
 בַּר-כּוֹכְבָא
רָאִיתָ עֶגְלֵי אֱדוֹם?
מְפֻטָּמִים?
אַלּוֹנִים מַמָּשׁ.
כָּאֲרָיוֹת! לֹא?
אֲבָל רְאִיתִים וְגַם לֹא בְכָך:
מִצְּבָאִים קַלּוּ אָז וּמֵאַרְנָבוֹת…
עוֹד לֹא שָׁכַחְתָּ פֻּלְמוּס קִיטוּס?
לֹא!
זָכַרְתִּי יְמי פַּפּוס וְלוּלְיָנוּס.
עַל גַּבּוֹ חָרְשוּ לוֹנְכִיּות: “לֹא תִשְׁכָּח!”
בְּלוֹדְקִיָּה הִדְבַּקְנוּם פָּעַם; הֶרָה
אָז נָסוּ אֶל מִנְהָרָה - טוּרְמָא אֶחָת.
טְרַיַנוּס שְׁחִיק-עֲצָמוֹת טֶרֶם בָּא.
וְסוֹף דָּבָר – נַסְתֶּם.
כֵּן, אִלְמָלֵא אַתֶּם,
כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם, הוֹי…
לֹא-רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם;
אֵין לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ
הַקִּצִּים כָּלוּ
כְּבָר כֻּלָּם, אַבָּא!
חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ
מָשִׁיחַ טֶרֶם בָּא.
לוּ קַמְתֶּם אַתֶּם!
בְּלוֹדְקִיָּה בְּלוּב הִזְדַיֵּן כָּל הָעָם,
בְּסַמוֹס אִי הַיָּם, בְּקַפְרִיסִין חֶרֶב
לַאדֹנָי וּלְפַּפּוּס מָרְקוּ שָׁם,
וְאַתֶּם מָה?
הַשֵּׁם יְרַחֵם!
כֵּן,
כֻּלָנוּ צְרִיכִים! אַךְ אֲגֻדָּה אֶחָת.
כְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה: בְּלֹעַ הָאֲרִי
קוֹרֵא מִצְרִי טִפֵּשׁ הִכְנִיס רֹאשׁוֹ.
כֵּן, בַּמֶּה דְּבָרִים שָׁם אֲמוּרִים, בְּקוֹרֵא…
רְאִיתֶם הָאֲרִי!
עוֹד יָבוֹא יוֹם…
גַּם קָרוֹב הוּא…
אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן.
שָׁמַעְתִּי אומְרִים: בְּאוּשָׁא, בִּשְׁפַרְעָם…
בְּלוֹד, בְּיַבְנֶה בְּגִמְזו וּבִתְקוֹעַ…
מֶה הָיָה בְלוֹד?
מֶה הָיָה שָׁם?
מַה-קּוֹל הַצְּוָחָה? אִישׁ לְבֵיתוֹ, יְהוּדִים!
הִזְדָּרְזוּ, תֵּכֶף וּמִיָּד!
הוֹי, הוֹי, הוֹי!
בְּזוּיֵי עָם! כְּקוֹרְאִים מַמָּשׁ! גַּר-גַּר-גַּר…
עַל מָה נִדְבָּרִים הֵם?
בְּאַקְטֵסִיפוֹן
גַּם כֵּן; אֵין אִישׁ בַּמַּחֲנֶה מֵבִין כְּלוּם.
אֵין שָׁלוֹם! שׁוּב, שָׁמַעְתִּי, אוֹמְרִים: הֵם
מִתְגּוֹדְדִים גְּדוּדִים בַּמִּנְהָרוֹת סָבִיב,
מִתְנַפְּלִים עַל חֲיָלוֹת עוֹבְרִים.
אָכֵן,
מִטּוּרְנוּסְרוּפוּס צִיר שָׁלוּחַ אֶמֶשׁ
בָּא, הֵבִיא מִכְתָּב אֶל הקֶּנְטוּרְיוֹן
לְהַחֲזִיק מִשְׁמָר.
אוֹמְרִים: גַּם בַּגָּלִיל.
וְגַם בְּשֹׁמְרוֹן, שָׁם חֲבוּרוֹת קְטַנּוֹת,
בִּמְעָרוֹת הָרִים הֵן נֶחְבָּאוֹת.
וְגַם
בְּסוּרְיָה אוֹמְרִים, נִרְאוּ אוֹתוֹת מֶרֶד
וּשְׁאָר פְּרוֹבִינְצְיוֹת-הַמִּזְרָח גַּם כֵּן
יִמַּח שְׁמָם שֶׁל בַּרְבָּרִים! כְּבָר אֲנִי
אָמַרְתִּי: דַּי לִי, אָשׁוּב בַּיְתָה לְאַרְצִי,
כֵּן, אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה.
וְאֶל
הַזְּקֵנָה, הֵן?
הֲלֹא אִם כָּךְ– הֲלֹא
לֹא יַרְשׁוּ גַם לַזְּקֵנִים לָשׁוּב בָּיְתָה?
לֹא, לֹא יִתֵּנוּ…
תִּפַּח רוּחָם!
נֵלֵכָה!
אֲנַחְנוּ הַרִאשׁוֹנוֹת – רֵיק הַגָּבַע!
אֲבָל אֵחַרְנוּ! כֵּן!
גַּם אָנוּ פֹה.
שָׁלוֹם רַעֲיוֹתָי!
שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!
יוֹנָתִי, תְּנִי לִי מַרְגָּלִיּוֹת.
אֲחוֹתִי, תְּנִי לִי שַׂהֲרוֹן.
הֲתִתְּנִי לִי אֶת תַּכְשִׁיטָיִךְ?
יָפָתִי, אָנָּא אוֹתָהּ עִיר…
מִי רוֹצָה שָׁבִיס?
בָּתֵּי נָפֶשׁ!
מִי תִתֵּן תַּחַת פְּתִיגִיל חָח?
הֲיֵשׁ כָּאן רוֹצָה בְּאֵזוֹר קִפְּרוֹס?
אֲנִי, אֲנִי!
הֲרֵיהוּ לָךְ.
וְלִי מִטְפַּחְתֵּךְ! לִי מִטְפַּחְתֵּךְ!
תִּלְבּשֶׁת רוֹעָה?
לִי, הֶאָח!
וְאַתְּ מָה, מַה תִּקְחִי אַתְּ תַּחְתֶּנָּה?
אֶת הַחֲגוֹרָה וְאֶת הַמְּעִיל.
אֲבָל יָפִיתִי בִּפְנִינָיִךְ!
מַה יָּאֶה לִי הַשַּׂהֲרוֹן!
מִי מִלֵּל לִי, כִּי כָךְ הוֹלְמֵנִי
זֶה שְׁבִיס הָרוֹעוֹת!
אוֹי! אוֹי! אוֹי!
מִי יֹּאמַר: לֹא בַת-שוֹעַ אָנִי?
כְּלוּם לֹא שֹׁמְרוֹנִית? אִמְרִי אָתְּ!
לֹא יָדַעְתִּי, הוֹי רַעְיוֹתָי!
כִּי כֹה לִי יָאֶה זֶה הַמְּעִיל!
וְכִי כָך טַבָּחָה?
וְכָךְ כּוֹבָסֶת?
הַסֶּינָה, רִיבוֹת, נָא הַסֶּינָה!
הוֹי, בְּתוּלוֹת, הַס אַךְ הָס!
הֲלֹא הֵם בָּאִים! וְגַם מְנַגְּנִים!
הֲלֹא הֵם בָּאִים!
הֵמָּה – הֵם!
אֲבָל יָרֵאתִי…
וּמַה תֵּחָתִּי?
וּכְלוּם יָדָעְתִּי? אוֹי, אָנוּסָה!
הִנֵּה הֵן, הִנֵּה הֵן
בְּנוֹת-הַחֵן בִּיהוּדָה!
הִנֵּה הֵן, הִנֵּה הֵן
בְּנוֹת-הַחֵן בִּיהוּדָה!
שָׁלוֹם רָב! שָׁלוֹם רָב!
שָׁלוֹם עַד בְּלִי דָי!
אֱלֹהִים יְבָרְכְכֶם, הַבַּחוּרִים!
עֱנוּ כֶרֶם, עֱנוּ לוֹ,
כֶּרֶם עֵין-גֶּדִי עִם שָׁמֶשׁ:
גַּן עִזְּקוּהוּ שָׂרִים,
סִקְּלוּהוּ נְדִיבֵי עָם;
בְּקֶרֶן בֶּן-שֶׁמֶן נְטָעוּהוּ שׂוֹרֵק:
עֵת הַזָּמִיר עָבָרָה,
הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ,
וְגַפְנֵנוּ מְסֻבֶּלֶת,
רַבּוּ זַלְזַלֶּיהָ,
פֹּארוֹתֶיהָ אָרָכוּ:
הֶאֱרִיכָה שָׂרִיגִים,
שְׁלוּחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ תֶלֶם,
בִּסְעַפּוֹתֶיהָ אַשְׁכְּלוֹת תִּפְאֶרֶת,
תָּשׁוּחַ מִכֹּבֶד אַשְׁכֹּלוֹת:
עֲנָבֵימוֹ שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן,
סְמָרַגְדִּים אֶלֶקְטְרוֹן וָלָשֶׁם:
עֲלוּ רֵעִים, בּואוּ בוֹצְרִים:
אֲחוֹתֵנוּ גֶּפֶן חֶמֶד,
רְוַת-שֶׁמֶשׁ וְטַלְלֵי-לָיְלָה;
עֲסִיסִיָּה מְלֵאַת חַרְצַנִּים
בְּבִכּוּרֵי עֲנָבָיִךְ:
וִיהִי שַׁעֲרֵךְ כַּצַּמֶּרֶת,
אֲשֶׁר בְּצִלָּה תֶּאֱרֹבְנָה עֵינָיִךְ;
וְשָׁדַיִךְ כְּאַשְׁכְּלוֹת גֶּפֶן
מְתוּחִים מֵעֹצֶר תִּירוֹשׁ:
בּוֹאוּ דוֹדִים וְנֶחֱזֶה בַגֶּפֶן
בּוֹצְרִים עִם סַל וְסַלְסִלָּה:
בָּחוּר, תֵּן עֵינֶיךָ בַיֹּפִי, בַּנּוֹי!
שֶקֶר הַכֶּסֶף וְהֶבֶל הַהוֹן
נְאוֹת עֵינַיִם – בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.
אַרְבֶּה לַגֹּרֶן וְעָש יֹאכַל בַּד,
נְאוֹת עֵינַיִם – בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.
בָּחוּר, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה!
שֶׁקֶר הַיֹּפִי וְהֶבֶל הַחֵן,
אֵשֶׁת הַחַיִל תִּבֶן בִּנְין-עַד,
לֹא תִירָא מִכָּפָן, לֹא תֵחַת מִשּׁמָד,
אֵשֶׁת הַחַיִל תִּבֶן-בִּנְיַן-עַד.
עֲלֵה! עֲלֵה!
עֲלִי! עֲלִי,
רַעְיָתִי!
בָּחוּר שֶׁלִּי!
חֲדַל מִשּׁרֹק! פָּרָחוּ.
נַרְגִּיעַ קְצָת.
בְּדֹק בַּסַּלְסִלּוֹת וּבַצַּפַּחַת, אֶחָא. הַיַּיִן פֹּה!
הַיּוֹם יִרְבּוּ הַדּוֹרְכִים בְּגַת, וְיֵז תִּירוֹשָׁן
עַל כָּתְנוֹתֵיהֶן, נַפְשִׁי תִּבְחַר בְּאוֹתוֹ שֶׁכָּאן
מִן הַמּוּכָן.
מֵאֵין שִׁנַּיִם וּבַחֹסֶר – הַגֶּפֶן בֹּסֶר.
חַצְבֵי לְנַהֲרָא, כַּגְנֵי לְיָא?
מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרֶיךָ.
נִסְתַּלְּקָה הַמַּלְכָּה – וּמָלַךְ אַל-קוּם!
בָּתַר חָלָב אָזַל קוּם.
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן!
לָאו בְּרָכָה לְבַטָּלָה.
חַס וְחָלִילָה.
חֲבִיבָה בְרָכָה זוֹ גַם עָלַי, מְזֹג, אֶחָא!
מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אָבִי: הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ
נַעֲנֶה תְחִלָּה.
אֲנִי עֵד רְאִיָּה.
בֶּן-בַּקְבּוּק אוֹמֵר: הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ;
דָּבָר אַחֵר: הֲפָךְ בָּהּ – אַחַת, וַהֲפָךְ בָּהּ –
שְׁתַּיִם; דְּכֹלָּא בָהּ – שָׁלֹשׁ.
גַּם לִי בָזִיךְ.
פְּסֹק פְּסוּקֶךָ.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יֵרָאֶה כָל זְכוּרֶךָ.
כַּפְתּוֹר וָפָרַח! וְאַתָּה – שָׁלשׁ שָׁנִינוּ! –
וּרְבִיעִית אַתָּה רוֹצֶה?
שׁאֲנִי כוֹס, שֶׁהִיא נְקֵבָה, דִּכְתִיב: אַרְבַּע אִמָּהוֹת.
הֵא לָךְ.
רוֹמָאִים! רוֹמָאִים!
אַה, הִנֵּה הִנָּן.
בַּחוּרוֹת נָאוֹת, חֵי הַכָּלֶב.
תַּרְנְגֹלוֹתַי שֶׁלִּי!
וּפִרְחֵי תַרְנְגוֹלִים: קוּ-קוּרֵי-קָא!
מַה לָּכֶם פֹּה? מָה אַתֶּם רוֹצִים?
אֶת אֲשֶׁר כֻּלְּכֶם רוֹצִים… מִבַּחוּרָה.
כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן! לֶךְ לְךָ אֶל הַקְּסַרְקְטִין!
מִתְיָרֵא אַתָּה, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לָךְ?
חֲמִשָּׁה נַחְנוּ – דַּי לָנוּ בְּחָמֵשׁ.
רוֹמָאִי, כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!
וְאִם אָיִן?
כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!
הֵם רַבִּים פֹּה.
כְּלוּם דָּבְקָה חַרְבְּךָ לִנְדָנָהּ?
שִׁמְעוֹן, חֲדַל: שִׁכּוֹרִים הֵם.
הֲיָא, הַבָּחוּר, סֹב!
נֹכַח אֱלֹהִים דַּרְכְּכֶם!
יְהוּדִי חָצוּף, דֹּם! מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ?
צָפַנְתָּ פִּגְיוֹן? יוּסְטוּס, טֹל חֲנִיתִי!
הָבָה וְאֶבְדֹּק בְּחֵיקוֹשֶל הַלָּז.
גַּם אֲנִי אֶבְדֹּק – בְּחֵיק השּׁחַרְחֶרֶת.
אוֹי, אֲבוֹי, הַצִּילוּ!
אֶת הַחֲלָלִים פַשְׁטוּ, הָסֵר מֵעֲלֵיהֶם
כָּל כְּלֵי מִלְחָמָה. יְדִידַי, עוֹד הָעֶרֶב
וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל
לְמַצַּב רוֹמִים אֲשֶׁר בְּעֵין-גֶּדִי,
וּבָאוּ לִתְפֹּס אֶת כָּל בַּחוּרֶיהָ.
אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהִמָּלֵט עַל נַפְשֵׁנוּ,
וּבְרֵרָה אֵין לָכֶם: הִמָּלְטוּ הֶרָה.
שְׁאוּ הַיַּיִן וְאֶת כָּל הַמַּכֹּלֶת.
לֹא רַב הוּא: אַךְ לְאֵיזֶה יָמִים דַּיּו,
וְאָז נִרְאֶה, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת.
כְּאֶל אַחַת קָאקִי חִוְרֵי מְדַבֵּר רַבִּי,
כְּאֶל אַחַת שֶׁבָּעָם. – וְלוּ גַם כָּךְ, הֲלֹא
עִם שִׁלְהֵי קַיץ, כַּאֲשֶר תִּבְשַׁל קָמָה,
וְהַדָּגָן גִּבְעוֹל, תַּעַל גַּם דְּגָנִיָּה,
כִּי יַרְכִּין רֹאשׁו זֶה וִיסַמֵּר שְׂפָמָיו,
עֵין תְּכֶלְתָּה תִּפְתַּח רַכָּה וַחֲרֵדָה.
וּבְעֵת הֲרַת הַדָּם וּלְאוֹתוֹת קֶטֶל,
שְׁעַת חֵרוּם, גְּבָרִים יְנוֹפְפוּ חֲנִית,
גַּם לֵב הָאִשָּׁה גָּמֵל רוּחָה יֶאֱמָץ.
גַּם הִיא בַת לַמּוֹלֶדֶת, אֶזְרַח אַרְצָהּ;
לָאו תָּמִיד קַרְקַע עוֹלָם הִיא, לָאו תָּמִיד.
וְאוֹמְרִים אַתֶּם: גֶּבֶר יוֹרֵד שָׁעְרָה;
וְאוֹתוֹ גֶבֶר מִי? – אָבִינוּ הוּא.
אִישֵׁנוּ הוּא, הוּא בְנֵנוּ, לָנוּ אָח.
מָה אִשָּׁה? אֱלֹהִים בְּרָאָנו כָךְ,
אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלִי אִשָּׁה.
לֹא מִשּׁוּם זֶה, בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּעַ,
וְלֹא מִהְיוֹתֵךְ אִשָה כָּךְ הִרְבֵּיתִי
לְדַבֵּר עַל הַדָּם: הַדָּם, הַדָּם!
מִסָּבִיב נַהֲרוֹת נַחֲלֵי דָמִים
בְּנַהֲרוֹת נַחֲלֵי דִמְעָה נָגְעוּ,
וְטוֹבְעִים בָּם הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע.
הֲשׁוֶה חֹפֶש בְּנֶזֶק כָּל הַדָּם?
הַאִם לַצֶּדֶק אָדָם גַּם יַרְשִׁיעַ?
וְחָמָס יַעֲרֹץ עשֶׁק, וּבִזְרוֹעַ
תָּרֹעַ חֶזְקַת יַד אַנָּס, וְשַׂחָה חַמְסָן?
הוֹי שִׁמְעִי, בַּת, הֲלֹא שָׁנִינוּ לֵאמֹר:
לְפִיכָךְ נִבְרָא גַם הָאָדָם יְחִידִי,
לְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ
אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא; וְכָל הַמְּקַיֵּם
גַּם נֶפֶשׁ אַחַת– אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו
הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
וְכִי לֹא נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל
שָׁנִינוּ רַבִּי?
כֵּן שָׁנִינוּ, אַךְ
לֹא כֵן לְהַגִּיד הָיָה צָרִיךְ, בִּתִּי,
עַד שֶׁהַדָּם בָּעוֹרְקִים וּבַוְּרִידִים,
דַּם רוֹמִים הוּא, דַּם כּוּתִים, דַּם יְהוּדִים;
אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְפָּרֵץ חוּצָה, כֵּיוָן
שֶׁחָרַג מִמַּסְגְּרוֹתָיו וְרָאָה אוֹר,
דַּם קֹדֶשׁ הוּא הַדָּם עַל הַכַּפֹּרֶת.
