַם אֲנִי בְעַצְמִי שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁרָמְזָה בָּרוּר, כִּי אִם תִּתְאַהֵב, תִּתְאַהֵב בְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹמָה כְּקוֹמָתִי שֶׁלִּי.
וּמִלְּבַד זֶה הִיא נוֹהֶגֶת בִּי כָבוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא נוֹהֶגֶת בִּשְׁאָר הָעֲבֻדָּה.
מַה יֵּשׁ לִי לַחְשֹׁב?
חֲמוֹר חָכָם-בְּעֵינָיו!
אַךְ הָס! הִתְפַּלְסְפוּתוֹ זֹאת עוֹשָׂה אוֹתוֹ לְתַרְנְגוֹל-הֹדּוּ נֶהְדָּר, אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַפֵּחַ בְּתוֹךְ נוֹצוֹתָיו הַמְּפֻשָּׂקוֹת.
חֵי רֹאשִׁי, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ מְנֻוָּל אֲנִי רוֹצֶה.
הָס!
לִהְיוֹת גְּרַף מַלְבוֹלִיוֹ.
הוֹי, מְנֻוָּל!
יָרֹה יִיָּרֶה!
דֹּם וּשְׁתֹק!
כְּבָר קָרוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הַגְּבֶרֶת מְחַנֶּכֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ נִשְּׂאָה לְנַעַר-הַחֶדֶר.
יִמַּח שִׁמְךָ, אִיזֶבֶל!
הָס! עַכְשָׁו שָׁקַע וְשָׁקָע.
רוֹאִים אַתֶּם אֵיךְ שֶׁרוּחַ דִּמְיוֹנוֹ מְפִיחָה וּמְמַלְאָה אוֹתוֹ.
שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים עָבְרוּ מִיּוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ, אֲנִי יוֹשֵׁב בְּכֻרְסָא נֶהְדָּרָה –
אֶבֶן לִי מִנַּיִן לִזְרֹק בְּעֵינָיו!
קוֹרֵא אֲנִי לְכָל פְּקִידַי שֶׁיָּבֹאוּ אֵלָי.
יוֹשֵׁב אֲנִי לָבוּשׁ מְעִיל שֶׁל קְטִיפָה מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים.
זֶה אַךְ קַמְתִּי מִמִּטָּתִי כְּשֶׁאוֹלִיבְיָה יְשֵׁנָה בַּמִּטָּה –
חֲזִיזִים וָרָעַם!
אַךְ הָס! אַךְ הָס!
עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל אָדוֹן תּוֹקַפְתֵנִי, אֲנִי שָׂם בָּהֶם אֶת עֵינַי בִּיהִירוּת וְאוֹמֵר לָהֶם: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמִי, דְּעוּ גַם אַתֶּם אֶת מְקוֹמְכֶם, וְשׁוֹאֵל לְבֶן-אָחִי טוֹבִּיאַשׁ, אַיֵּהוּ –
לַשֵּׁדִים וְלָרוּחוֹת!
אַךְ הַס, הַס, הָס! עַכְשָׁו עַכְשָׁו!
שִׁבְעָה מִמְּשָׁרְתַי נֶחְפָּזִים מִתּוֹךְ הִתְרַפְּסוּת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, נִבְהָלִים לְחַפְּשׂוֹ.
בֵּינְתַיִם אֲנִי מְקַמֵּט מִצְחִי, אוּלַי אֲנִי מְכוֹנֵן שְׁעוֹנִי, אוֹ שֶׁאֲנִי מְצַחֵק עִם טַבַּעַת-יְקָר.
נִכְנָס טוֹבִּיאַשׁ, קָד קִידָה לְעֻמָּתִי –
וּבַרְנָשׁ זֶה יִחְיֶה?
תִּשְׁתֹּק, וְלוּ גַּם בָּאוּ לִמְשֹׁךְ מִתּוֹכְךָ מִלִּים בְּאָזְנֶיךָ.
אֲנִי מוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדִי, כּוֹבֵשׁ חִיּוּךְ-חֲבֵרִי בְּמַבָּט שֶׁל אִי-רָצוֹן –
וְטוֹבִּיאַשׁ לֹא יִסְטֹר לְךָ עַל לֹעֲךָ?
וְאוֹמֵר אֲנִי לוֹ: " טוֹבִּיאַשׁ חֲבִיבִי, מִכֵּיוָן שֶׁהָיְתָה לִי זְכוּת לִהְיוֹת בַּעַל לְבַת-אָחִיךָ, הֲרֵי יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְדַבֵּר דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין בְּאָזְנֶיךָ" –
מָה? מָה?
“חֲדַל לְךָ מִן הַשְּׁתִיָּה”.
כְּלַךְ לְךָ, חֲמוֹר!
הַס, וְלֹא תְקַלְקֵל אֶת כָּל הָעִנְיָן.
“יָתֵר עַל כֵּן, אַתָּה מְבַזְבֵּז אֶת עִתּוֹתֶיךָ בְּיַחַד עִם טִפֵּשׁ שֶׁבַּטִּפְּשִׁים” –
זֶה אֲנִי הוּא, הַאֲמִינוּ לִי.
“וּשְׁמוֹ מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ” –
הֲלֹא יָדַעְתִּי, שֶׁאֲנִי הוּא.
כִּי רַבִּים קוֹרְאִים לִי טִפֵּשׁ.
 מַה לָּזֶה פֹה?
עַתָּה נִלְכַּד הַחַרְטוֹמָן בַּפָּח!
הָס! וֶאֱלֹהֵי הַמַּהֲתַלּוֹת יְבִיאֵהוּ לִידֵי קְרִיאָה בְקוֹל!
בְּחַיַּי! כְּתַב יָדָהּ שֶׁל גְּבִרְתִּי הוּא.
זֶה הוּא הַצ' שֶׁלָּהּ, וְהַפ' שֶׁלָּהּ וְהַט' שֶׁלָּהּ; וְכָךְ הִיא רוֹשֶׁמֶת אֶת הַמ'.
אֵין כָּל סָפֵק שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָהּ.
הַצ' שֶׁלָּהּ, וְהַפ' שֶׁלָּהּ וְהַט' שֶׁלָּהּ? אֵיךְ זֶה?
 “לִפְלוֹנִי-אַלְמוֹנִי אֲהוּב נַפְשִׁי, מִכְתָּב וְרַב שָׁלוֹם”.
הֲרֵי זֶה סִגְנוֹנָהּ שֶׁלָּהּ! בִּרְשׁוּתֵךְ לַכָּה – לְאָט! וְהַחוֹתֶמֶת שֶׁלָּהּ.
תַּבְנִית לוּקְרֶטִיָה בָּהּ מִנְהָגָהּ לַחְתֹּם.
הִיא גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי.
אֶל מִי הַמִּכְתָּב?
עַכְשָׁו נִתְפַּס עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ!
"עֵדַי שְׁמֵי-הַשָּׁמַיִם:
אֲנִי אוֹהֶבֶת מְאֹד כַּיּוֹם.
מִי הוּא? אַל נָא תִּשְׁאֲלוּ,
כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם".
“כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם”.
וּמָה עוֹד? מִשְׁקַל הַשִּׁיר מִשְׁתַּנֶּה.
“כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם”.
אִלּוּ הָיִיתָ זֶה אַתָּה, מַלְבוֹלִיוֹ!
אִלּוּ תָלוּךָ עַל עֵץ, כֶּלֶב!
"הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הַגְּבֶרֶת,
וּבְחִיר לִבִּי יִשְׁמַע לִי,
אוּלָם לִשְׁתֹּק אֲנִי בוֹחֶרֶת,
I, A, O, M– נַפְשִׁי שֶׁלִּי!"
חִידָה טִפְּשִׁית.
בַּחוּרָה נֶחְמָדָה!
“I, A, O, M – נַפְשִׁי שֶׁלִּי”.
אֶלָּא קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ עִיּוּן… צָרִיךְ עִיּוּן… צָרִיךְ עִיּוּן…
אֵיזוֹ כוֹס תַּרְעֵלָה הִגִּישָׁה לוֹ.
נָפַל הַפֶּרֶס עַל הַמּוֹקֵשׁ!
“הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הַגְּבֶרֶת, וּבְחִיר לִבִּי יִשָּׁמַע לִי”.
כַּמּוּבָן, הִיא יְכוֹלָה לְצַוּוֹת לִי, הִיא גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי.
זֶה בָרוּר לְכָל מִי שֶׁמֹּחוֹ בְרֹאשׁוֹ.
אֵין כָּל קֹשִׁי בָּזֶה אֶלָּא הַסּוֹף.
מַה פֵּשֶׁר סֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ? אִלּוּ הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת כָּל שֶׁהִיא לְלַמְּדָן עָלָי? לְאַט-לִי.
I.
A.
O.
M.
אַי, אַי! לֵךְ וּמְצָא! כְּבָר הִנְּךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.
הַכֶּלֶב הִתְחִיל צוֹעֵק, כְּאִלּוּ הֵרִיחַ אֶת הַשּׁוּעָל.
M– מַלְבוֹלִיוֹ; M.
בְּמ' מַתְחִיל שְׁמִי.
כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי שֶׁהוּא יִמְצָא אֶת שֶׁלּוֹ: חֹטֶם נִפְלָא לוֹ.
M– מַשְׁמָעוֹ מַלְבוֹלִיוֹ; אֲבָל אֵין זֶה מַקְבִּיל אֶל הַבָּא אַחֲרָיו.
אֵינוֹ מְפַשֵּׁר אֶת הַשֵּׁנִי.
צָרִיךְ לִהְיוֹת A וְיֵשׁ O.
וּבָאוֹת O יִגְמֹר, מֻבְטְחַנִי.
כֵּן, אוֹ שֶׁאֲנִי מַלְקֶה אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא O
וְאַחֲרֵי כֵן בָּאָה הָאוֹת I.
אִי לְךָ, אִלּוּ הָיְתָה לְךָ עַיִן בְּעָרְפְּךָ, הָיִיתָ רוֹאֶה יוֹתֵר חֶרְפָּה וּבוּשָׁה מֵאֲחוֹרֶיךָ, מִשֶּׁיֵּשׁ אֹשֶׁר לְפָנֶיךָ.
I.
A.
O.
M.
זֶה לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם.
אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִמְעֹךְ אוֹתוֹ קֹדֶם וְהָיָה הוֹלֵם אוֹתִי.
כָּל אַחַת מֵאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת יֶשְׁנָהּ בִּשְׁמִי.
אַי, עַכְשָׁו יֵשׁ כָּאן פְּרוֹזָה: 
 "אִם יִפֹּל מִכְתָּבִי זֶה בְּיָדֶיךָ עַיֵּן בַּדָּבָר.
מַזָּלִי גָּבֹהַּ מִמַּזָּלְךָ, אֶלָּא אַל תִּתְבַּהֵל מִפְּנֵי הַגְּדֻלָּה.
יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים, וְיֵשׁ נַעֲשִׂים לִגְדוֹלִים, וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה.
גּוֹרָלְךָ פּוֹתֵחַ לְפָנֶיךָ אֶת יָדוֹ.
תְּפֹס בּוֹ בְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדְךָ.
וּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל לְמַה שֶּׁעוֹמֵד אַתָּה לִהְיוֹת, פְּשֹׁט מֵעָלֶיךָ הַקְּלִפָּה הַצְּנוּעָה וְהוֹפַע אַחֵר.
נְהַג בְּרָמָה עִם קְרוֹבֶיךָ, זְרֹק מָרָה בַּמְּשָׁרְתִים.
שִׂפְתוֹתֶיךָ תַּבַּעְנָה נְאוּמִים בְּפּוֹלִיטִיקָה; נְהַג מִנְהַג אִישׁ מוּזָר.
זוֹ הִיא עֲצָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
זְכֹר, מִי הִלֵּל תָּמִיד אֶת פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים וְרָצָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ בְּקִשּׁוּרֵי-בִרְכַּיִם מִצְטַלְּבִים; אוֹמֶרֶת אֲנִי לְךָ, זְכֹר נָא אֵלֶּה וַעֲרֹב לִבְּךָ! אָשְׁרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ אִם אַתָּה רוֹצֶה בוֹ.
וְאִם אֵינְךָ רוֹצֶה, הִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים בֶּן-מֶשֶׁק-בַּיִת, מֵעֲמִיתֵיהֶם שֶׁל מְשָׁרְתִים, וְלֹא תִהְיֶה שָׁוֶה לִנְגֹּעַ בְּכַף יָדָהּ שֶׁל הַהַצְלָחָה.
הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲנִי, שֶׁהָיְתָה רוֹצָה לְהָמִיר גּוֹרָלְךָ בְגוֹרָלָהּ.
     הַמְּאֻשָּׁרָה-הָאֻמְלָלָה".
אוֹר הַחַמָּה אֵינוֹ יוֹתֵר בָּרוּר.
לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר.
אֶהְיֶה גֵאֶה, אֶקְרָא בְּסִפְרֵי הַפּוֹלִיטִיקָאִים.
אֶתְעַמֵּר בְּטוֹבִּיאַשׁ, אֶתְרַחֵק מִן הַכְּנוּפְיָא הַנִּקְלָה, אֶהְיֶה מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי אָדָם כִּדְבָעֵי.
אֵינֶנִּי מְרַמֶּה עַצְמִי, אֵין לַדִּמְיוֹן כָּל שְׁלִיטָה עָלָי.
לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים הִלְּלָה אֶת הַפּוּזְמְקָאוֹת הַצְּהֻבִּים שֶׁלִּי, וְהִתְפַּלְאָה לַקִּשׁוּרִים הַמִּצְטַלְּבִים שֶׁלִּי; וּבָזֶה הִיא מְגַלָּה אֶת אַהֲבָתָהּ, וּמִתּוֹךְ רֶמֶז קַל הִיא מוֹרָה לִי אֵיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ לְפִי טַעְמָהּ.
בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ מַזָּלִי.
אֲנִי מְאֻשָּׁר.
אֶהְיֶה נוֹהֵג בְּשִׁגָּעוֹן, גֵּאֶה, לוֹבֵשׁ פּוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים וְנוֹעֵל קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהִזְדָּרֵז.
בְּרוּכִים הֱיוּ לִי שָׁמַי וּמַזָּלִי! הִנֵּה עוֹד הוֹסָפָה כָּאן: 
 “אֵינְךָ יָכוֹל שֶׁלֹּא לְהַכִּיר מִי אָנִי.
אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, הַרְאֵה זֹאת בְּחִיּוּכְךָ.
חִיּוּכְךָ מְאֹד הוֹלֵם אוֹתְךָ וְלָכֵן, אֲהוּבִי, חֲבִיבִי, תְּחַיֵּךְ תָּמִיד כְּשֶׁאַתָּה נִמְצָא בְקִרְבָתִי.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת”.
אֱלֹהִים, מוֹדֶה אֲנִי לְךָ.
אֲנִי אֲחַיֵּךְ, אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּל אֲשֶׁר תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי.
עַל חֶלְקִי בִּצְחוֹק זֶה לֹא הָיִיתִי מְוַתֵּר בִּשְׂכַר שָׁנָה אֵצֶל הַמּוֹגוּל הַגָּדוֹל.
כִּשְׂכַר עֵצָה זוֹ הָיִיתִי נוֹשֵׂא לִי לְאִשָּׁה אוֹתָהּ בַּחוּרָה!
גַּם אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת.
וְלֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ כָּל נְדוּנְיָה, בִּלְתִּי עוֹד צְחוֹק
כְּמוֹתוֹ.
הִנֵּה הִיא צַיֶּדֶת-הַצִּפֳּרִים הָעֲדִינָה שֶׁלָּנוּ.
רוֹצָה אַתְּ לְהַנִּיחַ רַגְלֵךְ עַל עָרְפִּי?
וְאוּלַי גַּם עַל עָרְפִּי שֶׁלִּי?
וְאוּלַי אֶעֱרֹב בִּשְׂחוֹק-הַמַּלְכָּה אֶת חֵרוּתִי שֶׁלִּי וְאֶהְיֶה לָךְ לְעֶבֶד?
בֶּאֱמוּנָתִי, וְאוּלַי אֶעֱשֶׂה גַם אֲנִי כָּךְ?
אַתְּ הִשְׁקַעַתְּ אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹת, עַד שֶׁיָּבֹא לִידֵי טֵרוּף הַדַּעַת לִכְשֶׁיִּתְנַעֵר מִדִּמְיוֹנוֹ.
אֲבָל הַגִּידוּ לִי בִרְצִינוּת: הֲבֶאֱמֶת פָּעַל עָלָיו הַדָּבָר?
כְּיַיִן חָרִיף עַל אִשָּׁה זְקֵנָה.
אִם רוֹצִים אַתֶּם לִרְאוֹת פְּרִי מִשְׂחָקֵנוּ, הִסְתַּכְּלוּ בוֹ כְּשֶׁיּוֹפִיעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּפְנֵי הַגְּבֶרֶת.
בְּפוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים יָבֹא, וְהִיא תַכְלִית שִׂנְאָה שׂוֹנֵאת אוֹתָם, וּבְקִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים יָבֹא, מַה שֶּׁהִיא מְתָעֶבֶת.
וּבְחִיּוּךְ יְחַיֵּךְ לָהּ – מִדָּה שְׂנוּאָה לָהּ בְּמַצָּבָהּ עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִיא שְׁרוּיָה בְּמָרָה שְׁחֹרָה.
וְהוּא יִקְלֶה בְעֵינֶיהָ מְאֹד.
אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם רוֹצִים לִרְאוֹת זֹאת, לְכוּ אַחֲרָי.
עַד שַׁעֲרֵי הַגֵּיהִנּוֹם, לֵץ מִתְלוֹצֵץ שֶׁאֵין שֵׁנִי דוֹמֶה לוֹ!
וְגַם אֲנִי אִתְּךָ.
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, יְדִידִי, וְשָׁלוֹם לַמּוּסִיקָה שֶׁלְּךָ! הֲטוֹב לְךָ לְיַד תֻּפְּךָ?
אֲדוֹנִי, אֲנִי גָר לְיַד הַכְּנֵסִיָּה.
כְּלוּם אֶחָד מִכְּלֵי-הַקֹּדֶשׁ אָתָּה?
לֹא, לֹא, אֲדוֹנִי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי גָר בְּבֵיתִי, וּבֵיתִי עוֹמֵד לְיַד הַכְּנֵסִיָּה.
אִם כָּךְ, הֲלֹא תוּכַל לֵאמֹר, שֶׁהַמֶּלֶךְ גָּר אֵצֶל הַקַּבְּצָן, כֵּיוָן שֶׁהַקַּבְּצָן גָּר בְּקִרְבַת הַמֶּלֶךְ, אוֹ שֶׁהַכְּנֵסִיָּה עוֹמֶדֶת עַל יַד הַטַּנְבּוּר, כֵּיוָן שֶׁהַטַּנְבּוּר עוֹמֵד עַל יַד הַכְּנֵסִיָּה.
כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי.
צְאוּ וּרְאוּ אוֹתוֹ דוֹר שֶׁקָּם לָנוּ! הַמֵּימְרָא אֵינָהּ אֶלָּא כְּסָיָה שֶׁל עוֹר לְגַבֵּי הֲלָצָה יָפָה – בִּן-רֶגַע וְהִיא נֶהֱפֶכֶת עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי.
אֲבָל, יָדוּעַ, שֶׁהַיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ יָפֶה בְמִלִּים, מַשְׂכִּיל וּמְמַהֵר לִנְהֹג בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ.
וּמִטַּעַם זֶה רָצִיתִי שֶׁלֹּא יִהְיוּ נוֹתְנִים שֵׁם לַאֲחוֹתִי.
מִפְּנֵי מָה?
מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה, וְהַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ&gt; בַּמִּלָּה יָכוֹל לִנְהֹג קַלּוּת רֹאשׁ עִם אֲחוֹתִי.
אֲבָל לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר נַעֲשׂוּ הַמִּלִּים מְנֻוָּלוֹת מִיּוֹם שֶׁהַכְּתָב הֵמִיט עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה.
מִפְּנֵי מָה?
בְּהֵן צִדְקִי, אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי יָכוֹל לִפְנוֹת אֵלֶיךָ אֶלָּא בְמִלִּים, וְהַמִּלִּים נַעֲשׂוּ כָּל כָּךְ כּוֹזְבוֹת, עַד שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַאֲמִין לָהֶן.
הִנְנִי לַעֲרֹב, שֶׁבָּחוּר שָׂמֵחַ אַתָּה וְאֵינְךָ דוֹאֵג לְשׁוּם דָּבָר.
לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי דּוֹאֵג לוֹ.
אֶלָּא, תַּאֲמִין לִי, לְךָ אֵינֶנִּי דוֹאֵג; אִם זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין אֲנִי דוֹאֵג לְשׁוּם דָּבָר, הָיִיתִי רוֹצֶה וְהָיִיתָ אִי-נִרְאֶה.
כְּלוּם אֵינְךָ לֵיצָנָהּ שֶׁל אוֹלִיבְיָה?
לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי הַשּׁוֹטֶה שֶׁל הַגְּבֶרֶת.
אֵין לָהּ לְאוֹלִיבְיָה כָּל שְׁטוּת.
עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא לְאִישׁ לֹא יִהְיֶה לָהּ כָּל שׁוֹטֶה.
הַשּׁוֹטִים וְהַבְּעָלִים הֵמָּה מֵעֵין מְלִיחִים וְסַרְדֶּלִים אֵלֶּה כְּנֶגֶד אֵלֶּה.
הַבַּעַל הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם.
אֵינֶנִּי הַשּׁוֹטֶה שֶׁלָּהּ, אֶלָּא הַמְּעַקֵּם דְּבָרֶיהָ.
לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים רָאִיתִי אוֹתְךָ אֵצֶל הַדֻּכָּס אוֹרְסִינוֹ.
הַשְּׁטוּת הוֹלֶכֶת וְסוֹבֶבֶת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
דּוֹמָה הִיא לַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בְכָל מָקוֹם.
הָיָה צַר, אִלּוּ לֹא הָיָה הַלֵּיצָן כָּל כָּךְ מָצוּי אֵצֶל הַדֻּכָּס, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מָצוּי אֵצֶל הַגְּבֶרֶת.
נִרְאֶה לִי שֶׁרָאִיתִי אֶת חָכְמָתְךָ כָּאן.
אִם רוֹצֶה אַתָּה לְהָתֵל בִּי, אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת פֹּה.
הֵא לְךָ דְּבַר-מָה לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לִבֶּךָ.

וְיִתֵּן לְךָ יוּפִּיטֶר זָקָן עוֹבֵר עַל מִדּוֹתֶיךָ מִן הַשְּׂעָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לְיָדָיו.
בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁאֲנִי כָּמֵהַּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה סַנְטֵרִי מַצְמִיחַ שֵׂעָר.
הֲבַבַּיִת גְּבִרְתְּךָ?
 כְּלוּם לֹא יָבִיא זוּג שֶׁכָּאֵלֶּה אֶפְרוֹחִים?
בְּוַדַּאי, אִם רַק מְזַוְּגִים אוֹתָם.
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּתַפְקִידוֹ שֶׁל פַּנְדָּרוּס מִפְרִיגִיָּה בִּכְדֵי לְהַמְצִיא לִטְרוֹאִילֶס זֶה אֶת
הַקְּרֶסִידָה שֶׁלּוֹ.
בַּנְתִּי לְרֵעֲךָ: אַתָּה יוֹדֵעַ יָפֶה לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת.
אֵין זֶה דָבָר גָּדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ נְדָבָה בְּעַד קְרֶסִידָה עֲנִיָּה.
קְרֶסִידָה – – נְדָבוֹת הָיְתָה.
אֲדוֹנִי, גְּבִרְתִּי בַבַּיִת.
אֲבַשֵּׂר לָהּ מֵאַיִן אַתָּה בָא.
מִי אַתָּה וּמָה רְצוֹנְךָ – אֵין זֶה נוֹגֵעַ לִי, אֵינוֹ נִמְצָא בְּתוֹךְ הַסְּפֵירָה שֶׁלִּי, יָכוֹל לֵאמֹר הָיִיתִי בָּאֹפֶן שֶׁלִּי, אֶלָּא שֶׁמִּלָּה זוֹ נִטַּשְׁטְשָׁה מֵרֹב שִׁמּוּשׁ.

בָּחוּר פִּקֵּחַ הוּא בִּשְׁבִיל הֱיוֹת לֵיצָן
וּמֹחַ דֵּי חָרִיף נָחוּץ לְכָךְ.
עָלָיו לָדַעַת זְמַן וְטֶבַע אֲנָשִׁים,
וּמַצַּב רוּחַ אִישׁ עָלָיו לָצוֹן יַחְמֹד,
וְלֹא לִפֹּל כַּבַּז עַל כָּל נוֹצָה
שֶׁלְּעֵינָיו בָּאָה.
זוֹ אָמָּנוּת,
וְעִמָּהּ עֲבוֹדָה כְּאָמָּנוּת חָכָם,
כִּי שְׁטוּת מִתּוֹךְ חָכְמָה – חִדּוּד,
מַה חֵפֶץ יֵשׁ בִּשְׁטוּת חָכָם יָרוּד?
שָׁלוֹם לְךָ, אָדוֹן!
שָׁלוֹם וּבְרָכָה!
Dieu vous garde, Monsieur!
Et vous aussi; vôtre serviteur.
תִּקְוָתִי שֶׁאַתָּה שֶׁלִּי, וַאֲנִי שֶׁלְּךָ – לְשָׁרֵת.
רוֹצֶה אַתָּה לְבַקֵּר אֶת בֵּיתֵנוּ? בַּת-אָחִי רוֹצָה שֶׁתִּכָּנֵס, בְּאִם יֵשׁ לְךָ דָּבָר אֵלֶיהָ.
תְּקַבֵּל בַּת-אָחִיךָ תּוֹדָתִי; כְּלוֹמַר, זוֹ הִיא תְעוּדָתִי.
וּבְכֵן שָׂא רַגְלֶיךָ וַהֲבִיאֵן לִידֵי תְנוּעָה.
רַגְלַי מְבִינוֹת יוֹתֵר יָפֶה אוֹתִי מִשֶּׁאֲנִי מֵבִין לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן בְּאָמְרְךָ: שָׂא רַגְלֶיךָ.
רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר: הִכָּנֵס.
הִנְנִי לַעֲנוֹתְךָ בַּהֲלִיכָה וּכְנִיסָה, אֶלָּא שֶׁכְּבָר
הִקְדִּימוּ אוֹתָנוּ.
גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה שֶׁבַּנֶּחְמָדוֹת, יַמְטִירוּ עָלַיִךְ הַשָּׁמַיִם גִּשְׁמֵי-רֵיחוֹת.
חַצְרָנִי גָדוֹל אוֹתוֹ בָּחוּר.
“גִּשְׁמֵי-רֵיחוֹת”.
יָפֶה!
קוֹלִי שֶׁלִּי אֵינוֹ אֶלָּא בְּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ הַפְּתוּחוֹת וְנוֹטוֹת-הַחֶסֶד.
“רֵיחוֹת”, “פְּתוּחוֹת”, “נוֹטוֹת-חֶסֶד”.
יִהְיוּ לִי שְׁמוּרוֹת שְׁלָשׁ אֵלֶּה.
סִגְרוּ פִּשְׁפַּשׁ הַגָּן וּתְנוּ לִי וְאַט אֵלָיו אֶת אָזְנִי.
תְּנָה לִי אֶת יָדְךָ, אֲדוֹנִי.
גְּבִרְתִּי, הִנְנִי לְשָׁרְתֵךְ כָּל אֲשֶׁר תִּפְקֹדִי.
מַה שִּׁמְךָ?
שֵׁם עַבְדֵּךְ – קֵסַרְיוֹ, בַּת-רוֹזְנִים יְפַת-תֹּאַר!
עַבְדִּי שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי? מִיּוֹם קֹרָא
לַחֲנֻפָּה אַךְ מַחֲמָאָה, לֹא טוֹב
הָיָה לָעוֹלָם.
אַתָּה נַעַר-אוֹרְסִינוֹ.
וְהוּא עַבְדֵּךְ, וְכֵן עָלָיו לִהְיוֹת
לְעֶבֶד זֶה שֶׁהוּא עֶבֶד עַבְדֵּךְ.
אֵינֶנִּי נִזְכָּרָה בוֹ.
מוּטָב וִיהִי
גַּם זִכְרוֹנוֹ חָלָק וְלֹא מָלֵא אוֹתִי.
וּבָא אֲנִי בִּכְדֵי לָעִיר קִרְבֵּךְ
אֶת זִכְרוֹנוֹ…
     שְׁאֵלָתִי, חֲדָל.
צִוִּיתִי כְּבָר לְךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר בּוֹ.
אֲבָל אִלּוּ הָיְתָה שְׁאֵלָתְךָ
אַחֶרֶת, וְנָטִיתִי לְךָ אָזְנִי,
וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב לְמַנְגִּינוֹת-שָׁמָיִם.
הוֹי, גְּבֶרֶת יְקָרָה…
     הַרְשֵׁנִי נָא,
הָיִיתָ פֹה, קָסַמְתָּ לָנוּ קֶסֶם.
שָׁלַחְתִּי לְךָ טַבַּעַת, בָּהּ רִמִּיתִי
אֲנִי אוֹתִי, עַבְדִּי, וְיֵשׁ לִפְחֹד
כִּי גַם אוֹתְךָ.
וּלְמִשְׁפָּטְךָ עַתָּה
אֲנִי גַם אֲיַחֵלָה.
יַעַן כִּי
אֲנִי בְיָדְךָ הֵטַלְתִּי בְּעַרְמוּמִיּוּת נִבְזָה
טַבַּעַת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ.
וּמֶה
עָלַי חָשָׁבְתָּ? כְּלוּם לֹא מַטָּרָה
לְכָל חִצֶּיךָ שַׂמְתָּ אֶת כְּבוֹדִי?
וַחֲשָׁדִים עַל חֲשָׁדִים הִרְבֵּיתָ,
הָרָה אוֹתָם לֵב-עָרִיצִים.
בִּשְׁבִיל
אָדָם מֵיטִיב לִתְפֹּס כְּבָר דֵּי גִּלִּיתִי
לִבִּי, כִּי לוּט צָעִיף וְלֹא חָזֶה.
עַתָּה דַבֵּר אָתָּה!
    לִבִּי לַגְּבֶרֶת!
אוּלַי בָּזֶה רֵאשִׁית הָאַהֲבָה?
לֹא – לֹא! לֹא כְלוּם! וְהַנִּסָּיוֹן יוֹרֵנוּ,
כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד יִדְאַב
לִבֵּנוּ לְשׂוֹנְאֵינוּ נָפֶשׁ.
וּבְכֵן, יֵשׁ שׁוּב זְמַן לְחַיֵּךְ.
אֲבָל
מַה מְּאֹד יֵקַל לְהִתְגָּאוֹת לַדָּל.
אִם לְשָׁלָל לִהְיוֹת, הֲלֹא יִיטַב
לִנְפֹּל לִפְנֵי אֲרִי, מִנְּפֹל לִפְנֵי זְאֵב.
הַפַּעֲמוֹן מֵעִיד עַל בִּזְבּוּז עִתּוֹתַי.
הֵרָגַע, עֶלֶם טוֹב, כִּי לֹא אוֹתְךָ אֶרְצֶה.
אֲבָל כִּבְשׁלֹ הַנֹּעַר וְהַזְּמַן,
לָהּ אִשְׁתְּךָ תִקְצֹר אִישׁ גֶּבֶר-חָיִל.
הֵן דַּרְכְּךָ נִכְחֲךָ – וּמָה?
     וּמָה –
וִיהִי, גְּבִרְתִּי, חֶלְקֵךְ שִׂמְחָה וָטוֹב!
וְאֵין כְּלוּם לָשִׂים בְּפִי לַאֲדוֹנִי?
חַכֵּה.
הַגֵּד נָא לִי דַעְתְּךָ עָלָי.
סָבוּר אֲנִי דַּעְתֵּךְ עָלַיִךְ הִיא:
וְאַתְּ אֵינֵךְ מַה שֶּׁיֶּשְׁנֵךְ.
     אִם כָּךְ
דַּעְתִּי גַם עַל אֲדוֹנִי הִיא דַעְתִּי.
כִּי אָז צָדָקְתְּ: אֵינֶנִּי מַה שֶּׁאָנִי.
חֶפְצִי וְהָיִיתָ מַה שֶּׁזֶּה לִבִּי רוֹצֶה.
אִלּוּ הָיָה זֶה טוֹב מִזֶּה, כִּי אָז
רָצִיתִי גַם אָנִי – עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹטֵךְ.
כַּמָּה גָדוֹל הַבּוּז זֶה הַנִּשְׁקָף
וְרַב הַחֵן עַל שִׂפְתוֹתָיו, הַקֶּצֶף.
הָאַהֲבָה תָחוּשׁ לְהִגָּלוֹת
מֵחֵטְא-דָּמִים, לֵילָהּ אוֹר מִיָּרֵחַ.
קֵסַרְיוֹ, בְּשׁוֹשַׁנִּי אָבִיב,
בְּתֻמָּתִי, בְּכָל קָדוֹשׁ וְחָבִיב
נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ – אֲהַבְתִּיךָ מְאֹד.
גֵּאָה אֲנִי, אֲבָל לֹא אוּכַל עוֹד
לַסְתִּיר מִמְּךָ יְקוֹד אַהֲבָתִי.
וְאַל תִּשְׁתֹּק – כִּי סַחְתִּי תַאֲוָתִי.
אָכֵן, יִמְתַּק לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה,
לִמְצֹא אוֹתָהּ יִמְתַּק עוֹד פִּי שִׁבְעָה.
נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בְּתֹם וּבִנְעוּרִים,
לִי לֵב וְחֵיק וֶאֱמוּנָה שְׁמוּרִים
לֹא לְאִשָּׁה, וּלְעוֹלָמִים עָלָיו
אִשָּׁה גַם לֹא תִשְׁלֹט מִלְּבַד בְּעָלָיו.
הֲיִי שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי! שׁוּב לְעוֹלָם
עָדַיִךְ לֹא תָבֹא דִמְעַת הַשַּׂר הָרָם.
הוֹי שׁוּבָה, שׁוּב! בְּיָדְךָ לִבִּי יִסֹּב
לְאַהֲבָה אֶת אֲשֶׁר לֹא אֶאֱהֹב.
בְּחַיַּי, אֵינֶנִּי נִשְׁאָר פֹּה אַף רֶגַע.
מַה טַּעַם, זַעַם יַקִּיר, מַה טָּעַם?
אַנְדְּרֵיאַשׂ, מֻכְרָח אַתָּה לְהַגִּיד לָנוּ אֶת הַטָּעַם.
טוֹב! רָאִיתִי אֶת בַּת-אָחִיךָ, וְהִיא מַסְבִּירָה פָנֶיהָ לִמְשָׁרְתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס; מֵעוֹלָם לֹא הִסְבִּירָה לִי אוֹתָם כָּךְ.
שָׁם בַּגָּן רָאִיתִי זֹאת.
וְאוֹתְךָ רָאֲתָה אָז, יֶלֶד זָקֵן? הַגֵּד.
יָפֶה רָאֲתָה, כִּרְאוֹתִי אוֹתְךָ מַמָּשׁ.
רְאָיָה יָפָה שֶׁאוֹתְךָ הִיא אוֹהֶבֶת זוֹ.
חֲזִיזִים וָרָעַם! חֲמוֹר אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי?
בָּאֹפֶן הֲכִי טוֹב הִנְנִי לְהוֹכִיחַ לְךָ זֹאת.
וְאָעִידָה לִי אֶת הַשֵּׂכֶל וְאֶת הַבִּינָה וְיִשָּׁבֵעוּ.
וְהֵם הָיוּ שׁוֹפְטִים מֻשְׁבָּעִים טֶרֶם שֶׁנַּעֲשָׂה נֹחַ סַפָּן.
אֲהָבִים הִתְנְתָה בְּפָנֶיךָ עִם אוֹתוֹ בָחוּר רַק בִּכְדֵי לְהָעִיר גְּבוּרָתְךָ הַנִּרְדָּמָה, בִּכְדֵי לְמַלֵּא חֻבְּךָ אֵשׁ וְלָטַעַת בְּלִבְּךָ שַׁלְהֶבֶת.
עָלֶיךָ הָיָה לְהִזְדָּרֵז וְלִסְתֹם פִּיהוּ שֶׁל אוֹתוֹ פִּרְחָח בַּהֲלָצוֹת נַעֲלוֹת זֶה אַךְ בָּאוֹת מִתַּחַת הַמַּקֶּבֶת.