בַּדָּם תִּבָּנֶה וּבַבַּרְזֶל אָרֶץ,
וּמֶלֶט הָאַרְגָּמָן לְבִנְיַן-עַד.
בְּבַרְזֶל יִבֶן צְרִיפוֹ אִכָּר, בְּדָם
יַצִיבוּ דַלְתוֹת אַרְמְנוֹתֵיהֶם מְלָכִים,
מִזְבַּח אֲדֹנָי לֹא יוּנַף עָלָיו בַּרְזֶל,
הַשּׁוֹפֵךְ דָּמִים אַרְצָה הוּא לֹא יִבֶן
בֵּית זְבוּל לְאֱלֹהִים לָעַד.
אֵין יֵשׁ
בְּיָדֵינוּ שָׁמִיר, רַבִּי. וְאֵיכָה נִבְנֶה?
עַד שֶׁהַדָּם בָּאָרֶץ וְהַבַּרְזֶל,
בְּבַרְזֶל נִבְנֶה אַךְ בְּדָם נְמַלֵּט.
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל.
חֹק וּמִשְׁמַעַת – כַּבְלֵי בַרְזֶל הֵמָּה,
וְלַהַט חֶרֶב-בַּרְזֶל לְצַוַּאר מוֹרֵד,
וּבַרְזֶל כְּלֵי עֲבוֹדָה – וְזוֹ כָל הַמְּדִינָה.
עַד שֶׁהִצְמִיחוּ כִלְיוֹת-אֶרֶץ בַּרְזֶל,
וְלֹא גְלוּסְקָאוֹת וְלֹא כְלֵי-מִילַת,
זוֹ תּוֹרַת כָּל הַמְּדִינָה.
כְּלוֹמַר עַבְדוּת!
בֵּין עַבְדוּת וּבֵין עַבְדוּת מָה? – לֹא כְלוּם!
יֵשׁ עֶבֶד…
לְעֶבֶד!
וְעֶבֶד…
לַעֲבָדִים!
יְרַחֲמוּ מִן הַשָּׁמָים!
רַבִּי!
אֲנִי… אֲנִי בְדִבְרֵי טַעַם, וְאַתָּה
בְרַחֲמִים מִן הַשָּׁמָים. כֵּן תִכּוֹנֵן
מְדִינָה, שְמַע: "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו
בָּעֵת הַהִיא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם
וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף: לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד".
אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חָרֶב
עֲדֵי הַשְׁמִידָם אוֹתָם, לֹא הִשְׁאִירוּ
כָּל נְשָׁמָה. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדֹנָי אֶת
משֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה משֶׁה אֶת
יְהושֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה. רַבִּי שָׁכַח
אֶת אֲדֹנָי הַמְּצַוֶּה כֵן.
לֹא! לֹא
שָׁכַחְתִּי – אֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי; אַךְ
רַבִּי עֲקִיבָא עוֹד אֵינֶנּוּ– יָבוֹא?
חַכֵּה כִמְעַט, כִּי יָבוֹא,
וְאוּלַי בָּא.
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבּי שָׁלוֹם!
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! – שָׁלוֹם עָלֶיךָ,
רַבִּי וּמוֹרִי!
זֶה כְבָר מְחַכִּים אָנוּ לְךָ, רַבִּי.
אֵחַרְתִּי לָבוֹא קְצָת, רַבּוֹתָי; קָצָר
הַיּוֹם וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.
רַבִּי, שְׁמַע נָא.
אֲנַחְנוּ שְׁלִיחֵי חַכְמֵי כָל יִשְׂרָאֵל.
עוֹף הַשָּׁמַיַם הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל
מִבָּבֶל וּמֵאַסְיָה; כֻּלֵּי עָלְמָא
יוֹדֵעַ, לָמָּה נִכְנַס לְשָׁם עֲקִיבָא.
חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ: שְׁאֵרִית עַם
יִשְׂרָאֵל מְאַבֵּד אַתָּה בְיָדָיִם.
לֹא תַמּוּ עוֹד הַדּוֹר, שֶׁרָאוּ עֵינָיו
אֶת טִיטוּס רָשָׁע וְאֶת אַסְפַּסְיָנוּס,
וְעוֹד טֶרֶם עָלְתָה אֲרוּכָה לְפִצְעֵי
נְצִיב, חַדְיָב וּנְהַרְדְּעָה,
וּמָה הוֹעִילוּ לָנוּ מוֹרְדֵי לוּב?
הֲלֹא כְאַחֲרִית לוּקַס קֵץ אַרְטֵימוֹן.
וְאִם לֹא בָצְרוּ בְקַפְרִיסִין אֶת כַּרְמֵיהֶם
מִדָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים,
וּפַּפּוּס וְלוּלְיָנוּס לֹא נִתְחַיְּבו כְלָיָה?
וְאִם יַקִּיפוּ גָדֵר כַּרְמֵי לוֹדְקִיָּה
אַךְ מֵהֲרוּגֵי עַם יִשְׂרָאֵל, כְּלוּם
לֹא יִמּצֵא? כֵּן, חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ.
חֲזֹר בְּךָ, עֲקִיבָא!
שָׁמַע רַבִּי
דְבָרָי?
אֲנִי שׁוֹמֵעַ, רַבִּי
רַבִּי, וְאִי אַתָּה
יוֹדֵעַ: אֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם
מְסַיְּעִים לָהּ. לָהּ עַתָּה כָל הָאָרֶץ.
וְאַנְטִיּוֹכוֹס שְחִיק-עֲצָמוֹת כְּלוּם
לֹא מָשַׁל בְּכָל הָאָרֶץ, וּמָה אָמְרוּ
לוֹ כָל בֵּית מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן? מָה?
לֹא תָמִיד יִתְרחֲשׁוּ נִסִּים, רַבִּי.
נִסְתַּם חָזוֹן, וְאֵין בַּת-קוֹל נִפְרָצָה,
אֵין לִשְׁאֹל בֵּאלֹהִים וְנָבִיא אֵין
בָּאָרֶץ; בְּסֵתֶר שַׁדַּי יָלִין סוֹד
עֲתִידוֹת יָמִים בָּאִים וְתַעֲלֻמוֹתָם
וּנְצוּרוֹת יוֹם. לֹא שָׁאֲלוּ בָאֵל
וְאֵפוֹד לֹא הִגִּישׁוּ לַמַּכַּבִּי,
אַךְ רֹאשׁ בֵּית אָב וַחֲמִשָּׁה בָנִים לוֹ
הֵשִׁיבוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָה כְּקֶדֶם,
הֵם פָּרְקוּ בַרְזֶל-עֹל – וַיְהִי לְנֵס.
לֹא! נִגְדְּעָה קֶרֶן יַעֲקֹב, כֹּחוֹ תָשׁ,
לֹא לָנוּ לֶאֱסֹר קְרָב עִם מַלְכוּת רוֹמָא.
בֶּן-זַכַּאי רַבִּי יוֹחָנָן – הוּא בִקֵּש
אֶת יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, וְהֵם
הִצִּילוּ לָנוּ אֶת מְעַט הַפְּלֵיטָה –
וְאַתָּה מַקְהִיל קְהִלּוֹת וּבָרַבִּים.
הִגְדִּיל עֲשׂה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי
וּבִשְׁעָתוֹ מִלֵּט לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ.
הוֹי, בֶּן-יְהוּדָה, עַתָּה בִּימֵי שְׁמָד,
וּמַלְכוּת גָּזְרָה שֶׁלֹּא לַעֲסֹק עוֹד
בַּתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה כְיוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי?
הוֹי, אַתָּה פַּפּוּס, שֶׁעָלֶיךָ אוֹמְרִים,
אַךְ חָכָם אַתָּה, אִי אַתָּה אַך טִפֵּשׁ.
לְךָ אֶמְשֹׁל מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה –
לְשׁוּעָל אֲשֶׁר הָיָה מְהַלֵּךְ עַל
שְׂפַת נָהָר; רָאָה דָגִים, אֵיךְ שֶׁהָיוּ
שָׁם רָצִים לְכָאן וּלְכָאן, וְשָׁאל אוֹתָם,
מִפְּנֵי מָה הֵם בּוֹרְחִים. וְאָמְרוּ לוֹ:
מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמָרוֹת. כָּךְ!
וְאָמַר לָמוֹ: רְצוֹנְכֶם, אֲשֶׁר תַּעֲלוּ
אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אָנוּ וְאַתֶּם
כְּדֶרֶך אֲשֶׁר גָּרו אֲבוֹתֵיכֶם
פֹּה עִם אֲבוֹתַי מִימוֹת עוֹלָם? עָנוּ:
הַאַתָּה הוּא, אֲשֶׁר עָלֶיךָ אוֹמְרִים,
שֶׁהַפִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת הוּא?
אַךְ אֵינְךָ אֶלָּא טִפֵּשׁ: מַה בִּמְקוֹם
זֹה חַיּוּתֵנוּ נִירָא לְנַפְשׁוֹתֵינוּ;
בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ לֹא כָל שֶׁכֵּן?
ואַף אָנוּ כָךְ: בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים
בַּתּוֹרָה כָּתוּב בָּה: כִּי הִיא חַיֶּיךָ
וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ – וּמִתְיָרְאִים אָנוּ,
אִם אָנוּ פּוֹסְקִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נְכוֹנִים דִבְרֵי רַבִּי, מְאֹד נְכוֹנִים,
אֲנִי הטִּפֵּשׁ – יעֲנֶה עֲקִיבָא,
כְּלוּם גָּזְרָה מַלְכוּת עַל הַתּוֹרָה וְלֹא
בְּעֶטְיוֹ שֶׁל עֲקִיבָא? תּוֹרָה וְתוֹרָה לְרַבִּי;
שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת לוֹ תַּלְמִידִים.
מִי יַבְחִין בֵּין מִתְכַּנְּסִים בְּבִקְעַת בֵּית-רִמּוּן
לְתַלְמִידֵי רַבִּי וְלִגְדוּדֵי שִׁמְעוֹן?
מַה בֵּין תַלְמִידֵי רַבִּי שֶׁבַּדָּרוֹם
וּלְמַחֲנֵה כָל גִּבּוֹרֵי בַר-דְּרוֹמָא?
אִי סָפְרָא לָא סַיָּפָא, ואִי סַיָּפָא לָא סָפְרָא.
מְשַׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-חֲנַנְיָה:
אֲרִי וְקוֹרֵא מִצְרִי – הֲיָדָעְתָּ?
דַיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ
בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְשָׁלוֹם.
רַבִּי,
אֲנַחְנוּ כִבְשָׁה בְּתוֹך שִׁבְעִים זאֵבִים.
עֲרֵבִים אָנוּ זֶה בָזֶה.
הֲלֹא
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם תִּשָּׂא
עֲווֹן טוּר-מַלְכָּא.
תֶּאְשַׁם קִירַנֵי
בְּמֶרֶד בֵּיתָר.
וְיִהְיֶה סוּס שׁוֹקֵעַ
בַּדָּם עַד חָטְמוֹ.
וְהָיָה דָּם בּוֹקֵעַ
וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּיָּם אַרְבָּעָה מִילִין,
מְגַלְגֵּל הָאֲבָנִים, אֶבֶן אֶבֶן
אַרְבָּעִים סְאָה הָאָבֶן.
לְאַדְרִיָּנוּס
יֵש כֶּרֶם גָּדוֹל, שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל
עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְהִקִּיפוֹ גָדֵר
אַךְ מֵהֲרוּגי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
חוּס,
חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
חֲזֹר בְּךָ, עֲקִיבָא, וְלֹא תִתְחָרֵט.
הַיּוֹם רַבּוּ הַנְּעָרִים הַמִּתְפָּרְצִים
אִישׁ מִפְּנֵי רוֹמָא – הֲמֵהֶם עֲקִיבָא?
יִשְׂרָאֵל אֶחָי! סִיר נָפוּח אַסְיָּה
מִיָּם וְעַד יָם – וְקֶצֶף שִׂנְאָה רַבָּה
בּוֹ מַכֶּה גַלִּים, וְרוֹתֵח מְאֹד,
וְעוֹבֵר עַל כָּל שְׂפוֹתָיו – קֶצֶף-נָקָם.
עַל אִיֵּי-בְרִיטִים חֶרֶשׂ נָכוֹן מֶרֶד,
גֶּרְמָנִים אוֹרְבִים לְרֶגַע נָכוֹן לָמוֹ,
עַל גְּדוֹת דָּנוּבָּה מוֹרְקִים חֶרֶב דַּכִּים,
הַפַּרְתִּים לוֹטְשִׁים עַיִן עַל כְּנַף סוּרְיָה,
וְהָעֲבָדִים חֶרֶשׁ יִתְלָחָשׁוּ.
אֵין שָׁלוֹם בִּמְלֹא “פַּכְּס רוֹמָנָה” – אָיִן!
וִיהוּדָה… נִמְלְאָה הַסְּאָה כְּבָר!
וְהָאוֹיֵב אֶחָד, אֶחָד שְנוּא-הָעוֹלָם,
הַשָּנוּא אֶחָד לְכָל בָּאֵי עוֹלָם –
מַמְלֶכֶת אֱדוֹם – מַלְכוּת רוֹמָא.
כֵּן,
הִיא מַלְכוּת רוֹמָא – – –
וְעוֹד לֹא תָכִיל אֶרֶץ
אֶת כָּל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה אָצְרָה,
אֶת קוֹל הַנְּקָמָה, קוֹל אֲשֶׁר הִצְפִּינָה
זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה, קוֹל זֶה נָשְׂאָה
בְּמִסְתּרֵי נַפְשָׁהּ, בְּסֵתֶר אֹהָלֶיהָ,
בָּעֵמֶק וּבָהָר, בְּעִיר וּכְפָר.
וְאִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתָי? הִגִּיעָה
שְׁעַת הֲרַת עוֹלָם. שָׁעָה גְדוֹלָה מְאֹד.
אִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת יוֹתֵר. מִי יוֹדֵעַ,
אִם לָנוּ שׁוּב תְּשַׁחֵק שָׁעָה זוֹ כַיּוֹם.
וְאִלּוּ יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי,
כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי – תּוֹרָה תַּצִּילֵנוּ,
בָּהּ נִמְצָא מִפְלָט וְלֹא נִמַּס
כְּמֶלַח זֶה בְּתוֹך הַיָּם הַגָּדוֹל,
עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל עָרִיצִים
נַחֲזִיקָה מַעֲמַד-עַד בַּתּוֹרָה! –
הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. כַּיּוֹם יִתְנַכְּלוּ
לְצוּר זֶה מִשְׂגַּבֵּנוּ– גָּזְרוּ עַל הַתּוֹרָה,
וּמַלְכוּת רוֹמָא – הַמּוֹשֶׁלֶת בְּכִפָּה;
בְּאֵין אֶרֶץ וּבְאֵין תּוֹרָה הֲלֹא נָמוּת
כְּאוֹתָם דָּגִים אֲשֶׁר מָשׁוּם לַיַּבָּשֶׁת.
יֵשׁ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת לְפָנֵינוּ כָאן:
הַחֵרוּת אוֹ הַמָּוֶת – – –
וְאִם תִּגְבַּר
יַד אֱדוֹם, הֲלֹא נֹאבַד?!
מוּטָב נֹאבֵד.
וּכְלוּם עַד כָּאן?
עַד כָּאן, רַבּוֹתַי, כֵּן!
“בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ” כָּתוּב;
קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה עַל מְנָת לְקַיְּמָהּ,
לְקַיְּמָהּ בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ;
וּכְלוּם לֹא הִצְטַעַרְנוּ כָל יָמֵינוּ
לְמִצְוָה זֹה אִם תָּבוֹא לְיָדֵנוּ
וּנְקַיְּמֶנָּה? – עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא בָאָה,
וְלֹא נְקַיְּמֶנָּה?
כָּתוּב הוּא, וְיֵש כָּתוּב:
“חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם” –
הַנִּגְלוֹת לָנוּ, וְהַנִּסְתָּרוֹת לוֹ.
וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת
אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ
בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ – עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה
נְבוּאָתוֹ שֶל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ
שֶׁנְבוּאָתוֹ שֶל זְכַרְיָהוּ מִתְקַיָּמֶת.
עֲקִיבָא, לֹא נִחַמְתָּנוּ – עֲקִיבָא,
לֹא נִחַמְתָּנוּ. – שָׁלוֹם.
צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם!
נִסְתַּם חָזוֹן וּבַת-קוֹל לֹא נִפְרָצָה…
מִי יָחוּשׁ לִי עֲתִידוֹת, יוֹדִיעֵנִי?
תַּקִּיפָה רוֹמָא, יָקְרָה לָהּ מִשְׁמָעַת,
לֹא כֵן אֲנַחְנוּ – לֹא הִסְכַּנּוּ לִנְהֹג
כָּבוֹד זֶה בָזֶה… וְשָׁם כֻּלָם, כֻּלָם –
מְאַשְׁרָיו שֶׁל הָעָם…
עֲקִיבָא!
רָחֵל!
הַנַּח לְחוֹבְשֵי בֵית-הַמִּדְרָש כֻּלָּם!
לֹא נִתְּנוּ אֶבְרוֹת נֶשֶׁר לָאַנְקוֹרִים,
וְשׁוּעָל לֹא יְחַלֵּק עִם אֲרִי.
אֲנִי יְחִידִי, רָחֵל.
כַּתַּפּוּחַ
בַּעֲצֵי הֵיָּעֵר!
לֹא! כָּאַשּׁוּחַ
עַל פֶּתַח שָׁעַר.
הֵן אֲנִי מַכִּירָה
אֶת בְּנִי עֲקִיבָא: הוּא לֹא יֵחַת, אִם
הָאֶחָד יִהְיֶה, בֶּאֱמוּנָתו יֶחֱזָק.
וְאוּלַי צָדְקוּ הֵמָּה, רָחֵל, אוּלַי?
בֶּן-יוֹסֵף, אַתָּה תְפַקְפֵּק! אַתָּה?! לֹא!
בְּקַרְדֵּמִין וְעִיר-זָהָב אֲנִי יוֹצֵאת;
יְרוּשָׁלַיִם זָהָב לִי עֲדִי
מִיַּד עֲקִיבָא לִי, מִיַּד בֶּן-יוֹסֵף,
וִירוּשָׁלַים-גָּזִית לְבַת-עַמִּי
מִיַּד רַבִּי עֲקִיבָא לָהּ נָכוֹנָה.
וְכֻלָּם עוֹד יָבוֹאוּ, לְךָ יִשְתָּאוּ
עַל הַר בַּת-צִיּוֹן וְהַר-הַבַּיִת – שָׁם,
בְּהִבָּנוֹתוֹ יַזְכִּירוּהוּ לֵאמֹר:
נְחֶמְיָה, עֶזְרָא, וַעֲקִיבָא – שְׁלִישִׁי.