לָזֹאת קִוְּתָה שֶׁתַּעֲשֶׂה, וְאַתָּה אִכְזַבְתָּ תִּקְווֹתֶיהָ, וְאַתָּה נָתַתָּ לַזְּמַן שֶׁיָּסִיר מֵהִזְדַּמְּנוּת זוֹ שִׁכְבַת זְהַב מִשְׁנֶה.
וּבְדַעַת הַגְּבִירָה נָסַעְתָּ צָפוֹנָה, שֶׁשָּׁם תִּהְיֶה תָּלוּי כְּאוֹתוֹ פְּתִיל-קֶרַח בְּתוֹךְ זְקָנוֹ שֶׁל הוֹלַנְדִּי, עַד שֶׁלֹּא תִתְקֹן מְעֻוָּת זֶה בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂה גְבוּרָה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל אוֹ בְּפּוֹלִיטִיקָה פִּקְחִית.
אִם זֶה צָרִיךְ לָבֹא בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, יָבֹא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה גְבוּרָה.
פּוֹלִיטִיקָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי.
בְּעֵינַי אַחַת הִיא פּוֹלִיטִיקַאי אוֹ פְּיֶטִיסְט.
אָז טוֹב! נִבֶן אָשְׁרְךָ עַל יְסוֹד הַגְּבוּרָה: תְּבַע אוֹתוֹ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס לְדוּ-קְרָב; הָטֵל בּוֹ אַחַד עָשָׂר פְּצָעִים.
בַּת-אָחִי תִשְׁמַע זֹאת; תֵּדַע, שֶׁאֵין בָּעוֹלָם מֵלִיץ טוֹב עַל גֶּבֶר לִפְנֵי אִשָּׁה כְאוֹתָהּ בְּשׂוֹרָה שֶׁל גְּבוּרָה.
אֵין לְךָ כָּל אֶמְצָעִי אַחֵר, מַר אַנְדְּרֵיאַשׁ.
הֲיֵשׁ מִכֶּם אִישׁ שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אֶת תְּבִיעָתִי לַקְּרָב?
לֵךְ וּכְתֹב אוֹתָהּ בְּיָדוֹ שֶׁל מַרְס, בַּחֲרִיפוּת וְקִצּוּר.
לֹא הַחִדּוּד עִקָּר, אֶלָּא הַמְּלִיצָה וְהַחֲרִיפוּת.
חָרְפֵהוּ וְגַדְּפֵהוּ כְיַד הַדְּיוֹ הַטּוֹבָה עָלֶיךָ.
אִם תְּדַבֵּר אִתּוֹ אֵי אֵלֶּה שֵׁשׁ פְּעָמִים בִּלְשׁוֹן אַתָּה אֵין בָּזֶה כְלוּם.
הַרְבֵּה שֶׁקֶר עַל כָּזָב כַּמָּה שֶׁיָּכִיל הַגִּלָּיוֹן וְאִם גַּם יִהְיֶה אָרְכּוֹ כְּאֹרֶךְ הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּוַרֵה בְּאַנְגְּלִיָּה.
לֵךְ וַעֲשֵׂה! וְאַל תֶּחְסַר בַּדְּיוֹ הַמָּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב בְּנוֹצָה שֶׁל אַוָּז.
אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!
אֵיפֹה אֶמְצָאֲכֶם?
נִקְרָא אוֹתְךָ מִן הַ-cubiculumשֶׁלְּךָ.
לֵךְ.
יָקָר הוּא לְךָ, מַר טוֹבִּיאַשׁ.
יַקִּירִי, גַּם בִּי לֹא זָכָה בְּזוֹל.
עָלִיתִי לוֹ בְּאַלְפַּיִם לְעֵרֶךְ, וְאוּלַי לְמַעְלָה מִזֶּה.
מִכְתָּב יְקַר-מְצִיאוּת יָבִיא לָנוּ.
הֲלֹא לֹא תִמְסְרֶנּוּ?
וְכִי מָה אֲנִי בְעֵינֶיךָ? אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי אֶעֱשֶׂה בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָנֶה לוֹ הַצָּעִיר.
סְבוּרַנִי, שֶׁאֵין בְּכֹחָם שֶׁל שְׁוָרִים לְזַמְּנָם לְמָקוֹם אֶחָד.
וַאֲשֶׁר לְמַר אַנְדְּרֵיאַשׂ, אִם בָּאִים לְנַתֵּחַ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ בִכְבֵדוֹ דָם עַד כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂאֶנּוּ הַזְּבוּב עַל קְצֵה כַף רַגְלוֹ, הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לֶאֱכֹל אֶת יֶתֶר הַמַּפֶּלֶת.
וְגַם יְרִיבוֹ, אוֹתוֹ צָעִיר, אֵין בְּפָנָיו כָּל סִימָן שֶׁל אַכְזְרִיּוּת.
הִנֵּה הָחַרְפָנִי הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ בָא!
רְצוֹנְכֶם לָמוּת מִיתַת-צְחוֹק, לְכוּ אַחֲרַי.
אוֹתוֹ טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ, מַלְבוֹלִיוֹ, נַעֲשָׂה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כָּפַר בָּעִקָּר.
אֵין בָּעוֹלָם נוֹצְרִי הַמַּאֲמִין לְהִנָּצֵל בֶּאֱמוּנָתוֹ מַאֲמִין בְּכַמּוּת גְּדוֹלָה כַּזֹּאת שֶׁל שְׁטֻיּוֹת.
הֲרֵיהוּ מְטַיֵּל כְּבָר בְּפוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים.
וּבְקִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים?
מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס! מַמָּשׁ מְלַמֵּד-דַּרְדַּקֵּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶדֶר בְּבֵית-מִדְרָשׁ.
אָרַבְתִּי לוֹ, כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ לְהָרְגוֹ.
אֵינוֹ סָר יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה מִכָּל הַכָּתוּב בְּמִכְתָּבִי שֶׁעָרַכְתִּי לְרַמּוֹתוֹ.
וְתוֹךְ כְּדֵי חִיּוּכוֹ פָּנָיו מִתְכַּסִּים בְּקַוִּים מְרֻבִּים מֵהַקַּוִּים שֶׁעַל הַמַּפָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׁתֵּי אַרְצוֹת הֹדּוּ.
מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתֶם כַּדָּבָר.
בְּדֵי עָמָל הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי שֶׁלֹּא לִזְרֹק בְּרֹאשׁוֹ דְבַר-מָה.
מֻבְטְחַנִי שֶׁהַגְּבֶרֶת תִּסְטֹר עַל לֶחְיוֹ, וְהוּא יְחַיֵּךְ וּלְחֶסֶד גָּדוֹל לוֹ יַחְשֹׁב זֹאת.
נֵלֵךְ, הֲבִיאִינוּ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.
לֹא הָיָה רְצוֹנִי לְהַטְרִיחֲךָ,
אֲבָל כֵּיוָן שֶׁטִּרְחָתְךָ תְעַנְגֶּךָ,
לֹא אֶגְעַר בָּךְ.
כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְעָזְבְךָ, גַּם
חִשְׁקִי הַחַד מֵעֶשֶׁת מְרוּטָה
אִלְּצַנִי, וְלֹא רַק חֶמְדַּת-רְאוֹתְךָ
– גַּם זֹה דַּיָּהּ בִּכְדֵי לָנוּד בַּדֶּרֶךְ –
אַף דְּאָגָה אֵיכָה תַעֲשֶׂה דַרְכְּךָ
בְּאֶרֶץ זֹה זָרָה לְךָ, וְאוֹרֵחַ
בְּאֵין יְדִיד וּבְאֵין מוֹרֶה לוֹ דֶרֶךְ
יִמְצָא גַּסָּה, שׂוֹנֵאת-אוֹרְחִים – וְאֵלֶּה
כָּל נִמּוּקֵי אַהֲבָתִי – חֶרְדָּתִי
לִמְצֹא אוֹתְךָ.
     אַנְטוֹנִיוֹ יַקִּירִי,
מָה אֶעֱשֶׂה אִם לֹא בְתוֹדָתִי,
תּוֹדָה וְשׁוּב תּוֹדָה; כִּי לְעִתִּים
קְרוֹבוֹת אַךְ זֶה גְמוּל-רֵעַ בְּעַד טוֹבָה.
אַךְ לוּ מָלֵא כִיסִי כִּמְלֹא לִבִּי,
הָיָה גְמוּלְךָ אַחֵר.
מַה נַּעֲשֶׂה?
אוּלַי נִרְאֶה אֶת עַתִּיקוֹת הָעִיר?
מָחָר.
מוּטָב תַּקְדִּים לִמְצֹא דִּירָה.
אֵינִי עָיֵף, וְעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל.
הָבָה נַשְׂבִּיעַ אֶת עֵינֵינוּ בְכָל
מַצְּבוֹת-תִּפְאֶרֶת בִּנְיְנֵי-הַהוֹד
אֲשֶׁר בָּעִיר.
     אֲבָל תִּסְלַח, יְדִיד!
לִי סַכָּנָה כִּי אֲטַיֵּל בָּרְחוֹב.
בַּקְּרָב שֶׁל יָם אֲנִי עוֹלַלְתִּי פַעַם
לִסְפִינוֹת הַדֻּכָּס דְּבָרִים, אֲשֶׁר
אִם יִתְפְּסוּנִי פֹה לָנוּ לֹא יִהְיֶה
כָּל פִּתְחוֹן-פֶּה.
נִרְאֶה לִי כִּי קִצַּצְתָּ
בַּאֲנָשָׁיו הַרְבֵּה.
לֹא חֵטְא דָּמִים פִּשְׁעִי.
אָכֵן תְּנָאֵי הָרִיב וְהַמָּקוֹם
נָתְנוּ מָקוֹר לַעֲלִילוֹת דָּמִים.
וְגַם אֶפְשָׁר הָיָה תֵּת שִׁלּוּמִים
בְּעַד כָּל הַטּוּב אֲשֶׁר בַּזּוֹנוּ, וְכָךְ
עָשׂוּ רֹב בְּנֵי עִירִי לְשֵׁם עִסְקֵי
מִסְחָר, וְרַק אֲנִי – יָחִיד מֵאַנְתִּי.
מִטַּעַם זֶה אִם יִתְפְּסוּנִי הֵם,
וַאֲשַׁלֵּם בִּמְחִיר יָקָר.
     אִם כֵּן
אַל נָא תֵרָאֶה בְגָלוּי פֹּה.
לֹא, אֵין כְּדַאי.
הִנֵּה אַמְתַּחְתִּי, קַח.
דִּירָה טוֹבָה תִמְצָא בִּדְרוֹם הָעִיר,
בְּאַכְסַנְיָה שֶׁשְּׁמָהּ “הַפִּיל”.
אֲנִי
אַזְמִין אֶת הַסְּעוּדָה, עַד שֶׁאַתָּה
תְכַלֶּה זְמַנְּךָ, תַּרְבֶּה חָכְמָה מִתּוֹךְ
הִסְתַּכְּלוּתְךָ בָעִיר.
שָׁם תִּמְצָאֵנִי.
וְהַכֶּסֶף לָמָה הוּא?
     לִהְיוֹת לְךָ,
בְּאִם עֵינְךָ תַּחְמֹד אֵי-צַעֲצוּעַ;
וּמְזֻמָּנְךָ לֹא רַב, כַּיָּדוּעַ לִי.
וּבְכֵן, אֶהְיֶה שַׂר-אוֹצְרוֹתֶיךָ, גַּם
שָׁעָה קַלָּה לִי אֲטַיֵּל.
     בַּ“פִּיל”!
       אָבֹא!
שָׁלַחְתִּי לוֹ לִקְרֹא, וּכְשֶׁיָּבֹא
אֵיךְ אֲכַבְּדָה פָנָיו? מָה אֶתֵּן לוֹ?
נָקֵל לִקְנוֹת אֶת הַצְּעִירִים, מִקַּחַת
אוֹתָם בְּבַקָּשָׁה.
דִּבַּרְתִּי
בְּקוֹל רָם יוֹתֵר מִדַּי.
אֵיפֹה מַלְבוֹלִיוֹ?
לוֹ כֹבֶד-רֹאשׁ וּמַעֲשָׂיו בְּנִימוּס.
הַפַּעַם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ טוֹב.
אֵיפֹה מַלְבוֹלִיוֹ?
הִנֵּה הוּא בָא, גְּבִרְתִּי, אֲבָל מוּזָר הוּא מְאֹד.
גְּבִרְתִּי, אֵין כָּל סָפֵק שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו.
מֶה הָיָה לוֹ? לָעוּ דְבָרָיו?
לֹא, גְּבִרְתִּי, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם אֶלָּא מְחַיֵּךְ.
טוֹב הָיָה, גְּבִרְתִּי, אִלּוּ הָיָה מִי שֶׁהוּא כָאן, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא.
יָצָא מִדַּעְתּוֹ, בְּנֶאֱמָנוּת.
קִרְאִי לוֹ וְיָבֹא הֵנָּה.

 גַּם אֲנִי מְשֻׁגַּעַת כָּמֹהוּ, אִם יֵשׁ דִּמְיוֹן בֵּין שִׁגְעוֹן-עַצְבוּת לְשִׁגְעוֹן-שִׂמְחָה.

מַה שְּׁלוֹמְךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?
גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, הוֹי-הוֹי!
אַתָּה צוֹחֵק? אֲנִי קָרָאתִי לְךָ בְּעִנְיָן רְצִינִי מְאֹד.
עִנְיָן רְצִינִי, גְּבִרְתִּי! יָכוֹל הָיִיתִי לִהְיוֹת רְצִינִי: אוֹתָם הַקִּשּׁוּרִים הַמִּצְטַלְּבִים מְבִיאִים אֶת הַדָּם לִידֵי קִפָּאוֹן.
אֲבָל מַה בְּכָךְ? אִם זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיהָ שֶׁל אַחַת, אָז זֶה בְעֵינַי, כְּמַאֲמָר אוֹתָהּ סוֹנֶטָּה אֲמִתִּית – “אִם אֲנִי מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי הָאַחַת הֲרֵי אֲנִי מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּן”.
מַה שְּׁלוֹמְךָ, מַלְבוֹלִיוֹ? מַה לְּךָ?
נַפְשִׁי אֵינָהּ שְׁחֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁפּוּזְמְקָאוֹתַי צְהֻבִּים.
הַמִּכְתָּב בְּיָדִי, וְאֶת הַמְּצֻוֶּה צָרִיךְ לְקַיֵּם.
מֻבְטְחַנִי, שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת כְּתַב הַיָּד הָרוֹמָאִי הַנֶּחְמָד הַזֶּה.
וְאֵינְךָ רוֹצֶה לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה, מַלְבוֹלִיוֹ?
בַּמִּטָּה? כֵּן, חֶמְדַּת לְבָבִי, וַאֲנִי אָבֹא אֵלַיִךְ אֶל הַמִּטָּה.
יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ מִן הַשָּׁמָיִם! לָמָה אַתָּה מַרְבֶּה כָּל כָּךְ לְחַיֵּךְ, וְאֵינְךָ פוֹסֵק מִזְּרֹק נְשִׁיקוֹת?
מַה שְּׁלוֹמְךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?
רְצוֹנֵךְ לָדַעַת? כְּלוּם עוֹנִים הַזְּמִירִים לְעוֹרְבֵי הָאִילָנוֹת?
מַדּוּעַ אַתָּה מוֹפִיעַ לִפְנֵי הַגְּבֶרֶת בְּחֻצְפָּה מַצְחִיקָה זוֹ?
“אַל תִּבָּהֵל מִפְּנֵי הַגְּדוֹלִים” – מַאֲמָר יָפֶה!
מַלְבוֹלִיוֹ, מָה אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר בָּזֶה?
“יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים”.
מָה?
“וְיֵשׁ קוֹנִים גְּדֻלָּה”.
מָה אַתָּה סָח?
“וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה”,
מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ!
“זְכֹר מִי הִלֵּל אֶת פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים” –
פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים?
“אֲשֶׁר רָצְתָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ לָבוּשׁ קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים”.
לָבוּשׁ קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים?
“עֲרֹב לִבְּךָ.
אָשְׁרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ, בְּאִם אַתָּה רוֹצֶה”.
כְּלוּם נִטְרְפָה עָלַי דַּעְתִּי?
“וְאִם לֹא, וְנִשְׁאַרְתָּ לְעוֹלָם עֶבֶד”.
אָכֵן, שִׁגְעוֹן שִׁלְהֵי-קַיִץ אֲמִתִּי לְפָנֵינוּ.
גְּבִרְתִּי, מְשָׁרְתוֹ הַצָּעִיר שֶׁל הַדֻּכָּס שׁוּב כָּאן.
בְּדֵי עָמָל עָלָה בְיָדִי לְהַחֲזִירוֹ.
הֲרֵיהוּ עוֹמֵד לִפְקֻדָּתֵךְ.
תֵּכֵף אֵצֶא.

 מַרִיָה הַיְּקָרָה, דַּאֲגִי לוֹ לָאִישׁ הַזֶּה.
אַיֵּהוּ בֶן-דּוֹדִי, מַר טוֹבִּיאַשׁ? יָשִׂים עָלָיו עַיִן פְּקוּחָה מִי שֶׁהוּא מֵהָעוֹמְדִים לָהֶם.
אֵינִי רוֹצָה בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּנָּזֵק.
חַה! חַה! כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה עוֹד יוֹתֵר בָּרוּר.
לָאו מָאן דְּהוּא אֶלָּא מַר טוֹבִּיאַשׁ, הוּא וְלֹא אַחֵר, צָרִיךְ לִדְאֹג לִי.
זֶה מַתְאִים בַּד בְּבַד עִם הַמִּכְתָּב.
בַּעֲבוּר זֶה הִיא שׁוֹלַחַת אוֹתוֹ, בִּכְדֵי שֶׁאוּכַל לְהַטִּיל בּוֹ מָרָה.
לָזֶה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת בָּאִגֶּרֶת אֵלַי.
“זְרֹק מֵעָלֶיךָ אֶת קְלִפַּת הַהַכְנָעָה” אוֹמֶרֶת הִיא.
“נְהַג בְּגַאֲוָה עִם הַקְּרוֹבִים שֶׁלִּי, זְרֹק מָרָה בָּעֲבֻדָּה, שִׂפְתוֹתֶיךָ תַבַּעְנָה נְאוּמִים בְּפּוֹלִיטִיקָה, נְהַג בְּזָרוּת”.
וְאַחֲרֵי כֵן הִיא מְפָרֶשֶׁת דְּבָרֶיהָ כְּדִלְקָמָן: פָּנִים רְצִינִיִּים, הֲלִיכָה בִּזְקִיפוּת, דִּבּוּר בִּמְתִינוּת, כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, וְכַדּוֹמֶה עָלְתָה בְחַכָּתִי! מִן הַשָּׁמַיִם סִיְּעוּ בְיָדִי וְיִתְּנוּ לִי הַשָּׁמַיִם וְאֶהְיֶה לָהֶם אֲסִיר תּוֹדָה.
עַכְשָׁו, טֶרֶם לֶכְתָּהּ, אָמְרָה: “דַּאֲגוּ לְאָדָם זֶה”.
לֹא לְמַלְבוֹלִיוֹ, לֹא לְבֶן-מֶשֶׁק-בַּיִת, אֶלָּא לָאָדָם דָּאֲגָה.
אָכֵן, הַכֹּל מַתְאִים וּמַקְבִּיל עַד שֶׁאֵין כָּל סָפֵק, אוֹ סְפֵק סְפֵקָא, כָּל מַעְצוֹר, שׁוּם דָּבָר אִי אֶפְשָׁרִי אוֹ נִשְׁמָע לִשְׁנֵי פָנִים.
מַה יֵּשׁ כָּאן לוֹמַר כְּנֶגֶד זֶה? אֵין דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בֵּינִי וּבֵין שִׂיא תִּקְווֹתַי.
מִן הַשָּׁמַיִם בָּא הַדָּבָר וְלָהֶם יָאָה תְהִלָּה.
אֲבָל אַיֵּהוּ, לְמַעַן הַשֵּׁם! אֲנִי אֶכָּנֵס אִתּוֹ בִדְבָרִים, וְאִלּוּ הִתְכַּנְּסוּ כָאן כָּל שֵׁדֵי שַׁחַת, וְאִלּוּ נִכְנַס בּוֹ לִגְיוֹן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.
הִנֵּה הוּא! הִנֵּה, הִנֵּה הוּא! מַה שְּׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי? מַה שְּׁלוֹמְךָ, יְדִידִי?
לְכוּ לָכֶם! אֲנִי מְפַטֵּר אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם.
רוֹצֶה אֲנִי לֵהָנוֹת מִבְּדִידוּתִי.
לְכוּ לָכֶם!
כְּלוּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁד מְדַבֵּר צְרוּדוֹת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ? כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם? מַר טוֹבִּיאַשׁ, בִּקְשָׁה מִמְּךָ הַגְּבֶרֶת שֶׁתִּדְאַג בִּשְׁבִילוֹ.
אֲהָהּ, בִּקְשָׁה בֶאֱמֶת!
הַס, הָס! שֶׁקֶט, שֶׁקֶט! בְּנַחַת וּבְרֹךְ צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ.
הַנִּיחוּ לִי, אֲנִי כְבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.
מַה לְּךָ, מַלְבוֹלְיוֹ? הֲשָׁלוֹם לְךָ? יְדִידִי, לַשָּׂטָן צָרִיךְ לְסָרֵב מְאֹד.
זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח שֶׁהוּא הוּא שׂוֹנְאוֹ שֶׁל אָדָם.
הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מַה שֶּׁאַתָּה סָח?
רוֹאִים אַתֶּם אֵיךְ הוּא מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים סָרָה בַּשָּׂטָן? הַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְכֻשָּׁף.
אוּלַי נִקְרָא לַמְּכַשֵּׁפָה וְתִבְדֹּק בְּשִׁתְנוֹ?
מָחָר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר נַעֲשֶׂה זֹאת.
גְּבִרְתִּי אֵינָהּ רוֹצָה בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּפָּקֵד.
עַד כָּאן, נֶחְמָדָתִי?
אֲדֹנָי אֱלֹהִים!
בְּבַקָּשָׁה, רַק תֵּרָגְעוּ.
לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ.
כְּלוּם אֵינְכֶם רוֹאִים שֶׁאַתֶּם מַרְגִּיזִים אוֹתוֹ?
אַךְ בְּנוֹחוּת וָרֹךְ.
אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת.
הַסִּטְרָא אָחְרָא רָעָה וְאֵינָהּ אוֹהֶבֶת כְּשֶׁפּוֹגְשִׁים אוֹתָהּ בְּרָעָה.
מַה מַּעֲשֶׂיךָ, גּוֹזָלִי שֶׁלִּי? וּמַה שְּׁלוֹמְךָ, אֶפְרוֹחִי?
אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד!
גֵּשׁ הֵנָּה, צִיפ, צִיפ יְדִידִי! לֹא נָאֶה וְלֹא יָאֶה לְצַחֵק עִם הַשָּׂטָן.
גְּעַר בּוֹ!
אֱמֹר וְיַעֲשֶׂה תְפִלָּתוֹ.
טוֹבִּי יַקִּירִי, אֱמֹר לוֹ וְיַעֲשֶׂה תְפִלָּה.
תְּפִלָּתִי? קִיפוֹף!
רוֹאִים אַתֶּם, אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ.
יִקָּחֲכֶם כֻּלְּכֶם הַשֵּׁד! כֻּלְּכֶם טִפְּשִׁים מְטֻפָּשִׁים – אֵינֶנִּי מִשֶּׁלָּכֶם.
עוֹד תָּבוֹאוּ וְתִשְׁמְעוּ עַל אוֹדוֹתַי.
כְּלוּם אֶפְשָׁר הַדָּבָר?
אִלּוּ הָיוּ מַצִּיגִים כְּגוֹן זֶה עַל הַבָּמָה, הָיִיתִי אוֹמֵר אַךְ חָזוֹן בָּדוּי הוּא.
יְדִידִי, רֹאשׁוֹ מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו אַמְצָאָתֵנוּ!
אַל נֶחְדַּל מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנָּדֵף מַהֲתַלָּתֵנוּ.
הֲלֹא נְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי.
וְיִגְדַּל הַשֶּׁקֶט בַּבַּיִת.
הָבָה וְנָשִׂים אוֹתוֹ בְּחֶדֶר אָפֵל וְנִכְפְּתֶנּוּ.
בַּת-אָחִי כְּבָר מַאֲמִינָה שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו.
נֵלֵךְ וְנַמְשִׁיךְ אֶת מַהֲתַלָּתֵנוּ וְהָיָה לָנוּ לְעֹנֶג וְלוֹ לְעֹנֶשׁ עַד שֶׁנִּתְיַגַּעַ, וְאָז נְרַחֵם עָלָיו.
נָבִיא אַת הַדָּבָר עַד לִידֵי מִשְׁפָּט, וְאַתְּ תִּהְיִי לְשׁוֹמֶרֶת הַמְּשֻׁגָּעִים; 
 אֲבָל רְאוּ גַם רְאוּ!
שׁוּב חֹמֶר לְמִשְׁתֵּה-חֲגִיגָה.
הִנֵּה הַתְּבִיעָה לַקְּרָב.
הִנְנִי עָרֵב, כִּי יֵשׁ בָּהּ חֹמֶץ וּפִלְפְּלָא חֲרִיפְתָּא דַּי וְהוֹתֵר.
כָּל כָּךְ חֲרִיפָה?
יֵשׁ וָיֵשׁ! הִנְנִי עָרֵב.
אַךְ קְרָא.
 “צָעִיר, הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, סוֹף-סוֹף אֵינְךָ אֶלָּא מְנֻוָּל”.
יֵשׁ כָּאן מִן הַיֹּפִי! וְהָעָזְמָה!
“אַל תִּשְׁתּוֹמֵם וְאַל תִּתְפַּלֵּא, כִּי אֲנִי מְכַנֶּה אוֹתְךָ כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אֹמַר לְךָ אֶת סִבַּת הַדָּבָר”.
אֲמַתְלָא טוֹבָה: תְּרִיס הִיא לְךָ כְּנֶגֶד כָּל קֻבְלָנָא.
“אַתָּה מְבַקֵּר אֶת הַגְּבֶרֶת אוֹלִיבְיָה, וְהִיא קוֹרֶצֶת לְךָ עַיִן בְּפָנַי; אֶלָּא שֶׁשֶּׁקֶר וְכָזָב הַדָּבָר, אִם אַתָּה בָא לוֹמַר שֶׁמִּטַּעַם זֶה אֲנִי בָּא לִתְבֹּעַ אוֹתְךָ לְדוּ-קְרָב”.
קִצּוּר נִמְרָץ, וְגַם נִבְחָר בִּבְחִינַת נִיב-חַרְחַר.
"אֲנִי אֶאֱרֹב לְךָ בִּשְׁעַת שׁוּבְךָ הַבַּיְתָה, וְאִם יַעֲלֶה בְיָדְךָ לְהָרְגֵנִי – "
יָפֶה!
“תַּהַרְגֵנִי, כַּהֲרֹג נָבָל וּמְנֻוָּל”.
תָּמִיד אַתָּה מֵעֵבֶר לִמְקוֹם הַסַּכָּנָה.
“הֱיֵה שָׁלוֹם, וֶאֱלֹהִים יָחוּס עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ! בְּיָדוֹ לְרַחֵם עַל נַפְשִׁי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי תִקְוָתִי לְסוֹף יוֹתֵר טוֹב.
וְכֵן אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ.
יְדִידְךָ, זֶה תָלוּי בָּאֹפֶן שֶׁתִּפְגְּשֵׁנִי – אוֹ שׂוֹנְאֲךָ בַּנָּפֶשׁ.
אַנְדְּרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק”.
אִם לֹא יְזַעְזַע מִכְתָּבוֹ זֶה אֶת הַגֹּלֶם, לֹא יְזַעְזְעוּהוּ כָל הַכֹּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
אֲנִי אֶמְסְרֶנּוּ לוֹ.
בְּנָקֵל תִּהְיֶה לְךָ הִזְדַּמְנוּת לָזֶה.
הֲרֵיהוּ מְסַפֵּר עַכְשָׁו עִם הַגְּבֶרֶת וְתֵכֶף יֵלֶךְ מִכָּאן.
לֵךְ, אַנְדְּרֵיאַשׂ, חַכֵּה לוֹ אֵצֶל פֶּתַח הַגִּנָּה.
כְּאוֹתוֹ בַלָּשׁ תְּחַכֶּה לוֹ.
תֵּכֶף לִכְשֶׁתִּרְאֶנּוּ תְפֹס בּוֹ, תְּחָרְפֶנּוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ.
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אָדָם קוֹנֶה לוֹ שֵׁם גִּבּוֹר בְּחֶרְפָּה אֲיֻמָּה זְרוּקָה בְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה קוֹנֶה אוֹתוֹ בְּמוֹפֵת לַאֲמִתּוֹ שֶׁל גְּבוּרָה.
לֵךְ!
טוֹב, תְּנוּ לִי וְאֵלְכָה לְחָרְפוֹ.
אֲנִי אֶת מִכְתָּבוֹ לֹא אֶמְסֹר.
מִנִּימוּסָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַצָּעִיר יֵשׁ לִלְמֹד, שֶׁאָדָם מַשְׂכִּיל הוּא וְקִבֵּל חִנּוּךְ טוֹב, וְגַם תַּפְקִידוֹ בֵין אֲדוֹנָיו וּבֵין בַּת-אָחִי מְאַשֵּׁר דַּעְתִּי זוֹ.
מִטַּעַם זֶה לֹא יְעוֹרֵר מִכְתָּב טִפֵּשׁ זֶה כָּל פַּחַד בְּלֵב הַצָּעִיר.
תֵּכֶף יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי גֹּלֶם – אֶלָּא שֶׁאֶמְסֹר לוֹ תְבִיעָה זוֹ בְּעַל-פֶּה, אֲתָאֵר תְּמוּנָה נוֹרָאָה מִגְּבוּרָתוֹ שֶׁל אֶגִיטְשִׁיק, וְהַצָּעִיר יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּעֶבְרָתוֹ, זְרִיזוּתוֹ וְחָרִיצוּת כַּפָּיו.
זֶה יַבְעִיתֵם כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה בְּעֵינֵיהֶם, כְּאוֹתָם הַצִּפְעוֹנִים.
הִנֵּה הוּא בָא עִם בַּת-אָחִיךָ.
אַל תִּגַּע בּוֹ עַד שֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנָּה.
אַחֲרֵי כֵן תֵּכֶף וּמִיָּד בֹּא אַחֲרָיו.
וַאֲנִי בֵּין כֹּה וָכֹה אֶמְצָא בִּטּוּיִים אֲיֻמִּים בִּשְׁבִיל הַתְּבִיעָה.
יוֹתֵר מִדַּי דִּבַּרְתִּי עַל לֵב אֶבֶן,
מִבְּלִי חֲשֹׁב נָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי לְזָר.
יֵשׁ בִּי דְּבַר-מָה מוֹכִיחַ עַל פִּשְׁעִי,
אֲבָל אוֹתוֹ פִשְׁעִי אַדִּיר כַּבִּיר
לוֹעֵג לְתוֹכָחָה.
וּכְגֹדֶל זֶה חִשְׁקֵךְ יִבְעַר בְּלִבֵּךְ,
גָּדֵל גַּם צַעַר אֲדוֹנִי.
הֵא טַבַּעְתִּי וְשָׂא – בָּהּ תְּמוּנָתִי.
אַל תְּסָרֵב, אֵין פֶּה לָהּ לְצַעֵר.
שְׁאֵלָתִי, נָא בֹא אֵלַי מָחָר.
מַה יֵּשׁ וְאֶמְנַע מִמְּךָ, בִּלְתִּי
דָּבָר אֲשֶׁר אֶת כְּבוֹדִי יַעֲלֹב.
אַחַת שְׁאֵלָתִי: אַהֲבָה לַשָּׂר.
אֵיכָה יִתֵּן לוֹ זֹאת כְּבוֹדִי, הֲלֹא
לְךָ הִיא נְתוּנָה.
     אַךְ בִּרְשׁוּתִי.
טוֹב-טוֹב! אַךְ בֹּא מָחָר.
הֱיֵה שָׁלוֹם|!
שֵׁד כָּמוֹךָ יַנְחֵנִי שַׁעֲרֵי-תְהוֹם.
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַצָּעִיר!
עָלֶיךָ שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי!
יְהִי אֲשֶׁר יְהִי נִשְׁקְךָ, הֲכִינוֹ.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בַּמָּה עָלַבְתָּ אוֹתוֹ, אֲבָל הִנֵּה יְרִיבְךָ מְחַכֶּה לְךָ בִקְצֵה הַגָּן, מְלֵא חֵמָה, שׁוֹאֵף לְדָם כְּצַיָּד.
שְׁלֹף חַרְבְּךָ, הֲכִינָהּ מַהֵר חִישׁ, כִּי יְרִיבְךָ מְהִיר-יָדַיִם, זָרִיז וְקַטְלָנִי.
טָעוּת בְּיָדְךָ, אֲדוֹנִי.
לֹא הָיְתָה לִי מְרִיבָה עִם אָדָם.
זִכְרוֹנִי נָקִי וְחָפְשִׁי מִכָּל מֻשַּׂג עַוְלָה מִיָּדִי לְאִישׁ.
מֻבְטְחַנִי שֶׁתְּשַׁנֶּה אֶת דַּעְתְּךָ.
אִם יְקָרִים בְּעֵינֶיךָ חַיֶּיךָ הִזָּהֵר לְךָ – כִּי יְרִיבְךָ יֶשׁ לוֹ הַכֹּל: נְעוּרָיו, כֹּחוֹתָיו, הַשְׂכֵּל וָזָעַם.
בְּבַקָּשָׁה, אֲדוֹנִי, מִי וָמִי הוּא?
הֲרֵיהוּ אַבִּיר שֶׁהֱרִימוּהוּ לְמַצָּב זֶה עַל יְדֵי נְגִיעָה בְּחֶרֶב לֹא פְגוּמָה עַל גַּבֵּי שָׁטִיחַ, אֲבָל אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד בְּדוּ-קְרָב.
כְּבָר הִפְרִיד בֵּין שָׁלֹשׁ נְשָׁמוֹת וּגְוִיּוֹת וּבְרֶגַע זֶה עֶבְרָתוֹ גְדוֹלָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כֹּפֶר.
אֵין לוֹ בְעוֹלָמוֹ הֲנָאָה אֶלָּא הַמָּוֶת וְהַקְּבוּרָה.
“עֲלֵה וְהַצְלַח” – זוֹ הִיא הַסִּיסְמָא שֶׁלּוֹ: אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ יַרְכְּתֵי-שְׁאוֹל.
אֲנִי אָשׁוּב הַבַּיְתָה וַאֲבַקֵּשׁ מֵאֵת הַגְּבֶרֶת בְּנֵי-לְוָיָה.
אֵינֶנִּי מְחַרְחֵר-רִיב.
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי יֶשְׁנָם בְּנֵי-אָדָם הַמְּעוֹרְרִים מְרִיבוֹת עִם אֲחֵרִים בִּכְדֵי לְהָעִיד עַל אֹמֶץ לִבָּם.
אוּלַי גַּם הַלָּה אֶחָד מֵהֶם.
לֹא-לֹא, אֲדוֹנִי.
עֶבְרָתוֹ שְׁמוּרָה לְךָ בְּעֵקֶב עֶלְבּוֹן גָּדוֹל.
וּבְכֵן, קוּם וַעֲשֵׂה אֶת רְצוֹנוֹ.
הַבַּיְתָה לֹא תָשׁוּב, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהַתְחִיל אִתִּי, וְהֲלֹא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תִּלְחֹם אִתּוֹ.
וּבְכֵן, קָדִימָה, אוֹ שְׁלֹף תֵּכֶף וּמִיָּד חַרְבְּךָ; כִּי עָלֶיךָ לָצֵאת לְדוּ-קְרָב, אַחַת הִיא, אוֹ לְעוֹלָם לֹא תַּחְגֹּר חָרֶב.
זֶה לֹא יָפֶה וְגַם מְשֻׁנֶּה.
אָנָּא שֶׁתַּעֲשֶׂה אִתִּי חֲטִיבָה וְתִּשְׁאַל אוֹתוֹ אַבִּיר בַּמָּה עָלַבְתִּי פָנָיו.
וְאִם הָיָה הַדָּבָר, בְּוַדַּאי שֶׁבִּשְׁגָגָה וְלֹא בְּכַוָּנָה תְחִלָּה.
זֹאת אֶעֱשֶׂה.
מַר פַבִּיאַן תַּעֲמֹד אַתָּה אֵצֶל אָדוֹן זֶה עַד שֶׁאָשׁוּב.
אָנָּא, אֲדוֹנִי, שֶׁמָּא אַתָּה יוֹדֵעַ דְּבַר-מָה בְּעִנְיָן זֶה?