הוֹי, רָחֵל!
דֹּם וְאַל תְּדַבֵּר כְּלוּם!
עֲקִיבָא זֶה, עֲקִיבָא זֶה יָדָעְתִּי,
עֲקִיבָא זֶה אִם גָּזַר דָּבָר – וקִיֵּם.
שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ
וְשׁוּב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת תַּלְמוּדו;
כְּאַחַד הַתִּינוֹקוֹת יָשַׁב לִפְנֵי
מְלַמֵּד שֶׁל תִּינוֹקֹות – הוּא וּבְנוֹ,
עֲדֵי שֶׁשָּׂחֲקוּ דִבְרֵי תוֹרָה לִבּוֹ
כִּשְׁחֹק אֲבָנִים מַיִם רַבִּים, עָשָׂה
בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתִי – אוֹתִי רָחֵל.
הֲזוֹכֵר עוֹד בֶּן-יוֹסֵף אֶת שִׁבְתֵּנוּ
בְּתוֹךְ הַמַּתְבֵּן בְּאוֹתוֹ חֹרֶף קָר?
וּבְמַתְבֵּן נָכְרִים, אֲשֶׁר שָׁם יָשָׁבְנוּ,
וְאַתָּה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי…
הֲלֹא אָז אֲהַבְתָּנִי… אֲהַבְתָּנִי…
הֲלֹא יָפִיתִי אָז? הֲלֹא, עֲקִיבָא?
הֲזוֹכֵר אַתָּה עוֹד – אוֹ כְבָר שָׁכָחְתָּ?
יָפִיתִי אָז… עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר.
וְהָיָה קַר וָטוֹב… כָּךְ טוֹב וָקָר…
בְּהֶבֶל פִּיךָ לִי הֵחַמְתָּ כַפָּי,
מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַׂעֲרוֹתָי.
אָמַרְתָּ לִי: אִלְמָלֵי הָיָה בְיָדִי,
וְנָתַתִּי לָךְ עִיר-זָהָב; וְעוֹד אָמַרְתָּ,
כִּי יָפוֹת שַׂעֲרוֹתַי, וְכִי שְׁחֹרוֹת
כִּשְׁחוֹר שָׁמַיִם עַל עֲרָבָה לָיְלָה,
וְרֵיחָן כְּרֵיח שָׂדֶה בְּלֵילוֹת חשֶׁךְ.
הֲלֹא יָפִיתִי, וְאַתָּה אֲהַבְתָּנִי?
מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַׂעֲרוֹתָי…
מִי יִתֶּן וְהָיִיתִי שׁוּב כִּהְיוֹתִי,
מִי יִתֶּן לִי אֶת יָפְיִי כְּיָפְיִי אָז,
וּנְעוּרַי שָׁבוּ, שָׁבוּ יְמוֹת הַמַּתְבֵּן,
אֲבִיב-אַהֲבָתֵנוּ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב
בִּשְׁבִילִי עִם תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן…
מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי, –
וּבִקַּשְׁתִּיךָ לָתֶת לִי אֶת יְרוּשָלַיִם,
לֹא זוֹ שֶׁל זָהָב – זוֹ הַחֲרֵבָה!
עֲקִיבָא, תֶּן לִי אֶת יְרוּשָׁלַיִם!
הוֹי רָחֵל…
אֶת יְרוּשָׁלַיִם! תֵּן!
מַה לְּךָ הַגַּרְסִי?
שְׁלִיחֵי גְדוּדִים
אֵלֶיךָ בָּאוּ.
רָחֵל…
אֲנִי הוֹלְכָה.
הִשָּׁאֲרִי, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהֶם – שֶלָּךְ.
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!
בְּרוֹכִים הַבָּאִים! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!שָׁלוֹם!
הִנֵּנוּ, כִּי קָרָאתָ, רַבִּי!
שְׁבוּ לָכם פֹּה, הֲכֻלְּכֶם אַתֶּם?
קולות:
לֹא!
חֲסֵרִים עוֹד! – חֲסֵרִים כַּמָּה! – גַּם
בַּר-דְּרוֹמָא עוֹד אֵינֶנּוּ.
וְגַם שִׁמְעוֹן
אֵינֶנּוּ! – שִׁמְעוֹן אֵינוֹ – אַךְ הַלָּה
לוֹ אֵין כָּל פְּנָאי.
וְכִי מָה?
כִּי יוֹם וָלַיְלָה
יְזַנֵּב אֶת כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים
הוּא
יִתְחַקֶּה עַל מִשְׁעוֹלֵי הָר וָיָעַר.
אֵין לְךָ מִנְהָרָה, אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הָיָה,
וּמְעָרוֹת יָשַׁב בָּהֶן עוֹד הַחֹרִי
וַאֲשֶׁר כָּרוּ קַדְמוֹנֵינוּ – כֻּלָּן תָּר.
וּבַעֲלֵי-בְרִית לוֹ בְכָל כְּפָר וְחַוָּה.
וְאִם אֵינוֹ עסוּק בְּכָךְ, יְלַמְּדֵם קְרָב.
וּמְרַגְּלִים לוֹ בְּכָל הָהָר וְהָעֵמֶק.
כָּל מַעֲשֵׂי אַתְלֵיטִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים,
כְּאִלּוּ הָיָה בָאַסְכּוֹלוֹת – לוּדָר.
הוּא עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי-מוּמִין.
מְלַמֵּד אוֹתָם כָל טַכְסִיסֵי קְרָב.
כְּבָר הֵקִים לוֹ מִנְּעָרָיו שָׂרֵי מֵאוֹת.
כִּבְתוֹךְ קְסַרְקְטִין, צָרִיךְ הָיָה הוּא
לֹא לִהְיוֹת לִגְדוּד בִּיהוּדָה, אֶלָּא
לֶגָטוּס בְּתוֹךְ קַסְטְרָא רוֹמִית – לֹא?
וּמַה בַּר-דְּרוֹמָא?
הוּא, בַּר-דְרוֹמָא – גִבּוֹר!
בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אִישׁ חַיִל! – גִבּוֹר חָיִל!
בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אֲרי, לְכָל דְבָרָיו – כְפִיר!
לֵב עָשׂוּי לִבְלִי חָת; גְבוּרָתוֹ עוֹלָה
עַל גְבוּרַת שִׁמְעוֹן, אֶפֶס הוּא לְעוֹלם!
יִשָּׁאֵר אֶחָד, בּוֹדֵד בְּמַאֲרָבוֹ.
בַּר-דְּרוֹמָא שִׁכּוֹר-גְּבוּרָה, וּגְבוּרָתוֹ
עוֹד תְהֵא בְעוֹכְרָיו, עוֹד יַכִּישׁוֹ נָחָשׁ.
בַּר-דְּרוֹמָא נוֹלַד לִהְיוֹת רֹאשׁ לִגְדוּד
ושִׁמְעוֹן – לִהְיוֹת מַצְבִּיא לְאִסְטְרַטְיָא;
בַּר-דְּרוֹמָא הָאֲרִי, וְשִׁמְעוֹן… שִׁמְעוֹן…
מַכְנִיעַ הָאֲרָיוֹת…
בַּר-דְּרוֹמָא כָאן! – וְהִנֵה שִׁמְעוֹן!
בְּרוּכִים היּוֹשְׁבִים!
בְּרוּכִים גַם הַבָּאִים!
שְׁמִי בַּר-דְּרוֹמָא.
שִׁמְעוֹן שְׁמִי.
תְּנוּ מָקוֹם לִשְׁנֵי אַנְשֵׁי חָיִל.
יֵשׁ וָיֵשׁ!
שְׁמָעוּנִי, אַחַי בְּנֵי יִשְרָאֵל, הֵן
אֲנִי קרָאתִיכֶם הֵנָּה וְיוֹדֵעַ
אֲנִי, מִי אַתֶּם – רָאשֵׁי גְדוּדִים אַתֶּם
בֶּהָרִים וּבַיְּעָרוֹת, זֶה בְּכָאן
וְזֶה בְּכָאן – וְיֶדְכֶם בָּרוֹמָאִים;
אֵין לְךָ יוֹם אֲשֶׁר אֵין לְךָ חָלָל רוֹמִי בּוֹ,
שָׁבוּעַ – וְלֹא יִפֹּל אִישׁ מִנּוֹשְׂאֵי הָאִצְטָלָה;
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׁמֵד גְּדוּד וְאָבָד;
וּמוֹכֵס נוֹשֵׂא כֶסֶף גַם לֹא יָהִין
לַדֶּרֶך לָשִׂים פְּעָמָיו – הֲלֹא כֵן?
כְּבָר נִסּוּ וְשִׁלְּחוּ אֵש בְּאַסְמֵי מַלְכוּת,
וּגְדוּדֵי מִשְׁמָר בָּאוּ אֶל כָּל עִיר.
הַיְדַעְתֶּם אֲשֶׁר לֹא תְנַקֶּה רוֹמָא
כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה? – יוּקַע אֶל הַצְּלָב!
הַיְדַעְתֶּם, כַּמָּה יֵשׁ לִגְיוֹנוֹת אֱדוֹם
בְּאֶרֶץ סוּרְיָה ובִיהוּדָה, וְעוֹד?
הַאִם לִשְׂחוֹק לָכֶם שַׁלִּיטֵי אָרֶץ?
וּמַה לָּכֶם הַשְּׂחוֹק וּמַעֲשֵׂי נַעֲרוּת?
מָה אַתֶּם סְבוּרִים? כְּנוּפְיוֹת כְּנוּפְיוֹת גְּדוּדִים
עֲשָׂרָה, עֶשְׂרִים אוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ,
הַאַתֶּם תִּלָחֲמוּ בָרוֹמִים? אַתֶּם?
אֵין מֶרֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי שִׁלְטוֹן עָרוּךְ
וּלְעוֹלָם לֹא יִתְקַיֵּם קֶשֶׁר-כְּנוּפְיָה.
תִּקְוַתְכֶם מָה? לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן
נְצִיב יְהוּדָה; קִמְעָא קִמְעָא יִסְגֹּר
עֲלֵיכֶם אֶת הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר
וְאֶחָד אֶחָד יִקָּחֲכֶם כְּאוֹתָן
צִפֳּרִים, אֲשֶׁר נֶאֶחְזוּ בַפָּח.
לְמֶרֶד – גְּבוּרָה, וּלְשִׁלְטוֹן – אֶפֶד;
בְּאֶפֶד וּבְסַבְלָנוּת גָבְרָה רוֹמָא.
מַה זֹּאת? הַאִם לְכָךְ נִקְרֵאנוּ הֵנָּה?
לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי עֲקִיבָא יֹאמַר כָּךְ!
הַלָּנוּ אִם לַחֲכְמֵינוּ רִבִּי?
לָכֶם! לָכֶם! וְכֵיוָן שֶלָּכֶם –
אָנֹכִי מַתְרֶה כָךְ בָּכֶם! דַּיֵּנוּ
בְּשַׁעֲשׁוּעֵי גְבוּרָה – וַאֲנִי…
אֲנִי רַק לַמִּלְחָמָה.
לַמִּלְחָמָה רַבִּי!
בְּרוֹמָא… רַבִּי – לַמִּלְחָמָה?
הֵן!
וְצָרִיךְ לִרְאוֹת שְׁמִינִית שֶׁבִּשְׁמִינִית
וְכָל אֲבַק-סַכָּנָה. לַמִּלְחָמָה!
צָדַקְתָּ, רַבִּי. לֹא בִגְבוּרָה נִקְנָה
הַחֹפֶשׁ, אַךְ בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁמָעַת.
אֲגֻדָּה אַחַת נֵעָשׂ, שִׁלְטוֹן אֶחָד.
עֲשֵׂה אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ,
בַּלִּיסְטְרָא אַחַת גְּדוֹלָה, קָטַפּוּלְטָא,
כְּלִי אֶחָד מוּצָק עַל גַּלְגִּלָּיו וְכַנּוֹ!
בִּיֹפִי תִפְאֶרֶת מְכוֹנָה שֶל עֲנָק
מְתוּחָה-דְרוּכָה עַל בַּרְזִלָּה וְעֵצָהּ,
עַל עוֹרוֹת-פָּר וָפֶלֶד… לְשַׁלֵּח
חֵץ אַחַר חֵץ וְאֶבֶן בָּתַר אָבֶן.
וְנִהְיֶה אָנוּ לְאֶבֶן בְּכַף-קַלְעָהּ,
לְאֶלֶף אַלְפֵי חִצִּים טְעוּנֵי-שֹׁד
לְקַרְקֵר קָדְקֹד נֶשֶׁר רוֹמָא,
אוֹ לְהִתְמוֹלֵל עַל עֲבִי-מָגִנּוֹ
וְעַל קַשְׂקַשֵּׂי פִי סוֹחַרְתּוֹ – כֵּן!
לֹא יֵצֵא כָל הָעָם, וְאַל יֵצֵא כֻלּוֹ,
אִסְטְרַטְיָא צְרִיכָה לִהְיוֹת לָנוּ.
לִגְיוֹנוֹת נֵצֵא כְּנֶגֶד לִגְיוֹנוֹתָם,
וְרַבִּים, רַבִּים יִפְּלוּ, וַאֲנַחְנוּ נִפֹּל,
וִיהִי הָעָם לְמַעְיָן לֹא יֶחֱרָב
וּלְמָקוֹר אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו.
אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִהְיוֹת אֶחָד אֶחָד.
נִתְאַחֶה, נִהְיֶה לְגוּף אֶחָד גָּדוֹל,
כְּעַרְוַד-עֲקַלָּתוֹן אֶחָד אַדִּיר
נְכַס אֶת כָּל הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר
בְּחַחִים לְאֵין מִסְפָּר, לְאֵין סְפוֹרוֹת,
אַךְ אֶחָד רֹאשׁ לְכָל הַחַחִים –רֹאשׁ!
אַךְ דִּיסְקִפְּלִינָה וּמִשְׁמַעַת וָרֹאשׁ –
בָּהֶם הַתְּשׁוּעָה… לֹא הִסְכַּנְתִּי, אַחַי,
לְדַבֵּר קֳבָל עָם; הֲלֹא תָבִינוּ
אֵת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה לֵאמֹר?
כֵּן.
מְבִינִים אָנוּ! – צָדַק שִׁמְעוֹן – הֵן!
צָדַקְתָּ, בְּנִי. שְׁמָעוּנִי, אַחַי, הָס!
אִתָּנוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּל הָעָם:
צָפוֹנָה, קֵדְמָה, יָמָּה וְתֵימָנָה.
רַק צְרִיכִים אָנוּ, אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק
הַחוּט הַמְּקַשֵּׁר תְּפוּצוֹת כָּל הַגּוֹלָה,
וַאֲשֶׁר יִהְיוּ כָל צִנּוֹרוֹתֶיָה
לְעוֹלָם שׁוֹפְכִים אֶל הַיָּם הָאֶחָד,
אֶל יָם יְהוּדָה, דָּמִים – תַּרְתֵּי מַשְׁמָע.
יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי-תְרוּמָה לָנוּ, יֵשׁ,
וּפְרוּשָׁה מְצוּדָתָה עַל פְּנֵי עוֹלָם,
יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי וַעַד לָנוּ– דַּי
בָּזֶה לָכֶם, וְדַי בִּרְמִיזָה עָתָּה.
לְעוֹלָם יָפֶה סוֹד לְעִסְקֵי מְדִינָה,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – בִּשְׁעַת חֵרוּם.
הֵם יִדְאֲגוּ לָזֶה, אֲבָל אֲנַחְנוּ
פֹּה צְרִיכִים אָנוּ לִכְנֵסִיּה, אֲשֶר
בְּיָדֶיהָ תָּכְנִית הַמִּלְחָמָה; הִיא
תְּפַקַּח עַל הַצָּבָא וְעַל הַכֵּלִים
וְעַל הַמַּכֹּלֶת, וְהִיא תִבְחַר רֹאשׁ.
הָרַבִּי צָדַק! – אֱמֶת! – נְכוֹנוֹת דִּבֵּר!
וְאוֹתָה כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי צָבָא פֹּה
אַתֶּם תִּבְחָרוּ.
צָדַק רַבִּי! צָדַק!
רַבּותַי, הִגִּיעַ זְמָן שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה!
רַבּותַי, נָא הִכָּנְסוּ לְבֵית-מִדְרָשִׁי
אֲשֶר הוּא פֹה, וְאַחַר שׁוּב נִוָּעֵץ.
שְׁבוּ לָכֶם פֹּה, עַד אִם קָרָאתִי, בָּנָי.
אַךְ זֶה הוּא, הוּא רַבִּי עֲקִיבָא –הוּא
גְּאוֹן יִשְרָאֵל, שַׂר הַתּוֹרָה וְנִזְרָהּ,
הַקּוֹשֵׁר כְּתָרִים לְכָל תַּג וָתָג?
הָאֶחָד בַּחֲכָמִים, אֲשֶר יַרְגִּישׁ
בְּצָרַת כְּלַל הָאֻמָּה הַנִּרְמְסֶת,
הַחוֹלָה עַל הָאָרֶץ הָעֲלוּבָה?
אֲנִי אָמַרְתִי אֶרְאֶה פֹה הַר-גָעַשׁ –
וְהִנֵה זֶרֶם לַבָּה שֶׁנִּקְרָשָׁה.
לֹא אֵשׁ, וְלֹא עָנָן, וְלֹא עֲרָפֶל, וְלֹא
קוֹל גָדוֹל, קוֹל הָרַעַם – דְמָמָה, הָס!
וְאֵי הָאֵשׁ? הֲתַחַת לְבוּשׁ הָאֶבֶן
תַצְנִיעַ שֶׁבֶת בְצוּרָה, אֲשֶר
לֹא תִבְגֹּד בֶּגֶד בְמַהוּתָה,
מֵאֵשׁ כִּי נֶאֱמָנָה אֶבֶן – בַּת-הַלָּהַב.
אִישׁ זָקֵן, קָשֶה, קַר כַּקֶּרַח, קֹר!
כְּאוֹתוֹ נֶשֶׁר בַשָּׁמַיִם יַמְרִיא
וְנִבַּט מִמְּרוֹם שָׁמָיו אֶל-הַשָּׁפֶל,
מֶרְחַקִּים יַחַז וְהַכֹּל קְטַנִּים לוֹ.
לֹא רַבִּים רוֹאִים מַה שֶׁרוֹאֶה הוּא.
בִּגְדוּד אֵין פּוֹשְׁטִים עַל סְפָר רוֹמָאִי.
בְּרוֹמָא אַךְ נִלְחָמִים – וּמִלְחָמָה
אַךְ בְּמִשְׁמַעַת, מִשְׁטָר וּכְנֵסִיָּה.
וְלָשִׂים רֹאשׁ? מִי יִהְיֶה לָנוּ רֹאשׁ?