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ אַבִּיר כּוֹעֵס עָלֶיךָ עַד מְאֹד, וְיוֹצֵא לְמִלְחָמָה הֵן לַמָּוֶת אוֹ לַחַיִּים.
וְתוּ לֹא אֵדַע כְּלוּם.
בְּבַקָּשָׁה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל אָדָם זֶה?
בִּקְלַסְתֵּר פָּנָיו אֵין כְּלוּם יוֹצֵא מִן הָרָגִיל.
אֶלָּא מִתּוֹךְ הַנִּסָּיוֹן תִּלְמַד לָדַעַת אֹמֶץ לִבּוֹ.
הוּא בֶאֱמֶת הַיָּרִיב הַזָּרִיז, הַנּוֹרָא וְהַגָּדוֹל בֵּין כָּל שׁוֹאֲפֵי הַדָּם שֶׁבְּאִילִירְיָה.
רוֹצֶה אַתָּה לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ? אֲנִי אַשְׁלִים בֵּינֵיכֶם אִם אַךְ אוּכָל.
אֲסִיר תּוֹדָה אֶהְיֶה לְךָ.
לְדִידִי מוּטָב לְהִתְוַדֵּעַ לְכֹמֶר מִלְּהִתְוַדֵּעַ לְאַבִּיר.
אֵינֶנִּי דוֹאֵג לָזֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּנִי לְאַמִּיץ לֵב.
אֲבָל, יַקִּירִי, אֵין זֶה אֶלָּא הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ.
שׁוֹאֵף לִקְרָבוֹת כָּמֹהוּ אֲנִי טֶרֶם רָאִיתִי.
נִסִּיתִי לָצֵאת כְּנֶגְדּוֹ בְּחֶרֶב וּנְדָן וְהִתְנַפְּלֻיּוֹתָיו כָּל כָּךְ זְרִיזוֹת, עַד שֶׁאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶן.
וּכְשֶׁהוּא בָא לַעֲנוֹת, מַכּוֹתָיו כָּל כָּךְ נֶאֱמָנוֹת כַּפְּסִיעוֹת שֶׁאַתָּה פוֹגֵעַ בַּקַּרְקַע.
וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהָיָה רַב-סַיָּפִים אֵצֶל הַשֻּׂלְטָן.
לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל! אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲרֹך אִתּוֹ קְרָב!
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁלִים.
אַךְ בְּדֵי עָמָל עוֹצֵר בּוֹ פַבִּיאַן.
יִקָּחֵהוּ אֹפֶל! אִלּוּ יָדַעְתִּי קֹדֶם שֶׁהוּא אַמִּיץ-לֵב וְסַיָּף מְצֻיָּן שֶׁכָּזֶה, הָיָה מַקְדִּים וְיוֹרֵד שְׁאוֹל תַּחַת עַד שֶׁהָיִיתִי תוֹבֵעַ אוֹתוֹ לְדוּ-קְרָב.
הִשְׁתַּדֵּל אֶצְלוֹ שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִכָּל הָעִנְיָן, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת סוּסִי אֶת הָאָפֹר.
אֲנִי אַצִּיעַ לוֹ.
הִשָּׁאֵר כָּאן וְהַעֲמֵד פְּנֵי אַמִּיץ-לֵב.

 הַדָּבָר יִגָּמֵר בְּלִי שְׁפִיכַת דָּמִים, יַקִּירִי, וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל סוּסְךָ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹכֵב עָלֶיךָ.
 הוּא נוֹתֵן לִי אֶת סוּסוֹ וּבִלְבַד שֶׁאֶעֱשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.
אֲנִי הוֹכַחְתִּיו כִּי צָעִיר זֶה אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד בְּצוּרַת-אָדָם.
גַּם הַלָּה יֵשׁ לוֹ מֻשָּׂג אָיֹם מִזֶּה.
הוּא מַרְעִיד וְחִוֵּר כְּאִלּוּ דֹּב בָּא בְּעִקְּבוֹתָיו.
 אֵין רֶוַח וְאֵין הַצָּלָה, אֲדוֹנִי! רְצוֹנוֹ לְהִלָּחֵם אִתְּךָ, כִּי עַל כֵּן נִשְׁבַּע.
וַאֲשֶׁר לַמְּרִיבָה, הִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר וּמוֹצֵא הוּא שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כְלוּם.
וּבְכֵן, שְׁלֹף חַרְבְּךָ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ.
וּמַבְטִיחַ הוּא, שֶׁלֹּא תִהְיֶה בְךָ פְּגִיעָתוֹ רָעָה.
 אֲדֹנָי אֱלֹהִים חַנֵּנִי וְעָזְרֵנִי.
עוֹד רֶגַע וַאֲגַלֶּה לָהֶם מַה בֵּינִי וּלְגֶבֶר.
כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּאֵשׁ-חֵמָה, תִּסּוֹג אָחוֹר.
בֹּא נָא, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ.
אֵין רֶוַח, וְהַצָּלָה אָיִן.
הָאַבִּיר רוֹצֶה לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ רַק מִשּׁוּם דַּרְכֵי כָבוֹד.
אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַקְּרָב לְפִי חֻקֵּי הַדּוּ-קְרָב, אֶלָּא שֶׁהִבְטִיחַ לִי בְּהֵן צִדְקוֹ שֶׁל אַבִּיר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּךָ.
וּבְכֵן תֵּכֶף מִיָּד תַּתְחִיל!
אָנָּא הַשֵּׁם, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ.
 תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה כְּנֶגֶד רְצוֹנִי.
טֹל הַסַּיִף! אִם הַצָּעִיר הַזֶּה
עָלַב פָּנֶיךָ – מִיָּדִי תְבַקְשֶׁנָּה;
וְאִם אַתָּה עוֹלְבוֹ – אֲנִי תוֹפֵס מְקוֹמוֹ!
אַתָּה, אָדוֹן! וּמִי וָמִי אָתָּה?
הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּאַהֲבָה אֵלָיו,
יוֹתֵר מִשֶּׁהֵעֵז הַלָּה בְאִמְרֵי פִּיו.
אִם אִישׁ-מָדוֹן אַתָּה, מַה טּוֹב הִנֵּנִי!
חֲדַל, טוֹבִּי, חֲדָל! בָּאִים קְצִינִים!
 עוֹד נִפָּגֵשׁ.
 אָנָּא, הָשֵׁב חַרְבְּךָ, אִם בִּרְצוֹנְךָ.
אֲדוֹנִי, בְּחֵפֶץ-לֵב.
וּבְנוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי, אִם בְּדִבּוּרִי אֶעֱמֹד.
הוּא לֻמַּד יָפֶה וְנָקֵל לִנְהֹג בּוֹ.
הִנֵּה הָאִישׁ! עֲשֵׂה אֶת חוֹבָתְךָ.
אַנְטוֹנִיוֹ, הִנְנִי אוֹסֵר אוֹתְךָ בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס!
טָעוּת בְּיָדְךָ, אֲדוֹנִי.
לֹא, אֲדוֹנִי.
אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ,
וְאִם אֵין כִּפַּת-הַמַּלָּחִים עָלֶיךָ.
תְּפֹס בּוֹ, יוֹדֵעַ הוּא כִּי אַכִּירֶנּוּ.
אֲנִי נִכְנָע לָכֶם.

 וְכָל זֶה בָּאַנִי
מִשּׁוּם שֶׁחִפַּשְׂתִּיךָ, וְאֵין כָּל הַצָּלָה.
אַתָּה מַה תַּעֲשֶׂה? אָנוּס בְּעָנְיִי
אֶדְרֹשׁ מִמְּךָ בַּחֲזָרָה כַּסְפִּי.
גָּדוֹל זֶה צַעֲרִי, כִּי לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת
כְּלוּם בִּשְׁבִילְךָ, מִשֶּׁגָּדַל בְּשֶׁלִּי.
אַתָּה עוֹמֵד נִדְהָם – אֲבָל חֲזָק!
אֲדוֹנִי, קוּם וָלֵךְ.
אָנוּס אֲנִי לָקַחַת קְצָת מִכַּסְפִּי.
אַךְ אֵיזֶה כֶּסֶף? אֲדוֹנִי, בְּעַד
טוּבְךָ הֶרְאֵיתָ לִי, בְּצָרָתְךָ
לִי צַר.
הִנְנִי וְאַלְוֶה לְךָ מִמְּעַט
זֶה – מַשְׂכֻּרְתִּי.
טוֹב לְךָ דְּבַר מָה.
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי אִתְּךָ אֶחְלֹק.
הִנֵּה מַחֲצִית הוֹנִי.
     כְּלוּם לִי תִתְכַּחֵשׁ?
וּכְלוּם נָחוּץ שֶׁאָבִיא הוֹכָחוֹת
לִצְדָקָתִי? אַל נָא תָבִיא עָנְיִי
לִידֵי כָל נִסָּיוֹן בִּלְתִּי הָגוּן,
כִּי אָבֹא לְסַפֵּר בְּאָזְנֶיךָ כָּל
רֹב הַטּוֹבוֹת לְךָ עָשִׂיתִי.
     כְּלוּם
אֵינִי יוֹדֵעַ.
זָר קוֹלְךָ לִי, זָרִים
פָּנֶיךָ.
וַאֲנִי לִי תוֹעֵבָה
כְּפוּי-טוֹבָה מִמְּשַׁקֵּר, מִגֵּא,
מִמִּתְפָּאֵר וְשׁוֹתֶה שִׁכּוֹר, מִכָּל
מִדָּה רָעָה הַמַּרְעִילָה הַדָּם.
אֵל אֱלֹהִים!
     קוּם, אֲדוֹנִי, וָלֵךְ –
שָׁאָלְתִּי.
     חַכֵּה, מִלִּים מִסְפָּר.– – – – – – – – 
וְרוֹצֶה אַתָּה לְהוֹכִיחַ לִי, שֶׁלֹּא אֵלֶיךָ שְׁלָחוּנִי.
דַּי, לֵךְ! דַּי, לֵךְ! בָּחוּר טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ.
הַנִּיחָה לִי.
יְדִידִי הַנֶּאֱמָן, יְהִי כֵן! אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתְךָ, וְלֹא אֵלֶיךָ שְׁלָחַתְנִי גְבִרְתִּי בִּכְדֵי שֶׁתָּבֹא לְסַפֵּר אִתָּהּ; שִׁמְךָ לָאו קֵסַרְיוֹ; וְאֵין זֶה חָטְמִי שֶׁלִּי.
אֵין דָּבָר שֶׁהוּא כְּמוֹת שֶׁהוּא.
בְּמָטוּתָא, לֵךְ וּזְרֹק שִׁגְעוֹנְךָ בִּפְנֵי אַחֵר.
אֲנִי אֵינִי מַכִּיר אוֹתְךָ.
לִזְרֹק אֶת שִׁגְעוֹנִי? וַדַּאי שָׁמַע דִּבּוּר זֶה מִפִּי אָדוֹן גָּדוֹל וּבָא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְגַבֵּי לֵיצָן.
לִזְרֹק אֶת שִׁגְעוֹנִי! מַאֲמִין אֲנִי שֶׁאוֹתוֹ גֹלֶם גָּדוֹל, הַקָּרוּי עוֹלָם, יֵהָפֵךְ לְטַרְזָן.
בְּמָטוּתָא זְרֹק מֵעָלֶיךָ אוֹתוֹ מִנְהָג מוּזָר וֶאֱמֹר מַה לִּי לַעֲנוֹת לִגְבִרְתִּי, מָה אֶזְרֹק בִּפְנֵי גְּבִרְתִּי, הַאֶזְרֹק לָהּ, כִּי מוּכָן אַתָּה לָבֹא?
סַרְסוּר לַעֲבֵרָה טִפֵּשׁ, כְּלַךְ לְךָ! וּמַטְבְּעוֹת הֵא לְךָ.
אִם תְּפַגֵּר יֵשׁ בְּיָדַי גָרוּעַ מִזֶּה.
בְּנֶאֱמָנוּתִי, יָדְךָ יָד פְּתוּחָה.
אוֹתָם פִּקְחִים הַנּוֹתְנִים כֶּסֶף לְטִפְּשִׁים קוֹנִים לָהֶם שֵׁם טוֹב כַּעֲבֹר תְּרֵיסַר שָׁנִים שֶׁל עֲבוֹדָה.
וּבְכֵן, שׁוּב אֲנִי פוֹגֶשְׁךָ, אֲדוֹנִי.
הֲרֵי לְךָ.

 וְגַם לְךָ.
הֵא לְךָ! וְעוֹד! וְשׁוּב! כְּלוּם יְצָאתֶם כֻּלְּכֶם פֹּה מִדַּעְתְּכֶם?
חֲדָל! וְאִם לֹא וְתַעוּף חַרְבְּךָ לְמַעְלָה מִגַּג הַבָּיִת.
תֵּכֶף וּמִיָּד אֲסַפֵּר זֹאת לַגְּבֶרֶת.
גַּם בִּמְחִיר דִּינָר לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּעוֹרְךָ.
אֲבָל, אֲדוֹנִי, חֲדָל!
לֹא, תֵּן לִי, אֲנִי בְּאֹפֶן אַחֵר אֶשְׁפֹּט אוֹתוֹ.
אֲנִי אָבֹא בְּקוּבְלָנָא עָלָיו בְּעִנְיְנֵי תִגְרָה, וְאִם אַךְ יֵשׁ מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בְּאִילִירְיָה.
מַה שֶּׁאֲנִי הַחִלּוֹתִי, אֵין# זֶה כְלוּם.
אֱסֹף יָדְךָ!
אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה לֶאֱסֹף יָדִי.
טֹל חַרְבְּךָ לִנְדָנָהּ, גִּבּוֹר צָעִיר.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה אַמִּיץ-לֵב, דַּי לְךָ!
אֲנִי אֵחָלֵץ מִמְּךָ! 
     מָה רְצוֹנֶךָ.
אִם תּוֹסִיף לְצַחֵק, שְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ.
מָה? מָה? כִּי אָז אַקִּיז לְךָ
מִסְפַּר אוּנְקִיּוֹת מִדָּמֶיךָ הַוְּרֻדִּים.
 מַר טוֹבִּיאַשׁ, חֲדַל, כִּי בְּחַיֶּיךָ!
מָדָם!
הַלְעוֹלָם אַךְ כָּךְ, הוֹי, זֵד יִהְיֶה!
לֻמַּד הָרִים וּמְעָרוֹת הַפֶּרֶא,
נִימוּס שָׁם זָר.
כְּלַךְ לְךָ מֵעַל פָּנָי!
אַל תֵּעָצֵב, קֵסַרְיוֹ יַקִּירִי.
לֵךְ לְךָ, גַּס רוּחַ!
     בְּמָטוּתָא יְדִיד!
הַבֵּט לְחָכְמָתְךָ וְאַל תַּבֵּט
לְאַף, בְּשֶׁל חִלּוּל שְׁלוֹמְךָ וְלֹא
בְּצֶדֶק וּפְרָאִי.
אִתִּי בֹא אֶל בֵּיתִי,
וַאֲסַפֵּר לְךָ כַּמָּה וְכַמָּה מַעַלְלֵי
אוֹתוֹ רַעֲשָׁן, לְמַעַן תִּצְחַק לוֹ.
עָלֶיךָ בֹּא אִתִּי, נָא – אַל תְּסָרֵב.
יוּאַר בַּעֲבוּרִי, כִּי הִטִּיל צַעַר
בְּאֶחָד מִלְּבָבַי שֶׁבְּךָ, הַנָּעַר.
אַךְ סַעַר זֶה מִנַּיִן בָּא הֲלוֹם?
הֲנִטְרְפָה דַעְתִּי, אוֹ אֵין זֶה אַךְ חֲלוֹם?
הֲזָיָתִי, לוּ מָוֶת לִי נָתַתְּ
אַךְ לַחֲלֹם, אַל אֶתְנַעֵר לָעַד!
נָא בֹּא אֵלַי, וּבְדַבְּרִי תֵצֵא!
בְּחֵפֶץ לֵב, גְּבִרְתִּי.
     אֱמֹר וְכֵן עֲשֵׂה.
בְּמָטוּתָא, לְבַשׁ אוֹתוֹ מְעִיל וְאוֹתוֹ זָקָן.
יַאֲמִין לְךָ שֶׁאַתָּה תּוֹפַּאס הַכֹּמֶר.
מַהֵר עֲשֵׂה.
אֲנִי בֵינְתַיִם אֶקְרָא אֶת מַר טוֹבִּיאַשׁ.
אֶלְבָּשֶׁנּוּ וְאֶתְחַפֵּשׂ.
אֵינֶנִּי הָרִאשׁוֹן הַמִּתְחַפֵּשׂ בְּאִצְטְלָא זוֹ.
אֵינֶנִּי דֵי גָדוֹל שֶׁיַּהַלְמֵנִי מְעִיל- פְּקִידִים, וְלֹא דֵי רָזֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּנִי לְתַלְמִיד-חָכָם.
אֶפֶס, אָדָם יָשָׁר וּבַעַל-בַּיִת הָגוּן אֵינוֹ נוֹפֵל מֵאָדָם חָשׁוּב וּמִלַּמְדָן מֻפְלָג.
וְהִנֵּה בַּעֲלֵי בְרִיתִי בַּקֶּשֶׁר בָּאִים.
יְבָרֶכְךָ אֲדוֹנָי, אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר!
Bonos dies, מַר טוֹבִּיאַשׁ.
גַּם אֲנִי אוֹמֵר כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּחָכְמָה אוֹתוֹ נָזִיר מִפְּרַאג, שֶׁלֹּא יָדַע קְרֹא וּכְתֹב, לְנֶכְדָּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ גּוֹרְבּוֹדוּק: “מַה שֶּׁיֵּשׁ – יֵשׁ”.
עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי כֹּמֶר, הֲרֵינִי כֹמֶר, כִּי “מָה” אֵינוֹ אֶלָּא “מָה”, וְ“יֵשׁ” אֵינוֹ אֶלָּא “יֵשׁ”.
דַּבֵּר אִתּוֹ, אַבָּא טוֹפַּאס.
הֲיָא, מִי כָּאן.
שָׁלוֹם לְבֵית-כֶּלֶא זֶה!
יָפֶה מְחַקֶּה הָרַמַּאי.
רַמַּאי נִפְלָא!
 מִי קוֹרֵא לִי?
כְּבוֹדוֹ שֶׁל טוֹפַּאס הַכֹּמֶר, שֶׁבָּא לִרְאוֹת אֶת מַלְבוֹלִיוֹ הַסַּהֲרוּרִי.