כֻּלָּנוּ רָאשֵׁי גְדוּדִים צְעִירֵי יָמִים,
וְשָׂרֵי רוֹמָא, כָּל מַצְבִּיאֵי צְבָאָהּ,
בִּנְדוּדֵי קְרָב עֲלֵיהֶם קָפְצָה שֵׂיבָה,
וּבְקִיאִים הֵם וּמֻמְחִים. אָנוּ נְעָרִים
אַמִּיצֵי-לֵב, אֲנַחְנוּ הַרְרֵי-גָעַשׁ,
וְהֵמָּה זִרְמֵי לַבָּה שֶׁנִּקְרָשָׁה.
לֹא לְעוֹלָם יָרִיק הַר אֶת אִשּׁוֹ,
וּלְדוֹרוֹת עוֹמְדִים זִרְמֵי לַבָּה קָשָׁה,
הָאֶבֶן אֲשֶר הָיְתָה לַבַּת-אֵשׁ.
מִנַּיִן נִקַּח רֹאשׁ? מִי יַעֲצֹר בָּעָם?
יְדִידִי שִׁמְעוֹן, וְאִלּוּ הָיוּ בוֹרְרִים
בְּךָ אוֹ בִי?
וְאֶהְיֶה מַצְבִּיא?
מַצְבִּיא.
בֶאֱמֶת, אִלּוּ בָחֲרוּ בָךְ…
יְדִידִי,
אַל תַּחְמֹד לָצוֹן.
לָצוֹן לָמָּה?
לֹא,
כִּי לֹא שְׁעַת לָצוֹן לָנוּ, אֶחָא.
שִׁמְעוֹן,
וְאִם הָיִיתָ מַצְבִּיא, כְּלוּם לֹא כָבוֹד
לְךָ, מִשְׂרָה זוֹ?
לֹא בִשְׁעַת חֵרוּם כָּבוֹד
וְלֹא בַמִּלְחָמָה בְּרוֹמָא.
וּמִי הָיוּ
הַמְּלָכִים שָׁאוּל וְדָוִד?
לֹא כִפְלִשְׁתִּים
רוֹמָאִים, וְיָמֵינוּ לֹא יְמוֹת דָּוִד.
וְהַמַּכַּבִּים אֵיפֹה לָמְדוּ הֵם
טַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה?
מִי בַר-דְּרוֹמָא?
אֲנִי בַר-דְּרוֹמָא. מַה בְפִּיךָ, מָה?
יִתְכַּבֵּד מַר וְאַחֲרַי יֵלֵךְ.
תֵּכֶף!
צָדַקְתָּ, בַּר-דְּרוֹמָא, – וּמִי הָיוּ
גַּם שָׁאוּל וגַם דָּוִד? –מִן הַצֹּאן;
וּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הַכֹּהֲנִים?
הֲלֹא כִשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ–––
הֱיוֹת הַמַּצְבִּיא… לָתֵת חֵרוּת לְעַמִּי,
הֱיוֹת הָרֹאשׁ הַמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה,
עֲשׂוֹת הַמָּגֵן עָלָיו יָרֹץ רֹאשׁוֹ
זֶה נֶשֶׁר רוֹמָא, צִּפּוֹר קְשַת-מַפְרֶקֶת.
וּלְנַגֵּד לוֹ אֶת חֶרֶב-הַנִּצָּחוֹן…
וּגְדוּדִים אִיצַר גְּמִישִים, כִּבְדֵי-רֶגֶל,
נִשְׁמָעִים, נֶאֶמְנֵי תְנוּעָה, כְּאוֹתָהּ
מְכוֹנָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וְחִשּׁבוֹנוֹת,
קְשֵׁי-עֹרֶף כְּאֵילֵי-בַרְזֶל וּכְתוֹתָחִים,
וְטוּרְמוֹת שֶׁל פָּרָשִׁים קַלֵּי-אֵבֶר,
וּבְגִיל שִׁגְיוֹנָם כְּנַחֲלֵי אָבִיב צָבִים,
הַיּוֹדְעִים דֶּרֶךְ אַךְ לְפָנִים נִכְחָם,
לְהַדְּקָם לַחֲטִיבָה אַחַת בְּדִיסְקִפְּלִינָה,
בְּמִשְׁמַעַת קָשָׁה, זְעוּמָה זוֹ שֶל פֶּלֶד,
אֲשֶר אִם אֹמַר: קַטַּע אֶצְבְּעוֹתֶיךָ–
וּמְקֻטְּעֵי אֶצְבַּע יִהְיוּ כֻלָּם כְּכֻלָּם;
ואִם אֲשַלַּח אוֹתָם בְּיַּעַר וַאֲצַו:
עֲקֹר הָאֶרֶז בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ– וְעָקָרוּ.
וְאֶקְסֹם לָמוֹ וְאֶקַּח לִבָּם שֶׁבִי
בְּרִגְשֵׁי-קֹדֶשׁ, בֶּאֱמוּנָה בְאֵל
אֲבִי אֲבוֹתָיו, אֲשֶר בֵּרַךְ זְרוֹעוֹ,
אֲמַלְאֵם בֻּלְמוּס נָקָם, נְקַם דּוֹר וָדוֹר,
וּדְמֵיהֶם אַרְעִיל בְּמַשְׂטֵמַת עוֹלָם,
וְאַשְׂכִּירֵמוֹ מִמַּנְגִינוֹת נִצְחוֹן
אֶרְאֶלִּים עַל אֶרְאֶלִּים – וְיָשִׂישׂוּ
לִקְרַאת הַמָּוֶת מָשׂוֹשׂ לִקְרַאת כַּלָּה.
וְאֶשְׁפֹּךְ בְּלִבָּם כָּל עֲתֶרֶת נַפְשִי,
הָאַהֲבָה, הַכֹּחַ וְהָאֱמוּנָה
הַקּוֹדְחִים בִּי; וְאַרְבֶּה עָצְמָה וָאוֹן;
לֹא אֵדַע שְׁנָת וּמְנוּחָה יוֹמָם אֶשְׁכָּח,
וּלְעַמִּי קֹדֶש רְגָעַי, וְנִטְפֵי דָמִי –
לַחֵרוּת אוֹ לַמָּוֶת!
שִׁמְעוֹן! שִׁמְעוֹן!
שְׁמַע, שִׁמְעוֹן, אָתָּה! אַתָּה מַצְבִּיא לְכָל
צְבָא יִשְרָאֵל!
אָנִי?
בָּחֲרוּ בָךְ!
עֲמֹד, הַגֵּד…
אֵין פְּנָאי. וְהִנֵּה גַם
עֲקִיבָא וְכָל הָעֵדָה. וְאַל תֹּאמַר,
כִּי כְבָר יָדָעְתָּ!
אֲנִי הַמַּצְבִּיא…
שִׁמְעוֹן בְּנִי! עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת
הַקָּהָל וְעַל דַּעַת כָּל רָאשֵׁי גְדוּדֵי יִשְרָאֵל
אָנוּ בוֹחֲרִים בְּךָ לְמַצְבִּיא חֵיל יִשְרָאֵל
בְּמִלְחֶמֶת חֵרוּת זֹה.
בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זֹה וּבִשְׁעַת חֵרוּם זֹה
רוֹצֶה אַתָּה לִהְיוֹת מַצְבִּיא לִצְבָא יִשְרָאֵל?
אֲנִי אֶהְיֶה.
אֱלֹהִים יָחְנְךָ, בְּנִי!
יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא! יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא!
חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְשִׁמְעוֹן! – לְחֵרוּת יְהוּדָה –
חֲזַק חֲזַק ונִתְחַזָּק!
אֲנִי הַמַּצְבִּיא. מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה
אֵין גְּדוּדִים חָפְשִׁים בְּיִשְרָאֵל, יֵש
אִסְטְרַטְיָא שֶל יִשְרָאֵל אֶחָת. אַתֶּם
תִּשָׁאֲרוּ פֹה כֻלְּכֶם, יַחְדָּו נָעוּץ
הָעֵצָה עוֹד הַלַּיְלָה לַאֲשֶר נָעַשׂ.
הַשָּׁעָה מְאֻחָרֶת. אַתֶּם פְּנוּ
לַאֲשֶר תִּפְנוּ, סַעֲדוּ אֶת לִבְּכֶם.
הלֹא יַרְשֵׁנִי אָבִי, אֲשֶר שׁוּב
נִתְאַסֵּף פֹּה בְּבֵיתֶךָ?
יָפֶה, שִׁמְעוֹן;
אֲבָל הָעֶרֶב יַחְדָּו נֹאכַל לֶחֶם,
רַבּוֹתַי, אִתִּי.
יָפֶה!– יָפֶה!– יָפֶה!
עִרְכוּ שֻׁלְחָן; הָבֵא יַיִן, תַּקְּנוּ סְעֻדָּה.
אֱמֹר לַגְּבִירָה: כָּל הָעֵדָה תָסֵב.
אֲבָל צָמֵאתִי! תִּשְׁתֶּה יַיִן, שִׁמְעוֹן?
גַּם אֶשְׁתֶּה, רַבִּי.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא
פְּרִי הַגָּפֶן.
כּוֹס זֹה רִאשׁוֹנָה – לְחֵרוּת כְּלַל יִשְרָאֵל.
לְחֵרוּת כָּל הָאָדָם כּוֹס! חֲזָק!
הַכּוּתִי פֹּה.
יִכָּנֵס.
שָׁלוֹם, מַר!
יְבָרֵךְ אֲדֹנָי אֶת בְּחִירוֹ, שָׁלוֹם.
אֵין שָׁלוֹם לְאוֹיְבַי לִי! אֵין שָׁלוֹם.
מַאי
קָסָבַר מַר? וּמִי אוֹיְבֶיךָ?
אַתֶּם,
עַם הַשֹּׁמְרוֹנִים.
אָנוּ?! וּמִי עוֹד
כַּעֲבָדֶיךָ נֶאֱמָן בִּיהוּדָה.
גַּם אָנוּ גַּם בָּנֵינוּ?
כַּמָּה אַתֶּם?
שְׁנֵים-עָשָׂר בָּתֵּי אָב.
וְאַתָּה כֹהֵן?
מִזֶּרַע אַהֲרֹן. וּמקְדָּשׁ מְעַט
פֹּה לָנוּ.
מַטְלִית-כּוּתִים פֹּה בְּבֵיתָר,
בְּתוֹךְ עַמִּי פֹּה – לְרַגֵּל כָּל אֲשֶׁר לִי
חָלִילָה לִּי! לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ
מְרַגְּלִים לֹא.
רַק יֶדְכֶם עִם רוֹמָאִים.
עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ, מַר.
עָלָי!
וכִי תֹּאמְרוּ, אֶבְנֶה חָרְבוֹת גְּרִזִּים?
אִם
לֹא יִבְנֶה בַיִת הוּא,
שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!
וּמַלְכוֹּת רְשָׁעָה גָּזְרָה עַל הַתּוֹרָה.
הֲגַם עֲלֵיכֶם אוֹתוֹ אִסָּר חָל?
מַסְבִּירִים רוֹמִים פָנִּים לשֹּׁמְרוֹנִים.
כְּבָר תָּפְשׂוּ נְעָרַי שְׁנַיִם מְרַגְּלִים, וְהֵם
מִן הַשֹּׁמְרוֹנִים: בְּיַבְנֶה וּבִשְׁכֶם.
יֵשׁ פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים בְּעָם וָעָם,
אַךְ תִּפַּח רוֹּחָם, יֵרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה
כְּקֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. הֲבִשְׁבִילָם
עַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? נְקִיִּים אָנוּ;
לֹא הָיו עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.
בּוֹ
בַיּוֹם שֶׁאֶתְפֹּס אֶחָד מִשֹּׁמְרוֹנִים
מִיּוֹשְׁבֵי בֵיתָר מְרַגֵּל לָרוֹמָאִים,
תִּכְרְעוּ לַקּוֹפִיץ; וּמִנְהַג רוֹמִים
בָּכֶם גַּם אֶנְהַג: כֻּלְּכֶם תִּצָלֵבוּ.
שָׁמְרֵנִי, אֵל!
הֲלֹא שָׁמְעָתָּ?
כֵּן.
בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת תִּתֵּן.
תַּעֲרוּבוֹת…
לִי תִתֵּן. וְאַתָּה כֹהֵן בְּעַמְּךָ– הֵן?
וּבָנִים לְך יֵשׁ?
יֵשׁ בָּנִים… בֵּן.
אָמַרְתָּ: בָּנִים.
גַּם בַּת לִי.
הָבִיאָה
לִי אֶת הַבֵּן.
אַל יִחַר אַף אֲדוֹנִי:
הַיֶּלֶד אֵינוֹ, יָצָא אֶת הָעִיר.
עַד יָשׁוֹּב הוּא, תֵּאָסֵר אַתָּה, זָקֵן.
כִּי חוֹשֵׁד אֲנִי בְכֻלְּכֶם, וְגַם בָּךְ!
בִּכְשֵׁרִים אַתָּה חוֹשֵׁד.
עַד שֶׁיָּשׁוּב
זֶה בִנֵךָ, אַתָּה פֹּה תֵאָסֵר.
מַר,
אֲנִי זָקַנְתִּי, כֹּחִי תָשׁ; בַּכֶּלֶא
יְבֻלַּע לִי: אִישׁ חוֹלֶה, לֵחִי נָס…
תֵּעָצֵר בִּתִּי. עַד שֶׁיָּשׁוּב בְּנִי;
הַנַּעֲרָה הִיא…
לַכֶּלֶא תּוּבָל?
לָמָּה
לַכֶּלֶא פֹּה עִם שִׁפְחוֹת מַר, תֵּעָצֵר,
עַד יָשׁוּב בְּנִי. אֲנִי אִישׁ זָקֵן, חוֹלֶה,
מִכְּבָר יְדוּעַ חֹלִי, וְכֹחִי תָשׁ,
מְשַׁעֵל תָּמִיד. כְּחָה! כְּאוֹתָה כִּבְשָׁה
יִתְבּוֹנֵן מַר, יִתְבּוֹנֵן נָא אֵלָי,
בְּבַקָּשָׁה: זָקֵן… חוֹלֶה, כֹּחוֹ תָשׁ…
וּבְכֵן, הַבַּת.
הַבַּת.
הַבַּת תָּבִיאָה.
עַד יָשׁוּב בְּנֶךָ.
הֵנָּה?
הֵנָּה, לֵךְ!
וְיִתֶּן לְךָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם
אֶת בִּרְכַּת יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב…
שָׁלוֹם.
הִכָּנֵס. אַךְ תִּכָּנֵס הֵנָּה, מַר.
תְּחַכֶּה פֹה, עַד יָבוֹא שִׁמְעוֹן.
אַל תִּקְרָא: שִׁמְעוֹן, אֶלָּא: שִילֹה.
בִּתִּי!
אַבָּא?
תִּשָּׁאֲרִי פֹה, תִּתְבּוֹנְנִי
אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה: מִי בָא, מֵאָין,
אַף תַּטִּי אֹזֶן פֹּה וּמֵאֲחוֹרֵי
הַפַּרְגּוֹד תִּשְׁמְעִי לִפְעָמִים, מָה אִישׁ סָח:
חֲדָשׁוֹת, אִם תִקְרֶינָה, מַה יֵשׁ אוֹמְרִים,
אוֹ עֵצָה אֲשֶׁר תּוּעָץ.
אַבָּא, לָמָּה
לִי אֵלֶּה?
כָּךְ, יוֹנָתִי, כָּךְ, בִּשְׁבִיל
אָבִיךְ אִם יָבוֹא וְאִם יִרְצֶה לִשְׁאֹל,
מַה יֵּשׁ חֲדָשׁוֹת פֹּה בַבּיִת. אַךְ
אַל יָבִין אִישׁ, כִּי לְאֵל תָּשִׂימִי לִבֵּךְ.
אַל יֵדַע אִישׁ! בִּינוֹת? חַס וְחָלִילָה.
כִּלְאַחַר יָד, אַגַּב דְּבָרַיִךְ אֶל הַשּׁפָחוֹת.
הַשּׁפָחוֹת אֲשֶר עַל הַבַּיִת – הֵן
מְשׁוֹחֲחוֹת, כָּךְ, לְפִי תֻמָּן.
אַבָּא, הֵן
לֹא אַרְבֶּה פֹּה לָשָׁבֶת?
לֹא, יוֹנָתִי,
סַנְבַלַּט יָשׁוּב אַךְ בְּעוֹד שָׁבוּעַ,
כַּמּוּבָן… אֶפְשָׁר, יְאַחֵר קְצָת – הֲלֹא?
זֶה יָפֶה מְאֹד לָדַעַת, מִי הַבָּאִים
מִמֶּרְחָק, מֵאֲרָצוֹת זָרוֹת – שְׁמָם,
הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, הַכֶּסֶף
מֵאַיִן יֶאֱתֶה, וְכַמָּה? וְאִם
יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ תְמִים-דֵּעִים אִתָּם.
הֲלֹא בִינוֹת? כָּךְ, דְּבָרִים בְּעָלְמָא,
שֶׁאוֹהֲבִים לְדַעְתָּם אָנוּ זְקֵנִים,
שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים חֵלֶק בַמִּלְחָמָה.
הַלָּה, זֶה שִׁמְעוֹן שַׂר-הַצָּבָא, צָעִיר,
וְאַתְּ הֵן רִיבָה נָאָה, אַל תִּשְׁכָּחִי;
אוֹיְבֵנוּ הוּא… אַךְ צָרִיךְ לַסְבִּיר פָּנִים,
לְשִׁמְעוֹן זֶה – רַק לַסְבִּיר פָּנִים לוֹ,
אַךְ קְצָת, כְּשֵׁם שׁמַּסְבִּירִים… אַתְּ מְבִינָה…
כְּדי שֶׁלֹא יַחְשְׁדֵךְ, שֶׁלֹּא יַרְשֶׁה,
שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֲחֵרִים בָּךְ.
אֲבָל
אֵינֶנִּי רוֹצָה, אַבָּא.
לֹא, בִּתִּי, לֹא.
לֹא בַנְתְּ לְרֵעִי, חַס וְחָלִילָה. אוּלָם
מַה גָּדוֹל כֹּחָה שֶל בַּת-צְחוֹק בִּשְׁעָתָהּ,
וּמֶבָּט חַם כִּלְאַחַר יָד אוֹ מִלָּה,
שׁנִּזְרְקָה כְּאִלּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים.
אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדְעָה, כֵּיצַד.
שַׁטְיָא
קְטַנָּה! פּוֹתָה גְדוֹלָה זוֹ עוֹד לֹא
הֵבִינָה דָבָר.
יָבוֹא אַחֲרַי, מַר.
וְאָנִי?
תִּשָּׁאֲרִי, וּמַה תִּירָאִי, עִזָּה?
מִי אַתְּ? מַלָּךְ?
בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת.. אָבִי
נָחַנִי הֵנָּה.
בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי אַתְּ?
בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי, בַּת הַכֹּהֵן אָנִי.
וְאָבִיךְ אֵינוֹ פֹה?
אֵינֶנּוּ.
וְאָבִיךְ הוּא
אִישׁ זָקֵן חוֹלֶה?
אָבִי זָקֵן.
מַה שּׁמֵךְ?
חֲבִיבָה.
כִּשְׁמֵךְ גַּם אָתְּ.
שְׁמֵךְ יָאֶה לָךְ וְאַתְּ לִשְמֵךְ– חֵי רֹאשִׁי,
חֲבִיבָה וְנִפְלָאָה אָתְּ.
יָדָעְתִּי.
מִי הִגִּיּד לָךְ?
מִי הִגִּיּד לִי? לֹא אִישׁ.
נָעַמְתְּ, יָפִית, בְּעֵינַיךְ קֶסֶם.
וְכִי כָךְ?
עֵינַיִךְ עֵינֵי יַעֲלָה נָאוֹת.
בִּיהוּדָה אֵין כְּמוֹתָן! בְּכָל הָעוֹלָם.
בְּכָל הָעוֹלָם?
כְּמוֹהֶן לֹא רָאִיתִי עוֹד.
וּכְבָר הֲלֹא רָאִיתָ הַרְבֶּה.
אֲרֻכִּים עַפְעַפַּיִךְ, מַאֲרִיכִים צֵל.
שָׁמָעְתִּי.
שָׁמַעַתְּ כְּבָר? מִי הִגִּיד לָךְ,
תַּגִּידִי.
מִן הַבַּחוּרִים.
מִן הַבַּחוּרִים? מִי?
בַּחוּרִים סְתָם.
אוֹ אֶחָד בָּחוּר הָיָה
וְאַתְּ אֲהַבְתִּיו?
אֶת מִי?
אֶת מִי, אֶת… אוֹתוֹ!
אֲנִי? לֹא, לֹא אָהָבְתִּי.
אָהַבְתְּ! אָהָבְתְּ!
חֲבִיבָה, אֱהָבִינִי, אֱהָבִינִי, אוֹתִי.
עַל שׁוּם מָה?
עַל שׁוּם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב
חַה-חַה! חַה-חַה!
מַה תִּצְחָקִי?
וְכִי…
וְכִי אַתָּה אוֹהֵב?
אוֹהֵב.
אוֹתִי? אוֹתִי?
אַך אוֹתָךְ.
אֶת הַשֹּׁמְרוֹנִית?
אוֹתָךְ.
אֶת הַכּוּתִית?
אוֹתָךְ.
שַׂר בּיִשְׂרָאֵל –––
אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.
אַתְּ… חֲבִיבָה
אַתְּ…
חַה-חַה, הוּא מִן הַזְּרִיזִים.
אַתְּ, חֲבִיבָה…
סוּר!
אַה, אוֹי!
הַמָּיִם! אֵיפֹה מָיִם?
לָמָּה?
שִׂים בָּם הַכַּף, ואַחַר אֲנִי אֶחֱבשׁ,
הֲיִכְאָב?
יִכְאָב.
יִכְאַב מְאֹד?
לֹא, אֲבָל,
עוֹד טוֹב כִּי שְׂמֹאלִי הִיא, וּשְׁתֵּי אֶצְבְעוֹתָי.
מָה רַב הַדָּם! וּבַמֶּה לַחֲבשׁ? מַטְלִית?
וּמַיִם אֵי? הַגֵּד: אֵי מָיִם.
שָׁם הָצַפַּחַת. – שָׁם!
דָּם! דָּם! מְלֵאָה הַצַּפַּחַת דָמִים.
בְּוַדַּאי, עַד גוּף הָעָצֶם.
וְזֹאת אָנִי…
לֹא אָתְּ! אֲנִי תָפַסְתֵּי כֵּן בַּלַּהַב.
פּגְיוֹנִי חַד, הֲלֹא, חֲבִיבָה?
חַד.
הַבֵּט, הַדָּם קוֹלֵחַ… כְּנָחָשׁ קָטָן
וְאָדֹם, אָדֹם, לְאִטּוֹ הוּא מִתְפַּתֵּל.
הַדָּם כְּבָר אֵינוֹ שׁוֹתֵת.
תֵּן וְאֶחֱבשׁ.
הוֹי, אֵלִי, אֵלִי, חִתּוּך עָמֹק-עָמֹק.
עַד גּוּף הָעֶצֶם – יַעֲלֶה אֲרֻכָה?
בְּוַדַּאי יַעֲלֶה.
אַך הָס! עֲמֹד
ואַל תָּזוּעַ, פְּשֹׁט אֶת יָדְךָ, שִׁמְעוֹן!
לֹא, כִּי לֹא כָך! הַדָּם עוֹדֶנּוּ שׁוֹתֵת.
אֲלֻנְטִית יֵשׁ?
אֲלֻנְטִית? יֵשׁ. פֹּה יֵשׁ.
אֵי הָאֲלֻנְטֵית, פֹּה הִיא. רְחֵימָאִי.
לְאָן אָנוּ בָאִים?
אל הָאֲסֵפָה?
לְאָן?
למָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי אָדָם
מתְאַסְּפִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מָה הֵם סְבוּרִים.
מִי? מִי הַסְּבוּרִים?
בְּנֵי-אָדָם
מִי?
הָעֵדֶר אֲשֶר תְּיָשָׁיו בְּנֵי-אָדָם.
נָחִישָׁה, אָחִי! כִּי יוֹם בְּשׂוֹרוֹת לָנוּ.
שָׁמַעְתִּי, כְּבָר שָׁמָעְתִּי.
וְיֵשׁ לִשְׁמֹעַ.
שׁוּב נִגְּפוּ הָרוֹמָאִים? נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה.
הִסְכַּנּוּ כְבָר לְמוֹ אֵלֶּה! מָתַי שָׁלוֹם?
כִּי בָאָה עֵת.
הֲלֹא מַה טּוֹב, אִם נִכְרֹת
בְּרִית שָׁלוֹם עַתָּה – כִּי נָצַחְנוּ– לֹא?
הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָנוּ – עַתָּה
עֵת לִקְרֹא שָׁלוֹם.
הרִאשׁון
כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם בְּכָךְ.
לֹא כֵן קַנָּאִים… הֵם וְרַבִּי עֲקִיבָא
וְכָל הָאִסְטְרַטְיָא…
הַס! הֵם בָּאִים, הָס!
שׁוּב נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה…
וְעוֹד נִכְבּשׁ.
עוֹד יֵשׁ מַה לִּכְבּשׁ
אֶת יְרוּשָׁלָיִם!
גַּם אֶת יְרוּשָׁלָיִם. וְעוֹד נִזְכֶּה
וְנִרְאֶה בְמוֹנִיטִין זֶה: לְחֵרוּת.
יְרוּשָׁלָיִם.
אֵיזֹה מְצוּדָה כָבָשׁוּ?
מִי עָלָה עַל המְּצוּדָה?
שִמְעוֹן?
שִמְעוֹן!
בֶּן חַיִל זֶה!
אֵין-עוֹד כְּמוֹתוֹ.
שִמְעוֹן
מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָאוֹת בְּאַחַת
מֵאַרְכֻּבּוֹתָיו – כָּךְ– וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג
בָּהֶן כַמָּה נְפָשׁוֹת.
פִּלְאֵי פְלָאוֹת.
אַל תִּשְׁלֹט עַיִן-רָעָה בּוֹ.
עוֹד מְעַט וְנִפְרֹק
עֹל אֱדוֹם
כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ, אַבָּא.
כֵּן, כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ, בְּנִי.
נַחֲזִיק בַּמִּלְחָמָה.
כֵּן, נַחֲזִיק… אֲבָל גַּם הַשָּׁלוֹם טוֹב.
הַשָּׁלוֹם והַמִּלְחָמָה יָרְדוּ כְרוּכִים
לָעוֹלָם.
עַד רִדְתָּה.
כֵּן, בְּנִי, כֵּן – עַד רִדְתָּה.
הַס! הִנֵה שִמְעוֹן! – הִנֵה שִמְעוֹן – הָס!
מַה יָּפֶה שִמְעוֹן זֶה!
מַה יָּפֶה, שׁוּרִי.
כְּיוֹסַף בִּשְׁעָתוֹ.
כְּיוֹסֵף.
בְּרוּכִים.
שָׁדַיִם, שֶהֵנִיקוּ כְגוֹן זֶה.
וּמִי לִימִינוֹ?
זֶה?
הַלָּה.
בַּר-דְּרוֹמָא הוּא.
עוֹד יָפֶה הוּא מִשִּמְעוֹן
לֹא, כִּי שִמְעוֹן.
מְבִינָה אָתְּ.
כְּלוֹם אַתְּ הַמְּבִינָה?
אָתְּ…
אֲבָל כִּי יָפֶה הוּא!
מַה יֶּשׁ בּוֹ יֹפִי?
אֵינֶנּוּ יָפֶה כְּלָל וּכְלָל.
מְאֹד!
כָּמֹהוּ כַּמָּה אִכָּה בְּשׁוּקָא.
כָּמוֹך כְּאוֹתָה כּוּתִית.
אֵיזֶה כוּתִית?
זוֹ– בַּת הַכֹּהֵן הַשֹּׁמְרוֹנִי, זוֹ.
מָה?
מַה לּוֹ וְלַכּוּתִית?
וְכִי לֹא יָדָעַתְּ?
יוֹנָתִי, נָא הַגִּידיִ לי, סַפֵּרִי; לֹא יָדָעְתִּי.
יְחִי הַמַּצְבִּיא! – יְחִי שִמְעוֹן! יֶחִי! חֲזַק, חֲזָק!
יְחִי פוֹדֵנוּ מוֹשִׁיעֵנוּ! מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!
עֲקִיבָא! הַס! רַבִּי עֲקִיבָא! רַבִּי עֲקִיבָא, אָבִינוּ,
רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָיו! יְחִי עֲקִיבָא!
כְּמַלְאַךְ אֲדֹנָי אַתָּה בְתוֹכֵנוּ!
הִנֵּה רַבִּי עֲקִיבָא… הִנֵּה הַקֵּרֵחַ.
אֵיךְ נִשְׁבָּה לְבֵין עַכּוּ"ם גְּדוֹל הַדּוֹר?
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמָן שֶׁמַּזְקִינִים
דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם.
מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, רַבִּי!
כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים!
הַס! הָס! – הַמַּזְכִּיר עוֹמֵד.
הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לוֹמַר – בְּבַקָּשָׁה, הָס!
הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לְדַבֵּר –הַס, רַבּוֹתָי.
רַבּוֹתַי, הָס!
רַבּוֹתַי, בֵּית יִשְׂרָאֵל!
הַיּוֹם תִּמָּלֵא שָׁנָה לְמִיּוֹם בּוֹ
הָכְרְזָה חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל, יוֹם
בּוֹ גָזְרוּ אֹמֶר רָאשׁי כָל הַגְּדוּדִים
וַיַּעֲשׂוּ אֲגדָּה אַחַת וְנִשְׂבָּעוּ:
מִלְחָמָה בִּבְנֵי אֱדוֹם עַד כַּלּוֹתָם
מִתַּחַת שְמֵי יְהוּדָה. שִׁשִּׁים שָׁנָה
הָיִינוּ עַבְדֵי רוֹמָא, זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה
שֶׁחָרַב בֵּית-הַבְּחִירָה, וְהַר הַבַּיִת – שָׁמֵם.
עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵי רוֹמָא.
נִכְנָעִים לַמַּשְׁגִּיחִים – וְהַיּוֹם
מִלְבוֹא יָם-יָפוֹ וְעַד הַיַּרְדֵּן לָנוּ
חֲמִשִּׁים עָרֵי מִבְצָר וּסְתָם מְצוּדוֹת
מֻקָּפוֹת חוֹמָה, נֶשֶׁק וּמַכֹּלֶת,
בַּגָּלִיל וּבִיהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן –
חֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת עָרִים
הַפְּרָזִים והַכְּפָרִים, שְׁלַל מִלְחָמָה,
אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר מִנִּי רֹב.
מַכֹּלֶת, נֶשֶׁק, כֵּלִים, בַּלִּיסְטְרָאוֹת,
לִגְיוֹנוֹת רוּפוּס נִגְּפוּ וְלֹא עָמְדוּ
בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלִגְיוֹנוֹת חֵיל-
מַרְקֶל נְסוֹגִים אָחוֹר וּנְמוֹגִים
מִפְּנֵי אִסְטְרַטְיָא קְדוֹשָׁה, הַמְּחָרֶפֶת
אֶת נַפְשָׁהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל תּוֹרָתוֹ
בִּידֵי מַצְבִּיאָהּ שִמְעוֹן.
יְחִי שִמְעוֹן, יֶחִי; וְיִנּוֹן שְׁמוֹ לְעוֹלָם!
שִמְעוֹן יֶחִי!
וְהִנֵּה עַתָּה, שָׁב בַּר-דְּרוֹמָא, שָׁב
מִלְּכֹד אֶת מְצוּדַת עֹז – טוּר-מַלְכָּא.
בַּר-דְּרוֹמָא יֶחִי! – יְחִי בַּר-דְּרוֹמָא!
הַשָּׂרִים בְּיִשְׂרָאֵל יִחְיוּ! – יִחְיוּ! יִחְיוּ!
וְיַד הַשָּׂרִים עוֹד נְטוּיָה, וְחַרְבָּם
לֹא תָשׁוּב עַד לְכֹד יְרוּשָׁלָיִם
עַד יֵשׁ רוֹמָאִי אֶחָד בְּכָל יְהוּדָה.
תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ עִיר! טוּר-מַלְכָּא!
בְּשָׁנָה אַחַת כָּךְ! כָּעֵת יֵש לִקְרֹא שָׁלוֹם! שָׁלוֹם,
שָׁלוֹם! – עַד כְּלוֹתָם! – שָׁלוֹם! עַד רִדְתָּהּ!
כִּי, אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי? – הַס, רוֹדְפֵי שָׁלוֹם!
לְחֵרוּת צִיּוֹן! כַּלֶּךְ לְךָ, רוֹדֵף שָׁלוֹם! לִקְרֹא שָׁלוֹם!
לְמִי? הוֹי, מוּגֵי לֵב – הוֹי, חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִּדְרָש!
בָּרוּךְ אֲדֹנָי צוּרִי, הַמְּלַמֵּד יָדַי לַקְּרָב, אֶצְבְּעוֹתַי
לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי,
מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי
רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלֶה עַל הַבִּימָה! – עֲקִיבָא רוֹצֶה
לִדְרשׁ! הַס, הָעָם! יְחִי עֲקִיבָא – יִחְיֶה שִמְעוֹן!
יִחְיוּ שְׁנֵיהֶם!
אַחֵינוּ, יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ! אֲפִלּוּ חֶרֶב וָדָם בָּאָרֶץ,
מְנֻחָם אֲנִי בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד וְהנִּצָּחוֹן שֶׁנָּחָלְנוּ. לֹא
שֶׁאָנוּ חֲכָמִים – יֵשׁ חֲכָמִים מִמֶּנּוּ, לֹא שֶׁאָנוּ
גִבּוֹרִים – יֵשׁ גִּבוֹרִים מִמֶּנּוּ; לֹא שֶׁאָנוּ הָרַבִּים
יֵשׁ רַבִּים מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִשְׁבִיל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים
אֶת הַתּוֹרָה –תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַכִּירִים אֶת
הַתּוֹרָה –עַם הָאָרֶץ מֵאַיִן מַכִּירִים? הָאֲנָשִׁים
מַכִּירִים אֶת הַתּוֹרָה – הַנָּשִׁים וְהַטַּף מֵאַיִן
מַכִּירִים? וְאִם בִּשְׁבִיל עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ– כַּמָּה
אֻמּוֹת בָּעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל
מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ אֶלָּא למַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ,
וּלְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ,
לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וּלְהָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ; וּלְקַיֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר
דִּבֶּר בְּפִי נְבִיאָיו לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת שְׁמֵנוּ מֵעַל
פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּמִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר אֲדֹנָי
מִירוּשָׁלָים. וּלְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי משֶׁה
עַבְדּוֹ: דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל;
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וְהָיָה
אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל
עֹשֶׂה חָיל.
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּאדֹנָי, הִנֵּה מְשִׁיחַ אֲדֹנָי
מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵנוּ!
שִׁמְעוֹן בְּנִי! לֹא שִׁמְעוֹן יֵאָמֵר
עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם בַּר-כּוֹכְבָא, כִּי שָׁרִיתָ עִם
אֱדוֹם ותּוּכָל.
בָּרוּךְ אַתָּה, בַּר-כּוֹכְבָא, לַאדֹנָי!
בָּרוּךְ אַתָּה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁחָלַק
מִכּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְבָשָׁר וָדָם,
יְחִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!
עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָא!
הָס! הַס, הָרַבִּי – מֵאֲדנָי יָצָא הַדָּבָר!
יְחִי בַר-כּוכְבָא! יְחִי עֲקִיבָא! יְחִי מֶלֶךְ
הַמָּשִׁיחַ! – יִחְיוּ שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶך, אֲשֶׁר הַבַּיִת
נָכוֹן עֲלֵיהֶם!
אִם אֲדֹנָי לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!
הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהֵים
בְּצִבְאוֹתֵינוּ!
הִכְשִׁילוֹ פִיו לְבַר-דְּרוֹמָא! פִּיו הִכְשִׁילוֹ! עֲקִיבָא,
הֲשָמָעְתָּ? –עֲקִיבָא!
לֹא, לֹא הִכְשִׁילוֹ! לֹא יִסְעֹד וְלֹא יִסְכֹּף! לֹא יִסְעֹד
ולֹא יִסְכֹּף!
הוֹי, שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן! שְׁמַע נָא, שִׁמְעוֹן
מִי אָתְּ?
אֲנִי חֲבִיבָה, כְּלוּם לֹא תַּכִּיר?
הַאַתְּ חֲבִיבָה? תַּחַת צְעִיפֵךְ אָתְּ!
וּכְלוּם אֶת קוֹלִי לֹא הִכָּרְתָּ?
לָמָּה תִתְכַּסִּי?
יַעַן
יָרֵאתִי שֶׁמָּא קַנָּאִים פּוֹגְעִים בִּי.
אַתְּ, אַל תִּירָאִי, לֹא יִפְגַּע אִישׁ בָּךְ, בְּיַלְדָּתִי.
אַף הִתְחַפַּשְׂתִּי, הִתְפָּרַקְתִּי עֶדְיִי
וְדֶרֶךְ הַסִּמְטָאוֹת רַצְתִּי וְנַחְבֵּאתִי לָבוֹא.
נֶחְפַּזְתִּי רַצְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים
בִּשְׁבִיל לִרְאוֹתְךָ, מָה אֻשַּׁרְתִּי, שִׁמְעוֹן.