 מַר טוֹפַּאס, מַר טוֹפַּאס, מַר טוֹפַּאס יַקִּירִי, לֵךְ נָא אֶל הַגְּבֶרֶת!
צֵא, צֵא הַשָּׂטָן! לָמָה אַתָּה מְצַעֵר אוֹתוֹ אָדָם? אֵינְךָ מְסַפֵּר אֶלָּא בִּנְסִיכוֹת.
יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי, אַבָּא טוֹפַּאס.
 אַבָּא טוֹפַּאס, מֵעוֹלָם לֹא צִעֲרוּ כָּךְ אָדָם.
אַבָּא טוֹפַּאס הַיָּקָר, אַל תֹּאמַר שֶׁדַּעְתִּי נִטְרְפָה עָלָי.
בַּמַּחְשַׁכִּים הוֹשִׁיבוּנִי.
שָׂטָן טָמֵא! הִנְנִי קוֹרֵא לְךָ בְשִׁמְךָ הַיּוֹתֵר רַךְ, מִפְּנֵי שֶׁמִּהְיוֹתִי אִסְטְנִיס הִנְנִי מַסְבִּיר פָּנַי גַם לַשֵּׁד.
אוֹמֵר אַתָּה שֶׁחֹשֶׁךְ בְּבֵית-כֶּלֶא זֶה?
 כְּבִשְׁאוֹל-תַּחַת, אַבָּא טוֹפַּאס.
וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן תְּרִיסִים שְׁקוּפִים כְּחַלּוֹנוֹת מַמָּשׁ, וְהַלְּבֵנִים שֶׁבְּצַד נֶגֶב-צָפוֹן מַבְרִיקוֹת כְּהָבְנִים – וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁחֹשֶׁךְ בְּבֵית-כֶּלֶא זֶה?
 אֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע.
וְאוֹמֵר אֲנִי לְךָ, חֹשֶׁךְ בְּבַיִת זֶה.
טָעוּת בְּיָדְךָ, הַמְּשֻׁגָּע.
וְאוֹמֵר אֲנִי, אֵין חֹשֶׁךְ אֶלָא בַּעֲרוּת, שֶׁאַתָּה שָׁקוּעַ בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁשָּׁקְעוּ הַמִּצְרִים בָּעַרְפִלִּים שֶׁלָּהֶם.
 וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, חֹשֶׁךְ בַּבַּיִת, חֹשֶׁךְ כַּבַּעֲרוּת, אִם הַבַּעֲרוּת חֲשֵׁכָה כִּשְׁאוֹל-תָּחַת.
וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: מֵעוֹלָם לֹא הֵתֵלּוּ כָּל כָּךְ נוֹרָא בְאָדָם.
מְשֻׁגָּע אֲנִי כָּמוֹךָ, אַבָּא.
שְׁאָלֵנִי קֻשְׁיוֹת חֲמוּרוֹת בִּכְדֵי לְנַסּוֹתֵנִי.
מָה אוֹמֶרֶת תּוֹרָתוֹ שֶׁל פִּיתָגוֹרַס בְּנִדּוֹן לְעוֹף הַשָּׁמָיִם?
 שֶׁמְּאֹד אֶפְשָׁר, כִּי הַסַּבְתָּא שֶׁלָּנוּ שׁוֹכֶנֶת בּוֹ כָבוֹד.
וּמַה דַּעְתְּךָ עַל דַּעְתּוֹ זֹה?
 יֵשׁ לִי רֶגֶשׁ הַכָּבוֹד בִּפְנֵי הַנְּשָׁמָה, וְאֵינֶנִּי מַסְכִּים לוֹ.
הֱיֵה שָׁלוֹם! הִשָּׁאֵר בַּמַּאְפֵּלְיָה עַד שֶׁאֹמַר שֶׁדַּעְתְּךָ דַּעַת צְלוּלָה וְתִהְיֶה מוֹדֶה לְתוֹרָתוֹ שֶׁל פִּיתָגוֹרַס וְנִשְׁמַרְתָּ מְאֹד לְנַפְשְׁךָ שֶׁלֹּא תַהֲרֹג חַרְטוֹמָן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תְגָרֵשׁ חַס וְחָלִילָה נַפְשָׁהּ שֶׁל הַסַּבְתָּא שֶׁלְּךָ.
שָׁלוֹם!
 מַר טוֹפַּאס! מַר טוֹפַּאס!
מַחְמַל לִבִּי, אַבָּא טוֹפַּאס!
הֲלֹא אֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הוֹלְמֵנִי.
הָיִיתָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם בְּלִי מְעִיל וְזָקָן.
הֲלֹא אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ.
עַכְשָׁו דַּבֵּר אִתּוֹ בְקוֹלְךָ שֶׁלְּךָ וּתְסַפֵּר לִי אֵיךְ אַתָּה מוֹצֵא אוֹתוֹ.
רְצוֹנִי, שֶׁנִּפָּטֵר מִמַּהֲתַלָּה זוֹ בְּאֹפֶן יָפֶה.
אִם אַךְ אֶפְשָׁר לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ בְּאֹפֶן יָפֶה, נְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ.
הַיְּחָסִים שֶׁבֵּינִי וּבֵין בַּת-אָחִי מְאֹד רָעִים עַתָּה, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּבִטָּחוֹן אֶת הַמַּהֲתַלָּה עַד לִידֵי גְמַר טוֹב.
בֹּא תֵכֶף וּמִיָּד אֶל חַדְרִי.
     "זַלְמַן-בֶּרְל, זַלְמַן-בֶּר,
     מַה לְּיוֹנָתְךָ, סַפֵּר".
 טִפֵּשׁ!
    “הִיא שׂוֹנֵאת אוֹתִי מְאֹד”.
 טִפֵּשׁ!
     “אוֹי לִי, מִפְּנֵי מָה?”
 טִפֵּשׁ, אֲנִי מְדַבֵּר…
     “יַעַן יֵשׁ לָהּ דּוֹד”.
מִי קוֹרֵא לִי, אָהּ?
 לֵיצָנִי הַטּוֹב, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת אִתִּי חֲטִיבָה, אָנָּא הַמְּצֵא לִי נְיָר, עֵט, דְּיוֹ וְנֵר.
בְּהֵן צִדְקִי נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ, שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח זֹאת לְעוֹלָם.
אֲדוֹנִי מַלְבוֹלִיוֹ?
 מָה אַתָּה אוֹמֵר, לֵיצָנִי הַטּוֹב?
אֵיכָה אָבְדוּ לְךָ חֲמֵשֶׁת חוּשֶׁיךָ?
 מֵעוֹלָם לֹא עָלְבוּ אָדָם בְּאֹפֶן רַע כָּזֶה.
כָּל חֲמֵשֶׁת חוּשַׁי אִתִּי כָּמוֹךָ, הַלֵּיצָן.
וּבְכֵן, בֶּאֱמֶת יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ, אִם חוּשֶׁיךָ לֹא טוֹבִים מֵחוּשָׁיו שֶׁל טִפֵּשׁ.
 הֵם שָׂמוּנִי בְּצִינוֹק, מַשְׁהִים אוֹתִי בַּמַּחְשַׁכִּים, שׁוֹלְחִים אֵלַי כְּמָרִים, חֲמוֹרִים, וְעוֹשִׂים כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר בִּכְדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתִּי עָלָי.
שִׂים לִבְּךָ לְמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר.
הַכֹּמֶר הֲרֵיהוּ כָאן.

 מַלְבוֹלִיוֹ, מַלְבוֹלִיוֹ! יְרַפְּאוּ מִן הַשָּׁמַיִם לְשִׂכְלְךָ.
הִשְׁתַּדֵּל לִישֹׁן וַחֲדַל לְךָ מִפַּטְפֵּט הֲבֵל הֲבָלִים!
 סֶיר טוֹפַּאס –
אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה אִתּוֹ, יְדִידִי הַיָּקָר – מִי, אֲנִי? לֹא לֹא, אַבָּא טוֹפַּאס הַטּוֹב, יְסַיְּעוּ לְךָ מִן הַשָּׁמָיִם.
– אָמֵן וְאָמֵן.
– כִּדְבָרֶיךָ אֶעֱשֶׂה.
 לֵיצָן, לֵיצָן, לֵיצָן, שְׁמַע נָא!
אֲבָל, אֲדוֹנִי, הֵרָגַע.
מָה אַתָּה אוֹמֵר? גּוֹעֲרִים בִּי עַל שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר אִתְּךָ.
 לֵיצָנִי הַטּוֹב, אָנָּא הָבֵא לִי חֲתִיכַת נֵר וּמְעַט נְיָר.
הִנְנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁאֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי-אָדָם בְּאִילִירְיָה.
אֱלֹהִים אֱלֹהַי, וְלוּ אֱמֶת בְּפִיךָ!
 בְּהֵן צִדְקִי, אֱמֶת הַדָּבָר.
לֵיצָנִי הַטּוֹב, הָבֵא לִי מְעַט דְּיוֹ, נְיָר, וַחֲתִיכַת נֵר וּמְסֹר לִגְבִרְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֶכְתֹּב, וּשְׂכָרְךָ יִהְיֶה גָדוֹל מִשְּׁכַר כָּל נוֹשֵׂא מִכְתָּבִים.
אֲנִי אָבִיא לְךָ זֹאת, אֲבָל אֱמֹר לִי אֶת הָאֱמֶת, שֶׁמָּא בֶאֱמֶת נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַעְתְּךָ? וְאוּלַי אַתָּה מַעֲמִיד פְּנֵי מְטֹרָף?
 תַּאֲמִינָה לִי – לָאו.
אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר.
לְעוֹלָם לֹא אַאֲמִין לִמְטֹרָף עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת מֹחוֹ.
תֵּכֶף אָבִיא לְךָ נֵר, נְיָר וּדְיוֹ.
 לֵיצָנִי, שְׂכָרְךָ אִתִּי רַב מְאֹד.
בְּמָטוּתָא, לֵךְ.
    הִנְנִי הוֹלֵךְ, מַר.
     וְעַל דִּבְרָתִי, מַר
     עוֹד אָשׁוּב לְכָאן
     בְּעוֹד רֶגַע קָט,
     רַק חַכֵּה כִמְעָט.– – – – – – – –הוּא הָאֲוִיר, וְהוּא גַם בְּרַק הַשֶּׁמֶשׁ.
פֹּה הַתַּכְשִׁיט – אֶרְאֶנּוּ אֲמַשְּׁשֶׁנּוּ.
וְאִם מִקְסַם הַפֶּלֶא יַכְתִּירֵנִי,
אֵין זֶה כָּל שִׁגָּעוֹן.
אַיֵּה אַנְטוֹנִיוֹ?
בְּבֵית “הַפִּיל” אֲנִי לֹא מְצָאתִיהוּ,
אֲבָל הָיָה גַם שָׁם, וְגַם סִפְּרוּ לִי
בָּעִיר נָדַד בִּכְדֵי לִפְגֹּשׁ אוֹתִי.
מַה לִּי יָקְרָה עַכְשָׁו זוֹ עֲצָתוֹ:
שִׂכְלִי לוֹ רִיב עִם כָּל חוּשַׁי, הַאִם
אֵין זוֹ טָעוּת, אֲבָל לֹא שִׁגָּעוֹן.
אַךְ שֶׁפַע זֶה אָשְׁרִי עוֹלֶה עַל כָּל
מֻשָּׂג, עַל כָּל מָשָׁל, עַד שֶׁמּוּכָן
אֲנִי וְלֹא אֶתֵּן אֵמוּן בְּעֵינַי,
וְעִם שִׂכְלִי אָרִיב, שֶׁהִיא רוֹצָה
בְּאַחֵר.
וְאַאֲמִין שֶׁהִנְנִי מְטֹרָף,
אִם לֹא הַגְּבֶרֶת הִיא.
וְאִלּוּ כָּךְ,
אֵיכָה תִשׁשֹּׁר בָּעֲבֻדָּה בַּבַּיִת,
וַעֲסָקִים וּמַשָּׂא וּמַתָּן לָהּ;
תִּנְהַג רַכּוֹת, מַצְנִיעָה וּבְטוּחָה.
עֵינַי רָאוּהָ.
יֵשׁ פֹּה סוֹד, אָכֵן,
וְיֵשׁ טָעוּת.
הִנֵּה הַגְּבֶרֶת – הִיא.
נָא אַל תִּכְעַס, כִּי נֶחְפָּזָה אָנֹכִי.
אִם אַךְ תִּרְחַשׁ לִי טוֹב, אִתִּי תָבֹא
אֶל הַמִּקְדָשׁ הַזֶּה, בִּפְנֵי כֹהֵן
תִּשָּׁבַע לִי אֱמוּנִים, וּבְרִית עוֹלָם
תִּכְרֹת אִתִּי לְמַעַן יֵרָגַע
לִבִּי אֲשֶׁר מָנוֹחַ לֹא יֵדַע
מֻכֵּה קִנְאָה, מָלֵא סְפֵקוֹת בְּלִי דַּי.
הוּא יַצְפִּינֵהוּ עַד שֶׁלִּי תֹאמַר:
בָּאָה הָעֵת – וְיִגָּלֶה לַכֹּל,
וַחֲתֻנָּה נָחֹג וְכַיָּאֶה
לְבַת-מַעֲלָתִי.
מַה בְּפִיךָ?
אֵלֵךְ אַחֲרֵי הָאִישׁ הַטּוֹב.
וּשְׁבוּעָתִי
גַּם אֲקַיֵּם כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי.
אֲבָל נַהֲגֵנוּ, אַבָּא, נָא, וּבִרְכַּת-אֵל
תָּבֹא עַל כָּל אֲשֶׁר נֹאמַר נָחֵל.
אִם אוֹהֵב אַתָּה אוֹתִי, תֵּן לִי וְאֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלּוֹ.
וְאַתָּה, יַקִּירִי פַבִּיאַן, תַּעֲשֶׂה לִי חֲטִיבָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר זֶה.
כָּל מַה שֶׁתִּשְׁאָל.
אַל נָא תִרְצֶה לִרְאוֹת מִכְתָּבוֹ זֶה.
זֹאת אוֹמֶרֶת: אַתָּה נוֹתֵן לִי בְּמַתָּנָה כַּלְבְּךָ, וְדוֹרֵשׁ בִּשְׂכַר זֶה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.
יְדִידַי, אַתֶּם מִבְּנֵי בֵיתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת אוֹלִיבְיָה?
כֵּן, אֲדוֹנִי, אָנוּ מִבְּנֵי-בֵיתָהּ.
אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ יָפֶה.
מַה שְּׁלוֹמְךָ, בַּחוּרִי הַטּוֹב?
לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אֲדוֹנִי: מַרְבֶּה שׂוֹנְאִים – מַרְבֶּה טוֹבָה, מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה.
דַּוְקָא לְהֵפֶךְ: מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה טוֹבָה.
לֹא אֲדוֹנִי, מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה.
אֲבָל, אֵיךְ זֶה?
הֵם מְשַׁבְּחִים אוֹתִי וְעוֹשִׂים אוֹתִי חֲמוֹר; וּלְהֵפֶךְ, שׂוֹנְאַי אוֹמְרִים עָלַי בְּפֶה מָלֵא שֶׁאֲנִי חֲמוֹר.
וּמִכָּאן, הַיּוֹצֵא מִזֶּה, שֶׁמִּפִּי שׂוֹנְאַי אֲנִי לָמֵד לָדַעַת מָה אֲנִי; וְאוֹהֲבַי מַתְעִים אוֹתִי.
וּבְכֵן, אִם דּוֹמוֹת מַסְּקָנוֹת לִנְשִׁיקוֹת, וְאִם אַרְבָּעָה שׁוֹלְלִים הֵם שְׁנַיִם מְחַיְּבִים, הֲרֵי מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה, וּמַרְבֶּה שׂוֹנְאִים – מַרְבֶּה טוֹבָה.
אַךְ הַפְלֵא וָפֶלֶא!
בְּנֶאֱמָנוּתִי – לֹא, אֲדוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת מִידִידַי שֶׁלִּי.
אֲבָל מִידִידוּתִי לֹא תִצְמַח לְךָ כָּל רָעָה: הֵא לְךָ דִּינַר זָהָב.
אִם אֵינְךָ זָקוּק בִּשְׁבִיל זֶה לִהְיוֹת אָדָם-מִשְׁנֶה, יְהִי רָצוֹן וִיהִי כָּפוּל.
עֵצָה רָעָה אַתָּה מְיַעֵץ לִי.
הַפַּעַם יַצְפִּין אֲדוֹנִי רוּחַ-נְדִיבָתוֹ בַּכִּיס, וְיִכָּנְעוּ לָהּ בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ.
יָפֶה! אֶחֱטָא הַפַּעַם וְאֶהְיֶה אָדָם-מִשְׁנֶה.
הִנֵּה עוֹד דִּינָר.
Primo, secundo, tertio:– וְהַכֹּל יִהְיֶה יָפֶה.
כְּדִבְרֵי הַמָּשָׁל הַקַּדְמוֹנִי: “כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים – שְׁלֹשָׁה”.
הַמִּשְׁקָל הַשְּׁלִישָׁנִי הֲרֵיהוּ מִשְׁקָל שָׂמֵחַ, וּרְאָיָה לִדְבָרַי: קוֹל פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה שֶׁאוֹמְרִים תָּמִיד דִּין – דִּין – דִּין.
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ!
בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא תוֹצִיא מִמֶּנִּי כֶסֶף, וְאִלּוּ אָמַרְתָּ לִגְבִרְתְּךָ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד פֹּה וְרוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ וְהָיִיתָ מַכְנִיס אוֹתָהּ פֹּה, אוּלַי הָיִיתָ שׁוּב מְעוֹרֵר נִדְבַת-רוּחִי.
שֵׁנָה נְעִימָה וּמְתוּקָה לְנִדְבַת-רוּחֲךָ, אֲדוֹנִי, עַד שֶׁאָשׁוּב.
אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר, כִּי רְצוֹנִי לְקַבֵּל הוּא תַּאֲוַת-מָמוֹן; אֶלָּא, כִּדְבָרֶיךָ, שֶׁתָּנוּם קְצָת נִדְבַת-רוּחֲךָ – וַאֲנִי בָא לְהָעִיר אוֹתָהּ.
הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתִי!
אֲנִי נִזְכָּר יָפֶה בְּאוֹתָם פָּנִים,
וּכְשֶׁרְאִיתִים בָּאַחֲרוֹנָה שָׁחֲרוּ
כִּפְנֵי ווּלְקַן בְּאֵד-הַמִּלְחָמָה.