הַנְּעָרוֹת בָּאוּ וְהִגִּידוּ לֵאמֹר:
הַיּוֹם יִמָּשַׁח שִׁמְעוֹן לְמָשִׁיחַ.
אֵיךְ הֵם יָגִילוּ לְךָ, אֵיךְ יֶאֱהָבוּךָ.
כִּכְבוֹד מְלָכִים כְּבוֹדְךָ כְּבָר, הֲלֹא?
הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִּי – מָה אֻשָּׁרְתִּי.
הַשְּׂמֵחָה אַתְּ לִכְבוֹדִי – וְכִי בֶאֱמֶת
אוֹהֶבֶת אַתְּ לִי?
שִׁמְעוֹן! וְאֵיךְ?
אָמַרְתִּי
כִּי אַךְ… משּׁוּם… בְּעַל כָּרְחֵךְ אַתְּ לִי.
הוֹי שִׁמְעוֹן, וְכִי כָךְ?
אֲחוֹתִי כַלָּה.
לֹא! כִּי רְאֵה אֶת גִּיל הָעָם וּשְׂשׂוֹנוֹ.
הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִי, מָה אֻשּׁרְתִי!
מָה
הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר בְּעֵינַיךְ, יַלְדָּה?
כִּי עַתָּה וַדַּאי תִּפְרשׁ מִמֶּנִּי.
וּמִשּׁוּם מָה? לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד.
לֹא, כִּי נִפָּרֵד – אַתָּה הַמָּשִׁיחַ,
נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, בַּיִת לְךָ תִבְנֶה.
מֶמְשַׁלְתְּךָ תִכּוֹן, וּבָנֶיךָ יִירָשׁוּ.
לֹא, אִשְׁתִּי אָתְּ.
אֲנִי הַכּוּתִית?!
אָתְּ.
וּפְרוּשִׁים מָה הֵם יֹאמֵרוּ?
פְּרוּשִׁים? לֹא כְלוּם.
רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בָּנְתָה אֶת בֵּית-יִשָׁי.
וְעוֹד יֵשׁ עֲקִיבָא, וְהִנֵּה הוּא מִתְקָרֵב.
תֵּכֶף, תֵּכֶף אֲנִי הוֹלְכָה, שִׁמְעוֹן,
הֲלֹא הַבַּיְתָה תָסוּר ––– וְאִם גַּם תְּאַחֵר,
חֲבִיבָה לְךָ מְחַכָּה – כָּל הַלַּיְלָה
תְּחַכֶּה לָךְ.
בְּוַדַּאי אָבֹא.
אַבָּא!
עֲקִיבָא אָבִי, יֵשֵׁב פֹּה לִימִינִי.
שִׁמְעוֹן, אַשְׁרַי שֶׁרְאִיתִךָ בְכָךְ
כֹּל אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּך, מִיָּדְךָ אָתָּה,
וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ – לְךָ, רַבִּי עֲקִיבָא.
הָיִיתָ לִי לְאָב, נִהַלְתַּנִי תָמִיד
בְּמוֹ עֲצָתְךָ וְהוֹרֵיתָ דַרְכִּי;
מֵרוּחֲך עָלַי אָצָלְתָּ. לִבְּךָ
הוּא הָרָה וְהָגָה אֶת גְּדָל פָּעֳלֵנוּ,
אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת, וְהוּא גַם הִתְוָה דֶרֶךְ,
נַגִּיעַ בּוֹ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ – אַתָּה
בְּשִׁמְךָ זֶה הַטָּהוֹר וְהַנָּאוֹר
קִדַּשְׁתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלָכְנוּ.
לֹא, שִׁמְעוֹן בְּנִי, שָׁוְא הַחֲלוֹם – לֹא הָיָה
וְלֹא לָבַשׁ בָּשָׂר וְלֹא נָטַף דָּם.
אַךְ חֶזְיוֹן הֶבֶל – הֶזְיוֹן נָשָׂא רוּחַ,
אַךְ מִשְׂחַק תַּעְתּוּעֵי-מֹחַ.
עַד אִם הַסִּיעַ חָרָשׁ אֶת אֲרִיחָיו
לֹא נִבְנֶה בָיִת, חֶזְיוֹן אַרְדִּיכַל הוּא.
אִם אַרְדִּיכַל אֲנִי הָיִיתִי, אַתָּה
הַבַּיִת תִּבְנֶה – אַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.
ואִם נַבְקִיעַ אָנוּ פֶּרֶץ רִאשׁוֹן
בְּהֵיכַל רוֹמָא – וְנִבְעוּ כָל מַצְפּוּנוֹתֶיהָ,
וְתִבָּקַע כַּאֲשֶׁר תִּבָּקַע כּוֹס שֶׁל זְכוּכִית,
וְיָצָא כָל הָעוֹלָם לְחֵרוּת,
מֵעַבְדוּת בְּנֵי-הַזְּאֵבָה – וְגַם אָנוּ, –
אָז אָשׁוּב, אֶגַּשׁ שׁוּב אֶל הָעֲבוֹדָה,
שׁוּב אַרְדִּיכַל – אַךְאַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.
וּבְהַרְחִיב לָנוּ נִדְרֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה
לֹא בַעֲליּוֹת שֶׁל בֶּן-גּוֹרְיוֹן, וְלֹא
מִתּוֹךְ כַּוָּנוֹת יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי.
אַרְבָּעָה אָנוּ נִכְנַסְנוּ לַפַּרְדֵּס:
אֲנִי, בֶּן עַזַּאי, וּבֶן זוֹמָא וְאַחֵר.
אֲרָזִים אַרְזֵי אֵל בַּפַּרְדֵּס. רֹאשָׁם
בּוֹקֵעַ שְׁחָקִים וְשָׁרְשָׁם מוֹסְדוֹת-תֵּבֵל.
בֶּן עַזַּאי מֵת, בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגָּע,
בַּנְּטִיעוֹת קִצֵּץ בֶן אֲבוּיָה, אַךְ
אֲנִי הָאֶחָד, אֲשֶׁר יָצָא בְשָׁלוֹם.
הֲתֵדַע בְּשַׁלָּמָה? שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה
הֵם נִכְנְסוּ וּבְיָדָם – אֱמוּנָתָם,
וְאֶת הָאַהֲבָה לֹא יָדְעוּ – הֵם.
הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה… לְכָל הָעָם,
לְכָל הַנִּבְרָא בְצֶלֶם… לְכָל הָעוֹלָם.
פִילוֹסוֹף אֶחָד הָיָה – אַפְּלָטוֹן,
מֵחַכְמֵי עוֹלָם וַחֲסִידָיו בְּיֹפִי,
הוּא יָדַע סוֹד הָאַהֲבָה, –הוּא!
וְהֵם לֹא יָדָעוּ! בְּתוֹרָתָם חָיוּ.
הַפַּרְדֵּס נָאֶה – נָאֶה – גַּן אֲדֹנָי
בְּתוֹךְ הַזֻּהֲמָה הַיְּוָנִית וְהָרוֹמִית
וְחָכְמָה בוֹ, וּמֶחְקְרֵי-עַד וָיֹפִי,
בֶּן עַזַּאי מֵת וְלֹא יְשַׁקֵּר בְּנִצְחוֹ,
בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְלֹא עָמַד – נִפְגָּע,
אֱלִישָׁע הֻכָּה בַסַּנְוֵרִים, שׁוּב
לֹא רָאָה אֶת גַּן אֲדֹנָי מַה יָּפֶה;
אֲבָל אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַגָּן;
אֲנִי אָהַבְתִּי אַהֲבָה רַבָּה, – לוּלֵא
הָאַהֲבָה לֹא בָאתִי עַד הֲלוֹם!
אָהַבְתִּי אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הָאָרֶץ
וְאֶת הָעָם – וּמְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,
מְצוּדָת-פֶּלֶד לָנוּ זֹאת הַתּוֹרָה
כְּמְצוּדָה צָרָה, זְעוּמָה וַחֲסֻנָּה,
וּבְנוּיָה אַבְנֵי שָׂדֶה וְאַבְנֵי גִיר,
עַל אָשְׁיוֹת סֶלַע וחֲשׁוּקֵי-בַרְזֶל;
הֵיכָלוֹת בּוֹנִים שַׁיִשׁ וְאַבְנֵי גָזִית!
לְהֵיכָל שְטוּף הָאוֹר גַּם נַהַפְכֶנָּה,
לְהֵיכַל פְּלָאִים – לְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.
הֵן חִידוֹת סְתוּמוֹת לְךָ דְבָרַי, שִׁמְעוֹן,
אֲני לְךָ אַחֲוִירֵם עוֹד, בַּר-כּוֹכְבָא,
בְנֵה אַתָה מְצוּדָה, הָקֵם הֵיכַל נוֹי,
וְנִטַּע סָבִיב לוֹ גַּם גַּן גַּם פַּרְדֵּס!
אֲנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ! עַד
הֲלוֹם נָחַנִי כּוֹכַב אוֹר זוֹרֵחַ.
כְּלוּם בִּשְׁבִיל זֶה עָזַבְתִּי אֶת בֵּית אָבִי?
עֵת נַסְתִּי הֶרָה עִם אֲחֻזַּת רֵעָי.
אַיֵּכֶם, רֵעַי, אֵיפֹה אַתֶּם? כֻּלְכֶם
נְפַלְתֶּם בְּחֶרֶב אֱדוֹם… רַק אֲנִי
הָאֶחָד אֲשֶׁר אֱלֹהִים נְצָרַנִי
לִגְדוֹלוֹת, כִּי לָהֶן נוֹצַרְתִּי בְגִיחִי
מֵרֶחֶם אִמִּי. אִמִּי, לֹא זָכִית
לִרְאוֹתי בְכָךְ, לרְאוֹתִי בְּהַדְרַת מֶלֶךְ
וְעַל לַהַב סֵיפִי חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל.
עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, עוֹד המְּלָאכָה רַבָּה.
יְרוּשָׁלַים, עֵבֶר-הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל-הַגּוֹיִם –
אֶת כֻּלָם אֶאֱסֹף, וִיהוּדָה תִּשְׁכֹּן
לָבֶטַח כְּבִימוֹת דָּוִד וּבֵית חַשְׁמוֹנָאִים
מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע, לִי יְכַחֲשׁוּ
פַּרְלָמֶנְטוֹרֵי רוֹמָא, שְׁלִיחֵי פַרְתִּים.
עֲקִיבָא, אֲנִי אֶבְנֶה, אֶבְנֶה בָיִת.
אֶת בֵּית הַבְּחִירָה וְאֶת בֵּית- שִׁמְעוֹן – שְׁנָיִם.
וּבְטֶרֶם נִפָרֵדָה אֹמַר שׁוּב:
סֻגְּרָה הָעִיר, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא;
וּבְאַסְמֵיהֶם שֶׁבֶר וְגַם לַבְּעִיר.
אֵין זֹאת כִּי לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לֶאֱרֹב;
וְדֶרֶך הַמִּנְהָרוֹת יוּבָא לָמוֹ.
וְלוּ יָדַעְנוּ דַרְכָּם זוֹ הֲלֹא
זֶה כְבָר נִלְכְּדָה בֵיתָר הַמְּצֻיֶּנֶת,
וְסוֹף הַמִּלְחָמָה בָּא.
וּצְרִיכִים אָנוּ
לִמְרַגְּלִים, אַךְ לִמְרַגְּלִים.
לִמְרַגְּלִים, הֵן.
אַך מִי הֵם?
סוּרִי, כוּשִׁי, אוֹ אֱדוֹמִי –
הַכֶּסֶף יַעֲנֶה הַכֹּל, אַךְ לֹא לְקַמֵּץ.
לֹא, יֵלֵךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב,
מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מִינוֹ, בֶּן-הַנֵּכָר
מִמֶּנּוּ יִקְשֶׂה, כִּי לֹא יֵחַד בִּקְהִלָּתָם.
שֹׁמְרוֹנִי, כּוּתִי נִשְׁלָח.
אַךְ לֹא אֵלֶּה!
גַּם הַשֹּׁמְרוֹנִי, גַּם כָּל אֵלֶּה
הַמַּאֲמִינִים בְּאוֹתוֹ צָלוּב, אֵין בֵּינָם
לְבֵין הַיְּהוּדִי וְלֹא כְלוּם – נִמּוֹלִים כֻּלָּם.
אַךְ משּׁוּם זֶה. מֶטֶל! משּׁוּם שֶׁאֵין בֵּין אֵלֶּה
וּבֵין אֵלֶּה וְלֹא כְלוּם. יַקִּירִי, וַדַּאי כְּבָר
רָאִיתָ שַׁחַל וְעוֹרֵב עַל מַפֶּלֶת?
וּצְבוֹעַ וְכֶלֶב כְּלוּם יְחַלְּקוֹ עַד?
משּׁוּם שֶׁהֵמָּה קְרוֹבִים גַם יִרְחָקוּ,
וּכְשֵׁם שֶקְּרוֹבִים הֵם, כֵּן תִּגְדַּל תָּמִיד
מַשְׂטֵמָה זֶה אֶל זֶה.
מַשְׂטֵמָה לְדוֹרוֹת
לְכוּתִים וְלִיהוּדִים, וּבִלְבַד
שֶׁיָּאִיר זָהָב למְרַגְּלֵינוּ אֵלֶּה.
אַךְ נִפְלָא הוּא הַשֶּׁמֶשׁ למְאוֹר הַיּוֹם,
וְלַלַּיְלָה אוֹר מִסַּהַר, בְּמַאְפֵּלְיָה
יַחְדֹּרוּן קַרְנֵי זָהָב…
וְגַם יֵשׁ
לִי זָקֵן כּוּתִי שָׁם.
וּבְכֵן?
אַךְ דַּלָּה
הַצֵּידָה אֲשֶׁר בְּפִיו.
אַךְ כֶּסֶף, כָּסֶף.
נִסִּיתִי.
וְלֹא הוֹעִיל?
נַסֵּה עַתָּה
וְאַיֵּם עָלָיו, אֲשֶׁר אִם לֹא יָבִיא
הַשֹּׁוֶה אֶת הַכֶּסֶף – וְנַסְגִּירֶנּוּ
בִּידֵי הַיְּהוּדִים.
יָפֶה! יָפֶה!
שָׁלוֹם.
כֵּן, שְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת צָרִים
עַל בֵּיתָר! שָׁלשׁ שָׁנָה וָחֵצִי כְּבָר
לִגְיוֹנוֹת הִקִּיפוּנִי. יוֹם יוֹם תּוּצַר
הָעוּגָה אֲשֶׁר עָגוּ בְּדָרְבוֹנוֹת בַּרְזֶל,
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לִי הָעָם אֶת לַחְמִי,
וּמֵימַי אֵינָם נֶאֱמָנִים לִי.
מַה צַּר לִי, מַה צַּר לִי, וּתְשׁוּעָתִי רְחוֹקָה,
רְחוֹקָה עוֹד מֵהְיוֹתָהּ אָז – אֲנִי
עִם גְּדוּדַי נֶחְבָּא בַמִּנְהָרָה, אֲשֶׁר
עָשׂוּהָ בִימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, אָז.
הָיִיתִי צִפּוֹר אֲשֶׁר נֶאֱחָזָה
בַּפָּח, ועוֹדָהּ מְפַרְפֶּרֶת בּוֹ,
וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ: עֶרֶב עֶרֶב
וּבֹקֶר בֹּקֶר יִשְׂחֲקוּ קַרְנוֹת-
רוֹמָאִים עַל מִשְׁבַּתִּי, יִלְעֲגוּ לִי:הוֹי
מְשִׁיחָם שֶׁל יְהוּדִים, עוֹדְךָ פֹה?
מְשִׁיחָם שֶׁל יְהוּדִים… מִי אָנֹכִי?
מָשִׁיחַ! הַמָּשִׁיחַ, – אֵי גְבוּרָתֶךָ?
וְאוּלַי מוֹרֵד בְמַלְכוּת, אֲשֶׁר שִׁחֲקָה
הַשָּׁעָה לוֹ. אוֹי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,
הֵם תּוֹקְעִים, תּוֹקְעִים… צִפּוֹר, נוּדִי הָרַךְ,
מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיָה צִפּוֹר – אֶפֶס
הַכֹּל פֹּה הָיָה – שֵׁם וּתְהִלָּה וָכֹחַ,
וְהַכֹּל הָיָה מִקְסַם-כָּזָב בּוֹגֵד…
לֹא הָיָה כָל מָשִׁיחַ – נִדְמֶה
גַּם לִי גַּם לָאֲחֵרִים – וְהֶאֱמִינוּ,
לְרגַע קָט אֲנִי, אֲנִי עָלִיתִי
עַל אוֹתוֹ מִגְדָּל רָם, אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ
אַךְ בְּרוּכֵי אֱלֹהִים… כְּדֵי לָדַעַת,
כִּי לֹא בִשְׁבִילִי נוֹצָר! מוּטָב אֶלֶף
וְאַחַת פַּעַם לְהִוָּלֵד וְלָמוּת
תּוֹלַעַת-אָדָם, בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה,
וְלֹא לְהָרִיחַ בְּטָעוּת – לוּ אַךְ פָּעַם,
מֵרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ אֲשֶׁר יָקְטַר
לֶאֱלֹהִים… הוֹי כֹּתֶל, כֹּתֶל, תַּגִּיד
לִי מִי אָנִי: הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר פָּשַט
הָרֶגֶל לְכָל נוֹשָׁיו, אוֹ אַךְ גַּנָּב
מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא וְלֹא לוֹ. הוֹי כֹּתֶל,
הֲיֶשְׁךָ קָשֶׁה עַד כְּדֵי לְרוֹצֵץ
אֶת רֹאשׁוֹ שֶל מָשִׁיחַ? כֹּתֶל, כֹּתֶל!
הוֹי, רַבִּי, יָדְךָ תִכּוֹן עִם רוֹמָאִים!
רִמּוּךָ רוֹדְפֵי שָׁלוֹם כְּאֶת יֶתֶר הַחֲכָמִים.
הֲלֹא כִיהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה
גַּם יוֹחָנָן בֶּן-תּוֹרְתָא, רַבִּי.
אִם לֹא כְבֶן-קִסְמָא חַכְמֵי יַבְנֶה כֻלָּם?
ולוּ אַךְ מַרְפִּים אֶת יְדֵי הָעָם הֱיִיתֶם,
כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי, וְאוּלָם אַתָּה סוֹד לְךָ
עִם מַחֲנֵה רוֹמָא – וּשְׁלִיחֲך כּוּתִי.
אַל תִּרְגַּז, בְּנִי; אַל תִּרְגַּז, בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא,
הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שְׁמוֹנִים וְלַגְּבוּרוֹת.
מַה לִּי בְעוֹלָמִי פֹּה – כִּי אִם תְּפִלָּתִי,
בְּשַׂקִּי וּבְתַעֲנִיתִי אֲנִי עָסוּק,
מִתַּחַת סֵבֶל הַטּוֹטֶפֶת רֹאשִׁי יִשָּׂח;
וּלְעִסְקֵי קְרָב וּמְדִינָה לִבִּי כְבָר לֹא אָשִׁית.
בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא, שׁוּב עַל דְּבָרַי אֲנִי חוֹזֵר:
שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי כְּדַרְכִּי יוֹם יוֹם – פִּתְאֹם
קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה. כְּשֶׁהִפְנֵיתִי לִשְׁאֹל
וְאָמְרוּ לִי: שֹׁמְרוֹנִי לָחַשׁ מַה שֶּׁלָּחַשׁ
עַל אָזְנִי בִּתְפִלָּתִי.
וּמַה לָּחָשׁ?
אֵין רַבִּי אֶלְעָזָר רוֹצֶה לוֹמַר?
עַד שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִי גַּם לֹא יָדַעְתִּי,
כִּי לָחָשׁ.
דּוֹדִי אֵינוֹ רוֹצֶה
אֲשֶׁר יִתְפּרְסְמוּ מִסְתּוֹרִין מֶלֶךְ.
מַה לִּי וּלְמִסְתּוֹרִין?
רַבִּי רוֹצֶה
וְיִמְסֹר מְדִינָה זוֹ לְיַד אַדְרִיָּנוּס.
וְאֶמְסֹר מְדִינָה? בְּנִי, בַּר-כּוֹכְבָא!
זָקֵן, וְאוֹתוֹ כוּתִי אַתָּה מַכִּיר?
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: הוּא אֲחִי חֲבִיבָה.
וּמַה שֶׁלָּחַשׁ תֹּאמַר?
בְּנִי, לֹא שָׁמַעְתִּי,
אַךְ יַגִּיד הוּא אֶת אֲשֶׁר לָחָשׁ.
הוֹי…
חֲבָל, כִּי מִהֲרוּ הַנְּעָרִים קְצָת לְהָרִיק
אֶת תַּעֲרוֹתָם – וְלוּ גַם רָצָה עַתָּה
לְהַגִּיד הֵן לְעוֹלָם יִדֹּם, אַתָּה
אֱמֹר עַל מַה נּוֹעַצְתּ עִם שֹׁמְרוֹנִי,
עִם זֶה אוֹיְבֵנוּ אֲשֶׁר בְבֵיתֵנוּ?
נְכוֹנִים דִּבְרֵי בְנִי הֵם, אוֹיְבִים בְּבָתֵּינוּ
וגַם בְּבֵיתְךָ, בְּנִי…
אַךְ דֹּם, הַזָּקֵן!
הוֹי, תַּרְנְגֹלֶת מִתְגַּעְגַּעַת בְּאֵפֶר!
הֲיָא הֲרִימוּהוּ! כִּמְדֻמַּנִי אֲשֶׁר
בִּשְׁבִילוֹ קָשְׁתָה קְצָת פְּגִיעָתִי. הִיא!
מֵת!
הָרַבִּי מֵת.
הוּא מֵת.
לֹא מֵת,
אֲבָל הִתְעַלֵּף; מִהֲרוּ הַחֲלִימוּהוּ.
אֲבָל מֵת רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי.
מַהֲרוּ הַיָּיִן.
הוּא לָמָּה? מֵת!
לֹא טוֹב, הֲלֹא הֲמוֹן הָעָם בוֹ הֶאֱמִין:
בִזְכוֹתוֹ וּתְפִלָתוֹ עָמְדָה בֵיתָר.
לֹא טוֹב! אַךְ הָבָה נוֹצִיאֵהוּ
גַם מִן הַבַּיִת – סֹב
הוֹי, רוֹעִי הָאֱלִיל, עוֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ
וְעַל עֵין יְמִינוֹ. זְרוֹעוֹ יָבושׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ
כָּהֹה תִכְהֶה.
שִׁמְעוֹן, שִמְעוֹן! בַּת-קוֹל הִיא אוֹמָרֶת: אַתָּה
שָׁבַרְתָּ זְרוֹעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמֵּיתָ אֶת עֵין
יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ
תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה.
גָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת, גָּרָמוּ!
אֵינֶנוּ? אֵין אִישׁ – הַאֻמְנָם?!
חֲבִיבָה בִּתִּי!
אַתָּה, אָבִי?
וְהוּא?
אֵינֶנּוּ יֵשֵׁב אָבִי, שֵׁב.
חֲבִיבָה, יֶשׁ מָה חָדָשׁ?
אֵין דָּבָר, אָבִי.
חֲבִיבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת.
דָּבָר לֹא שָׁמָעְתִּי.
חֲבִיבָה. צָרִיךְ אֲנִי לָדַעַת
אֶת דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה, אֶת הַנִּקְרָה,
אֲשֶׁר בָּהּ יֵלְכוּ וְיָבִיאוּ שָׁבֶר.
וְאֵיךְ זֶה אֵדָע? וּכְלוּם יַגִּיד?
אִם תִּרְצִי – תֵּדָעִי; אִם תַּחְפֹּצִי – יַגִּיד.
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה…
אַתְּ יְכוֹלָה.
הִתְבּוֹנְנִי וּרְאִי הַצָּמִיד… זָהָב חָרוּץ,
וְאֵלֶּה אַבְנֵי יְקָר… הַשֹּׁהַם וְהַיַּהֲלוֹם.
טְהוֹרִים כְּטֹהַר מֵי הַדִּמְעָה… חֶשְׂפִּי זְרוֹעֵךְ.
והָאֶצְעָדָה… לְמַלְכַּת שְׁבָא לֹא הָיְתָה
כְּמוֹתָהּ.
כְּלוּם זֶה הַכֹּל?
הַכֹּל… עוֹד יֵשׁ מַחֲרֹזֶת
מַרְגָּלִיּוֹת… עוֹד יֶשׁ פֹּה, אַחַת לְאֶחָת…
תָּאֳמֵי דִמְעָה… שִׂימִי לגַרְגְּרוֹתָיךְ…
עוֹד טִפּוֹת דָם הַנִּקְרָשׁ, שׁוּר, עֲלֵיהֶן:
קָחֶם לָךְ, אָבִי.
הֵן יָאוֹת לָךְ.
וּכְלוּם חָסַרְתִּי תַכְשִׁיטִין? יֶשׁ לִי רָב.
חֲבִיבָה, אָנוּ יְכוֹלִים לְאַבֵּד
אֶת כָּל הָעִיר וְאֶת כָּל גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה –
לִנְקֹם נִקְמַת רַבִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה הָרָגוּ.
אֶת נִקְמַת גְּרִזִּים – כִּי אוֹיְבֵינוּ הֵמָּה,
אוֹיְבֵינוּ הֵם מֵאָז מֵעוֹלָם, זִכְרִי
אֶת טֶבַח יְמֵי פוּלְמוּס קִיטוּס –
כִּמְעַט אָבָדְנוּ.
עִם חֲלֵב אִמִּי הֵן יָנַקְתִּי, אָבִי,
מַשְׂטֵמַת עַד וְאֵיבַת גְּרִזִּים וּמוֹרִיָּה,
עָלֶיהָ סִפְּרוֹ זְקֵנֵינוּ וְכֹהֲנֵינוּ.
בַּחוּרֵי שׁמְרוֹן רַק עָלֶיהָ חָלָמוּ; נַפְשִׁי
נִשְׁחָטָה מִן הָאֵיבָה. כְּבָר לֹא אוּכַל, אָבִי.
חֲבִיבָה, אַךְ הַפָּעַם, הָרוֹמָאִים
יַשְׁמִידוּם כֻּלָּם, יְאַבְּדוּם וְיַכְּתוּם,
אַפַּיִם יִכְרְעוּ לַטֶּבַח, תֶּחֱרַב בֵּיתָר,
וְעָלָה שֶׁמֶשׁ גְּרִזִּים.
אֲבָל, אָבִי.
חֲבִיבָה, בִּתִּי, בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר,
עוֹד חֹדֶשׁ, שְׁנֵי חֳדָשִׁים – וְלִגְיוֹנוֹת רוֹמָא
יְפשּׁטוּ עַל חַלְלֵי בֵיתָר, “עִם לָבָן גַּרְתִּי”,
הֲתַפְלִיא חֶרֶב בֵּין יְהוּדָה וְשֹׁמְרוֹן?
וּבַמָּה אִם לֹא בְזֹאת נְכַפֵּר פְּנֵי הָאוֹיֵב,
אִם לֹא בְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַלָּה?
בְּרֹאשׁ שִׁמְעוֹן?
לֹא, לֹא יָעֵל אַתְּ, וּבֵין בִּרְכַּיךְ
לֹא יכְרַע סִיסְרָא, וְסֶבֶרוּס יִלְכֹּד
גַּם בְּלִי עֶזְרָתֵךְ אֶת הָעִיר, כֻּלָּנוּ
לַטֶּבַח גַּם יַכְרִיעַ עִם מַשְׂטִינֵינוּ.
לֹא מִשִּׂנְאָתְךָ, אָבִי, אֶת יְהוּדָה –
מֵאַהֲבָתְךָ אֶת זְהַב רוֹמָא תֹּאמַר.
בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, דֹּמִּי, חֲצוּפָה.
אוֹהֶבֶת אַתְּ, אוֹהֶבֶת אֶת בַּר-כּוֹכְבָא,
אֶת לִבֵּךְ לָקַח שֶׁבִי זֶה הַיְּהוּדִי.
לֹא אוֹתוֹ אַתְּ אוֹהָבֶת? בְּשׁוֹקָיו תִּרְצִי?
חֲצוּפָה, כַּלְבָּה… כֶּלֶב אִם לָךְ נָחוּץ,
הַמְּעַטִּים הַסַּפָּנִים בִּנְמַל יָפוֹ
שֶׁחֵילָם חָדָשׁ עִמָּם, חֵיל לַנָּשִׁים?
אָבִי…
כְּכַלְבָּה אֲשֶׁר תַּעֲמֹד, תּוֹחִיל
עַד גְּמַר מִלְחֶמֶת כָּל עוֹגְבֶיהָ, לִהְיוֹת
לְשֵׁגָל לַאֲשֶׁר הַכֹּחַ בְּמָתְנָיו
אָבִי,
מִי הִכְנִיסַנִי לְכָאן? – הֲלֹא זֶה אָבִי.
לָכֵן כְשֶׁיָּבֹא אֵלַיִךְ הַלָּיְלָה,
וְלָקַקְתְּ מֵעַל כַּפּוֹתָיו כִּתְמֵי דַם סַנְבַלַּט
אָחִיךְ, בְּעוֹדָם חַמִּים.
דַּם סַנְבַלַּט!
הֲלֹא כִכְבָרָה שָׁם עָשׂוּהוּ.
אוֹיָה, אוֹיָה, אָחִי!
לִכְלָבִים לְמַאֲכָל הָשְׁלַךְ מֵעַל הַחוֹמָה
אֶל עֵבֶר מַחֲנֵה רוֹמִים…
אֲהָהּ, לִי הָהּ.
נָא, שִׁמְעִי, מִי הַבָּא?
הִכָּנֵס לְכָאן.
הַאַתָּה?
חֲבִיבָה, יוֹנָה, הִנֵּנִי.
אֵחַרְתָּ שִׁמְעוֹן
אֵחַרְתִּי קְצָת.
וּמְאֹד עָיָפְתִּי.
שֵׁב אֶל הָאָח.
הֲתֹאכַל מָה? חַכֵּה עוֹד רֶגַע וְאָבֹא.
הַיַּיִן הִנֵּה פה! וְגַם אָבִיא אֶת הַבָּצֵק
וְאֶעֱשֶׂה הַבִּרְיָה, אֲלַבֵּב לְבִיבוֹת, שְׁתֵה!
נִסְתַּם חָזוֹן וְנָבִיא אָיִן. מִי
וָמִי הוּא אֲשֶׁר אָמַר: אָמְנָם, אַךְ
בִּזְכוּתוֹ-הוּא הָעִיר עוֹמֶדֶת, וּתְפִלָּתוֹ
נִשְׁמַעַת בַּשָּׁמָיִם? פַּחֲדֵי שָׁוְא… יְחוּלוּן
עַל רֹאשׁ כָּל אוֹמְרֵי כֵן.
זֶה כַמָּה לֹא יָדַעְתִּי
עַצֶּבֶת מַה הִיא; אַךְ הַיּוֹם תְּקָפָתְנִי.
כַּלֶךְ לְךָ מִמֶּנִּי. זָקֵן מַמְרֶה!
פֹּה הַבָּצֵק.
מַה לְּךָ כִּי נֶעְצַבְתָּ, שִׁמְעוֹן?
לֹא נֶעְצַבְתִּי, קַר לִי.
עַד שֶׁאֲנִי
פֹּה לָשָׁה ומְלַבְּבָה, טְעַם מִן הַיָּיִן.
כְּבָר טָעַמְתִּי, יוֹנָתִי.
גַם מִיָּדִי!
אֵין רָע, עוֹד כּוֹס, הֵן תִּשְׁתֶּה, שִׁמְעוֹן?
חַכֵּה, אַלּוּפִי, הִנֵּה מִן הַצָּלִי…
אֱכֹל עַד אִם עָשִׂיתִי הַבִּרְיָה.
אֲבָל גּוֹזָלִי עָצֵב… עָצֵב… אֵי הַתֹּף?
אֵין רָע, עוֹד אֶחָת!
מַה שּׁלוֹם הָעִיר?
וּשְׁלוֹם הָעָם? זֶה כַמָּה סוֹגְרִים רוֹמִים
עָלֵינוּ אֶת הָעִיר, וַאֲסָמֵינוּ
עוֹד מְלֵאִים, וּמְזָוֵינוּ מְלֵאִים.
הָעָם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה עוֹדוֹ נֶאֱמָן
וּמֵבִיא לַיְלָה שֶׁבֶר לָאָדָם וְלַבְּעִיר.
יוֹנָתִי, וְלוּ בְּבֵיתִי וּפֹה אִתָּךְ
מָנוֹחַ לִי מִטִּרְדַּת קְרָב וְדָמִים.
צָדַקְתָּ, שִׁמְעוֹן, צָרִיךְ כִּי תַרְגִּיע,
וְלוּ אַךְ פֹּה. עָיַפְתָּ מְאֹד – עוֹד כּוֹס!
הֲלֹא אַךְ אַתָּה מִשְׂגָּב לָנוּ וְלִיהוּדָה,
וְגַם לַיְלָה לִבְּךָ לֹא יָנוּחַ – הֲלֹא תִזְכֹּר
הֲשׁוֹקֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ מִשְׁמָר, אִם הַצּוֹפִים
נֶאֱמָנִים לִפְקֻדָּתָם לשְׁמֹר מִשְׁעוֹל הָרִים
וּמְבוֹאוֹת כָּל הַמְּעָרוֹת וְהַנְּקָרוֹת?…
לוּלֵא מְעָרוֹתֵינוּ, כִּי זֶה כְבָר
חָסַרְנוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נֹאכַל,
כִּי עָרי מִסְכְּנוֹת אֵין לָנוּ, בִּלְתִּי
אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיְלָה עַם הַשָּׂדֶה.
מַה טּוֹב, כּיִ שָׁנָה זוֹ אֲסוּמָה; בְּיַד הָעָם
מַכֻּלֶת רַבָּה.
אֲסוּמָה הָיְתָה אַךְ בַּגָּלִיל,
הַנֶּגֶב לָקָה… וְעֵינֵינוּ תְלוּאוֹת
אַךְ לַנֶּגֶב וְהָעֲרָבָה, וְעוֹד רָפָה
שָׁם יַד הָרוֹמִי.
אָמְנָם יֹאהַבְךָ
הָעָם מְאֹד וְיַעֲרִיצְךָ כָּכָה,
וְאַךְ בִּשְׁבִילְךָ יְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ
וְיַחְדֹּר הֵנָּה… דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרוֹת.
וְלוּ יָדַעַתְּ – דֶּרֶך הַסַּכָּנָה,
אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה וּבָהָר, בַּנְּתִיבָה
עַל פִּי הַפַּחַת, וּמִתַּחַת – מַחֲנֵה
הָאוֹיֵב… וְהַשּׁוֹמְרִים… וְיֵשׁ שֶׁהוּא עֵר…
בְּמוֹ אֹפֶל וּבַמֵּצַר בְּתוֹךְ הַצִּנּוֹר…
בְּתוֹךְ הַמָּיִם?
לֹא, כִּי בַיָּשָׁן אֲשֶׁר חָרַב.
מֵעֵבֶר גֵּיא-הַתְּמָרִים. זוֹ הַבִּרְיָה –
מִי לִמֵּד יָדֵךְ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָהּ? טַעְמָהּ
כְּטַעַם בִּרְיָה עָשְׂתָה הוֹרָתִי,
וַאֲנִי עוֹד יֶלֶד רַךְ, מִתְלַבֵּט בֵּין בִּרְכֶּיהָ.
הוֹי מֶה עָיָפְתִּי.
כָּעֵת יָדַעְתִּי הַכֹּל, בִּתִּי. אָכֵן
אַתְּ נְבוּנוֹת. אַךְ אֶת הַזָּהָב אַצְפִּין אִתִּי,
כִּי מוּטָב יִהְיֶה שָׁמוּר בְּבֵיתֵנוּ,
מִהְיוֹתוֹ פֹה. הוּא יָשֵׁן?
אַכֶּה פַעַם
וְלֹא אוֹסִיף. יָדִי רָפָה, פִּגְעִי אַתְּ,
הֲלֹא בַעֲלוּמֶיהָ כַּפֵּךְ.
מִי כָאן? חֲבִיבָה, מִי?
אֵין אִישׁ, הֲלֹא.
לְמִי הַפִּגְיוֹן?
הוּא שֶׁלִּי.
אָמַרְתְּ…
אָמַרְתִּי לְהַכּוֹתֶךָ.
אַתְּ, חֲבִיבָה?
אָנִי! אָנִי! הָרְגֵנִי, וְאִם אָיִן
וְאֶהֱרָגְךָ אָנִי.
אַתְּ, הַיּוֹנָה?
לֹא יוֹנָה: – עֶכֶן, אֶפְעֶה, שָׂרָף מְעוֹפֵף…
לֹא לִי הַפִּגְיוֹן וְלֹא מִכִּלְיִי, חֲבִיבָה.
מִי הָיָה פֹה הָעָרֶב?
אֲבָל עָיָפְתִּי.
הָבְקְעָה הָעִיר!
נִלְכְּדָה הָעִיר!
הַכּוּתִים בָּגְדוּ, הֶרְאוּ הַמִּנְהָרוֹת!
בֵּין כָּךְ וְכָךְ וְחָדְרוּ הָרוֹמָאִים.
בֵּין כָּךְ וְכָךְ אָבָדְנוּ! אָבָדְנוּ!
נוּסוּ!
לֹא לָנוּס, לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ,
לַהֲדֹף אוֹתָם מִן הָעִיר ונִצָּלְנוּ.