וְהוּא קַבַּרְנִיטָהּ שֶׁל אֳנִיָּה זְעִירָה
דַּלָּה לְעֶרֶךְ בְּשֶׁטַח וּבְעֹמֶק,
וּבָהּ הָיָה אָיֹם, וְהִתְגָּרָה
עִם הַטּוֹבוֹת בְּכָל הַצִּי שֶׁלָּנוּ,
וּשְׂפַת-קִנְאָה וּלְשׁוֹן הָאֲבֵדָה
נִלְאוּ לִגְמֹר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל.
מַה יֵּשׁ?
אוֹרְסִינוֹ, הִנֵּה הוּא אַנְטוֹנִיוֹ
גּוֹזֵל “הַפוֹיְנִיקְס” וְשׁוֹדֵד טוּב קֶנְדִּי;
וְהוּא חִלֵּל אֶת כְּבוֹד הַ“טַּיְגֶּר”, בְּיוֹם
אִבֵּד בּוֹ בֶּן-דּוֹדְךָ רַגְלוֹ בַּקְּרָב.
בָּרְחוֹב נָדַד בְּעֹז-לֵב וּבְחֻצְפָּה.
תְּפַסְנוּהוּ שָׁם בִּשְׁעַת מַצָּה עִם אִישׁ.
הוּא לִי הֵיטִיב וְלִימִינִי עָמַד,
אוּלָם בַּסּוֹף דִּבֵּר נִיבִים זָרִים,
בַּל אֵדַע מָה – אוּלַי מִן הַמְּבוּכָה.
פִּירָט נוֹדָע-לְשֵׁם, גַּנַּב-הַיָּם!
אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ פֹּה הִגַּעְתָּ אֶל
הָאֲנָשִׁים שֶׁהֲפַכְתָּם אוֹיְבִים
בְּיָד נוֹטֶפֶת דָּם וּבִזְרוֹעַ קָשָׁה?
אוֹרְסִינוֹ, שַׂר נָדִיב! הַרְשֵׁנִי נָא
וַאֲסַעֵר כִּנּוּי נָתַתָּ לִי.
גַּנָּב, פִּירַט-הַיָּם אַנְטוֹנִיוֹ לֹא הָיָה.
הֲגַם, בָּזֶה אוֹדֶה, שׂוֹנֵא-אוֹרְסִינוֹ.
גַּם יֵשׁ לִי יְסוֹד לָזֶה.
בְּקֶסֶם מְשָׁכַנִי
אוֹתוֹ צָעִיר כְּפוּי-הַטּוֹבָה מִכֹּל.
אֲנִי מְשִׁיתִיו מִלֹּעַ יָם סוֹעֵר
וְקֶצֶף מִשְׁבָּרָיו, נוֹאַשׁ מֵרְאוֹת פְּנֵי-אוֹר;
נָתַתִּי לוֹ חַיִּים, וְעוֹד נָתַתִּי לוֹ
יְקוֹד אַהֲבָתִי בְּלֹא תְנַאי, בְּלִי גְבוּל,
מָסַרְתִּי כָּל לִבִּי; וּבִגְלָלוֹ
הֵעַזְתִּי הֵנָּה בֹא.
בְּאַהֲבָה
סִכַּנְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּעִיר שׂוֹנֵאת,
נִלְחַמְתִּי בִּשְׁבִילוֹ עֵת עֲלָבוּהוּ.
וְאַךְ כְּשֶׁאֲסָרוּנִי, אָז הִכַּרְתִּי
עַד מָה חָנֵף הוּא (כִּי מִיִּרְאָתוֹ
פֶּן יֵרַע לוֹ, בִּהְיוֹת חֶלְקוֹ אִתִּי)
כְּאִישׁ שֶׁהוּא אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתִי
וּבְרֶגַע זֶה רָחַק מִמֶּנִּי כְדֵי
עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְגַם כִּחֵשׁ כִּי יֵשׁ
כַּסְפִּי בְיָדָיו אֲשֶׁר נָתַתִּי לוֹ
חֲצִי שָׁעָה אַךְ קֹדֶם.
     אֲבָל – וְאֵיךְ?
מָתַי הָעִירָה בָא?
הַיּוֹם, הוֹי אֲדוֹנִי, אֲבָל לִפְנֵי
אַךְ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים אֲנַחְנוּ לֹא
נִפְרַדְנוּ רֶגַע קָט יוֹמָם וָלָיְלָה.
הִנֵּה גַם הַדֻּכָּסִית! שְׁחָקִים עַל אֶרֶץ!
אֲבָל אַתָּה, אָדָם – אָדָם, דְּבָרֶיךָ
אַךְ שִׁגָּעוֹן.
אוֹתוֹ צָעִיר עוֹבֵד
אוֹתִי זֶה חֳדָשִׁים שְׁלֹשָׁה – וְעוֹד
בָּזֶה עוֹד נְדַבֵּר.
הוֹצֵא אוֹתוֹ
מִפֹּה!
גְּבֶרֶת!
     אוֹלִיבְיָה הַנֶּחְמָדָה –
 קֵסַרְיוֹ, מַה יֵּשׁ בְּפִיךָ?
 אֲדוֹנִי –
הֵן אֲדוֹנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר; אֶשְׁתֹּק בְּיִרְאַת כָּבוֹד.
     אִם שׁוּב אוֹתוֹ פִּזְמוֹן,
תָּפֵל הוּא לְאָזְנַי אַךְ מְשַׁעֲמֵם
כִּילֵיל הַבָּא אַחֲרֵי הַמַּנְגִּינָה.
עוֹדֵךְ אַכְזָרִיָּה?
עוֹדִי מַחֲזִיקָה בְדַרְכִּי, דֻּכָּס!
בְּעִקְּשׁוּתֵךְ, יָפָה זוֹעֶפֶת.
עַל
מִזְבְּחוֹתַיִךְ כְּפוּיֵי הַטּוֹבָה
נָשְׁפָה נַפְשִׁי קָרְבַּן-הָאֱמוּנָה,
מִיּוֹם יֵשׁ אֱמוּנָה לֹא בָא כָּמֹהוּ.
וּמַה לִּי לַעֲשׂוֹת?
     כִּרְצוֹנְךָ וְכַטּוֹב
בְּעֵינֶיךָ.
מַדּוּעַ לֹא אֶעֱשֶׂה אֲנִי כַּעֲשׂוֹת
אוֹתוֹ גַנָּב מִצְרִי אֲשֶׁר הֵמִית דּוֹדוֹ
בִּמְצוּקָתוֹ.
אִלּוּ בְלִבִּי תִשְׁכֹּן
קִנְאַת פְּרָאִים, וְיֵשׁ שֶׁהִיא גוֹבֶלֶת
לְלֵב-נָדִיב.
אֲבָל שְׁמָעִינִי, אַתְּ,
הֱיוֹת שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ שָׂמָה לִי לֵב,
וּקְצָת אֲנִי מַכִּיר מִי הַתּוֹפֵס
וּבִלְבָבֵךְ מָקוֹם אֲנִי אֵלָיו אֶכְמַהּ,
חֲיִי, הָאַכְזָרִיָּה אֲשֶׁר לָהּ לֵב שַׁיִשׁ.
אוּלָם אֲהוּב-נַפְשֵׁךְ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
גַּם אָנִי, בְּחַיַּי, אוֹתוֹ אֶעֱקֹר
מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ הָאַכְזָרִיּוֹת,
אֲשֶׁר בָּהֶן יִמְשֹׁל עַל אַף מָשְׁלוֹ
וְעַל חֲמָתוֹ.
הַנַּעַר, לֵךְ אִתִּי.
אֲנִי רָעָה חָרַצְתִּי וְאֶעֱשֶׂנָּה:
אֶטְרֹף טָלֶה, וְאִם לִי מְאֹד יָקָר,
בִּכְדֵי לַכְאִיב לֵב-הָעוֹרֵב אֲשֶׁר
לוֹ מָעוֹן חֲזֵה יוֹנָה רַכָּה.
לְנַחֶמְךָ אֶשְׂמַח, וּבְלֵב תָּמִים
לִקְרַאת מוֹתִי אֵלֵךְ גַּם אֶלֶף פְּעָמִים.
אַתָּה, קֵסַרְיוֹ, לְאָן?
     אֲנִי הוֹלֵךְ
אַחֲרֵי אִישׁ לִי יָקָר מֵאוֹר עֵינַי,
וּמֵחַיַּי, מִבְּלִי הִסּוּס, מִבְּלִי חָשׁוֹב;
וּכְאָהֳבִי אוֹתוֹ אִשָּׁה לֹא אֶאֱהֹב.
וְאִם יֵשׁ מִרְמָה בְּפִי, עֵדִים שָׁמָי,
וּנְקַמְתֶּם אֶת הָאַהֲבָה בְדָמָי.
אוֹי וַאֲבוֹי לִי, כִּי רִמָּה אוֹתִי!
אַךְ מִי רִמֵּךְ? וּמִי עִלֵּב אוֹתָךְ?
שָׁכַחְתָּ עַצְמְךָ? כְּלוּם זֶה מִזְּמַן?
קִרְאוּ נָא לַכֹּהֵן – יָבֹא.
 לֵךְ אִתִּי.
לְאָן? אִישִׁי קֵסַרְיוֹ, הִשָּׁאֵר!
אִישֵׁךְ?
כֵּן, הוּא אִישִׁי.
וּכְלוּם תַּכְחִישׁ?
אַתָּה אִישָׁהּ?
לֹא, אֲדוֹנִי.
לֹא אָנִי.
אֲהָהּ, זֶה פַּחְדְךָ אַךְ הוּא
מַכְחִישׁ בְּךָ מַה שֶּׁאַתָּה.
הָסֵר
כָּל פַּחַד מִלִּבְּךָ, טֹל אָשְׁרְךָ,
הֱיֵה אֶת שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מָה אָתָּה,
גָּדוֹל תִּהְיֶה מִזֶּה אֶת שֶׁתִּירָא.
שָׁלוֹם לְךָ, כֹּהֵן! בְּהוֹד מַעֲלָתְךָ
אַשְׁבִּיעֲךָ: גַּלֵּה, לַמְרוֹת שֶׁאָז
אָמַרְנוּ לְכַסּוֹת מַה שֶּׁגִּלָּה
מִקְרֶה (בְּטֶרֶם זְמַן) מַה שֶּׁיָּדַעְתָּ,
אֶת שֶׁאֵרַע בֵּינִי וּבֵין הַנָּעַר.
בְּרִית-אַהֲבָה, בְּרִית-אַהֲבַת עוֹלָם,
וְיָד בְּיָד מְאֻחָדוֹת, אִמְּתוּהָ
עֵדִים לָהּ, לַחַץ קֹדֶשׁ שֶׁל שְׂפָתַיִם,
וְטַבָּעוֹת הֶחֱלַפְתֶּם הֵם אִשְּׁרוּהַ,
וְטֶכֶס כָּל-הָאָמְנָה נֶחְתַּם
בְּמִשְׂרָתִי וּבְעֵדוּתִי עָלֶיהָ.
מֵאָז קָרַבְתִּי, סָח לִי הַשָּׁעוֹן,
אַךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת קִדְמַת קִבְרִי.
הוֹי, בֶּן צָבוּעַ, וְעַד הֵיכָן תַּגִּיעַ
כְּבֹא הַזְּמַן וְהָפַךְ אֶת רֹאשְׁךָ לָבָן?
אוֹ יוֹם יָבֹא וּבַהֲמוֹן תְּכָכֶיךָ
תִּפֹּל בַּבּוֹר כָּרִיתָ בְעַצְמֶךָ.
הֱיֵה שָׁלוֹם! קָחֶנָּה, וְאוּלָם
אַל תִּפְגֹּשׁ אוֹתִי שׁוּב עַד-עוֹלָם!
נִשְׁבַּעְתִּי, אַלּוּפִי –
     אַל תִּשָּׁבַע, וְלוּ
תִּשְׁמֹר בְּפַחְדְּךָ אֵמוּן וְאִם כָּל שֶׁהוּא.
אָנָּא, לְמַעַן הַשֵּׁם, הַבְהִילוּ לִי אֶת הַחוֹבֵשׁ, וְשִׁלְחוּ תֵכֶף וּמִיָּד שֵׁנִי לְמַר טוֹבִּיאַשׁ!
כִּי מַה קָּרָה?
רֹאשִׁי בִּקַּע! וְגַם מַר טוֹבִּיאַשׁ יָצָא בְּכֶתֶר דָּם.
לְמַעַן הַשֵּׁם, עִזְרוּנִי! אַרְבָּעִים לִירוֹת הָיִיתִי נוֹתֵן וּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה עַכְשָׁו בְּבֵיתִי.
מִי עָשָׂה זֹאת, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ?
נַעֲרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס – קֵסַרְיוֹ שְׁמוֹ.
סְבוּרִים הָיִינוּ, שֶׁהוּא מוּג-לֵב, אֶלָּא לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינוֹ אֶלָּא הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ.
נַעֲרִי קֵסַרְיוֹ?
לַשֵּׁדִים וְלַעֲזָאזֵל.
הֲרֵיהוּ כָאן! עַל לֹא דָבָר בִּקַּעְתָּ לִי רֹאשִׁי.
וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, עָשִׂיתִי מִפְּנֵי שֶׁמַר טוֹבִּיאַשׁ הוּא הִשִּׁיאַנִי.
כִּי מַה לְּךָ וְלִי? בְּךָ גַם לֹא נָגַעְתִּי.
מִבְּלִי סִבָּה שָׁלַפְתָּ אֶת סֵיפְךָ,
טוֹבוֹת דִּבַּרְתִּי לְךָ וְלֹא צִעַרְתִּיךָ.
אִם יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכֶּתֶר-דַּם בִּכְלַל צַעַר, כִּי אָז צִעַרְתַּנִי.
נִרְאֶה לִי, שֶׁבְּעֵינֶיךָ כֶּתֶר-דָּם אֵינוֹ וְלֹא כְלוּם! הִנֵּה בָא מַר טוֹבִּיאַשׁ צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.
עוֹד תִּשְׁמְעוּ דְבָרִים.
אִלּוּ לֹא הָיָה שִׁכּוֹר, הָיָה מְכַבֶּדְךָ בְּאֹפֶן אַחֵר.
אֲדוֹנִי הָאָצִיל, מַה לְּךָ?
הֲלֹא אַחַת הִיא: פְּצָעַנִי – וְסוֹף דָּבָר.
תַּיִשׁ, רָאִיתָ אֶת דִּיק הַחוֹבֵשׁ, תַּיִשׁ?
אֲדוֹנִי טוֹבִּיאַשׁ זֶה שָׁעָה שֶׁהוּא שִׁכּוֹר.
עֵינָיו שָׁקְעוּ לוֹ עוֹד בִּשְׁמוֹנֶה בַבֹּקֶר.
מִכָּאן, שֶׁהוּא אִישׁ גַּס וְנַמְנְמָן.
שָׂנֵאתִי בּוּר שׁוֹתֶה שִׁכּוֹר.
הוֹצִיאוּהוּ מִלְפָנָי! מִי וָמִי הוּא שֶׁחֲבָלְךָ כָּך?
אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ, מַר טוֹבִּיאַשׁ.
יַחְבְּשׁוּ שְׁנֵינוּ יַחְדָּו.
אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹשִׁיעַ לִי? אַתָּה – רֹאשׁ חֲמוֹר, מוּג-לֵב וְנָבָל, נָבָל-שֶׁבַּנְּבָלִים, טִפֵּשׁ!
הֲבִיאוּהוּ לַמִּטָּה.
דַּאֲגוּ לְפִצְעוֹ.
לִבִּי מְאֹד יִכְאַב, גְּבִרְתִּי, אֲשֶׁר
פָּצַעְתִּי בֶן-דּוֹדֵךְ הַלָּה; אוּלָם
אַחֶרֶת לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת,
לוּ גַם הָיָה אָחִי; עָמַדְתִּי עַל נַפְשִׁי.
כִּבְזָר תִּתְבּוֹנְנִי בִי, גְּבִרְתִּי – סִימָן
כִּי עֲלַבְתִּיךְ.
נָא סִלְחִי לִי, יוֹנָה.
זִכְרִי נָא לִי אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְנוּ זֶה לָזֶה לִפְנֵי שָׁעָה.
פָּנִים, וּלְבוּשׁ וְקוֹל אַךְ אֲחָדִים,
וּשְׁנַיִם הֵם – חֲזוֹן תַּעְתּוּעִים
שֶׁיֶּשְׁנוֹ וְאֵינֶנּוּ.
    אַנְטוֹנִיוֹ, אַנְטוֹנִיוֹ יָקָר!
אֵיכָה עִנּוּנִי, צִעֲרוּנִי מְאֹד
שְׁעוֹת פְּרֵדָתֵנוּ.
     סֶבַּסְטְיַאן
הַאַתָּה זֶה?
     וּכְלוּם תְּפַקְפֵּק?
וְאֵיכָה זֶה לִשְׁנַיִם הִתְפַּלַּגְתָּ?
כְּלוּם שְׁנֵי פִלְחֵי רִמּוֹן דּוֹמִים כָּל כָּךְ
כִּשְׁנַיִם אֵלֶּה? מִי מִכֶּם סֶבַּסְטְיַאן?
פִּלְאֵי-פְלָאִים!
הֲשָׁם אֲנִי עוֹמֵד? אָח לֹא הָיָה לִי,
וְלֹא טֶבַע-אֵל לִי, וְאֶהְיֶה פֹה גַּם שָׁם,
בְּכָל מָקוֹם.
אוּלָם הָיְתָה אָחוֹת לִי
וּמִשְׁבְּרֵי-יָם סוּמִים בָּלְעוּ אוֹתָהּ.
 אָנָּא בַשֵּׁם, שְׁאֵר-בְּשָׂרִי אָתָּה?
וְאֵי מִזֶּה אַתָּה? מַה שִּׁבְטְךָ וּשְׁמֶךָ?
מִמֶּסַּלִינָה, וְאָבִי סֶבַּסְטְיַאן.
סֶבַּסְטְיַאן כָּזֶה הָיָה אָחִי,
וְכָךְ לָבוּשׁ יָרַד אֶל קֶבֵר לַח.
וְרוּחַ אִם תּוּכַל קַבֵּל צוּרָה
וּלְבוּשׁ – הֲלֹא בָאתָ לְהַבְעִיתֵנוּ.
אָכֵן, כִּי רוּחַ אָנִי; אַךְ בִּלְבוּשׁ
בָּשָׂר וָדָם חוֹלַלְתִּי בוֹ מִיּוֹם
גִּיחִי מֵרֶחֶם הוֹרָתִי.
וְאִלּוּ
הָיִיתָ אִשָּׁה, וְהִרְטַבְתִּי לֶחְיְךָ
בְּשֶׁטֶף דִּמְעוֹתַי וְאָמַרְתִּי לְךָ:
“בָּרוּךְ שׁוּבֵךְ וִיאוֹלָה שֶׁאָבְדָה”.
עֲלֵי גַבַּת אָבִי הָיְתָה צַלֶּקֶת.
גַּם לְאָבִי.
וּבוֹ בַיּוֹם הוּא מֵת מָלְאוּ לָהּ
לְוִיאוֹלָה שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
אוֹתָהּ שָׁעָה עוֹדָהּ חַיָּה בְנַפְשִׁי.
אָבִי חַיִּים שָׁבַק לְכָל חַי יוֹם בּוֹ
הָיְתָה בַּת שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה אֲחוֹתִי.
וְאִם אֵין דָּבָר מַפְרִיעַ אֶת אָשְׁרֵנוּ,
בִּלְתִּי שִׂמְלַת-הַגֶּבֶר זוּ לָבַשְׁתִּי,
אַל תְּחַבְּקֵנִי עַד יוֹכִיחַ כָּל
צֵרוּף מָקוֹם וּזְמַן וְהַמְּסִבּוֹת:
וִיאוֹלָה זֹה אֲנִי.
אַךְ לְשֵׁם זֶה
אֲבִיאֲךָ בֵּית קַבַּרְנִיט בְּעִיר זֹה,
שָׁם שַׂלְמַת הַנָּשִׁים שֶׁלִּי.
מִלְּטַנִי,
וּבְרֹב טוּבוֹ בֵּית הַדֻּכָּס שָׂמָנִי.
וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי מֵאָז וְעַד
הַיּוֹם – דִּבְרֵי הַגְּבֶרֶת וְהַדֻּכָּס.
וּבְכֵן, טָעוּת הָיְתָה בִּידֵי הַגְּבֶרֶת –
אֲבָל הַטֶּבַע הוּא, הוּא לֹא רִמֵּךְ.
רָצִית לְהִנָּשֵׂא אַתְּ לִבְתוּלָה,
וּבְהֵן צִדְקִי, כִּי לֹא הִשְׁלֵית נַפְשֵׁךְ:
נִשֵּׂאת לְאִישׁ, לְגֶבֶר עוֹד תָּמִים.
אַל תִּתְמַהִי.
כִּי דַם-טוֹבִים דָּמָיו.
אִם בַּמְּצִיאוּת כָּל זֶה וְלֹא בַחֲלוֹם,
כִּי אָז גַּם לִי בָּא גָד, אָשְׁרִי נָכוֹן
עִם שֶׁבֶר הַסְּפִינָה זֶה מְאֻשָּׁר.
 כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים אָמַרְתָּ לִי,
כִּי מֵעוֹלָם לֹא תֶאֱהֹב, הַנַּעַר,
אִשָּׁה, כְּאָהָבְךָ אוֹתִי – הֲלֹא?
כָּל אֲמָרַי יִהְיוּ עָלַי שְׁבוּעוֹת,
וּשְׁבוּעוֹתַי אֲנִי כֻלָּן אֶשְׁמֹר
כִּשְׁמֹר אוֹתוֹ עוֹלָם כַּדּוּר אִשּׁוֹ,
הַמַּבְדִּילָה בֵין לַיְלָה וּבֵין יוֹם.
תְּנָה לִי יָדְךָ! תְּנִי לִי וְאֶחֱזֶה בָךְ
בְּשִׂמְלַת נָשִׁים.
     הַקַּבַּרְנִיט, רִאשׁוֹן
שֶׁהֱבִיאַנִי פֹה וְאֶצְלוֹ שְׁמוּרוֹת,
הוּא נֶאֱסַר בִּגְלַל דָּבָר וּבְצַו
מַלְבוֹלִיוֹ מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַגְּבֶרֶת.
יֻתַּר מִיָּד! קִרְאוּ לִי הֵנָּה אֶת
מַלְבוֹלִיוֹ.
עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי: הוּא,
אוֹמְרִים, יָצָא מִדַּעְתּוֹ, הַמִּסְכֵּן.
וְגַם אֲנִי, מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל גָּדוֹל –
בִּלְבּוּל דַּעְתִּי שֶׁלִּי – כָּלִיל שָׁכָחְתִּי.
מַה מַּעֲשָׂיו?
אָכֵן, גְּבִרְתִּי, הוּא נִלְחָם בַּשָּׂטָן עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם בְּמַצָּבוֹ שֶׁלּוֹ לְהִלָּחֵם בּוֹ.
הִנֵּה בְיָדִי מִכְתָּב אֲשֶׁר כָּתַב לָךְ.
עוֹד בַּבֹּקֶר הָיָה עָלַי לְתִתּוֹ לָךְ; אֶלָּא, הֱיוֹת שֶׁאֵין אִגַּרְתּוֹ שֶׁל מְטֹרָף אֶבַנְגֶּלְיוֹן, הֲלֹא אַחַת הִיא מָתַי שֶׁמּוֹסְרִים אוֹתָהּ.
פְּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָא.
עַתָּה צְאוּ וְלִמְדוּ: טִפֵּשׁ קוֹרֵא מִכְתָּבוֹ שֶׁל מְשֻׁגָּע.

 "חֵי אֱלֹהִים, גְּבִרְתִּי – "
מַה לְּךָ? יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ?
חַס וְחָלִילָה, גְּבִרְתִּי.
אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶלָּא קוֹרֵא דְבָרָיו שֶׁל מְשֻׁגָּע; וְאִם רוֹצָה אַתְּ שֶׁאֶקְרָא כַּהֹגֶן, אַל נָא תַּפְרִיעִי בַעֲדִי.
בְּמָטוּתָא, שֶׁתִּקְרָאֶנּוּ בְּהַסְבֵּר.
כִּדְבָרַיִךְ אֶעֱשֶׂה, מָדוֹנָה.
אֶלָּא בִּכְדֵי לִקְרֹא אוֹתוֹ בְּהַסְבֵּר, צָרִיךְ לִקְרֹא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא; וּמִטַּעַם זֶה, גְּבִרְתִּי, הַטִּי אָזְנָיִךְ.
 קְרָא אָתָּה!
 “חֵי אֱלֹהִים, גְּבִרְתִּי, כִּי עָלַבְתְּ אוֹתִי, וְכֻלֵּי עָלְמָא יֵדַע זֹאת.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹשַׁבְתִּינִי בַּמַּחְשַׁכִּים וְהִרְכַּבְתְּ עָלַי אֶת דּוֹדֵךְ הַשִּׁכּוֹר, אֲנִי שׁוֹלֵט בְּחוּשַׁי כָּמוֹךְ, גְּבִרְתִּי.
בְּיָדִי מִכְתָּבֵךְ, שֶׁהוּא הֱבִיאַנִי לִידֵי הִתְנַהֲגוּת יְדוּעָה; וְאֵינֶנִּי מְסֻפָּק, כִּי בוֹ אוּכַל לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשִׁי וּלְבַיֵּשׁ אוֹתָךְ מְאֹד.
תַּחְשְׁבִי עָלַי מַה שֶּׁתַּחְשְׁבִי, לִרְצוֹנֵךְ.
לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת רִגְשׁוֹת כְּבוֹדִי וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן אָדָם נֶעֱלָב.
הַנֶּחְשָׁב לִמְשֻׁגָּע, מַלְבוֹלִיוֹ”.
וְהוּא כָתַב אֶת הַמִּכְתָּב?
כֵּן, גְּבִרְתִּי.
אֵין בּוֹ הַרְבֵּה מִטֵּרוּף דָּעַת.
 הַתֵּר אוֹתוֹ וַהֲבִיאֵהוּ הֵנָּה.
אִם עַל הַדֻּכָּס טוֹב, וְיֹאהַב
אוֹתִי כְּאֶת אָחוֹת וְלֹא כְּאֶת אִשָּׁה,
צֵא וַחֲשֹׁב – כִּי אָז נָחֹג בְּיַחַד
שְׁתֵּי חֲתֻנּוֹת, וּפֹה עַל חֶשְׁבּוֹנִי.
בְּחֵפֶץ לֵב אֲנִי עוֹשֶׂה דְבָרָיִךְ.
 רַבֵּךְ מַדְרִיר אוֹתָךְ, אוּלָם בִּשְׂכַר
שֵׁרוּת הַזָּר לְפַחַד לֵב-אִשָּׁה,
רָחוֹק כָּל כָּךְ מִטֶּבַע רַךְ עָדִין,
הִנֵּה יָדִי – וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה
הֲיִי לַאֲדוֹנֵךְ לִגְבֶרֶת.
     וְלִי אָחוֹת.
הוּא הַמְּטֹרָף?
     הוּא, הוּא זֶה, אֲדוֹנִי.
מַה לְּךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?
     אַךְ עַוְלָה עָשִׂית לִי.
עַוְלָה גְדוֹלָה, גְּבִרְתִּי.
עַוְלָה עָשִׂיתִי לְךָ? חַס וְחָלִילָה!
אֲבָל עָשִׂית.
קִרְאִי נָא אֶת הַמִּכְתָּב.
וּכְלוּם תֹּאמְרִי הַכְּתַב לֹא כְּתַב-יָדֵךְ?
כִּתְבִי, אִם בִּיכָלְתֵּךְ, אַחֶרֶת;
אִמְרִי: לֹא חוֹתַמְתִּי, לֹא לָךְ הַהַמְצָאָה.
כְּלוּם תַּכְחִישִׁי? וּבְכֵן, תּוֹדִי בָזֶה.
אִמְרִי לִי, בַּעֲבוּר כְּבוֹדֵךְ וּשְׁמֵךְ,
מַדּוּעַ לִי הִרְבֵּית אוֹתוֹת אַהֲבָתֵךְ,
צִוִּית כִּי מְחַיֵּךְ אָבֹא אֵלָיִךְ,
פּוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים עִם קִשּׁוּרִים
הַמִּצְטַלְּבִים אֶלְבַּשׁ, וּלְהִשְׂתָּרֵר
עַל טוֹבִּיאַשׁ וְעַל יֶתֶר הַמְּשָׁרְתִים;
וּכְשֶׁעָשִׂיתִי כָּךְ מִתּוֹךְ תִּקְוָה
נִכְנַעַת, סְגַרְתִּינִי בַּסֹּהַר,
וּבַמַּחְשַׁכִּים הוּשַׁבְתִּי, וְכֹהֵן
שָׁלַחַתְּ אֵלַי.
שַׂמְתִּינִי בּוּר שׁוֹטֶה,
לֹא עָשׂוּ מֵעוֹלָם כָּזֶה.
מַדּוּעַ?
אֲבָל, מַלְבוֹלִיוֹ, זֶה לֹא כָתַבְתִּי.
אָכֵן, אוֹדֶה בָזֶה: יֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן;
אֵין כָּל סָפֵק – זוֹ יַד מַרִיָה.
גַּם
נִזְכַּרְתִּי: הִיא הָרִאשׁוֹנָה אָמְרָה
דַעְתְּךָ כִּי נִטְרָפָה.
וּמְחַיֵּךְ
גַּם בָּאתָ וּמְלֻבָּשׁ כְּצַו הָאִגֶּרֶת.
נָא הֵרָגַע, כִּי אַךְ הִתְעַלְּלוּ בְךָ.
אֲבָל אִם נֵדַע מִי וָמִי עֲלָלוּךָ
וְהַסִּבּוֹת, אַתָּה תִהְיֶה שׁוֹפֵט
וְגַם תּוֹבֵעַ בְּרִיבְךָ שֶׁלְּךָ.
גְּבִרְתִּי, אֲדַבֵּרָה.
אַל יָעִיב כָּל רִיב
וְצֵל-מָדוֹן שְׁעַת-רָצוֹן זוֹ לָנוּ,
לָהּ אֶתְפַּלֵּא.
וּבְתִקְוָתִי זוֹ גַם
אֶתֵּן תּוֹדָה: אֲנִי וְטוֹבִּי זֹאת
עָשִׂינוּ לְמַלְבוֹלִיוֹ גְּמוּל גַּסּוּת
וְחֹסֶר-דֶּרֶךְ-אֶרֶץ.
מַרִיָה הִיא
כָּתְבָה אֶת הַמִּכְתָּב, כִּי בָהּ הִפְצִיר
מַר טוֹבִּי מְאֹד, וּבִשְׂכָרָהּ נְשָׂאָהּ.
וּבְיַד עָרְמָה רָעָה עוֹלַלְנוּ זֹאת.
מוּטָב לִצְחֹק עַל זֹאת מֵהִנָּקֵם בָּהּ,
אִם בְּמֹאזְנַיִם אִישׁ יִשְׁקֹל עֶלְבּוֹן
שְׁנֵי הַצְּדָדִים.
אֲהַהּ, מִסְכֵּן, כַּמָּה הִתְעַלְּלוּ בְךָ!
כֵּן, “יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים, וְיֵשׁ קוֹנִים לָהֶם גְּדֻלָּה וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה”.
גַּם לִי הָיָה תַפְקִיד בְּאוֹתוֹ שְׂחוֹק הַמַּהֲתַלּוֹת.
אוֹתוֹ אַבָּא
טוֹפַּאס, אֲדוֹנִי, אֲנִי הוּא.
אֲבָל אֵין זֶה כְלוּם.
“חֵי אֲדֹנָי, לֵיצָן, שֶׁאֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע”.
וְאוּלַי עוֹדְךָ זוֹכֵר: “גְּבִרְתִּי, לָמָה אַתְּ צוֹחֶקֶת לִדְבָרָיו שֶׁל נָבָל חֲסַר-כִּשְׁרוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ.
כְּשֶׁאֵינֵךְ צוֹחֶקֶת פִּיהוּ סָתוּם”.
הִנֵּה כֵן נָקַם בְּךָ גַלְגַּל הַזְּמָן.
עוֹד אִנָּקֵם בְּכָל הַכְּנוּפְיָא שֶׁלָּכֶם!
אֲבָל, כִּי הִתְעַלַּלְתֶּם רַע מְאֹד בּוֹ.
לְכוּ עִצְרוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּיֵּס.
הֲלֹא לֹא הִגִּיד כְּלוּם עַל דְּבַר הַקַּבַּרְנִיט;
וּכְשֶׁנִּשְׁמַע, וּכְבֹא שָׁעָה יָפָה,
נִכְרֹת בְּרִית-נְפָשׁוֹת וְיוֹם-שִׂמְחָה.
עַד אָז אִתָּךְ נִהְיֶה וְלֹא נִטְּשֵׁךְ,
הוֹי, אֲחוֹתִי.
אִתִּי לֵכָה, קֵסַרְיוֹ,
וְזֶה תִהְיֶה כָּל עוֹדְךָ גֶבֶר, אַךְ
מִשֶּׁתִּלְבַּשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְהָיִיתָ
מַלְכַּת אוֹרְסִינוֹ וְכַלָּתוֹ אָהֵב.
 וַיְהִי בְעוֹדֶנִּי יֶלֶד פָּעוּט
     הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
קָרְאוּ הַבְּרִיּוֹת לִרְעוּת-רוּחַ שְׁטוּת –
     עַל שׁוּם שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
וַיְהִי כְּשֶׁגָּדַלְתִּי עֶלֶם צָעִיר,
     הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
סָגְרוּ מִפְּנֵי גַנָּבִים בָּתֵּי הָעִיר –
     מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
וַיְהִי כְּשֶׁאֵרַסְתִּי, אַלְלַי לִי, אִשְׁתִּי,
     הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
רָעִיתִי רוּחַ – וְאֵין כְּלוּם בְּיָדִי –
     מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
וּכְשֶׁעֲבָרַנִי הַיַּיִן הַטּוֹב
     הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
נִחַר בִּי גְרוֹנִי וְקוֹלִי קוֹל אוֹב –
     מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
זֶה כַּמָּה דוֹרוֹת עוֹלָמֵנוּ קַיָּם,
     הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחָזִיז!
וְאֵין כֹּל וְאֵין כְּלוּם – וְהַמִּשְׂחָק כְּבָר תַּם!
     נִהְיֶה חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם לְעוֹלָם.הַשִּׁיר הַכְּלָלִי
אִי לֶךְ לְךָ בּוּר
אִי לֶךְ לְךָ בּוּר
עַד שֶׁיֵּשׁ בְּעוֹלָמֵנוּ
עַד שֶׁיֵּשׁ הַשִּׁיר הַשִּׁיר
יַיִן יַיִן יֵשׁ יֵשׁ
יַיִן יַיִן יֵשׁ יֵשׁ
בַּמִּטְבָּח מְפַעְפֵּעַ הַסִּיר
יֵשׁ בָּרְחוֹב, בָּעִיר, בַּכְּפָר,
בָּעִיר, בַּכְּפָר, בָּעִיר בַּכְּפָר –
יְפוֹת עָיִן.
הֲלֹא עוֹד טוֹב, הֲלֹא עוֹד טוֹב, הֲלֹא עוֹד טוֹב,
טֹל יַיִן, טֹל יַיִן, טֹל יָיִן.
שִׁיר מַרִיָה
מִי הַיָּפָה בַּבַּחוּרוֹת,
מִי הַיָּפָה בַּכֶּרֶם?
אֲנִי יְפַת כָּל הַבָּנוֹת –
גַּם הַשְּׁחֹרוֹת גַּם הַלְּבָנוֹת –
אֲנִי, אֲנִי, אָנֹכִי!
מִי הַיָּפֶה בַּבַּחוּרִים,
מִי הָעֶלֶם הַיָּפֶה?
אַךְ זֶה אֲשֶׁר אָשִׂיחָה בּוֹ,
אֲשֶׁר אֲנִי נוֹשֶׁקֶת לוֹ –
אֲנִי, אֲנִי אָנֹכִי!
שִׁיר וִיאוֹלָה
יְלִיל
בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ
לָהּ אֶקְרָא יְלִיל
לִכְשֶׁאֶפְגְּשָׁהּ בַּיַּעַר, בַּשְּׁבִיל
לִכְשֶׁאֲבָרְכֶנָּה בְּסַעַר הַגִּיל
יְלִיל, יְלִיל!
הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם
לֹא שָׁמְעָה מִפִּי אָב וָאֵם
כִּי אוֹתוֹ לֹא בִּטֵּא בְּאָזְנֶיהָ שׁוּם אִישׁ
כִּי שֵׁם זֶה יָדַעְתִּי גַּם יָמוּת חִישׁ
מוֹת נִצָּן בִּכְלִיל
יְלִיל יְלִיל.