הִנֵּה בַר-כּוכְבָא
בַּר-כּוֹזִיבָא, מַעְיָן כּוֹזֵב!
וּבְעֶטְיו תָּמְנוּ – – –
בַּר-כּוֹזִיבָא!
הִנֵּה בַּר-כּוֹכְבָא, דָּרַך כּוֹכָב מִיָּעֲקֹב…
דָּרַךְ כּוֹזֵב מִיַּעֲקֹב.
בַּר-כּוֹזִיבָא!
עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה – וַאֲנִי מְשִׁיחֲכֶם,
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי – אֵלַי יִחַלְתֶּם.
בַּר-כּוֹזִיבָא! רוֹמִים בָּאוּ מְצוּדָתִי…
וּכְבוֹא הַמַּגִּיד וְהֵבִיא לִי הַבְּשׂוֹרָה,
אֲשֶׁר נְעָרַי לָכְדוּ אֶת הַמְּצוּדָה הַחֲמִשִּׁים וְאֶחָת
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי הָיִיתִי, הַמָּשִׁיחַ!
בַּר-כּוֹזִיבָא… וְאִלּוּ לִפְנֵי שָׁנָה
הָשְׁלַכְתְּ אַתְּ אֵל הַרְמוֹנִי, הֵן יִחַלְתְּ בְּרֶטֶט
מְלֵא-עֲגָבִים לִקְרַאת בּוֹא לֵיל-חִשְׁקֵךְ,
בִּשְׂמֹאלֵךְ מַרְאָה וּבִימִינֵךְ קֶרֶן-פּוּכֵךְ.
וּתְלוּיָה אָזְנֵךְ אֶל הַדָּלֶת. מַאֲזִינָה
לְבַת קוֹל צְעָדַי אֲשֶׁר אָבֹא
לְגַלּוֹת אֶת שָׁדַיךְ, וְאֶחְשׂף שָׁבְלֵךְ.
וּבְיַיִן רֶקַח תִּשְׁקְדִי למְשֹׁחַ
אֶת פִּטְמַת גַּל דַּדָּיךְ… בַּר-כּוֹזִיבָא…
רַבִּי!
בַּר-כּוֹכְבָא
לֹא, כִּי בַר-כּוֹזִיבָא
בַּר-כּוֹכְבָא אַתָּה, מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!
וְאֵלֶּה מָה? כְּלוּם כָּךְ הֵרִיע מַחֲנִי?
כְּלוּם גָּדַל אוֹר מַשּׂוּאוֹתֵינוּ כְּגָדְלוֹ
בְּרֶגַע זֶה הָעֶרֶב בּוֹ מְשַׁחְתָּנִי
למְשִׁיחַ אֲדֹנָי?
מָשִׁיח! מְשִׁיח אֲדֹנָי!
וְאוּלָם לֹא הַמָּשִׁיחַ.
הַכֹּל אָבָד.
גְּזֵרָה מִן הַשָּׁמָיִם! הֲכִי תֶאְשַׁם,
כִּי רוֹמָא גָבְרָה, מְלֹא כָל הָעוֹלָם – רוֹמָא.
מִמַּעְיְנוֹת נְהַר פְּרָת בּוֹאֲכָה אֲרָרָט,
וְשַׂדְמוֹת דָּקִיָּה – מִקֶּדֶם. מַעֲרָבָה –
מֵי-תַרְשִׁישׁ וְלוּזִיטָנִיָּה. פָּרַשׂ נֶשֶׁר רוֹמָא
אֶבְרוֹתָיו הָאַדִּירוֹת. בְּלֹעַ בַּלְהוֹתָיו
יָגִיחַ תֹּצְאוֹת רֵינוּס וְיָם בְּרִיטָנִיּה.
בְּצִפָּרְנֵי-זְוָעוֹת לוֹ מְפַרְפְּרוֹת בִּדְמֵיהֶן
מִצְרַיִם, קַרְתְּ-חַדְשַת, וְלוּב וִיהוּדָה.
אֲנַחְנוּ – טִפָּה בְּיָם שֶׁל רוֹמָא, טִבְּרוּס
הָאֶחָד יָכִיל מֵי יְהוּדָה וְהַגָּלִיל,
הַיַּרְדֵּן וְיָם גִּנּוֹסַר וּמֵי מֵרוֹם.
כְּלוּם חֶרְפָּה הִיא לְחֹלֶד שׁוֹכְנִי-בוּל,
כִּי רְמָסוֹ פִיל-הַמֶּלֶך בְּעָבְרוֹ עָלָיו?
דַּג רֶקֶק הֲיִכָּלֵם כִּי בְלָעָהוּ תַנִּין?
זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים מַרְטִיב דַּם רוֹמָאִים
אֶת הַר יְהוּדָה. לִגְיוֹנוֹת אַחַר לִגְיוֹנוֹת
נִכְנָסִים בִּנְמַל-יָפוֹ, וְהַדְרִיָּן מִתְקַשֶּׁה
מִי בְמַצְבִּיאֵי חֵילוֹ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וּשְׁלָחוֹ
לְחַבֵּשׁ לְפִצְעֵי צְבָאו אֲשֶׁר יָזוּב
מֵעֻקְצוֹ שֶל בַּר-כוֹכְבָא…
נִשְׁבָּר עֻקְצוֹ!
עֲקִיבָא, שָׁלוֹם, עָלַי לָלֶכֶת.
אָנָה?
כְּלוּם יֵשׁ בִּמְלֹא יְהוּדָה קֶבֶר נָאֶה
וְצִיּוּן אֲשֶׁר יִיף מֵחָרְבוֹת בֵּיתָר?
וְאֵיזֶה שֵׁם מְצַלְצֵל עַתָּה בְּכָל יְהוּדָה,
בּמְלֹא הָעוֹלָם – מִמִּצְרִים וְעַד קירֵינֵי,
מִלְבֹא חֲמָת וְעַד נְהַרְדְּעָה?
אִם לֹא לַמַּגִּיד בָּא מִמַּחֲנֵה בֵיתָר
יָחִילוּ זִקְנֵי רוֹמָא בָּעֲצָרֶת?
וּלְמִי מִמַּלְכֵי קֶדֶם וְיִשְׂרָאֵל
שָׂרְפוּ כַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרְפוּ לִי?
וְאִם תֵּחָרֵשׁ שָׂדֶה בֵיתָר
וּזְרוּעָה מֶלַח תֵּשָׁם, עוֹד דּוֹר יָבֹא
לְבַקֵּשׁ קִבְרוֹת עַם גִּבּוֹרָיו, לִבְכּוֹת לָמוֹ.
נְשׁוּאֵי-דָם וּבַרְזֶל מִי זֶה יַפְרִיד?
בְּרִית עוֹלָם הִיא, בְּרִית שָׁאוּל וְגִלְבּוֹעַ;
בַּר-דְּרוֹמָא וְטוּר-מַלְכָּא; בֵּיתָר ובַר-כּוכְבָא.
הַפַּעַם אֶעֱשֶׂה לְאוֹיְבַי גַּם אָנִי.
וִיהִי סֶבֶרוּס נָאֶה לְשַׁעַר נִצְחוֹנוֹתָיו,
וְשַׁעֲרוֹ לוֹ; וְיִשָּׁא הַדְרִיָּן מֵחָדָשׁ
שֵׁם אִמְפֵּרָטוֹר. לְאָן יִמָּלֵט, רַבִּי?
לֹא לִי לְהִמָּלֵט! הַרְבֵּה דָמִים
שָׁפַכְנוּ יַחְדָּו, צָדְקוּ בְנֵי חֲנַנְיָה.
דָּם אַחֵר צָרִיךְ הָיָה לִשְׁפֹּךְ– וְנִשְׁפֹּךְ,
וְהָיָה לְמֶלֶט עוֹלָם, לְבִנְיַן עֲדֵי-עַד,
וּמְצוּדָה לְאַלְפֵי דוֹר וּלְאַלְפֵי שָנָה.
עַד… עַד יָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ…
פֻּרְעִנֻיּוֹת עֲתִידוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,
יְמֵי נִסָּיוֹן גָּדוֹל קָרְבוּ בָאוּ,
יְמֵי סַכָּנָה, יְמֵי-שְׁמָד נוֹרָאִים.
מִימוֹת אַנְטְיוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס רָשָׁע
לֹא הָיוּ יָמִים רָעִים מֵאֵלֶּה.
וְחָדְלוּ מִן הַגּוּף, יִתְחַכְּמוּ אַךְ לַנָּפֶשׁ,
וְנוֹאֲשׁוּ מִכֶּם, יִתְנַכְּלוּ לְדוֹר יִוָּלֶד,
וְשַׁמּוּ בָּתֵּי מִדְרָשׁ מֵאֵין תּוֹרָה,
וְהָפְכוּ לְתֵיאַטְרָאוֹת בָּתֵּי כְנָסֶת,
רַקְדָנִים רְעֵבִים וּמוּקְיוֹנִים נְכְפִּים
יָשִׁירוּ שִׁיר הִלּוּלִים מֵעַל בִּימוֹת-קֹדֶשׁ
לְשִׂמְחַת לֵב תַּגָּרִים וַחֲנִיךְ קְסַרְקְטִין;
וּנְשׁוֹת הַזִּמָּה נִטְמְאוּ בְיַתְמוּתָן
מֵעֹצֶר יָגוֹן וְרָעָב עַל הָרְחֹבוֹת.
וְהָיָה כָּל יוֹדֵע סֵפֶר וְתוֹרָה
וְכָל הַדָּבֵק בֵּאלֹהָיו – לִשְׁנִינָה.
וְאוֹיֵב-רוֹמָא לוֹ יֵאָמֵר קוֹשֵר, בּוֹגֵד,
וְצָפוּי יִהְיֶה לְקוֹפִיץ וְלַצֶּלֶב
בִּידֵי מְרַגְּלִים מוֹסְרִים, וְתַעֲלוּלִים
וְתינוֹקוֹת-בֵּיתָם יִמְסְרוּם לָרָשׁוּת…
עֲמֹד אַתָּה, עוֹרֵב זָקֵן!
חֲדָל.
כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה – נְשׂוּא פָנִים.
מִי אַתָּה, זָקֵן?
אֲנִי עֲקִיבָא
עֲקִיבָא? אוֹתוֹ רַבִּי אֲשֶר יָדוֹ תִכּוֹן
עִם קְהַל הַמּוֹרְדִים אַתָּה, אָתָּה?
אֲנִי הוּא.
מֶטֶלוּס, קַח לְךָ אֲנָשִׁים, בְּחַר
חֲמִשָּׁה, מַהֵר וְהוֹבִילֵהוּ. לֹא, עֲשָׂרָה!
לַאֲשֶׁר עַל הַכֵּלִים תִּמְסְרֵהוּ. חוּשָה
אֶל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה, אֶל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל,
שָׁם תִּמְצָאהוּ. בְּרֹאשְׁך אַתָּה עָרֵב,
כִי חַי תִּמְסְרֵהוּ. תֹּאמַר, כִּי שָׁבִיתִי.
וְשׁוּב תִּסָּפֵחַ לַאֲשֶׁר תִּסָּפֵחַ,
כִּי יקְשֶׁה מִמְּךָ לִמְצֹא אוֹתִי פֹּה,
הַיּוֹם שָׁבִינוּ שֶבִי.
חֶבֶל לְמִי?
זָקֵן שֶׁכְּמוֹתוֹ יָנוּס?
ואִלּוּ בִּשּׁלוּ לְךָ בְרוֹמָא סְעֻדָּה,
כְּאוֹתָה אֲשֶׁר יְבַשּׁלוּ לוֹ– בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתָ
שׁוֹאֵל לְרַגְלֶיךָ: יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ?
אוֹיָה, עֲקִיבָא נִתְפָּס!
נִתְפַּס רַבִּי עֲקִיבָא!
הִמָּלְטָה, רַבִּי, עַד יַעֲבֹר זָעַם.
רוֹעֵנוּ אָתָּה.
רוֹעֶה רַע אָנִי, פַּעֲמַיִם
נָטַשְׁתִּי עֶדְרִי, עֵדֶר צֹאנִי וְצֹאן אָדָם,
עֵדֶר אֲדֹנָי. נָפוֹצוּ רְחֵלַי וְאֵינָמוֹ.
אֲהָהּ כִּבְשׂוֹתַי, לוּ יָכֹלְתִּי לִקְלֹט
לתוֹך בְּשָׂרִי לִי כָּל לוֹנְכִיּות וְצוּר חֲרָבוֹת
שֶׁנָּעֲצוּ בָכֶם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָא.
לוּ אוֹתִי דָּרְסוּ עֵיט-הֶהָרִים כְּדָרְסָם
אֶת בְּשַׂרְכֶם אַתֶּם, לוּ עֻנֵּיתִי וְשָׂבַעְתִּי
אֶת עִנּוּיֵיכֶם וְנָשָׂאתִי אֶת פִּצְעֵיכֶם כֻּלָּם.
אֲנִי הָרוֹעֶה אֲשֶׁר הוֹצִיא עֶדְרוֹ
וּמִבְחַר צֹאנוֹ זָרַק לִפְנֵי זְאֵבִים,
וְלוּ תָקְעוּ בִי הַזְּאֵבִים מַלְתְּעוֹתֵיהֶם
וְשָׂבַעְתִּי עֲקִיצָתָם אַחַת, אֶחָת,
וְאֵחַר מְאֹד לִקְרָאתָם, וְאָמַרְתִּי: אוֹתוֹ קָלַט
וְאוֹתוֹ קָלַט גְּדִי חֶמְדָּתִי זֶה הַתָּמִים,
בִּשְׂבִילִי שָׂמְמוּ גַּבַּת וְאַנְטִיפַּטְרָס.
תַּשׂ כֹּחִי, זִקְנָה עָלַי קָפָצָה. עַתָה
אָשׂובָה אֶל רַבּוֹתַי שֶׂבַדָרוֹם.
דַּיִּי בְמֵאִיר, בְּיוֹסִי בֶן-יְהוּדָה, וְשִׂמְעוֹן
וְאֶלְעָזָר בֶּן-שַׂמּוּעַ– כִּי חֲסָל.
שׂוּב אֶל הַתּוֹרָה לדְרֹשׂ תִּלֵי תִלִּים
הֲלָכוֹת, לְהוֹצִיא מִסְפָּר לְאוֹתִיּוֹתֶיהָ,
לְהַעֲמִיד מֵחָדָשׂ בָּתֵּי כְנֶסֶת
בִּכְרַךְ וּכְרַךְ, לְהַזְעִיק מְלַמְּדִים
תִּינוֹקוֹת שֶׂל בֵּית רַבָּן, וְיִהְיוּ דוֹקְרִים
בְּחָטְרֵיהֶם אוֹיֵב חוֹדֵר אֶל מבְצָרָם,
כָּל אֵלֶּה יִפְּלוֹ בַחֶרֶב, וְאַנְטְיוֹכוֹס
שׂוּב יָעִיר חַרְבּוֹ עַל הַתּוֹרָה.
אֲבָל, בַּת-רוֹמָא, נֶשֶׂר צָפוֹן, רָבוּ
כָּל אוֹתִיּוֹתֶיהָ, קְטַנּוֹת קְטַנּוֹת הֵן,
כִּי קָטֹן זַרְעִי אֲשֶׁר אֶזְרַע, קָטָן
וּבְסִדְקֵי מַעֲנִיּוֹת יָבֹא וְיִתְחַבֵּא.
וְרַעַם יִרְעַם עָלָיו, מָטָר סוֹחֵף
יְתוֹפֵף עָלָיו בְּזַעְפּוֹ, וּבָרָד
יַכֶּנּוּ, וְצִנַּת לַיְלָה תֹּאכַל אוֹתוֹ.
וְעִם רִאשׂוֹן קֶרֶן יָשׂוּב
וְיָנֵץ וְיָעַל, וְיִגְדַּל וְיִבְשַל,
וּבְעִתּוֹ יִשְׂפֹּךְ, וּבְבוֹא שְׂעָתוֹ,
עַל אַחַת מֵאָה פְרוּדוֹת-בְּרָכָה.
וְרוּחַ תִּצְרֹר אוֹתָן וּנְשָאָתַן
לְבָבֶל, וּלְמִצְרַים, וּלְאַסְפַּמְיָא;
וְעַד קוֹלוֹנִיּוֹת רוֹמָא אֲשֶׁר אֶל הָרֵינוּס.
וְרוֹמָא, אַתְּ תְפַלְּסי לָמוֹ נָתִיב,
וְקַרְקַע חָדָשׂ תִּכְבְּשִׂי אַתְּ לְזַרְעִי
וּלְבֶן גָּרְנִי. כֹּל אֲשֶׁר בָּנִיתִי נֶהֱרָס.
וְאִם נִצְּחַנִי בֶּן-חֲנַנְיָה – וְהָיָה
נִצְחוֹנוֹ זֶה נִצְחוֹנִי גַּם שֶלִּי.
חַכֵּה! עוֹד פַּעַם אֶפְנֶה לִרְאוֹת אֵיךְ
גּבּוֹרַי מֵתִים, נוֹפְלִים אֶחָד אֶחָד.
כָּךְ לִמַּדְתִּיכֶם לָמוּת, כָּךְ! כֵּן, כֵּן!
עֲמֹד! לְאָן?
אֶל פְּנֵי הַקְּרָב אָנִי.
כֵּן– לָמוּת? טוֹב! חַכֵּה, קַח חַרְבִּי.
בְּקַע בָּהּ, וְאִם… אִם תִּרְאֶה אֲשֶׁר שָׂוְא
אַך תַּחְגֹּר כֹּחַ, כִּי הָאוֹיֵב גָּבַר,
לְפַחַת הַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ, אֶל הַבּוֹר.
בַּת חוֹרִין לִי תִּשָּׂאֵר – הָאַחֲרוֹנָה
בְּחַרָבוֹת בַּת-יְהוּדָה. תַּחַת גַּל
חֳרָבוֹת וּמַפֹלֶת אָדָם תִּשְׂכַּב,
וּתְכַס חֲלוּדָה לַהֲבָהּ וְנִצָבָהּ,
עַד אִם יָבֹאוּ לַחְפֹּשׂ אוֹתָהּ, עַד
שׁוּב ימְצְאוּ בָהּ חֵפֶץ –וְיִמְצָאוּהָ.
וּקְרָא בְּאָזְנֵי נְעָרַי הַגִּבּוֹרִים:
כּה אָמַר שִׁמְעוֹן , הוּא בַר-כּוֹכְבָא, הוּא
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי וִיהוּדָה. הִיא
צַוָּאַת שְׁכִיב מֵרָע, צַו אַחֲרוֹן לוֹ:
אַל יָבֹא אִישׁ מִמְּקֻטְּעי אֶצְבַּע רוֹמָא,
אֶת הָעֲבָדִים תִּכְבּשׁ לַעֲבָדִים,
אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּבֶן-חוֹרִין
מוּת בּן-חוֹרִין…
